1, במקרא רק תֹּר, ש"ז, — מקום בסדר חוזר, זמן מסֻים מיֻחד לאדם או למעשה2: ובהגיע תֹּר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש וכו' (אסתר ב יב). ובהגיע תֹּר אסתר בת אביחיל וכו' לבוא אל המלך וכו' (שם שם יה). — ובמגלות: אל ידבר איש בתוך דברי רעהו טרם יכלה אחיהו לדבר וגם אל ידבר לפני תכונו הכתוב לפניו האיש הנשאל ידבר בתרו (מגלת סרך היחד ו יא). — ובספר ברית דמשק: על פיהו יבאו באי העדה איש בתרו3 ולכל דבר אשר יהיה לכל האדם וכו' (רבין, Zadokite Documents, 69). — ואמר המשורר: לוי יקראו אורי שחק טרם שמש יגע לה תור (רמב"ע, ענק ד, ברודי, שנב).