1 פ"י, מְתַעְתֵּעַ, —  התעה, הטעה, רמה, betrügen; décevoir; to deceive: אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כִּמְתַעְתֵּעַ בראש' כז יב. —  ובמגלות מדבר יהודה:  במלכים ושרים יתעתעו וקלסו פשר חבקוק, עמודה IV, 32. —  ובתפלה: רשענו שחתנו תעבנו תעתענו תעינו (אשמנו, ועי' סדר רב עמרם השלם א, קצח). — ובסהמ"א:  כל ת"ח שהוא עוזב דברי תורה כאלו מתעתע במי שאמר והיה העולם (ר' אלכסנדרי, ילק"ש משלי תתקמו).  ויאמרו השרים אל המלך הגם על אלהים הזה אשר הוא אלהים חיים יוכל דניאל לתעתע (יוסיפון ג, הוצ' גינצברג, לא).  כי לא נעשו לכסילים הלועגים עליהם המתעתעים בהם (ר"י חריזי, תחכמוני א, קאמינקא, 30). — ואמרו פיטנים ומשוררים:  תעתעו יצורים אחרי הבלים תעו ממסלול ושגו כאוילים (משלי בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, אלבוגן, Studien, 127). והאני כשכור יתעתע ויהכר  (ר"י הלוי, יועץ ומקים, זמורה א, 29). והוא מתעתע בהתוליו לא יאהב לץ הוכח לו (ראב"ע, מי כמוך, איגר 229).  עד כל עויל וכסיל וכל זר ואויל יורה חצציו בי וכמתעתע שכחו אשר שכלי תמול לא יחטא (עמנואל, מחברת א, הברמן, 28).

— הִתפע', מִתַּעְתְּעִים, — כמו פִע':  ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו וּמִתַּעְתְּעִים בנביאיו (דהי"ב לו יו).

—  פֻע', °תֻּעְתַּע, — שתעתעו אותו:  חניטיו אם תועתעו בתבל שיחו יחוננם לחיי הבל (ר"א קליר, אף ארח משפטיך, קרוב' מוסף א ר"ה).  תעתעו יצורים אחרי הבלים תעו ממסלול ושגו כאוילים (משלם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודה ליוה"כ, מבחר השירה העבר' באיטל', שירמן, לו).