ש"נ, — כנ' תִּפְלַצְתְּךָ, פחד וגעל נפש, Abscheu; horreur; horror: כי הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם, תִּפְלַצְתְּךָ1 השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע וכו' (ירמ' מט יה-יו). — °ואמר הפיטן: הטה אלהי אזנך ושמע לתפלצת מנאצת מי לי בשמים (ר"א הקליר, הטה אלהי, קינ').
— ואמר המשורר: תפלצתך תשיאך לגזור כלי פחד כי עבדי עולם כלמו לך יחד (יל"ג, משלי יהודה א כא, הנמלה)2.
1 [אמנם משמ' המלה לעצמה ברורה היא מגזירתה מן פלץ, התפלץ כלשון פחד ורעדה, ועל כן כותב למשל רד"ק בשרשים: כמו עצבים שהוא כנוי ללעג הפסילים, וכן ובאימים יתהללו (ירמ' נ לח). או פירוש תפלצתך השיא אתך גאותך, וכנה הגאוה בלשון אימה ורעדה ללעג כי הפך הגאוה האימה והיראה ע"כ. אבל לכאורה דרושה מלה מקבילה אל זדון לבך ועל כן הֻצעו תקונים רחוקים כגון תפארתך וכד'. ואולם כנגד משפטים אלו כתוב בעובדיה ב-ג: הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד, זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע וכו', ומכאן ברור, שגם בירמ' מט יש לצרף, לפי כללי הדקדוק: השיא אתך זדון לבך; ואין לצרף תפלצתך לפס' יו אלא לנאמר בפס' יה: כי הנה קטן נתתיך בגוים, בזוי באדם תפלצתך, כלו' קטן ובזוי נתתי אותך בגוים ותפלצתך — געל נפש מפניך, נתתי באדם, בהקבלת המלה באדם אל בגוים. ובזה הוסר הקושי שבמלה.]
2 [רש"ט פלקירא, בשירו בהקד' מורה המורה, כותב: וקנין לא יבל קנה לך לא הבל, ותפליצת תבל במו רוח חזרה, וכן בתוכח' מוסר ו כח: לעגה וקלס יגובו במליצותם ותשיא אותם הבלי תפליצותם ע"כ, וכנראה אין כאן אלא כתיב לא מדֻיק במקום ותפלצת, תפלצותם, ולא צורה מן תַּפְלִיצָה.]