1, ש"ז,— עוף מן העופות הטמאים: ואת אלה תשקצו מן העוף וכו' ואת בת היענה ואת הַתַּחְמָס ואת השחף ואת הנץ למינהו (ויק' יא יו, וכעין זה דבר' יד יה). — ובסהמ"א: אמר הטוו"ס דע אדוני המלך כי יש בקבוצינו תרנגו"ל החזן וכו' והתחמ"ס ההרי והזרזי"ר הפרדסי (קלונימוס, בעלי חיים ב ז). התחמס (דער פאלקע) גדול כאיה ויקונן כנשר על הרים וסלעים גבוהים (לינדא, ראשית למודים א ו, טז:). תחמס (אמסעל) דומה לעופות הנזכרים וגם הוא יוכל ללמוד לבטא איזה מבטא כלשון אדם (שם שם, יח:). את התחמס המנומר יקדישו ההודיים ג"כ בעבור אמונתם (ר"ש בלוך, שבילי עולם ג, מא.).
1 [גם גזירת השם וגם זהוי העוף הנקרא בו מסֻפקים הם. אין להניח, שיש כאן גזירה מן חמס, אלא כנראה לפנינו מלה שאולה מלשון אחרת, אולי ממצר'. לפי מקום השם בכתוב, אחר בת היענה ולפני שחף ונץ וכוס וינשוף ותנשמת, קשה לקבל כמה מן הזהויים שהֻצעו, כגון של אהרוני, כמין ממיני הינשופים, העוף caprimulgus (שגם הוא ממיני הינשוף) או הנעמית (המנויה בשם בת יענה לפני כן), ועל כן בחר גם העורך בתרגום התנ"ך שלו בזהוי בקוקיה (cuculus canorus), שהֻצע אף הוא במסרת הפרשנית. אכן אין גם זאת אלא השערה, וצ"ע.]