א. תֹּם

ש"ז, סמ' גם תָּם-, כנ' תֻּמִּי, תֻּמּוֹ, תֻּמָּם, —  תכונת התם, Redlichkeit; honnêteté; righteousness:  יי' ידין עמים שפטני יי' כצדקי וּכְתֻמִּי עלי (תהל' ז ט). תֹּם וישר יצרוני כי קויתיך (שם כה כא). —  ובצרופים, תם דרכים:  הלא יראתך כסלתך תקותך וְתֹם דרכיך (איוב ד ו). —  והולך תֹּם:  וצפן1 לישרים תושיה מגן להלכי תֹם (משלי ב ז). —  והולך בַּתֹּם: הולך בַּתֹּם ילך בטח ומעקש דרכיו יודע (שם י ט). —  ובתם לבב: בְּתָּם-לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת (בראש' כ ה). גם אנכי ידעתי כי בְתָם-לבבך עשיתי זאת (שם שם ו).  ואתה אם תלך לפני וכו' בְּתָם-לבב ובישר וכו' (מ"א ט ד).  אתהלך בְּתָם-לבבי בקרב ביתי  (תהל' קא ב). — וכתם לבב:  וירעם כְּתֹם לבבו ובתבונות כפיו ינחם (שם עח עב). —  ובצרופים כגון הלך בתֻמו, לתמו, משך בקשת לתמו:  כי אני בְּתֻמִּי הלכתי (תהל' כו א).  ואני בְּתֻמִּי תמכת בי (שם מא יג).  טוב רש הולך בְּתֻמּוֹ וכו' (משלי יט א), שם כח ו2. ואת אבשלום הלכו וכו' קראים והלכים לְתֻמָּם ולא ידעו כל דבר (ש"ב טו יא). ואיש משך בקשת לְתֻמּוֹ ויכה את מלך ישראל (מ"א כב לד). — ובעצם תמו, במש' במלא גמר חייו:  זה ימות בעצם תֻּמּוֹ כלו שלאנן ושליו (איוב כא כג). —  ובתו"מ:  שכל השבטים אינם עומדים בשבועתם בתומיהם ושבטו של לוי עומד בתומו (ר' לוי, פסיק' רב' כא, י' הדברות קמיותא). — *ולפי תֻמו, כמו לתמו, שלא במתכון, לרעה או לטובה:  רוק דורסו (בשבת) לפי תומו וכו' נחש דורסו לפי תומו וכו' עקרב דורסו לפי תומו (שבת קכא:). — וביחוד *הסיח לפי תמו:  במסיח לפי תומו (יבמ' קכא:).  פונדקית נכרית היתה ומסיחה לפי תומה היתה (שם קכב:). ואשה וקטן מסיחים לפי תומם וכו' מעשה באדם שהיה מסיח לפי תומו וכו' (ב"ק קיד:). — ובסהמ"א:  אין תום חוץ מתומו ואין רום בלעדי רומו (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, 144).



1 [קרי:  יצפון.]

2ישע' מז ט:  ותבאנה לך שתי אלה וכו' בְּתֻמָּם (במגלת ישעיה מן המדבר א:  כתומם) באו עליך, יש גורסים כתֹמִים - כתאומים, לפי הענין.]