לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

רות אלמוג נולדה בפתח תקווה בת לד״ר יעקב ולד״ר מרים לומפ, רופאים יוצאי גרמניה ממשפחה אורתודוכסית שעלו ארצה לאחר עליית הנאצים לשלטון ב־1933 והתפרנסו בארץ גם מגידול דבורים. התחנכה בבתי ספר דתיים, אחר כך למדה בבית המדרש למורים ע״ש דוד ילין בירושלים, ומאוחר יותר בחוגים לתיאטרון, לספרות עברית ולפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב. עסקה בהוראה, ומ־1967 עד 2000 עבדה בעיתון הארץ כעורכת המשנה של המוסף ״תרבות וספרות״. מתגוררת בתל אביב, נשואה למשורר אהרן אלמוג. החלה לפרסם בראשית שנות השלושים לחייה. סיפורה הראשון, ״רחל שטרן רוצה לפגוש את פליני״, נדפס בהארץ ב־1967, וקובץ סיפוריה הראשון, חסדי הלילה של מרגריטה, ראה אור ב־1969 בהוצאת משרד הביטחון. סיפורי קובץ זה, לצד הרומן בארץ גזירה (1971) וקובץ הסיפורים השני אחרי ט״ו בשבט (1979), קבעו במידה רבה את תדמיתה כסופרת ריאליסטית-לירית, שיצירותיה הכמו-ממואריות גדושות בתיאורים של שנות ילדותה, בית ההורים, נופי המושבה שבה גדלה ומראות הטבע סביבה. נוסף לכך בלטו כבר בתחילת דרכה הנטייה להיצמד לנקודת תצפית נשית והעיסוק בדמויות נשים ובעולמן הרגשי.

יצירותיה הבאות תוארו כעשירות יותר בתחבולות של הרחקה וכעושות שימוש בטכניקות ספרותיות מורכבות: את הזר והאויב (1980) הוא כעין דין וחשבון פסיכולוגי על מצבה של אישה הסובלת מחסימה יצירתית, ומוות בגשם (1982) הוא נובלת מכתבים מורחבת ומורכבת, שעלילתה נבנית כפאזל דרך נקודות התצפית השונות של הדמויות ומבעד לשיבוש הכרונולוגי המכוון שלה.

את המפנה העיקרי בכתיבתה של אלמוג מקובל לסמן בסוף שנות השמונים, עם פרסום הרומן החשוב שלה שורשי אוויר (1987). זהו ניסיון ראשון בספרות העברית של אישה סופרת לכתוב רומן היסטורי רחב יריעה, הנע בין תקופות שונות בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל (מהעלייה הראשונה ועד אחרי מלחמת 1967), כמו גם בין אירועים מרכזיים באירופה של שנות השישים, והכול דרך תולדותיה של משפחה אחת. זהו רומן שהעיסוק בפרטי כרוך בו בתודעה פוליטית ואידיאולוגית רחבה. לדעת חוקרים, פתח שורשי אוויר תקופה חדשה ביצירתה, שבה נכתבו גם סיפורי הקובץ תיקון אמנותי (1993). פנינה שירב (1998), נורית גרץ (2000) ויעל פלדמן (2002) טענו כי הסיפורים הללו מייצגים את המעבר שהתחולל ביצירת אלמוג מן הסיפור האישי, הפרטי והפסיכולוגי אל הסיפור החברתי והלאומי ואל העיסוק בדמויות שוליים בחברה הישראלית: ניצולי שואה, פליטים וכו׳.

ואף על פי כן המשיכה יצירת אלמוג להפתיע את הקוראים גם לאחר מכן: האגם הפנימי (2000) הוא יצירה ניסיונית המערבת הגות, שירה ופרוזה, ובמרכזה דימויים שונים של נשיות. הרומן באהבה נטליה (2005) חוזר למתכונת של רומן מכתבים ומתאר את חייהם של אמנים ישראליים במשך שלושה עשורים בארץ ישראל, בארצות הברית ובאירופה. זרה בגן עדן (2008) הוא רומן שבמרכזו מארג היחסים הסבוך בין התרבות היהודית־ישראלית לתרבות הגרמנית החדשה־ישנה, כביטויו בסיפור אהבתן המתעתע של שתי נשים אמניות: פאטי, ציירת נופים ישראלית, ואנדריאה, משוררת גרמנייה. ב שריקת האוקרינה (2011) חוזרת אלמוג למחוזות ילדותה משתי זוויות ראות מתחלפות: זו של הילדה בזמן התרחשותם של האירועים וזו של המספרת המתבוננת לאחור, לאחר שנים רבות.

יותר מכול ניתן לומר כי יצירתה המורכבת אינה נענית לדיכוטומיות חדות או לחלוקות חד-משמעיות. הדבר תקף גם ביחס לנושאי היסוד שלה. כך, למשל, נקל לפרש אותם, כפי שקובעת יעל פלדמן (2003), על רקע ״נושא הקיבעון האדיפאלי שאין לו תיקון״. ואכן, העיסוק בדמות האב וביחסים בין אבות לבנות הוא מן הבולטים ביצירותיה. גם עניינים אחרים נדמים כמשקפים את תפישת האדם מנקודת מבט פסיכואנליטית, בהם הבחירה להקדיש קובץ שלם לסיפורים על נשים חולות, שמיניותן מודחקת (נשים, 1986), על רקע הטענה, שעליה חזרה אלמוג כמה פעמים, ולפיה ״להיות אישה הוא להיות חולה באופן כזה או אחר״. עם זאת יצירותיה, השואבות מהביוגרפי, הפסיכולוגי והריאליסטי (לעתים עד הנטורליסטי), נוטות בעת ובעונה אחת, כבר מראשיתן, גם אל המיתולוגי, המטפיזי והפנטסטי, על גבול ההזיה. נטייה זו עולה גם מסגנונה הספרותי הייחודי, הכולל תערובת מרתקת של תיאורים ריאליסטיים מדויקים, צלולים וחשופים, עם פיגורטיביות פיוטית עשירה, וגם מבחירתה לעסוק לעתים תכופות בשאלת היחס בין המציאות לבין דימוייה וייצוגיה. כפל הפנים הזה ניכר גם בבחירות הז׳אנריות שלה: מחד גיסא סיפורים קצרים, מהודקים ובעלי עלילה סדורה, ומאידך גיסא טקסטים פרגמנטריים כמו־שיריים. עוד ניתן לטעון כי גם הרגישות לעוול ולסבל מאפיינת את יצירתה מראשיתה (כבסיפור ״הילד״, המופיע כבר בקובץ סיפוריה השני), ובאה לידי ביטוי באופנים שונים גם ביצירות מאוחרות.

במחקרים מן השנים האחרונות מקובל לתאר את אלמוג כחלק מ״השושלת הנשית״ המודרניסטית של הספרות העברית, להציגה ככותבת ״כתיבה נשית״, ובעיקר להדגיש את יחסי הגומלין בין יצירתה לבין ״האגף הנשי״ של יוצרי דור המדינה, ובראש ובראשונה עמליה כהנא-כרמון. עם זאת, ביצירתה מתקיימים דיאלוגים עמוקים עם התנ״ך ועם יוצרים נוספים, שהם מן הקנוניים ביותר בספרות העברית, כמו עגנון וברנר. כמו כן בולטות בה זיקות מורכבות לספרות האירופית ולמגוון של מיתולוגיות. מעניין לבחון גם את היחסים והקשרים שבין יצירותיה: גלגולים של מוטיבים ופרסום של אותו סיפור בנוסח שונה לאחר שנים (לדוגמה, הסיפור ״רחל שטרן רוצה לפגוש את פליני – 1966״, שהופיע ב חסדי הלילה של מרגריטה, שוכתב בקובץ נשים בשם ״רחל שטרן, ברומא, פוגשת את פליני״).

חשוב לציין כי יצירותיה נכתבות גם תוך התייחסות לעולם האמנות כולו, ובעיקר לאמנות הפלסטית ולמוזיקה. מופיעות בהן תדיר דמויות של אמנים וכן רמיזות שונות להבדלים שבין ציור לסיפור (כבסיפור ״שלומית: סוס שותה שחור, חבצלת ואור זורם״ בקובץ נשים). היא גם מרבה לעסוק בשאלות על מקומה ואופייה של היצירה הספרותית ושל החוויה היצירתית. לא אחת היא מתארת את מלאכת הכתיבה ואת יכולת הדמיון כמהלך של היחלצות מהמציאות, ואת האמנות כמעניקה חוויה כמו-גופנית של עונג, תיקון או גאולה. אלא שהאמנות (והכתיבה בפרט) אינה מתוארת רק כאופציה של בריחה מהעולם הממשי, אלא במידה רבה גם כניסיון עיקש ובלתי פוסק לחקור את המציאות של כאן ועכשיו. כך היא מוצגת גם כמעשה של חקירה מתמשכת. ייתכן שמסיבה זו אלמוג אינה חדלה להתנסות בחקירה-כתיבה בסגנונות שונים, ויצירתה שבה ומתחדשת לאורך השנים. דוגמה נוספת לתופעה זו היא ספרה האחרון לעת עתה, אישה בגן (2012). גיבורותיו הן ציירות ופסלות, בנות תקופות ומקומות שונים, שנגזר עליהן אותו הגורל. מכולן נגזל חופש היצירה, ומשלחמו וזכו בו, שילמו מחיר כבד: במעמדן החברתי, באפשרותן לבנות משפחה ואפילו בחייהן. הספר ערוך במתכונת הממזגת אלבום ציורים וספר קריאה רגיל, והוא ארוג מפרטים אמיתיים ובדויים, פרי מחקר שקדני ודמיון אמנותי מרשים.

פירסמה גם ספרים לילדים ולבני נוער, בהם: נפי, נסיך הקרנפים (1979); צוענים בפרדס (1986); עוד חיבוק אחד (2003). נוסף לכך, פירסמה עם אסתר אטינגר שני ספרי מתח בשם העט אלמוג אטינגר: מאהב מושלם (1995) ואשטלינה אהובתי (2002). היא תירגמה כמה ספרים מאנגלית (משל אלק נטס, יחזקאל מפללה ועוד).

זכתה בפרסים ספרותיים על יצירתה למבוגרים ולילדים, ובהם: פרס ברנר (1987), פרס עגנון (2001), פרס ניומן (2004), פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1985, 2000), פרס לספרות נוער מטעם אוניברסיטת חיפה (1986), אות אנדרסן (2002), פרס יד ושם (2000), פרס ביאליק (2006) ופרס יהודה עמיחי (2011). ספריה תורגמו לכמה שפות אירופיות ולסינית. עם זאת, דומה שיצירתה המגוונת והמורכבת טרם זכתה להכרה ולהערכה הציבוריות והמחקריות שהיא ראויה להן.

רות נשואה למשורר אהרן אלמוג והם הורים למוסיקאית שירה אלמוג ולמתרגמת אליענה אלמוג.

נכתב על ידי מעין הראל עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
מקורות נוספים: גרנות, ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית, Jewish Women’s Archive. , Электронная еврейская энциклопедия
[צילום: אביבה אבן זהר©]

שוורץ, יגאל. ״מלאכים מנייר – עבדות, גלות וגאולה בסיפורת של רות אלמוג (אחרית דבר)״. מעיל קטון. אור יהודה: זמורה-ביתן. 2008. 165–187.
שקד, גרשון. ״האב, הזר והאויב״. הסיפורת העברית 1880­-1980 ה׳. תל־אביב: הקיבוץ המאוחד. 1998. 340­-366.

ספרים
  • חסדי הלילה של מרגריטה : סיפורים (תל־אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור : ספריית תרמיל, תש״ל 1969)
  • בארץ גזירה (תל־אביב : עם עובד, תשל״א 1971)
  • נפי, נסיך הקרנפים (תל־אביב : עם עובד, תשל״ט 1979) <איורים אריאל ווגרה>
  • אחרי ט״ו בשבט : שישה סיפורים (תל־אביב : משרד הביטחון-ההוצאה לאור, תש״ם 1979) <התוכן: חול בגביע הכסף — אחרי ט״ו בשבט — פנקסי רשומות, מכאן ומשם — רוח כבדה — כאב — הילד.>
  • את הזר והאוייב (תל־אביב : ספרית פועלים, תש״ם 1980) <דו״ח על חסימה>
  • מוות בגשם : רומאן (ירושלים : כתר, 1982) <תורגם לאנגלית>
  • Death in the rain : a novel / translated by Dalya Bilu (Santa Fe : Red Crane Books, 1993)
  • גילגיל (גבעתיים : מסדה, 1986) <איורים הילה חבקין>
  • צוענים בפרדס (רמת גן : מסדה, 1986) <איורים מיכל לויט> <זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת תשמ״ז>
  • כדור הכסף (תל־אביב : עם עובד, תשמ״ו 1986) <איורים דני קרמן> <תורגם לגרמנית, הולנדית ואיטלקית>
  • Die Silberkugel / Deutsch von Mirjam Pressler ; Illustrationen von Annegert Fuchshuber (Mödling, Wien : Verlag St. Gabriel, 1993)
  • De zilveren bal / vert. [uit het Hebreeuws] door Benno Ehrlich (Amsterdam : Ploegsma, 1994)
  • La palla d׳argento / traduzione di Olga Dalia Padoa (Milano : A. Mondadori, 2004)
  • נשים (ירושלים : כתר, 1986)
  • שורשי אוויר : רומאן (ירושלים : כתר ; תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987)
  • חסיבור (תל־אביב : עם עובד, תשנ״א 1991) <איורים ריקרדו ראדוש>
  • רקפת, אהבתי הראשונה (ירושלים : כתר, 1992) <איורים טטיאנה קופיאן>
  • Die blaue Frau / Erzählungen / aus dem Hebräischen übersetzt von Mirjam Pressler (Möhlin : Rauhreif-Verlag, 1992)
  • שלום לך, מוצץ, שלום ולא להתראות (ירושלים : מרכזיה פדגוגית להורים מורים ומחנכים שע״י המרכז לעידוד מפעלי תרבות ומחקרים תורניים בישראל, תשנ״ב) <איורים חדוה פ׳>
  • תיקון אמנותי (ירושלים : כתר, 1993) <הסיפור ״מעיל קטן״ מתוך קובץ זה, תורגם לגרמנית>
  • Ein Engel aus Papier : Erzählung / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Gerlingen : Bleicher, 2000)
  • גילגיל רוצה כלב (תל־אביב : מודן, 1998) <איורים יערה עשת>
  • בלוט הפלא של קמילה (תל־אביב : הקבוץ המאוחד, 1999) <איורים הלה חבקין>
  • המסע שלי עם אלכס (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999) <איורים אבי כץ> <זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת תש״ס.> <תורגם לגרמנית>
  • Meine Reise mit Alex / aus dem Hebräischen von Vera Loos und Naomi Nir-Bleimling (Düsseldorf : Sauerländer, 2002)
  • אגם הפנימי (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2000)
  • עוד חיבוק אחד (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרית פועלים, 2003)
  • כל האושר המופרז הזה : סיפורים 1967-1997 (ירושלים : כתר, 2003) <עריכה שמעון אדף>
  • באהבה, נטליה (ירושלים : כתר, 2005)
  • מעיל קטון (אור יהודה : זמורה-ביתן ; באר-שבע : הקשרים, המכון לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2008) <כולל אחרית דבר מאת יגאל שוורץ>
  • זרה בגן עדן (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2008) <עריכה יגאל שוורץ>
  • צפורקסם (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2011) <איורים כריסטינה קדמון> <עריכה יונה טפר>
  • שריקת האוקרינה : סיפורים קטנים (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״א 2011) <עריכה יגאל שוורץ> <רומן אוטוביוגרפי>
  • אישה בגן (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״ג 2012) <עריכה יגאל שוורץ> <עריכה נירית קורמן>
  • החיים : שנים־עשר סיפורים ונובלה (חבל מודיעין : כנרת, זמורה ביתן, דביר – מוציאים לאור, תשע״ו 2016) <עריכה יגאל שוורץ>
  • הסיפור של סיקה (תל־אביב : הוצאת גמא, 2019) <עריכה לשונית – מירי ישראל> <עורכת ראשית – קציעה עלון>

תרגומים

  • טים והפומה / הלן גריפיתס (תל־אביב : עם עובד, תש״ל 1970)
  • בשדרה השניה / יחזקאל מפאלילה (תל־אביב : עם עובד, 1971) <שמונת הפרקים הראשונים תורגמו בידי וירה ישראלית>
  • ימים של אתמול / אלק נטס (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״א)
על המחברת ויצירתה

ספרים

מאמרים

על ״חסדי הלילה של מרגריטה : סיפורים״

על ״בארץ גזירה״

על ״אחרי ט״ו בשבט : שישה סיפורים״

על ״את הזר והאוייב״

על ״מוות בגשם : רומאן״

על ״צוענים בפרדס״

על ״כדור הכסף״

  • עינת, עמלה, ילדות במושבה, עתון 77, גל׳ 76 (אייר תשמ"ו, מאי 1986), עמ' 10
  • רגב, מנחם, זכרונות ילדות, ידיעות אחרונות, י"ט בחשון תשמ"ז, 21 בנובמבר 1986, עמ' 24

על ״נשים״

על ״שורשי אוויר : רומאן״

  • אדיבי-שושן, אסתי, ואת לחיי החליק, הארץ, תרבות וספרות, ז׳ באדר ב׳ תשס"ח, 14 במארס 2008, עמ' 2 (נוסח מורחב פורסם בבלוג של אסתי אדיבי שושן)
  • אורן, יוסף, כשורשים באויר וכתולעת באופל, אפיריון, גל׳ 12 (1988/89), עמ' 7–8 (נדפס גם בספרו: הצדעה לספרות הישראלית (ראשון לציון : יחד, תשנ"א 1991), עמ׳ 91–97)
  • אלמוג, רות, מה בין חושחש לגבינות ארומתיות: על שורשי אויר, אפיריון, גל׳ 12 (1988/89), עמ' 6
  • בן־אלה. יוסף, הכיצד ייקרא?, עתון 77, גל׳ 101 (תמוז תשמ"ח, יוני 1988), עמ' 18
  • דאור, דן, שבוע של ספרים: מקור, הארץ, כ"ח בחשון תשמ"ח, 20 בנובמבר 1987, עמ' 7
  • הירשפלד, אריאל, דימוי של תבנית הנפש, הארץ, כ"ו באייר תשמ"ח, 13 במאי 1988, עמ' ב 6
  • הראל, שלמה, ׳שורשי אוויר׳ לרות אלמוג, הרומאן הישראלי בשנות ה-80 ... ועוד אחד : עיון בבעיות יסוד (אבן יהודה : רכס, 2001), עמ' 143–162
  • וולמן, הדסה, ליוויה רוקח - הדמות שמאחורי "שורשי אוויר" : שיחה עם רות אלמוג, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ בחשון תשמ"ח, 30 באוקטובר 1987, עמ' 21
  • וולף, תמי, שורשים של אוויר, דבר, ה׳ באייר תשמ"ח, 22 באפריל 1988, עמ' 17
  • וולף, תמי, השיגעון הוא חכמת היחיד, מאזנים, כרך ס"א, גל׳ 9 (שבט תשמ"ח, ינואר 1988), עמ' 48–49
  • זהבי, אלכס, פריצה אל מעבר למוכר, מעריב, ספרות, י"א בסיון תשמ"ח, 27 במאי 1988, עמ' ה 3
  • זרניצקי, אורה, המחיר הוא שחיקה, דבר, דבר השבוע, י"ג בכסלו תשמ"ח, 4 בדצמבר 1987, עמ' 15–17 (ראיון עם רות אלמוג לרגל צאת ספרה: שורשי אוויר)
  • לויט, ענת, בלי יסוד חתרני - אין הצדקה לספרות, מעריב, ספרות, כ׳ בחשון תשמ"ח, 11 בדצמבר 1987, עמ' 1
  • משמר, תמר, [ביקורת], נגה, גל׳ 15 (1988), עמ' 42–43
  • נצר, רות, שקיעה אדומה כמו דם: על "שורשי אויר" לרות אלמוג, עלי שיח, חוב׳ 26 (1989), עמ' 59–67 (חזר ונדפס בספרה: השלום ושברו : מיתוס, ספרות, שירה : כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג (ירושלים : כרמל, תש"ע 2009), עמ׳ 290–302)
  • סימן־טוב, יעקב, האדם, התבנית, נוף המולדת, על המשמר, כ"ו באייר תשמ"ח, 13 במאי 1988, עמ' 15, 18
  • פלדמן, יעל, מעבר לרומנס הפמיניסטי : רות אלמוג, ללא חדר משלהן : מגדר ולאומיות ביצירתן של סופרות ישראליות (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002), עמ' 200–230
  • שקד, גרשון, בין בת לאבותיה, מאזנים, כרך ע"ב, גל׳ 6 (אדר תשנ"ח, מארס 1998), עמ' 8–12
  • Feldman, Yael S., Ruhamah's daughter: from hysteria to her-story in Ruth Almog's Shorshei Avir, Ki Baruch Hu : Ancient Near Eastern, Biblical and Judaic studies in honor of Baruch A. Levine / edited by Robert Chazan, William W. Hallo and Lawrence H. Schiffman (Winona Lake, Indiiana : Eisenbrauns, 1999), עמ' 509–521

על ״רקפת, אהבתי הראשונה״

  • ברגסון, גרשון, <ביקורת>, ספרות ילדים ונוער, כרך י"ט, גל׳ ב׳ (1992), עמ' 47–48
  • שיינפלד, אילן., ילדים חכמים, על המשמר, ג׳ באדר א׳ תשנ"ב, 7 בפברואר 1992, עמ' 21 (ראיון עם הסופרת רות אלמוג בצאת ספריה "חסיבור" ו"רקפת, אהבתי הראשונה")

על ״תיקון אמנותי״

על ״גילגיל רוצה כלב״

  • אבישי, מרדכי, שעת קריאה, על המשמר, 11 באפריל 1986, עמ' 18
  • ברגסון, גרשון, במבט ראשון, ספרות ילדים ונוער, כרך יב, חוב׳ ד (מ"ח) (יוני 1986), עמ' 43–45
  • דר, יעל, כלבים בשירות הפסיכולוגיה, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 277 (כ"ג בסיוון תשנ"ח, 17 ביוני 1998), עמ' 14
  • ציפר, בני, שבוע של ספרים: לילדים, הארץ, ד׳ בתמוז תשמ"ו, 11 ביולי 1986, עמ' ב 7

על ״בלוט הפלא של קמילה״

  • איני, לאה, פנטזיה שקופה, מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ"ו באדר א תש"ס, 3 במארס 2000, עמ' 29
  • דר, יעל, ורות מושכת מלמעלה בחוטים, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 311 (כ"ד בשבט תשנ"ט, 10 בפברואר 1999), עמ' 14

על ״המסע שלי עם אלכס״

  • דר, יעל., לא רק ליום השואה, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 322 (י"ב באייר תשנ"ט, 28 באפריל 1999), עמ' 11
  • פרדקין, נירה., על הספר: המסע שלי עם אלכס, ספרות ילדים ונוער, כרך 26, גל׳ 102 (1999), עמ' 30–31
  • רגב, מנחם, ומאז חדלו להיות ילדים: על גישה אחרת בארבעה ספרי נוער על תקופת השואה, ספרות ילדים ונוער, כרך 26 , חוב׳ 103 (2000), עמ' 35–47

על ״אגם הפנימי״

על ״עוד חיבוק אחד״

על ״כל האושר המופרז הזה : סיפורים 1967-1997״

  • אדיבי-שושן, אסתי, חבצלת ואור זורם, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 526 (כ"ב באדר ב׳ תשס"ג, 26 במארס 2003), עמ' 6, 17
  • אדיבי-שושן, אסתי, הבנתי שאם אני רוצה לפרוץ, עלי לכתוב "כמו גבר", עתון 77, גל׳ 278 (2003), עמ' 23–25
  • הופמן, חיה, להיות אשה ואמנית, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ה׳ באדר א׳ תשס"ג, 7 בפברואר 2003, עמ' 26–27
  • מלצר, יורם, הגורם הנשי הוא רק מודל, מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ו באדר א׳ תשס"ג, 28 בפברואר 2003, עמ' 24

על ״באהבה, נטליה״

על ״מעיל קטון״

על ״זרה בגן עדן״

  • אדיבי-שושן, אסתי, לקרוא בשם ולברוא מחדש, כמו חוה, הארץ, תרבות וספרות, ט"ז בחשון תשס"ט, 14 בנובמבר 2008, עמ' 2
  • גלסנר, אריק, נוף בערפל, מעריב, תרבות - ספרות, ט"ו בכסלו תשס"ט, 12 בדצמבר 2008, עמ' 28
  • הראל, מעין, לדעת את הכאב, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ (ט"ז בתשרי תשס"ט, 15 באוקטובר 2008), עמ' 4
  • ישראל, יעל, זוועה מנקודות קטנות, Time Out תל־אביב, גל׳ 313 (30 באוקטובר עד 6 בנובמבר 2008), עמ' 107
  • ליבנה, יוני, ביקורת דרכונים, ידיעות אחרונות, 7 לילות, כ"ה בתשרי תשס"ט, 24 באוקטובר 2008, עמ' 20 (ראיון עם הסופרת על דרכה בספרות ויחסה לגרמניה)

על ״צפורקסם״

על ״שריקת האוקרינה : סיפורים קטנים״

על ״אישה בגן״

על ״החיים : שנים־עשר סיפורים ונובלה״

מזהים חיצוניים
LC – n 84072712 | NLI – 987007299832405171 | VIAF – 19966303 | Wikidata – Q2340451 | OpenLibrary – OL775768A

עודכן לאחרונה ב: 5 באוגוסט 2026
q

יצירותיה האחרונות שראו אור בפרויקט

בארץ גזירה ;