ש"ז, כנ' תַּעְרֵךְ, תַּעְרָהּ, —  נדן החרב, Scheide; fourreau; scabbard: ויואב חגור מדו לבשו ועלו1 חגור חרב מצמדת על מתניו בְּתַעְרָהּ (ש"ב כ ח). —  ויצאה חרב מתערה, והוציא חרב מתערה:  והוצאתי חרבי מִתַּעְרָהּ והכרתי ממך צדיק ורשע וכו' לכן תצא חרבי מִתַּעְרָהּ  אל כל בשר וכו' כי אני יי' הוצאתי חרבי מִתַּעְרָהּ לא תשוב עוד (יחזק' כא ח-י). —  ושלף חרב מתערה:  ויקח (דוד) את חרבו וישלפה מִתַּעְרָהּ  וימתתהו (ש"א יז נא). —  ונאספה החרב אל תערה:  הוי חרב ליי' עד אנה לא תשקטי האספי אל תַּעְרֵךְ הרגעי ודמי (ירמ' מז ו). —  והשיב אותה אל התער:  השב אל תַּעְרָהּ (יחזק' כא לה). ובתו"מ:  כל שבעה החרב שלופה עד שלשים היא רופפת לאחר שנים עשר חדש היא חוזרת לתערה (ירוש' מו"ק ג ז).  באותה שעה אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה ואינה נשלפת לו (מד"ר בראש' צג) 2.