תַּחַן

° 1, ש"ז, —  כמו תְּחִנָּה, תַּחֲנוּן: צדק ושלום עד יצמיד פילול ותחן עד יפיל (ינאי, קרוב' לויקרא' זולאי, קלד).  סכות באי בתחן למר בכו אראלי מלך (ר"א קליר, כבודו אהל כהיום, אופן לר"ה).  גדולה בתחן אשוטטה (הוא, אדפק בצהרים, רשות לעבודה, GJG, 119).  להפיק תחן לחשן להלל פני אחרון וראשון (שם, 120)בתחן ופלל יפתו מגרע בנטפי מים (הוא, תכנס לארץ, תפלת גשם).  פרה בת שתים עגלה בת שנתה בצר ציר תחן כקשב שמועתה (הוא, אצורה ומפרשה, קרוב' לפרש' פרה).  בפיהו (של הכה"ג) תחן ירחישו בצאתו לאהל ביום מצפהו (רסע"ג, עבודה, סדור, רפו).  אזן תחן עתירתנו סוכת עתירה (יואב בן דניאל, יודע ועד, שירמן, מבחר השירה העבר' באיטל', קלג)תחן למלא רחמים ערך בעד צמים (תלבושת זהב, GJG, 155).  קיצר תחן מלהפחידם על שיגגם ועל מירדם (שם, 179).  הבין נין קיש ותחן הלקיש עד לדק הקיש (תמימים כרשו, קרוב' לפורים).  כבוד שמך מעלים בשיר ובתחן מתפללים (אות זה החדש, יוצר לפרש' החדש).



1 [אולי הֻשפעו הפיטנים ביצירת צורה זו גם מן השם הפרטי תַּחַן (במדב' כו לה; דהי"א ז כה):  לתחן משפחת התחני.]

חיפוש במילון: