לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך: יוסי גלרון־גולדשלגר
חלק מפרויקט בן־יהודה
תמונת פרופיל

פנחס שדה (פלדמן), משורר, סופר, מסאי ועורך נולד בט׳ בסיון תרפ״ט, 17 ביוני 1929 בעיר לבוב בגליציה (כיום אוקראינה המערבית), ועלה ארצה עם הוריו ב-1934. התחנך בבית הספר של מושבת מגוריו, מגדיאל, ובבית הספר ביל״ו בתל אביב. בשנים 1943–1944 עשה במסגרת חברת נוער בקיבוץ שריד. חזר לבית הוריו בתל אביב, עסק בעבודות מזדמנות וכתב אז את שירו הייצוגי הראשון, ״נאום כלב מת״ (1945). ב-1947 עלה לירושלים, התגורר בעליית גג ופירסם שירים ומסות בכתבי עת. עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס לצה״ל ופיקד כסמל על מחלקה קרבית. קובץ שיריו הראשון, משא דומה, יצא ב-1951 בהוצאת מחברות לספרות. כשנתיים (1952–1954) התגורר ועבד בקיבוצים כנרת ויפעת (באחרון שימש כמורה). חזר לירושלים, נשא אישה, התגרש ממנה (1955), ואז חיבר את הרומן האוטוביוגרפי-הגותי החיים כמשל (1958). נישא שנית (1962), ומאז 1965 התגורר ברמת גן, שם כתב סיפורים לילדים שירים פרקי יומן וכתבות. חתם על יצירותיו לילדים בפסאודונימים, שמות עט, שונים. בין שמות העט שחתם בהם על יצירותיו: דן אורן, ש. פנחס, יריב אמציה, ואחרים. בד בבד עם כתיבתו לנוער וילדים פירסם סדרת ספרים שבכמה מכותרותיהם הסתמנה מגמה עקבית: על מצבו של האדם (1967); מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו (1969); השירים (כינוס ראשון, 1970); העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד (סיפורים, 1970); נסיעה: בצירוף מסה על מצוקתו של האדם בתוך יקום הכוכבים (מסות, 1971); נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים (הגות, 1974); אל שתי נערות נכבדות (שירים, 1977). ב-1978 התקשר עם מיכל שין, חברתו לחיים עד פטירתו. ב-1993 פירסם קובץ אחרון, איך זינג ווי א פייגאלע (אני שר כמו ציפור). בשנותיו האחרונות סבל ממחלת הסרטן, והמשיך ליצור. על ספרי שיריו זכה בפרס ביאליק (1990) ובפרס אקו״ם (1994).

ב-1973 ראו אור מכתבי האהבה שכתבה לו אהובתו חבצלת חִבּשוש, בשם התמסרות. ישנו ויכוח האם חבשוש פירסמה מרצונה את המכתבים, או ששדה מסרם לפרסום בלא ידיעתה. חבצלת חבשוש התאבדה ב-1984. לימים פירסם נתן זך את דבריו של דודה, יחיאל חבשוש, על הפרשה: ״פרסום ספרה (…) ותמונת המחשוף שבשער, בצורה שנעשו, חשפו את רגשותיה הטמירים ביותר לעין כל, וזה יצר בקיעים בנשמתה וציער אותה מאוד״ (זך, 2011).

כיובל שנים טיפח שדה ביצירתו אותן הנחות יסוד, וגם נימות קולו האופייניות לא השתנו. הדחפים שהביאוהו להבעה ולהגות, בשירה ובפרוזה, הפיקו מוטיב מנחה מתמיד, שקבע בהן מין חוקיות פנימית מאַחדת. מדובר בשאיפה תקיפה, ״כפייתית״, להשיג ברוח ולחיות בפועל את ״המציאות האחרת״ – אחרת מהמקובלת בעולם האזרחי, הנראית לכאורה כפריעתם של סדרים ומוסכמות ממוסדות, ולמעשה היא היא מהותם של החיים, שמתגלה בבשׂורות סמליות, בחלומות.

הדחף להתקיים ״אחרת״, שהיה המֵניע וגם היעד ליצירתו – מעין גורם מכונן שקבע תואם בין ערכיה הצורניים לערכיה התוכניים – התמיד לדרבן אותו, ועמו התמידה הבעתו באותן נימות קול ובאותן בשׂורות, מתוך התעלמות במודע מחידושי אופנות – מלבד מעט שכלולים צורניים. אכן, גם ה״אחרת״ גם ״חוסר ההיגיון״ היו ביטוייו הרצויים של אותו גורם מכונן, שקבע את יצירתו כחטיבה אחת, שחלקיה מקיימים מין שלמות פנימית בתוך סתירותיהם הגדולות.

בהגיונו השירי של שדה לא היתה ולא תוכל להיות איזושהי תכלית לחיים במציאות האזרחית, הפשטנית והגשמית, המוליכה רק להתאפסות הקיום – למוות. ואילו בעל נפש חייב למצוא לו, מתוך תעוזת מחאה, טעם נכון לחייו ואהבת חיים נכונה. רק חיפוש ״המציאות האחרת״ – הנרמזת בשינה ובחזוּתו של מוות סמלי, נאצל – עוד עשוי לזמן אותו מוסר אחר, ועד לכדי ראייה עצמית אחרת, דתית ביסודה – ראיית ״מצבו של האדם״ לפני האחר המוחלט, האלוהים.

העדפות אלה נפחו רוח מיתית בכל המערכת ואפילו בגורמיה הממשיים, שבעַין; מכוחן המתמיד גיבש לו מעין מיתוס פרטי, שהעצים את מעמד האֶגו שלו עד לכדי תפישתו בתור ״אני מיתולוגי״. מבין המיתוסים בחר לו מוטיבים מן הנצרות והבינם כדרכו, חזר ופירשם באורו שלו, לצורך שאיפתו השירית שלא להיענות אלא ליתרונות רוחניים. באור זה לא יסתכם מצבו של האדם כהגדרתו ״אֱנוֹש אָנוּש״, כי עדיין נרמזת האפשרות להיגאל על ידי דחיית ההיגיון האזרחי והיאחזות במשלים. בשלב מאוחר הסתמנה בעבודתו, בעיקר כעורך ומלקט אך גם כיוצר, שיבה למקורות ישראל ולמושגי המסורת, ומבלי שיתחולל בכך או מכך איזשהו מפנה רוחני עקרוני. כלומר, הועלו בידו על נס גם בשׂורות יהודיות מובהקות, ובעיקר מאותם זרמים מיסטיים, והכול לשם ביסוס שאיפתו לשינוי ערכים מן היסוד. בהקשר זה יש להזכיר את הספרים: תיקון הלב (סיפורים, חלומות ושיחות של רבי נחמן מברסלב, 1981); ספר הדמיונות של היהודים (סיפורי עם, 1983); ענֵני (מבחר תפילות ופיוטים של עם ישראל, 1987).

אותו היגיון שירי, העקיב כלא הגיוני, שימש כנותן הטעם לבשׂורת החיים כמשל – לאו דווקא כעובדה קיומית, אלא לחיות לאור תמרור רם שבדרך להוויה יתֵרה אך זמינה. הדגמותיה ובחינותיה של אותה הוויה כרוכות באותה זיקה הדוקה לשינה ולחלום, שבהם נרמזות יומיום האפשרויות האחרות. רק בהיגיון זה ייתפשו המוות, האהבה והרוח כמהות אחת, מצוינת בחריגתה ממגבלותיה של מציאות ממשית, וכך משׂגת את משמעויותיהם הנכונות של מצבי קיום אחרים, המיוחלים כנאצלים, ובכל זאת מצויים בהישג ידו של כל אדם חי. ומבחינה אמנותית גובר אותו היגיון, כגורם המכונן, ומכתיב את יתרון המשל על החיווי הישיר, שהרי רק המשל חשוב כמיתוס, ורק הוא יכול להעיד על הוויה ״מוחלטת״, אחרת, טוטלית – האלוהים.

מכאן הרִגשה הרליגיוזית, שהפעימה את מיטב הבעותיו ה״דתיות״, הן בשלבן המוקדם, בנטייתו לסמלי הנצרות, הן בשלבן המאוחר, בשיבתו אל מושגי יהדות מקוריים. בעצם, היא שהיתה, ככל הנראה, הדחיפה הראשונית לאותה שאיפה מתמדת, שחתרה לחלץ ולהיחלץ ממסגרות ממוסדות לשם חיפוש אפשרות לא משוערת. על כל פנים, כך פירש המשורר את עצמו לעצמו, גם כדובר בשיר וגם כמספרם של החיים כמשל; ומשום שהכיר באותה חוקיות פנימית, המחברת את נושאי שירתו והגותו יחדיו, נאחז בה כתקֵפה לתמיד.

״חוקיות״ זו עשתה את שדה לאיש יוצא דופן בדורותיו – דור תש״ח ודור המדינה – והיא שמשכה הרבה תשומת לב וביקורת, לטוב ולמוטב. חיפוש רוחני כה נועז וכה מאומץ, הכרוך בדחייה החלטית של כל מה שאינו מקדמו לתכליתו, יוצא לאור ומתנסח בהתאם – בפאתוס של הטפת ״אמיתות״; מה גם שהייחול ל״אחרת״ משתמע כהתרסה כנגד אותה מציאות קיימת של סוף תקופת המנדט וראשית המדינה. אבל התקבלותה של יצירתו ברבים והשפעתה על דורות של קוראים, צעירים בעיקר, העידו על נחיצותה של בשׂורת ״הגיונו״ כאופציה נגדית ל״רוח הזמן״, המנשבת כדרכה מאז ועד היום.
פנחס שדה נפטר בירושלים בי״ז בשבט תשנ״ד, 29 בינואר 1994.

נכתב על-ידי צבי לוז ונירית קורמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון ג. קרסל בספריה הלאומית בירושלים, לקסיקון אופק לספרות ילדים, המכון לתרגום ספרות עברית, Электронная еврейская энциклопедия, ויקיפדיה]

ספרים
  • משא דומה : שירים (תל אביב : מחברות לספרות, תשי״א 1951)
  • החיים כמשל (תל-אביב : ששת, 1958) <יצא לאור שנית בהוצאת שוקן בתשכ״ח 1968> <תורגם לאנגלית>
  • Life as a parable / translated by Richard Flantz (London ;Jerusalem : Anthony Blond; Carta, 1966;1989)
  • ידידי ; אל המאדים ובחזרה ; אישי מופת ; מספורי דן הגזמן : ספורים (ירושלים : אחיאסף, 1959) <בחתימת - דן אורן> <ציורים - אלישבע נדל-לנדאו>
  • נער הייתי (ירושלים : קרית ספר, 1960) <בחתימת ש. פנחס>
  • אידה : ספור (ירושלים : קרית ספר, 1961) <בחתימת ש. פנחס> <נדפס מחדש ב-1978>
  • טרזן ותעלומת האטום : ספור (תל אביב : עמיחי, תשכ״ב 1962) <איורים חנה אדולפי> <בחתימת יריב אמציה>
  • הגנב : מטמון הזהב של ששונקין הזקן (תל אביב : עם עובד, תשכ״ד) <רישומים - אורה איתן>
  • החפוש אחרי האב האבוד : ספור תעלומה והרפתקאות (תל אביב : יוסף שמעוני, 1967) <בחתימת - יריב אמציה>
  • תעלומת הנרדף על לא עוול בכפו (תל אביב : יוסף שמעוני, תשכ״ז 1967) <בחתימת - יריב אמציה>
  • על מצבו של האדם : רומן (תל-אביב : עם עובד, תשכ״ז 1967)
  • מות אבימלך ועליתו השמימה בזרועות אמו (ירושלים : שוקן, תש״ל 1969)
  • ספר השירים : 1947–1970 (ירושלים : שוקן, 1970)
  • העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד : הסיפור על אודות איילה (תל-אביב : משרד הבטחון, ההוצאה לאור : ספריית תרמיל, תש״ל 1970)
  • נסיעה : בצירוף מסה על מצוקתו של האדם בתוך יקום הכוכבים, ושבעה־עשר רישומי־עט (ירושלים ותל אביב : שוקן, תשל״א)
  • נסיעה בארץ ישראל והרהורים על אהבתו הנכזבת של אלוהים (ירושלים ותל אביב : שוקן, תשל״ד)
  • אל שתי נערות נכבדות (ירושלים ותל-אביב : שוקן, 1977) <שירים, 1970-1977>
  • רישומים ויומן-הכתיבה של החיים כמשל (תל אביב : פרוזה עיתונספרות, תש״ם) <ארבעים ושנים רשומים ויומן-הכתיבה של החיים כמשל>
  • ספר הדמיונות של היהודים : סיפורי עם (ירושלים ותל אביב : שוקן, תשמ״ג 1983) <תורגם לאנגלית>
  • Jewish folktales / selected and retold by Pinhas Sadeh ; translated from the Hebrew by Hillel Halkin (New York : Doubleday, 1989)
  • ספר האגסים הצהובים (ירושלים : שוקן, תשמ״ה 1985)
  • שירים, 1985–1988 (ירושלים : שוקן, תשמ״ט 1988)
  • הגנב (ירושלים : כרטא, 1988) <עם אחד עשר רישומים מאת המחבר. נוסח חדש, מורחב ובתוספת פרקים, אשר נכתב על יסוד הספר ״הגנב״ שהופיע בשנת 1964>
  • איך זינג ווי א פייגאלע : שירים 1989–1992 (ירושלים : שוקן, תשנ״ג 1993)
  • פנחס שדה (תל אביב : נמרוד, 2002) <שיחה עם יותם הראובני>
  • כל שירי פנחס שדה (ירושלים : שוקן, תשס״ה 2005) <(ספר השירים, 1947–1970 – אל שתי נערות נכבדות – שירים, 1985–1988 – איך זינג ווי א פייגעלע)>
  • החיים כמשל : בצירוף יומן הכתיבה של הספר (תל אביב : שוקן : ידיעות ספרים, 2010)
  • היומנים (אור יהודה : דביר, תשע״ד 2014) <תחקיר, מבואות ועריכה - אילת נגב ויהודה קורן>

יצירות שנערכו

  • מבחר הספור הארופאי (ערים) (תל אביב : הדר, תשי״ט) <בחתימת דן אורן>
  • שי לנוער : אנתולוגיה כללית : ספרות, מדע, אמנות, יהדות, אנשי-מופת, ארצות ועמים, שעשועי חברה (תל אביב : מ׳ מזרחי, 1965) <ליקטו וערכו - יריב אמציה, יעקב אבישי>
  • פנינים לילד : מחרוזת ספורים ואגדות, אנשי מופת ומעשי מופת, אמנים דגולים ויצירותיהם, פלאי מדע וטבע, חגי ישראל ומועדיו פתגמי־חכמה ושעשועים (תל אביב : מ׳ מזרחי, תשל״א 1971) <ליקט וערך יריב אמציה>
  • פנינים לנער : אנתולוגיה כללית חדשה (תל אביב : מ׳ מזרחי, תשל״ב 1972) <ליקט ואסף - יריב אמציה>
  • מסתורין / קנוט המסון ; מנורבגית – פסח גינצבורג (ירושלים : הוצאת שוקן, תש״ם 1980) <עריכה מחודשת של התרגום – פנחס שדה ויותם ראובני.>
  • תיקון הלב : סיפורים, חלומות, שיחות / רבי נחמן מברסלב (ירושלים : שוקן, תשמ״א 1981) <נוסח נבחר וערוך מאת פנחס שדה>
  • מבחר שירי ח״נ ביאליק : עם שבע הרצאות על שיריו / מאת פנחס שדה (תל אביב : דביר ; ירושלים : שוקן, תשמ״ה 1985)
  • סיפורי הבעש״ט : וגם קצת שיחות שלו בענייני אלוהים ואדם, תכלית החיים, צערם ושמחתם ‬ (ירושלים : כרטא, 1987) <נבחרו ונערכו ונוספה עליהם אחרית דבר בידי פנחס שדה>
  • ענני : מבחר התפילות והפיוטים של עם ישראל, מאז הברית בין הבתרים ועד עתה (ירושלים : כרטא, תשמ״ח 1987)
  • אשתי אהובתי, בואי ונרקוד : ספר שני של סיפורי הבעש״ט וגם קצת שיחות שלו בעניני אלוהים ואדם, תכלית החיים, צערם ושמחתם (ירושלים : כרטא, תשמ״ח 1988)
  • אהבה : אנתולוגיה משירת העולם (ירושלים : שוקן, תשמ״ט 1989)
  • איש בחדר סגור, לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה : אמרות, תורות וסיפורי חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק (ירושלים : שוקן, תשנ״ג 1993)
על המחבר ויצירתו

מאמרים

  • אליהו, אלי, שירת הנפש הכמהה, הארץ, גלריה, י"ז בשבט תשס"ט, 11 בפברואר 2009, עמ' 2
  • ברוך, אדם, על מלחמה ועל שלום, הארץ, מוסף שבועי, גל׳ 54 (357) (כ"ט באלול תש"ל, 30 בספטמבר 1970), עמ' 14–15
  • ברונובסקי, יורם, ייסוריו וגדולתו של פ"ש, בספרו ביקורת תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2006), עמ' עמ׳ 60–61
  • גנן, משה, פנחס שדה ועולם האגדה, המיתוס והחלום, ידע עם, כרך ל"ב-ל"ג, מס׳ 67–68 (תשס"ח 2007), עמ' 149–154
  • גנן, משה, בהיותי מבודד ובודד, מקור ראשון, שבת, י"ב בשבט תשס"ט, 6 בפברואר 2009, עמ' 10
  • גרינברג, תמיר, הפצע מוכרח להמשיך לדמם: שבע שנים למותו של פנחס שדה, הארץ, תרבות וספרות, ב׳ בשבט תשס"א, 26 בינואר 2001, עמ' ב 13
  • כ״ץ, גדעון, שיבתו של פנחס שדה אל היהדות, ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל, היסטוריה, תרבות, חברה, חוב׳ 17 (אביב תשע"א 2010), עמ' 191–209
  • לוז, צבי, המציאות האחרת: על שירת פנחס שדה, עלי שיח, חוב׳ 42 (חורף תש"ס 1999), עמ' 25–39
  • לוז, צבי, פנחס שדה: מן המקרא למחזורי התפילה, בספרו: הזרימה הדו-סטרית של העברית : בין הקנונים לשירה המתחדשת (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2011), עמ' 81–86
  • נגב, אילת, מיכל, בובה׳לה שלי, ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ"ו באלול תשנ"ד, 2 בספטמבר 1994, עמ' 16–18
  • ניר, אלחנן, קיום לפני א-להים, מקור ראשון, שבת, י"ב בשבט תשס"ט, 6 בפברואר 2009, עמ' 10
  • סומק, רוני, בקרב עם הסוסה הפסדתי, מקור ראשון, שבת, י"ב בשבט תשס"ט, 6 בפברואר 2009, עמ' 10
  • סלע, מיה, לראות את פנחס שדה רוקד, הארץ, גלריה, י"ז בשבט תשס"ט, 11 בפברואר 2009, עמ' 2
  • צבי, עזה, מסע הדרגתי אל הפשטות, מקור ראשון, שבת, י"ב בשבט תשס"ט, 6 בפברואר 2009, עמ' 11

ספרים

  • ארליכמן, יעל, שתיקת האדמה, דת ואקזיסטנציה ביצירתו של פנחס שדה (ירושלים : הוצאת כרמל, תשפ"א 2021)
  • בן-עזר, אהוד, להסביר לדגים, עדות על פנחס שדה (הוד השרון : אסטרולוג, 2002)
  • אלמוג, רות, פנחס שדה: מיתומאן? (על הספר: "להסביר לדגים"), הארץ, תרבות וספרות, ט"ו בטבת תשס"ג, 20 בדצמבר 2002, עמ' ה 2
  • שכטר, רבקה, מעבר לטוב ולרע (על הספר "להסביר לדגים"), כיוונים חדשים: כתב-עת לענייני ציונות, יהדות, מדיניות, חברה ותרבות, חוב׳ 11 (תשרי תשס"ה, ספטמבר 2004), עמ' 263–269
  • גנן, משה, אני נושא את שירי אל הרעב לרוח, פנחס שדה והשירה הדתית (ירושלים : גושן, תשס"ד) 168 עמ׳. <כולל רשימה ביבליוגרפית של ספריו ורשימת מאמרים עליו ועל יצירתו>
  • מוקד, גבריאל, על שירה דתית של פנחס שדה (על הספר "אני נושא את שירי אל הרעב לרוח"), עכשיו, חוב׳ 69–70 (אביב תשס"ה 2005), עמ' 379–380
  • בן-שאול, משה, עוד על פנחס שדה (על הספר "אני נושא את שירי אל הרעב לרוח"), מאזנים, כרך ע"ח, גל׳ 5 (אב תשס"ד, אוגוסט 2004), עמ' 36
  • פלס, יוסי, "משה גנן: אני נושא את שירי אל הרעב לרוח", מהות, חוב׳ כ"ח (קיץ תשס"ד 2004), עמ' 144–145
  • לוז, צבי, המציאות האחרת, שירת פנחס שדה (ירושלים : שוקן, תשס"א 2000)
  • בן־עזר, אהוד, כפות רגלייך כמשל (על הספר "המציאות האחרת" של צבי לוז), ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י"ח בתשרי תשס"ב, 5 באוקטובר 2001, עמ' 29
  • מונדי, יוסף, שיחות בחצות הלילה עם פנחס שדה, (תל-אביב : אלף, 1968)
  • ראובני, יותם, פנחס שדה, [ראיונות] (תל-אביב : נמרוד, 2002)
  • ראובני, יותם, האמנות היא הגאולה, על מצבו של פנחס שדה [ראיונות] (תל-אביב : נמרוד, 2011)
  • אלמוג, רות, שדה וקסמו האפל והרענן (על הראיון של יותם הראובני עם פנחס שדה), הארץ, תרבות וספרות, ה׳ בחשוון תשס"ג, 11 באוקטובר 2002, עמ' ה 2
  • Elbaz, Robert, Spatial imagery in the works of Albert Memmi and Pinhas Sadeh, (York, Ontario, 1976) <M.A. thesis>

על ״משא דומה : שירים״

על ״החיים כמשל״

  • שדה, פנחס, יומן כתיבת "החיים כמשל", פרוזה, גל׳ 22 (1978), עמ' 4–8
  • שדה, פנחס, על כתיבת החיים כמשל, הארץ, ט׳ בתשרי תשמ"ט, 20 בספטמבר 1988, עמ' 19
  • שדה, פנחס, "אולי לבסוף, בעתיד, יוולד, מתוך כל המבוכה הזאת, מעשה רוחני טוב, אשר ישכיח את זכר השעות הקשות וייתן איזה גמול על הקשיים": שני מכתבים לאברהם רמון על דבר ההוצאה לאור של הספר "החיים כמשל", הארץ, תרבות וספרות, כ"ד באב תשנ"ט, 6 באוגוסט 1999, עמ' ב 13
  • אורן, מרים, פנחס שדה, קשת, שנה ראשונה, חוב׳ ב (חורף 1959), עמ' 119–123
  • בן-עזר, אהוד, החיים כמשל, פרוזה, גל׳ 22 (1978), עמ' 10–12
  • ברתנא, אורציון, וידוי כהשקפת עולם, מעריב, כ"ב בסיון תש"ן, 15 ביוני 1990, עמ' ה 5
  • ברתנא, אורציון, מן הפסיכולוגיה אל הנבואה : (על "החיים כמשל" לדרכו של שדה), מאזנים, כרך ס"ד, גל׳ 9–10 (1990), עמ' 13–16
  • הגורני-גרין, אברהם, "משונה ויחיד במינו בספרותנו", בספרו: בחבלי שלום : מסות על השלום והשלם (אבן יהודה : רכס, 1994), עמ' 47–55
  • חנס, נעמי, החיים כמשל מאת פנחס שדה, בתוך ספרה: פני סופרים במראה : המספר כסופר - ספרות וסופרים מודעים לעצמם ברומן בסיפורת העברית מברנר עד גרוסמן (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003), עמ' 94–110
  • חקק, בלפור, 50 שנות מדינה (כמו בית של שיר), מאזנים, כרך ע"א, גל׳ 6 (1997), עמ' 98
  • יזהר, אורי, המיתוסים המתחלפים: מיצחק שדה לפנחס שדה, על חלקו של הספר "החיים כמשל" מאת פנחס שדה כמעבר דור המדינה מקולקטיביזם לאינדיבידואליזם, דבר, ב׳ באייר תשנ"ד, 13 באפריל 1994, עמ' 25
  • מרוז, תמר, הנשים כמשל, הארץ, מוסף, 1 במארס 1985, עמ' 14–15
  • קורצווייל, ברוך, האוטוביוגראפיה של פנחס שדה, הארץ, 30 בינואר 1959
  • שבילי, בנימין, על האלוהים היפה, ארץ אחרת, גל׳ 3 (2001), עמ' 76–78
  • שבת, ראובן, התמסרות לחיים כמשל: מסה על פנחס שדה וחבצלת חבשוש, חיים אחרים, גל׳ 90 (2004), עמ' 45–49

על ״מסתורין / קנוט המסון ; מנורבגית – פסח גינצבורג״

  • בר-יוסף, חמוטל, מסתורין של קנוט המסון בעריכת פנחס שדה ויותם ראובני, ידיעות אחרונות, תרבות, ספרות ואמנות, י׳ באלול תש"ם, 22 באוגוסט 1980; כ"א בחשון תשמ"א, 31 באוקטובר 1980, עמ' 22; 20

על ״הגנב : מטמון הזהב של ששונקין הזקן״

  • טרסי-גיא, אסתר, "גנב", בספרה: ביקורת זוטא : הערכות ספרי ילדים ונוער (תל-אביב : מ. ניומן, תשכ"ט), עמ' 105

על ״אהבה : אנתולוגיה משירת העולם״

על ״על מצבו של האדם : רומן״

  • בצלאל, יצחק, על מצבו של הסופר, משא (מצורף ל׳למרחב׳), 29 בספטמבר 1967, עמ' א
  • זרטל, עדית, על מצבו של האדם, דבר השבוע, גל׳ 36 (ג׳ באלול תשכ"ז, 8 בספטמבר 1967), עמ' 12

על ״מות אבימלך ועליתו השמימה בזרועות אמו״

על ״ספר השירים : 1947–1970״

על ״העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד : הסיפור על אודות איילה״

  • בן-עזר, אהוד, "העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד", על המשמר, ח׳ באדר תשל"א, 5 במארס 1971

על ״נסיעה : בצירוף מסה על מצוקתו של האדם בתוך יקום הכוכבים, ושבעה־עשר רישומי־עט״

על ״אל שתי נערות נכבדות״

  • סלע, אורי, קסם מתוק ומצטעף, ידיעות אחרונות, תרבות, ספרות, אמנות, כ"ז בטבת תשל"ח, 6 בינואר 1978, עמ' 4

על ״ספר האגסים הצהובים״

  • בר-כוכב, ישראל, מוסיקה היא מה שנותר, מאזנים, כרך נ"ט, גל׳ 1–2 (1985), עמ' 42
  • ציפר, בני, שבוע של ספרים, הארץ, תרבות וספרות, כ"ב באדר תשמ"ה, 15 במארס 1985, עמ' 17
  • ציפר, בני, סוד הקסם של המלים, הארץ, תרבות וספרות, כ"ט באדר תשמ"ה, 22 במארס 1985, עמ' 18

על ״שירים, 1985–1988״

  • אור, אמיר, "אפפוני מים עד נפש" (יונה ב׳, 6), מאזנים, כרך ס"ד, גל׳ 5 (1990), עמ' 39–40
  • ברונובסקי, יורם, אלנבי, פנחס שדה, הארץ, תרבות וספרות, י"ב באדר א׳ תשמ"ט, 17 בפברואר 1989, עמ' ב 10
  • הגורני-גרין, אברהם, "סמוך לנעילה", דבר, משא, ה׳ באדר א׳ תשמ"ט, 10 בפברואר 1989, עמ' 19–20
  • נסים, קובי, עוד מעט והמוות כמשל, עתון 77, גל׳ 115–116 (אלול-תשרי תשמ"ט-תש"ן, אוגוסט-ספטמבר 1989), עמ' 9
  • נצר, רות, חוויה זו הצהובה הפורחת בדממה, מאזנים, כרך ס"ד, גל׳ 5 (1990), עמ' 37–38
  • פוקס, לאה, החיים מאחורי וילון תחרה לבן, הדואר, שנה 69, גל׳ ד׳ (כ"ו בחשון תש"ן, 24 בנובמבר 1989), עמ' 18–19

על ״איך זינג ווי א פייגאלע : שירים 1989–1992״

  • חבר, חנן, עד כמה שנחמה כלשהי אפשרית, הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 3 (כ"ד באדר תשנ"ג, 17 במארס 1993), עמ' 5
  • סומק, רוני, האושר כגעגוע, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ד בשבט תשנ"ג, 5 בפברואר 1993, עמ' 22

על ״כל שירי פנחס שדה (ירושלים : שוקן, תשס״ה 2005)״

מזהים חיצוניים
LC – n83206304 | NLI – 987007306485405171 | VIAF – 34257389 | Wikidata – Q2910423 | OpenLibrary – OL169906A

עודכן לאחרונה ב: 28 במאי 2022
q

יצירותיו האחרונות שראו אור בפרויקט

עִם קַבָּלַת תּוֹצְאוֹת בְּדִיקַת הָרֵאָה בְּ־C.T ; איך זינג ווי א פייגאלע ; לֵיל חֹרֶף. מְקַלֵּף פִּסּוֹת־נְיָר קְטַנּוֹת ; בַּחֲלוֹם הָלַכְתִּי לִקְנוֹת דִּירָה בִּרְחוֹב בּוּגְרָשׁוֹב ; דָּלִיָּה אַבְּרַבַּנְאֵל ; פנחס שדה – איך אתה מגיע לשיר? ראיון עם פנחס שדה ; בַּנֵּשְׁיוֹנָל גָּלֶרִי, בָּעֶרֶב, סָמוּךְ לַנְּעִילָה ; שְׁחָפִים ; סְתָו ; מָוֶת, חֲרָטָה, גַּעְגּוּעִים ; שיחה על פרנץ קפקא ; חֲרָקִים ; פַּסְטוֹרָלָה ; אל קַתֶרִינָה הַקְּדוֹשָׁה מִגֵּינוּאָה, הַמֵּאָה הַ־15 ; עַפִּ"י שִׁירוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר סִינִי מִן הַמֵּאָה הַ־9 ; שָלֹש שָנִים לְאַחַר הַפְּרֵדָה ; יוֹשֵׁב בַּמִּטְבָּח, בְּשָׁעָה אַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר ; שְׁתַּיִם וְשֵׁשׁ דַּקּוֹת אַחַר חֲצוֹת ; MUSÉE DES BEAUX ARTS (תרגום) ; כְּתֹבֶת עַל מַצֵּבָה בְּאַתּוּנָה (תרגום) ;