לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

אביגדור המאירי (פוירשטיין) נולד בכפר דוידהאזה (Odavidhaza) בהונגריה בכ׳ באלול תר״ן, 5 בספטמבר 1890 (מצויות גרסות המקדימות את שנת הולדתו עד 1886). בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי. משנת 1905 למד בבית הספר התיכון שליד בית המדרש לרבנים בבודפשט. היה פעיל ציוני מנעוריו, ופתח במקביל בכתיבה עיתונאית בהונגרית ובכתיבה ספרותית בעברית. שירו העברי הראשון, ׳בן העתיד׳, פורסם ב-1909 בשבועון המצפה, וקובץ שיריו הראשון, משירי אביגדור פאירשטין, הופיע בבודפשט ב-1912 ועורר התעניינות רבה בביקורת. בספטמבר 1913 השתתף כעיתונאי בקונגרס הציוני האחד-עשר בווינה, והתוודע שם אל כמה מגדולי הספרות העברית ובראשם ח״נ ביאליק. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בקיץ 1914 גויס לצבא ההונגרי, שהיה חלק מן הצבא המשותף של קיסרות הבסבורג, והגיע בו לדרגת קצונה. במשך כשנתיים השתתף בקרבות גליציה נגד הצבא הרוסי, ובשלהי 1916 נפל בשבי הרוסי. כחצי שנה טולטל והתענה במחנות שבויים במרחקי רוסיה האסייתית, עד ששוחרר בעקבות מהפכת פברואר 1917. עד מהרה הגיע לקייב ומשם לאודסה, ונקלט בחום בקרב חבורת הסופרים העברים שם, שסייעו לו לשוב לפעילות ספרותית סדירה. בקיץ 1921 יצא מאודסה עם קבוצת הסופרים שהצליחה להיחלץ מרוסיה בהשתדלותו של ביאליק, ובאותה שנה עלה לארץ-ישראל. מאז חי בתל-אביב וברמת-גן, והתמסר לעבודה ספרותית, תיאטרונית ועיתונאית מגוונת. בין היתר ייסד וניהל את התיאטרון הסאטירי העברי הראשון, ׳הקומקום׳ (1927), במסורת הקברטים הסאטיריים של מרכז-אירופה. באותן שנים אף היה מעורב כתסריטאי בנסיונות הראשונים של הקולנוע הארץ-ישראלי. אחרי קום מדינת ישראל הועסק כעורך ומסגנן הפרוטוקולים של ישיבות הכנסת. ב-1968 זכה בפרס ישראל לספרות. המאירי נפטר בתל-אביב בכ״ו באדר ב׳ תש״ל, 3 באפריל 1970.

יצירתו הענפה של המאירי כונסה רק בחלקה בעשרות ספריו. היא כוללת רומנים אקטואליים והיסטוריים, זכרונות וסיפורים; שירה אישית ופוליטית; מחזות ותסריטים; מאמרים פובליציסטיים, פיליטונים ופזמונים סאטיריים; תרגומי שירה ופרוזה; ספרי ילדים, מחקרי לשון וספרי מדע פופולרי. חשיבות מיוחדת נודעת לקבוצת היצירות המבוססות על חוויותיו במלחמה ובשבי. ביניהן הרומנים הדוקומנטריים השיגעון הגדול (1929) ובגיהנום של מטה (1932), שלושה קבצים של סיפורים קצרים סוריאליסטיים-פנטסטיים (1925–1928) וקבוצת שירים ליריים שנכללה באסופת שיריו המרכזית, ספר השירים (1932). יצירות אלה הן תרומתה החשובה ביותר של הספרות העברית לספרות הפציפיסטית העולמית שפרחה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ובמיוחד צוינה הקירבה בין השיגעון הגדול לבין הרומן במערב אין כל חדש של אריך מריה רמרק. עם זאת, ייחודן של יצירות המאירי בנימתן היהודית המובהקת. בצד ההתרסה כנגד המלחמה והמלחמות בכלל הוא מביע תחושות של סולידריות יהודית (כגון בהוקעת האבסורד שגזר על יהודים להילחם אלה באלה בצבאות שונים), סיפוק מגילויים של גבורת יהודים במלחמה בניגוד לדימויָם המסורתי, וכיסופים לגאולה לאומית בדמות צבא עברי שיקדם את מימושו של הרעיון הציוני. מוטיבים מעין אלה מופיעים ביצירות נוספות של פרוזה דוקומנטרית מפרי עטו: בין שיני האדם (1930), המתעד את שנות המהומה והאימה באודסה בימי מלחמת האזרחים ברוסיה ב-1919–1920, ומסע באירופה הפראית (1938), הפורשׂ פנורמה רחבה של חיים יהודיים בהונגריה, שלכאורה הם יציבים, עשירים ותוססים אך למעשה הם צועדים בבלי-דעת אל חורבנם. לתחום הפרוזה התיעודית בכתביו שייך גם ספר הזכרונות הייחודי שחיבר על ח״נ ביאליק, ביאליק על-אתר (1962). פחות חשובים הם הרומנים שלו שאינם שואבים את חומריהם מחוויות חייו: תנובה (1934) על קבוצת מתיישבים בעמק יזרעאל, המשיח הלבן (1947) שהוא מעין רומן מדע-בדיוני על רקע השואה, וסודו של סוקרטס (1955) המתרחש באתונה הקדומה.

בשירתו של המאירי מכל השנים בולטות בעיקר נימות אינדיווידואליסטיות. במרכז שיריו ניצבת דמותו של ׳אני׳ חוֹוֶה בעל ממדי ענק, המעצב את עולמו הפיוטי בתבנית הגעש הנפשי העז המטלטל אותו. בזכות היבטים אקספרסיוניסטיים אלה נחשב המאירי לאחד מחלוצי המודרניזם בשירה העברית בארץ-ישראל. שירתו רבת הלהט משקפת את אישיותו הצבעונית הסוערת והמחוספסת, שעליה העידו כל מיודעיו, אך יש בה גם חטיבות מופנמות ועדינות מבע, כדוגמת מחזור השירים חלומות של בית רבן (1945) המבוסס על חוויות ילדותו. אסופות שירים נוספות שלו הן: חלב אם (1925), המוקד הרן (1944), בלבנת הספיר (1962) ויוסילי טגלשי: שיר גבורה (1967). מבין תרגומיו הרבים יצויינו שני הקבצים שתרגם משירי המשוררים ההונגרים הנערצים עליו: שירי אנדרה אדי (1954) ומשירי שנדור פטיפי (1961).

נכתב על-ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
ועבור Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ITHL, Электронная еврейская энциклопедия, ויקיפדיה]

ספרים

תרגומים

יצירות שנערכו

  • המחר : דוכן למלחמת האידיאות של אביגדור המאירי (תל אביב : לב חדש, תרפ״ז 1927-ת״ש 1940) <שש עשרה חוברות>
  • שירת הדמים : קבץ שירים מטובי משוררינו על מאורעות תרצ״ו / הקדמה – אביגדור המאירי (תל-אביב : ספרות לעם, תרצ״ו)
על המחבר ויצירתו

ספרים

על הספר

מאמרים

על ״המחר : דוכן למלחמת האידיאות של אביגדור המאירי״

על ״משירי אביגדור פאירשטיין : קובץ א׳״

על ״שירת הדמים : קבץ שירים מטובי משוררינו על מאורעות תרצ״ו / הקדמה – אביגדור המאירי״

  • חבר, חנן, "כפרדס שירתנו": אנתולוגיות לשירה עברית בארץ-ישראל, מכאן: כתב-עת לחקר הספרות העברית, חוב׳ 1 (2000), עמ' 64–84

על ״פינוקיו בארץ-ישראל״

על ״בלבנת הספיר : שירים״

על ״ביאליק על–אתר : שיחות–דגש ושיחות חתף״

  • רביד, זבולון, במעגלי היצירה של הספרות העברית, הדואר, שנה 44, גל׳ ל"ו, (כ"ז באלול תשכ"ד, 4 בספטמבר 1964), עמ' 663–665

על ״ילקוט שירים״

  • בן-שאול, משה, ילקוט המאירי, מאזנים, כרך מ"ה, גל׳ 5 (תשרי תשל"ח, אוקטובר 1977), עמ' 340–341

על ״השגעון הגדול״

על ״בגיהנום של מטה : רשימות קצין עברי בשבי רוסיה״

  • וויינר, חיים, בגיהנום של מטה, פרקי חיים וספרות / ליקט וכינס זאב וויינר (ירושלים : קרית-ספר, תש"ך 1960), עמ' 120–121 (פורסם לראשונה ב"הארץ", 2 ביוני 1933)
  • Abramson, Glenda, Avigdor Hameiri : In the Lowest Hell, Hebrew writing of the First World War (London : Vallentine Mitchell, 2008), עמ' 22-67

על "המשיח הלבן"

מזהים חיצוניים
LC – n84072677 | NLI – 987007262342505171 | VIAF – 69218900 | Wikidata – Q2874331

עודכן לאחרונה ב: 2 באפריל 2022
יצירות בַּמאגר על אודות היוצר