תָּחַם

*, קל לא נמצא במקורות.

— פִע', *תִּחֵם1, — הציב תחום וגבולות, Grenzen setzen; fixer des frontieres; to fix borders: מאי חצובא אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ (ב"ב נו.). לפי שבעולם הזה מתחמים באבנים ובחצובות אבל לעתיד' לבוא מתחמין באבנים טובות ומרגליות (פסיק' ר"כ, עניה סוערה, בובר, קלז:, ופסיק' רב' לב, איש שלום, קמט.). — ואמר המשורר: לבי לחכמה ישאף תמיד צף בים יתַחמָה2 (שבזי, אידלזון-טורטשינר שירי תימן, 197).

— נִפע', °נִתְחַם, נקבע לו תחום, הָגבל: ביום חתונה נתקדשתי בסיני להתחם3 (מאיר ב"ר יצחק, אדיר ונאה, יוצר לשבת אחר שבועות). הגוף בהיתחמו כלומר כשתתחימהו4 יהא לו שש פאות (פי' יצירה לר' יצחק הישראלי, פי' ברצלוני, הגהות קויפמן, 344).

— הָפ', °הותחם, כמו נִפע': ישאו רובי שלומים בברכות ארוכות מותחמים כתחלה מלפני שוכן מרומים וכו' (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, תרביץ א ב, 81).



1 [בבנין הדגוש בא פעל זה, הנגזר מן השם תחום, גם בארמ' ובסור', ומארמ' השאל שמוש לעבר' שבתו"מ.]

2 [כאן כנראה במשמ' לן בתחומה.]

3 [כלשון הכתוב: והגבלת את העם (שמות יט יב), ת"א: ותתחם ית עמא.]

4 [לכאורה בנין הִפע', אך כנראה צ"ל תתחמיהו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים