°, ש"ז, ותַחֲמוּדָה1, ש"נ, — מחמד, תאוה: ואין תשוקה אלא תחמודות (מד"ז שה"ש, אני לדודי, בובר, 38). — ואמר הפיטן: תחמודות בתים ואהלים שקר החן ויפי הבלים (ר"א קליר, ארץ מטה ורעשה, קרוב' ליום א שבועות). תצעק על כלי חמדה שבו נכתרה תחמוד עיניה נצל כשרף אפוסטמוס חתורה (אמרר בבכי, סליח' לי"ז בתמוז).