ציפי גון-גרוס נולדה בתל אביב להורים ניצולי שואה מהעיירה הפולנית דובנו שבחבל ווהלין בי"ב בכסלו תשי"ג, 30 בנובמבר 1952. למדה בעיר הולדתה, סיימה תיכון “עירוני א'” במגמה ספרותית. שירתה ב"גלי צה"ל" כמפיקה ומאז עובדת בתחנה כאזרחית עובדת צה"ל, בעיקר בתחום תוכניות תעודה ובשידורים חיים בנושאי פסיכולוגיה וחברה. סיימה תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית. עוסקת בפסיכותרפיה לבני נוער ומבוגרים ומשיבה על שאלות הורים בתוכנית הטלוויזיה החינוכית זמן הורים. מרצה בנושא השפעת זיכרון השואה על בני הדור השני, בין השאר בכנסים של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ובפני משתלמי “יד ושם”.

עורכת ומגישה זה שנים רבות את מגזין הספרות השבועי ספרים רבותי ספרים ב"גלי צה"ל", אותו השכילה להפוך לבמה מרכזית לדיון בתרבות הישראלית, על ענפיה השונים. זאת, בין השאר, בשל טעמה המגוון, בזכות הקריאה הדרוכה והקשובה שלה לטקסטים הנדונים בתוכנית, ובשל האמפתיה הדקה המאפיינת את יחסה ליוצרים העומדים מאחרי הטקסטים, המעניינים אותה, כמדומה, לא פחות מהטקסטים עצמם. התוכניות שערכה על נתן אלתרמן, על תרצה אתר ועל פנחס שדה זכו בפרס מפקד גלי צה"ל על שם הראלה מודעי.

פירסמה תריסר ספרים, מהם שמונה לילדים. כתבה (עם רפי מן) שני ספרים על “גלי צה”ל" (1992, 2002). כמו כן כתבה את הורים מתגייסים: משפחה, צבא ומה שביניהם (2003), ספר הדרכה יעיל וידידותי להורים שילדיהם מתגייסים, והם נאלצים להתמודד עם סוגיות שונות הקשורות בשירותם בצבא. סיפור קצר פרי עטה, “כבר גדולה”, זכה בתחרות סיפורי נשים של “פורום נשות אגן הים התיכון” (מרסיי, 1999) ותורגם לצרפתית.

הרומן הראשון שלה, כבר לא ילדה של אף אחד (זמורה-ביתן, 2002), הוא בעל אופי אוטוביוגרפי ועוסק ביחסי אם-בת, בדור השני לשואה ובפרֵדה מההורים. זהו מעין ממואר, שבו היא טווה מתוך שברי זיכרון וקטעי סיפורים את סיפורם של הוריה ניצולי השואה ואת סיפור ילדותה שלה, ומגוללת אותם באופן אסוציאטיבי ולא ליניארי. הספר מכיל שתיקות רבות, שתיקות המאפיינות את השיח של בני הדור השני, ועל הקוראים מוטלת המשימה לשחזר את מה שלא נאמר. היצירה נקראת גם כמעין אלגיה של הסופרת על מות אמה. הצגת יחיד על פי הספר מועלית על ידי השחקנית אסתי זקהיים בתיאטרון “תמונע”. ההצגה הועלתה לראשונה ב"תיאטרונטו" (2005).

בספר הילדים אף פעם לא מלכה (2008) היא מגוללת בעדינות וברגישות את סיפורה של ילדה דיסלקטית ואת התמודדותה עם ה"אחרות" שלה. הספר זכה בפרס אקו"ם לספרות ילדים ונוער לשנת 2008. ב-2014 זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול. נשואה ואם לארבעה.

[נכתב על-ידי רותם רז ויגאל שורץ עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]
[מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה]
[צילום: יח"צ]