*, ש"נ, מ"ר תערובות, — עֵרוב דבר בדבר, של מין במין אחר, דברים המעֹרבים יחד,  Vermischung; mixion; intermixing: ומה אם במקום שמותר ללבוש שני חלוקין כאחד הרי זה1 אסור בתערובתן,מקום שאסור לנהג שתי בהמות כאחד אינו דין שיהא אסור בתערובתן (תוספת' כלא' ה ו). קישות טמאה שנפלה לתוך מאה קישואין טהורים הואיל ואינו מקפיד על תערובתו מעלה (ירוש' תרו' ד יג). לא היה שופר של קינים בירושלים מפני התערבות שמא תמות אחד מהן ונמצא דמי חטאות מיתות מעורבות בקרבן (שם, יומא א א). שני גיטין ששילחו שנים ונתערבו וכו' תערובת2 היא שגרמה (שם גיט' ג א). והן עצמן מותרין מפני שהן תערובת ולא גזרו על תערובת דמאי (חול' ו.). — *ודם תערובת, דם הקרבנות המעֹרב, המוטל על רצפת המקדש: כוס היה (הכהן) ממלא מדם התערובות (ר' יהודה פסח' ה ח). — *ומי תערובות, מים שנתערבו בהם מים אחרים: מי הירדן ומי ירמוך פסולים מפני שהם מי תערובות, ואלו הן מי תערובות אחד כשר ואחד פסול שנתערבו (פרה ח י). מי תערובות הם כשירים לנידה ופסולין למי חטאת (ירוש' שקל' ו ב). *ותערובת של בני אדם: חמש נשים שנתרבו ולדותיהן, הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו וכו' מתו הכשרים בני התערובות לבני הזקנה וכו' (יבמ' יא ג-ה). — ובסהמ"א: היאך היו טווין את הזהב עם החוטין וכו' לעשות אותן פתילים תערובת עם כל מין ומין (רש"י, שמות לט ג). כגון שהיה מן החלב כזית בכל שלש ביצים מן התערובת (רמב"ם, מאכלות אסורות טו ג). — ואמר הפיטן: וחתל ארך בתבס תערובות (ר"א קליר, אתית עת דודים, קרובה לפרשת החדש3