* 1, ש"נ, מ"ר תקרובות, — מתנה: שבעה גנבין הן וכו' המסרב בחבירו לארחו ואין בלבו לקראותו, המרבה לו בתקרובות ויודע בו שאינו מקבל וכו' (תוספת' ב"ק ז ח; ובנסחאות קרובות לזו שם ב"ב ו יד, מכי' דר"י משפטים יג; ירוש' דמאי ד ו2, שם ע"ז א ג, חול' צד.). — *ותקרובת עבודת כוכבים, מנחה שמגישים לאלילים: מנין לתקרובת עבודת כוכבים שמטמאה באהל, שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים (תהל' קו כח). מה מת מטמא באהל (ואסור בהנאה) אף תקרובת עבודת כוכבים מטמאה באהל (ואסורה בהנאה) (רבי יהודה בן בתירא, ע"ז לב:; וכעין זה שם מח:, חול' יג:). — ובסהמ"א: בשר או יין או פירות שהכינום להקריבם לעבודת כוכבים וכו' הקריבום לפניה נעשו תקרובת (רמב"ם, עכו"ם ז טו). הזבחים שהעובדי כוכבים זובחים לתקרובת עבודת כוכבים שלהם, הם עצמם אוכלים ומתפרנסים מאותו תקרובת (חזקוני על התורה, וילנה, תרס). — ואמרו פיטנים: חפוץ שמוע מתקרובת3 עולים, להקשיב מחלב אילים (אליה בר שמעיה, עם ה' חזקו, סליח' לעשי"ת יום ה'). שחיטה זריקה וקבלה מקריבים ומגישים תקרובת3 מנחה טהורה נפשות הקדושים (דוד בירבי משלם הקטן, אלהים אל דמי לדמי, סליח' ליוה"כ). המקריבים תקרובת מנחה רוח נשברה, דכאות רוח תחת עולה תמורה בנימין בר זרח, אמונים בני מאמינים, בלי' ליוה"כ. חשוב נא זאת התקרובת ערבה ומתוקה, קרבן מנחה רצויה וקטורת סמים דקה אמונה אומן, סלי' לצום גדליה.
1 [ע"פ הארמ' שבתרגומים, כגון תקרובתא לעשו אחוהי (במק' מנחה לעשו אחיו), (בראש' לב יד).]
2 [במקום זה הגרסה: לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה ולא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל. מהו בתקרובת ידע דהוא רחיץ והא מטרח עלוי ע"כ, ו(שם ע"ז א ג) במק' תוספת זו : מהו בתקרובת רחוץ (נ"א רחיץ) בזווי אוחרי, ופרש בעל פני משה במקום זה: מהו בתקרובת: מאי לשון תקרובת דקתני ולא קאמר מתנות, רחיץ בזווי אוחרי. כלומר דאפילו דבר כזה אסור כגון שיש לו הרבה אורחים וכו' וכבר אין מקום פנוי לזה לישב ומסרב בו ואומר רחוץ ידך ושב בזוית אחרת וכו', ואולם מהו בתקרובת פרושו: מה ענין התקרובת, מהו "לא ירבה לו בתקרובת" כיצד היו מפצירים לאורח בהצעות תקרובת, ומכאן התשובה: רחיץ (כלו' טול ידיך), ואם אין מקום בזוית זו נמצא מקום בזוית אחרת. כן הוא מטריח עליו, אע"פ שהוא יודע שכבר רחץ ואכל.]
3 [במחזור פראג (משה לנדא) תקצו במקומות אלו הנקוד: תַּקְרוּבַת.]