תַּעֲרֻבוֹת
מ"ר מן תַּעֲרֻבָה, במקרא רק בצרוף בְּנֵי תַעֲרֻבוֹת, — כנראה במשמ' בני שרים ומלכים שנלקחו מהם כערֻבָּה שלא ימרדו1, Geisel(n); otage(r); hostage(s): ויקח (יהואש מאמציה) את כל הזהב והכסף ואת כל הכלים וכו' ואת בני הַתַּעֲרֻבוֹת וישם שמרונה (מ"ב יד יד). ואת אצרות בית המלך ואת בני הַתַּעֲרֻבוֹת (דהי"ב כה כד). ועי' *תַּעֲרֹבֶת.
1 [משמ' זו, שאחריה הלך התרג' הלטיני (obsides), וכן כמה מפרשני המקרא (כלשון רש"י: בני השרים שהיו נתונים בבית המלך לערבון שלא ימרדו אבותם בו וכן תרגם יונתן בני רברביא), נראית יותר מדעת השבעים, המתרגמים: τους υιους των συμμιξεων כמו תַעֲרֹבֶת, כלשון תערובת (זרים) שהיתה בהם. אעפ"י כן אין משמ' הצרוף יוצאת ברורה מן הענין.]