אנטון שמאס, סופר, משורר, מתרגם וחוקר,
נולד בפסוטה שבגליל בכ"ו באלול תש"י, 8 בספטמבר 1950, בן למשפחה נוצרית. בוגר תיכון דו-לאומי בחיפה. למד ספרות אנגלית ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, אך לא סיים את לימודיו. התגורר בירושלים במשך כעשרים שנה. שייך לקבוצה קטנה של סופרים ערבים שכתבו בעברית כשפת מקור. ערך את הירחון הספרותי הערבי
אל-שרק (1971–1976), עבד כמפיק וכמראיין בטלוויזיה העברית והערבית וכתב בעיתונות הערבית והעברית. השתתף בתוכנית הבינלאומית לסופרים באיווה שבארצות הברית (1981). חיבר שלושה מחזות. היה עמית רוקפלר במרכז לחקר המזרח הקרוב וצפון-אפריקה, אוניברסיטת מישיגן (1987–1988). מרצה לספרות השוואתית באוניברסיטת מישיגן (1988 ואילך). זכה בפרס הסופרים של רידרז דייג'סט (1992); בפרס וויטינג לכתיבה (1991/2), ובפרס על שם לילה וולאס לכתיבה (1993/6). מתרגם מערבית לעברית ולהפך, וכן מערבית לאנגלית. פירסם גם ספר ילדים בעברית,
השקרן הכי גדול בעולם (1982).
חיבר שלושה ספרי שירה. ב-1969 פירסם שיר ראשון במוסף הספרות של עיתון הארץ, וב-1974 פירסם שני קובצי שירה, האחד בעברית:
כריכה קשה, שירים (ספרית פועלים), והשני בערבית: אסיר ערותי ושנתי (מג'ללת אל-שרק). ספר שיריו השני בעברית הוא
שטח הפקר (1979). בדידות, תלישות, אהבה לא ממומשת ומוות מהווים תמות מרכזיות בשירתו, ושירתו דולה ממסורות ערביות, נוצריות, יהודיות ואירופיות. כאשר החל את דרכו כמשורר בסוף שנות השישים במערכת הערבית-ישראלית, נתפש כחדשן ונועז, הן בשימוש בתבניות כתיבה חופשיות והן בתכנים הארוטיים והאישיים של שירתו. תכניהם וסגנונם של ספרי השירה שלו בעברית מושפעים משירתם של יהודה עמיחי ונתן זך, שהיו שניהם באותה עת דגמי חיקוי ותחרות מובילים למשוררים הכותבים בעברית. גם ספר שיריו היחיד בערבית מתכתב עם אותם דגמי חיקוי ותחרות, ודומה בסגנונו ובתכניו לספריו העבריים. שירו "דיוקן" מתייחס לזהות המתבטאת בריבוי שפות: "שָׂפָה אַחֶרֶת מְחַלְחֶלֶת בְּגוּפִי/ לוֹחֶצֶת מִבִּפְנִים עַל רַקּוֹתַי […] וּדְיוֹקָנִי הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק,/ פּוֹנֶה אֵלַי בְּשָׂפָה נִשְׁכַּחַת…" (בתרגומו, מתוך
הקובץ לחולמים בליל גשם (2004),
עמ' 222). כפי ששיר זה ממחיש, שפה וזיקתה לתרבות ולכוח מהוות נושאים מרכזיים ביצירתו.
בעקבות הצלחתו בקרב דוברי ערבית, שהתלוותה אליה רתיעה מחדשנותו, ביקש בראשית שנות השבעים להיקלט גם במערכת העברית. הסיבה לכך היתה, כמדומה, האפשרות לפעול ולהתפתח במערכת רחבת היקף ובעלת משאבים רבים יותר, וכן רצונו העז להציג בפניה את התרבות שממנה בא. בהדרגה עבר עיקר פעילותו של שמאס אל התרבות העברית, שבה זכה לפופולריות בזכות כישרון הכתיבה המגוון שלו בתחומי העיתונות הכתובה והמשודרת, הופעותיו בטלוויזיה ושליטתו הווירטואוזית בשפה העברית ככותב וכמתרגם, שזכתה להערכה מיוחדת על רקע היותו ערבי ישראלי. בו בזמן שמר על קשר עם התרבות הערבית, הן באמצעות תרגומים ממנה ואליה והן באמצעות הבעת דעותיו באמצעי התקשורת הערביים על המקום שביקש להועיד לעצמו, ולכלל ערביי ישראל, בתרבות הישראלית, ובכלל זה על מקומו של התרגום בגישור בין שתי התרבויות.
הרומן הראשון שלו, ערבסקות (1986, עם עובד), שנכתב בעברית, זכה להצלחה בקרב הקוראים בארץ ומחוצה לה, והוכתר בפי כמה מבקרים כרומן הישראלי ביותר. תוך שימוש במבנה של הערבסקה נתן ביטוי עשיר למורכבותה של זהותו של בן מיעוטים החי בישראל באמצעות שיח שהוא בו בזמן ליניארי ומחזורי. ברומן תיאר את גלגוליה הריאליסטיים והדמיוניים של דמות כפולה של גיבור הנושא את שמו, אנטון שמאס, ואת האפשרויות שעמדו בפניו: לחיות כישראלי או כלבנוני, בארץ מולדתה של אמו. התקבלותו הנלהבת של הספר קשורה הן לאופני השימוש שלו במצאי הספרותי הערבי והן בדיאלוג המורכב שלו עם התרבות העברית הקנונית בת הזמן.
להערכה מיוחדת זכה בעקבות תרגומיו ליצירות הפרוזה של אמיל חביבי (האופסימיסט, 1984;
אח'טיה, 1988; סראיא בת השד הרע, 1993), שזיכו את מחברן בפרס ישראל לספרות. שמאס היטיב להעביר לעברית את סגנונו המגוון של חביבי, העושה שימוש במכמני הלשון והתרבות הערבית לדורותיה, ויצר לשם כך סגנון תרגום ייחודי המשלב ידע עמוק בשפה ובספרות הערבית עם ידע מקביל ברבדים ההיסטוריים של העברית. עוד ממפעל תרגומיו של שמאס הוא הספר
בשני קולות: קובץ דו-לשוני מיצירותיהם של משוררים וסופרים ערבים ויהודים לפי בחירתם (1974), שאותו גם ערך; וכן גם אוסף של שירים של המשורר הדגול טאהא מוחמד עלי, בשם
טאהא מוחמד עלי: שירים (2006). מעברית לערבית תירגם בין השאר את הנובלה של ק' צטניק
כוכב האפר. עוד תירגם ועיבד את המחזה מחכים לגודו מאת סמואל בקט לשילוב של עברית, ערבית ספרותית וערבית מדוברת, כאשר הדמויות הראשיות אסטרגון וולדימיר מוצגות כפועלים ערבים העובדים בישראל.
למרות הצלחתו חסרת התקדים במסגרת התרבות העברית, נואש שמאס מהתקבלות מלאה כאזרח שווה זכויות בישראל, ולאחר פולמוס פומבי בנושא זה עם א"ב יהושע עזב את הארץ במחצית שנות התשעים ופנה לקריירה אקדמית בארצות הברית ולכתיבה באנגלית.
Arabesken / vertaald door Mirjam Lumkeman en Tamir Herzberg (Amsterdam : B. Bakker, 1989)
Arabesken : Roman / aus dem Hebräischen von Magali Zibaso (München ; Zürich : Piper, 1989)
Arabeschi / traduzione di Laura Lovisetti Fua (Milano : A. Mondadori, 1990)
Arabescos / trad. de Ana Luísa Faria (Lisboa : Dom Quixote, 1991)
תרגומים לערבית:
اذاعة من قمر الصطناعى : قصائد، اذاعات، وثائق / [تاليف] داڤيد اڤيدان، بترجمة انطون شماس (عكا : مكتبة ومطبعة السروجى للطباعة والنشر, 1982)
<תרגום של: תישדורות מלויין ריגול מאת
דוד אבידן>
السفرة الى جزيرة يمكن / مريم يلان شتكليس، تعريب انطون شماس، ريشة عدنان عكسة، اعدها للطبع محمود عباسى (القدس : الشرق, ١٩٧٢)
<תרגום של: המסע אל האי אולי מאת
מרים ילן שטקליס>
صيد الغزالة : ١٢ قصة من الادب العبرى الحديث / اعدها وقدم لها انطون شماس (تل ابيب : جامعة تل ابيب، مدرسة اللغة والآداب، ١٩٨٤)
<ציד הצביה – אנתולוגיה של 12 סיפורים עבריים
מאת דוד שחר, עמליה כהנא-כרמון, חנוך ברטוב, עמוס עוז, אהרן מגד, דן צלקה,
יורם קניוק, שולמית הראבן, יהודה האזרחי, א.ב. יהושע, יצחק אוורבוך-אורפז
ויעקב שבתאי בתרגום לערבית>
من صيف الى صيف / [نظم] داڤيد روكياح، ترجمة انطون شماس (القدس : ״الشرق״، ١٩٧٧)
<תרגום של מקיץ אל קיץ מאת דוד רוקח>
תרגומים לעברית:
האי / את׳ול פוגארד (רמת-גן : מרכז ישראלי לדרמה ליד ״בית צבי״, תשמ״ב)
האופסימיסט : הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאאל / אמיל חביבי (ירושלים : מפרש, 1984)
<מהדורה מתוקנת הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1995>
אח׳טיה / אמיל חביבי (תל אביב : עם עובד, תשמ״ח 1988)
סראיא, בת השד הרע : ח׳וראפ׳ייה / אמיל חביבי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ג 1993)
שירים / טאהא מוחמד עלי (תל אביב : אנדלוס, 2006) <תרגום של: قصائد [ل]طه محمد علي> <ערבית ועברית, עמוד מול עמוד>
עריכה:
בשני קולות : קובץ דו-לשוני מיצירותיהם של משוררים וסופרים ערבים ויהודים (ירושלים : מרכז
מ׳ בובר להשכלת העם – האוניברסיטה העברית : הוועד הבינדתי בישראל - אגודה לעדוד יחסי הבנה בין בני הדתות בישראל, בית הגפן – המרכז היהודי ערבי, חיפה, 1974) <שער נוסף בערבית: باب اضافي بالعربية: بصوت مزدوج>
באב אלשמס / אליאס ח׳ורי ; מערבית – משה חכם (תל-אביב : אנדלוס, 2002) <תרגום של: باب الشمس. عبراني>
מיכאל, סמי. תרבות המלחמה. מאזנים: ירחון
לספרות, כרך ס״ח, גל׳ 2 (חשון תשנ״ד, נובמבר 1993), עמ׳ 13–17 <פורסם גם
בכתב-העת ׳עיתון אחר׳, גל׳ 29–32 (1993), עמ׳ 22–27>
Silberstein, Laurence J.
Palestinian critics and Postzionist circleourse : Anton Shammas and Emile
Habiby. in his: The Postzionism debates : knowledge and
power in Israeli culture (New York ; London : Routledge, 1999), pp.
127-163.
גלוזמן, מיכאל. לזרוק פחית משקה
אל תוך ׳הברכה׳ של ביאליק : אינטרטקסטואליות וזהות פוסט-קולוניאליות
ב׳ערבסקות׳ של אנטון שמאס. מחקרי
ירושלים בספרות עברית, כרך י״ט (תשס״ג 2003), עמ׳
327–347 <המאמר מבקש לתאר את האסטרטגיות האינטרטקסטואליות שבאמצעותן יוצר לעצמו שמאס מרחב בשפה שאינה
״שלו״. המחבר מתמקד בקטע קצר, המופיע לקראת סופו של הרומן ״ערבסקות״, שבו שמאס עושה שימוש אינטרטקסטואלי מורכב בפואמה של חיים נחמן ביאליק
״הברכה״, הנחשבת ל״פואמה הארס-פואטית הגדולה והמורכבת בשירה העברית״>
חבר, חנן. השיח החדש בישראל :
עשרים וחמש שנה להופעת ״ערבסקות״. תיאוריה וביקורת, גל׳ 41 (קיץ
2013), עמ׳ 299–310.
לאור, דן. הפסואטים: הסיפור שלא נגמר.
הארץ, תרבות וספרות, כ״א באייר תשמ״ו, 30 במאי 1986, עמ׳ ב 6–7.
לויתן, עמוס. העברית של ׳ערבסקות׳ ומשמעותה. עתון 77, גל׳ 307 (טבת-שבט תשס״ו,
ינואר-פברואר 2006), עמ׳ 31–32 <תגובה למאמרה של
יעל פלדמן - להלן>
מרגולין, ברוריה.המיקוד התחבירי כאבן בוחן סגנונית : בסיפורת העברית ובסיפורת הפלסטינית בנות זמננו : דיון השוואתי והמחשתו ב״ערבסקות״ לאנטון שמאס (רמת גן, תשנ״ו 1996) <דיסרטציה -- אוניברסיטת בר אילן, תשנ״ו 1996>
מרגולין, ברוריה. על הסוואת הקול האישי בטקסטים של יוצרים פלסטינים-ישראליים.
החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 21 (1999), עמ׳ 147–155.
נש, שלמה. אֶפוס נפשי של סופר ערבי ישראלי.
הדואר, שנה 66, גל׳ 8 (ח׳ בטבת תשמ״ז, 9 בינואר 1987), עמ׳ 22–23.
פלדמן, יעל. של מי הזיכרון הזה, לעזאזל? : עקדה, שואה ונצרות ערבית ב״ערבסקות״ של אנטון שמאס.
אלפיים, קובץ 29 (תשס״ו 2005), עמ׳ 53–78<הגיב על כך עמוס לויתן -
לעיל>
קמחי, רמי. בין שני כפרים : הבדלים באופי עיצוב מרחב הכפר
ב ערבסקות ו רומן רוסי ומשמעותם.
דפים למחקר בספרות, כרך 19 (תשע״ד 2014), עמ׳
74–95.
שמיר, אילת. ׳יציר-כלאיים׳ –
הקיום על קו התפר ברומן ׳ערבסקות׳ לאנטון שמאס. בספרה: הזר המקומי : גילומי כלאיים בפרוזה הישראלית החדשה : קריאה בשלושה רומנים
(תל אביב : רסלינג, 2016), עמ׳ 189–236.
יצחקי, ידידיה. אלף לילה בחוף אכזיב. עתון 77: לספרות ולתרבות, גל׳ 165 (1993), עמ׳ 12–13, 50.
מצאלחה, סלמאן. לשאת שני אבטיחים ביד אחת.
הארץ, י״ח בסיון תשנ״א, 31 במאי 1991, עמ׳ ב 8.
מרגולין, ברוריה. על הסוואת הקול האישי בטקסטים של יוצרים פלסטינים-ישראליים.
החינוך וסביבו: שנתון סמינר הקיבוצים, כרך 21 (1999), עמ׳ 147–155.
סומך, ששון. בעקבות המולדת האבודה. מעריב, השבוע, ב׳ בתמוז תשנ״א, 14 ביוני 1991, עמ׳ 57.
סומך, ששון. פוסט מודרניזם פלשתיני. הארץ, כ״א בחשוון תשנ״ד, 5 בנובמבר 1993, עמ׳ ב 9.
ע׳נאיים, מוחמד חמזה. הביאורים והרמזים על דרך שילובם של הסופרים הערבים בזרם הכללי של הספרות הערבית.
מפגש: רבעון לרב שיח תרבותי וליצירה, חוב׳ 29 (1996), עמ׳ 73–79 <מערבית - תיסיר אליאס>
עתאמנה, נוואף. מציאות ובדיה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ד באלול תשנ״ג, 10 בספטמבר 1993, עמ׳ 34.
