*, ש"ז, מ"ר תַּפְנוּקִים, פנוק, — עִנּוּג, Verzärtelung; gâteries; pampering: ושאר תעניות לא היו (העֻברות והמינוקות) מתענות ולא שינהגו עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הוולד תוספת' תענ' ג ב; וכעין זה ירוש' שם א ה.  מה האב זקוק לתפנוקיה של בתו כך הייתי זקוק לכם תנח' משפטים יז, וכעין זה תנח' בובר מד.. — ובסהמ"א, גם מ"י: שלא היה בידם של אלו חק וקצבה לתפנוקיהם (רש"י, ישע' ה יד).  והתענג על ה', התענג בתפנוקים על משענתו של הקדוש ברוך הוא (הוא, תהל' לז ד). זו שעומדת לתשמיש משקה כוס עיקרין וכו' ומאכילה תפנוקים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה (הוא, איוב כד כא). לא נאה לכסיל תענוג אף כי לעבד תפנוק למשול על בשרי' אשר לאדניו כי אם ילמד בתפנוקים לא יוכל לעבוד עבודת עבד וכו' ואיך לאחרים לא נאוה תפנוק וממשלה וכו' גם אין להרגילו בתפנוקים וממשלת בני ביתו וכו' (הכרע' ר"ת, תשובות דונש, בשרים, פילפאוסקי, 11). — ואמרו פיטנים ומשוררים:  ומשוד פינוקים וממעודני תפנוקים לכו אכלו משמנים (תנה אות לנו, עבודת יוהכ"פ, אלבוגן, Studien, 181). תפנוקים הרוָם להתפנקה (יהודה בירבי מנחם, אמרת רנן, יוצר לשמחת תורה, מחז' איטל' ב, קפט:).  סמכם במאכל ובמשתה ובתפנוקים (שמעון בן יצחק בן אבון, אומן ומינקת, קרוב' ב שבוע').  וטוב הוא שילחם בכל יום לחם חם כמלך או פחם כמו בן תפנוקים (ראב"ע, נדוד הסיר אוני, כהנא א, 30).