*, ש"נ, מ"ר, *תְּפִלִּין, — תבה קטנה של עור ובה פרשיות התורה שמניחים על הזרוע ועל הראש לאות ולטוטפת,  Gebetriemen; phylactére; phylactery: מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע מן התפלה ומן התפלין (ברכ' ג א). לא יצא  האיש בסנדל מסומר, ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה, לא בתפלה ולא בקמע (שבת ו ב). מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין (שם טז א). המוציא תפלין מכניסן זוג זוג (ערוב' י א). העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה (מגי' ד ח). תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד (מנח' ד א). תפלה ארבעה כלים, התיר קציצה ראשונה ותקנה טמאה טמא מת (כלים יח ח). הכדור והאמום והקמיע והתפלין שנקרעו הנוגע בהם טמא (שם כג א). אלו שאינם צריכים שיבאו בהם המים, קשרי העני והנימין וחבט של סנדל ותפלה של ראש בזמן שהיא חוצה, ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת (מקו' י ג). מי שיצא לרשות הרבים ונזכר שיש תפילין בראשו מכסה את ראשו עד שהוא מגיע לביתו (תוספת' ערוב' יא טז). מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל וכו' קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל (ירוש' ברכ' ב ג). תפילין צריכין גוף נקי. (ר' ינאי, שם שם). נכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין וכו' נותן תפילין ואינו צ"ל שלא יחלוץ (שם שם). לא יכנס אדם לבית המים וספריו ותפיליו בידיו (שם שם). אבֵל ביום הראשון אינו נותן תפילים1 (ירוש' גני' ברכ' ג עמ' 12). הקדים תפילה שלראש לתפילה שליד (ירוש' מע"ש ה ז). חסיד שוטה ראה תינוק מבעביע בנהר, אמר לכשאחלוץ תפיליי אצילנו (ירוש' גני', סוטה ג, עמ' 209). אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין (ברכ' ס:). תפלה שבלתה אין עושין אותה מזוזה ומזוזה שבלתה עושין אותה תפילין (סופרים יד כ). — ובסהמ"א: ופעם א' היה מתפלל בק"ק סבילייא ונפל תפלה של ראש מיד אחד ואמר הרב פתחו וראו אם יש פיסול (לקוטים מדברי יוסף סמברי, הוצ' ברלינר, 83).