*, ש"נ, — ככנוי ליחסי אהבים בין איש לאשה1, פריצות: מכאן אמר בן עזאי, חיב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה, ר' אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאלו למדה תפלות2, ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב  ותפלות3 מתשעה קבין ופרישות (סוטה ג ד). אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות הוי עתידין אתם לבכות בכייה של ממש (ירוש' תענ' ד ח, וכעין זה מד"ר איכה, בכה תבכה). כל קרע שאינו מבדיל שפה שלו אינו אלא קרע של תיפלות (הורי' יב:, וכעין זה מו"ק כב:, ירוש' סנה' ב א, הור' ג ו). כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה נשיקה של פרקים נשיקה של פרישות (מד"ר בראש' ע, וכעין זה שם רות פרש' ב). על המן היו מוציאין דברי תפלות  (מד"ר שמות כה). — *ובמשמ' הוללות והבלים: מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו וכל העם עונים אחר העובר לפני התורה הללויה ובנו עונה דברים של תפלות אמרו לו ראה בנך שהוא עונה דברים של תפלות וכו' (שם במד' ד). אומות העולם בשעה שהן אוכלין ושותין הן מתעסקין בדברי תפלות ואומרים מי חכם כבלעם וכו' (שם ויקר' ה, וכעין זה שם במד' י). וכשאומות העולם אוכלין ושותין מתעסקין הן בדבר תפלות זה אומר מדיות נאות וזה אומר פרסיות נאות (שם אסתר פרש' ב). דברי שטות ודברי תיפלות נוחין לקנותן וקשין לאבדן כשק (אדר"נ כח, נסחה א). ועי' *ב. תָּפַל. — ובסהמ"א: ומשפתיו (דנים את החוטא בגיהנם) מפני שהוציא משפתיו דברי תיפלות (מסכת חבוט הקבר, ילינק, ביהמ"ד א, 151). הגאוה והכילות תחלות השפלות לצנות ותפלות אחות הזלות (מראה המוסר כב א). והכעס ודברי תפלות ודברי מאוסים וקנאה ותאוה (שבט מוסר לר' אליהו כד). — °ובית תפלות, כנוי לבית תפִלה של גויים: מעשה באדם אחד שהיה מוכר לכומרים כל תכשיטיהם לבית התפלות (ס' חסידים, מק"נ ג, תתתקנט). אם ישאלך הגלח את הרפואה אל תגיד לו מפני כי יעשה הרפואה לגלחים שצווחו בבית תיפלותם (שם תתתקסח).