* 1, תַּשְׁנִיק, ש"ז, — חניקה, ואמר בן-סירא: מכאוב ונדדי שינה וצער ותשניק ופני הפוכות עם איש כסיל (ב"ס גניזה לד יט, סגל, קצג). — ובתו"מ: ד"א שנער, שהם מתים בתשנוק בלא נר בלא מרחץ (ירוש' ברכ' ד א, מד"ר בראש' לז2 ועוד; שם איכה פתיח', רבי יהושע  דסיכנין; שם קהלת, וישב העפר). —  ובתפלה:  תעניתנו תהא כפרתנו ותשניק נפשנו למחילה לה (רסע"ג, סדור, תט). — ובהגדת פסח:  וימררו את חייהם בפרך ובתשניק גדול קצרה רוחם (אתה גאלת, תכלאל ב, כג; סדר רב עמרם השלם ב, קט.). —  ובסהמ"א:  ונוער, לשון תשנוק כמו וינער ה' (רש"י, ישע' לג ט).