*, תשלומת, ש"נ, — גמול ושִלום, ואמר בן־סירא: היטב לצדיק ומצא תשלומת אם לא ממנו מיי' (ב"ס גני' יב ב). כי אלוה תשלומות הוא ושבעתים ישים לך (שם לה יג). המושח מלכי1 תשלומות ונביא תחליף תחתיך (שם מח ח). — ובסהמ"א, כמו תַּשְׁלוּם: כל זמן שאינה מבקשת תשלומת כתובתה יש לה מזונות (הלכות פסוקות לתלמיד יהודאי גאון, 78).