תְּשִׁישׁוּת
°, ש"נ, — תכונת התשיש והחלש, בפרט בזקנותו: ר"ל שיאמרו שאין הסבה עליונה לכל הסבות רק כשאר כל הכוחות שמקבלות מסבה אחרת וכו' וזהו תשישות כח כנקבה1 (מאיר אלדבי, שבילי אמונה, נתיב ח', ורשא תרמז, עמ' פג.) ופי' רבי' אלפסי בכל אשה קאמר שאינה אשת חיל עכ"ל ומיהו אין נראה הטעם משום תשישות כח דאף ביתומים לאו משום תשישות כח הוא (ספר בר ששת, תשובה שסט). — ועי' *תָּשׁוּשׁ, *תָּשִׁישׁ.
1 כלו' זאת כונת דברי רז"ל (המובאים לעיל בערך *א. תַּשׁ): תש כחו כנקבה. המלה נוצרה בעבר' ע"פ הארמ' תשישו (תא), והשוה גם את דרשת חז"ל על קהלת י יז בגבורה ולא בשתי: בגבורתו ולא בתשישו (מד"ר קהלת לכתוב).