ש"נ, במקרא רק מ"ר תַּעֲצֻמוֹת, —  עצמה וגבורה Kraft; force: אל ישראל הוא נתן עז וְתַעֲצֻמוֹת לעם (תהל' סח לו). —  ובתפלה: האל בתעצומות עזך הגדול בכבוד שמך (תוספת לתפלת נשמת כל חי, נוסח אשכנז). — ובסהמ"א:  בעבור שהוא רואה תעצומות הנפש האנושית והיותה גברת על כל הנפשות השפלות (דוד בר יו"ט בן בילא, יסודות המשכיל, דברי חכמים, עמ' נז). ונגד קל כנשר שהוא ראות העין אמר חשתי ולא התמהמהתי, ירצה שהיה מהיר בתעצומות עיניו כהדין נשרא (אורי וישעי, שער התפלה א, כד:). — ומ"י °תַּעֲצוּמָה, ואמר המשורר:  ומה היה לנגד צור נסכה ושם לה עז ושם לה תעצומה (ר"ש הנגיד, הלכושל, בן תהלים, הברמן ג, 25).