תַּחֲלִיף

* 1, ש"ז — חליפין, שבא במקומו של אחר Nachfolger, Ersatz; successeur,équivalrnt; successor, substitute: נח צדיק נמצא תמים לעת כלה היה תחליף2 (ב"ס גני' מד יז). תהי עצמותם פורחות מתחתם ושמם תחליף לבניהם (שם מו יב). — ומרֻבה היום השמוש במלה זו, בפרט במשמ' חמר זול ומצוי המשמש במק' חמר אחר יקר ונדיר.



1 [מן תחליפא (בשע"פ) בארמ' שבתו"מ.]

2 [במק' הרשעים שמתו במבול.]

חיפוש במילון: