תּוֹפְרָה
* 1, ש"נ, בתו"מ רק מ"ר תופרות, נ"א תוברות, — חגורה תפורה, לולאה, Gurt, Schleife; ceinture, coulant; apron, tie: כל הכלים יש להם אחוריים ותוך כגון הכרים והכסתות והשקין והמרצופין דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר כל שיש לו תוברות יש לו אחוריים ותוך וכל שאין לו תוברות אין לו אחוריים ותוך כלים כה א.
1 [אלה דברי הגאון בפרושו אפשטין, 67: תוברות א' ד' תופרות כגון שיש למכנסים תבור (נ"א תפור) מן הבגד לאחריו והיא בית כניסת הֵימְיַן (ז"א האבנט, החגורה) ושמו תוברות וכן יש לשקים הרבה ולמרצפין שהן ממיני שקין ושמו בטיית חוזה (בעִקר חֻזַּה حزّٓة, כהערת אפשטין שם) ע"כ.
ואולם המלה באה בעקר אף במקרא באותה משמ', כמבֹאר בהערת העורך בערך תְּרוּפָה, ועי' שם. וכמובן אין כאן אלא לשון תפירה, שכן בא תבר במק' תפר גם בארמ' של יהודי יֵב במצרים.]