1, תֹּר, ש"ז, במקרא רק מ"ר תּוֹרִים, סמ' תּוֹרֵי, — שורה של קשוטים חרוזים יחד: נאוו לחייך בַּתּוֹרִים צוארך בחרוזים. תּוֹרֵי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף (שה"ש א י-יא). — ואמר המשורר: תכתיר ראשה בבנות עיש ותשו כימה על לחיה תור (רמב"ע, ענק ד, ברודי, שנב).
1 [אפשר שאין א. תּוֹר במשמ' סדרת קשוטים חרוזים וב. תּוֹר במשמ' מקום בסדרה בעקר אלא מלה אחת, כדעת כמה מדקדקים עברים, כגון דונש, שכנגדו בהכרעות ר"ת (תש' דונש 96): והבאת תורי זהב עם תר אסתר בת אביחיל בחלק אחד, והם שני חלקים. פתרון תר אסתר סדר אסתר. ותורי זהב הם ממיני כלי זהב, והתעורר ושינה אל תאהב ע"כ, ואם נכונה דעת המאחדים, כי אז אפשר לגזר את שתי המלים מן תּוּר במשמ' חזר וסבב (עי' תור, הערות), ואמנם אפשר שיש לחבר תורי זהב עם מלים כגון דֻּרַּה درة בערב' במשמ' מרגלית וכד'. בשפות הקרובות אין שמושים אלה של תור או תרר, ועל כן קשה להכריע.]