דורית רביניאן, סופרת, משוררת, מבקרת ותסריטאית, נולדה בכפר סבא בי״ז בתשרי תשל״ג, 25 בספטמבר 1972, בת להורים שעלו ארצה מפרס בשנות השישים. התחנכה בעיר הולדתה וסיימה את בית הספר התיכון כצנלסון. שירתה בצבא ככתבת העיתון ״במחנה״. היתה נשואה לסופר דב אלבוים.
    החלה את דרכה הספרותית בקובץ שירים שנקרא ״כן, כן, כן״ שראה אור בהוצאת עקד בהיותה בת תשע־עשרה (1991). את השירים החלה לכתוב בגיל שש־עשרה, והם עוסקים באורח אינטנסיבי בארוטיקה ובמיניות הנשית. לאחר מכן חדלה לפרסם שירה ועברה לתחום הסיפורת. הרומן הראשון שלה, ״סמטת השקדיות בעומריג׳אן״ (1995), פורסם בהיותה בת עשרים ושתיים. הוא עורר עניין והד נרחב בקרב הקוראים והביקורת, ואף זכה באותה שנה בפרס לסיפורת חדשה על שם יצחק וטובה וינר, מטעם הוצאת עם עובד. הספר מבוסס במידה רבה על סיפורים ששמעה המחברת מבנות משפחתה מאז ילדותה. עלילתו מתרחשת במהלך יומיים בשכונת היהודים בכפר עומריג׳אן שבפרס, בראשית המאה העשרים, והוא עוסק במשפחת רטוריאן, כאשר במרכזה שתי ילדות שהן בנות דודות: פלורה בת החמש־עשרה, הנושאת את ילדו של גבר שנטש אותה, והילדה נזי בת האחת־עשרה, המשתוקקת להינשא לבן דודה מוסא, שלו היא מאורסת מינקות. הרומן מתאר את האופן שבו הילדות והנערות נענות בהכנעה לצו החברתי התובע מהן להינשא בגיל צעיר, מרגע הופעת המחזור החודשי, ולהביא ילדים לעולם.
    את הרומן השני, ״החתונות שלנו״ (1999), אפשר לראות כהמשך לראשון. במרכזו ניצבת משפחת עזיזיאן יוצאת פרס, הגרה בגבעת אולגה, שאורח חייה דומה מאוד לזה שתואר ברומן הקודם, שעלילתו מתרחשת בפרס. למשפחה ארבע בנות ובן. המבנה המשפחתי, העומד בלב הרומן, מתמצה במושג ״דְבוּקָה״. הדבוקה היא אורגניזם, מבנה סימביוטי, שבו האם וילדיה מחוברים בקשר בל־יינתק. רביניאן מציירת את הדבוקה כמצב שבו האם היא כמו שמש גדולה, והילדים ככוכבי לכת קטנים החגים סביבה. הקשר מתגלה כהרסני לילדים, המתקשים לבנות את חייהם העצמאיים. הבן נותר ברווקותו, ובנות המשפחה נישאות בגיל צעיר, בהתאם למערכת הערכים שהונחלה להן מידי האם, אך נישואיהן נידונים לכישלון והן חוזרות לבית ההורים. הרומן, הנחלק לחמישה חלקים, מתמקד בדמותה של מתי, הבת הצעירה במשפחה, ובניסיונה למרוד בתפקיד הנשי המיועד לה. למתי היה אח תאום שמת בשעת לידתו, והיא מאובחנת כהיפראקטיבית וחיה בפנימייה. במרץ ובשובבות שלה מנסה מתי לפצות את עצמה על היעדרו של אחיה התאום.
    העלילה מתרחשת במהלך יום אחד, הוא יום ההולדת האחד־עשר של מתי, שבו היא מגיעה לביקור בבית הוריה מן המוסד הסגור שבו היא מאושפזת. היא מבצעת שני אקטים דרמטיים של מרד: היא גוזזת את שְׂער ראשה, אחד הסמלים המובהקים של היופי הנשי, וגוזרת את דמותה מכל התמונות של ״האלבום המשפחתי״ כמרד סמלי בערכי המשפחה. נדמה כי המרד של מתי מצליח וכי עולה בידה, לבסוף, להיפרד מן ה״דבוקה״ המשפחתית ולצאת לדרך עצמאית משלה.
    ספרה הרביעי ״שיעורים בפיתוח קול״ (2025) הוא סיפור התבגרות של ילדה הגדלה בבית מזרחי על חוקיו הנוקשים של מותר ואסור. במשפט יפה מתארת רביניאן את חוויית הפיצול הזו: ״הם מאיראן היגרו לישראל פעם אחת, ואילו אנחנו בכל יום ויום, מהבית הפרסי לרחוב הישראלי, מכאן לכאן בכל בוקר, ושוב אחר הצהריים, מעולם לעולם״. זהו צורך מתמיד ״להתחפש״, להחליף זהות עם היציאה מן הבית ועם החזרה אליו. סיפור ההתבגרות, אם כן, הוא תהליך של חיפוש אחר האני האותנטי , הזהות האינדבידואלית, אבל הוא אינו מסתיים בגילוי, אלא בהכרה בגבולות האפשר, דרך סדרה של שיעורים במסע אל פשרה הולכת ומתגבשת: האדם הוא תבנית נוף הולדתו. הוא יכול ללבוש מסכה, לצאת ולהיכנס אבל לא לברוח מהתבנית.
    הביקורות על הרומנים של רביניאן הדגישו שני יסודות בולטים ביצירתה: האחד הוא גודש הפרטים בתיאור ההווי האתני של יהדות פרס, על האמונות העממיות והמנהגים המאפיינים אותו; והשני הוא המרכזיות של דמויות הנשים בעלילות. העיסוק הנרחב של יצירותיה בהיבטים של נשיוּת ואתניוּת הוביל לעניין רב במחקר, וזאת הן במסגרת צמיחת השיח בסוגיות מגדריות והן, ובמשולב, במסגרת צמיחת השיח על הזהות המזרחית ועל הרב־תרבותיות בחברה הישראלית בעשורים האחרונים. רוב רשימות הביקורת והמאמרים שנכתבו על יצירתה נכתבו דרך פריזמות של תיאוריות מגדריות ופוסט־קולוניאליסטיות.
    יצירתה של רביניאן מתאפיינת בלשון עשירה וססגונית, ביכולת תיאור פלסטית מרשימה, בתיאורים פרטניים מהימנים של חוויות מיניות של נערות ונשים ובצבעוניות מרהיבה.
    רביניאן כתבה גם ספרי־ילדים: ״אז איפה הייתי אני?״ (2006), ״חתולה וארנבון מחליפים בתים״ (2017) ו״העננה רננה״ (2019) ואת התסריט לסרט ״הבחור של שולי״ בבימוי דורון צברי (קשת, ערוץ 2). הסרט זכה בפרס הדרמה הטובה ביותר של האקדמיה הישראלית לקולנוע (1997). ב־2011 הגישה את תוכנית הטלוויזיה ״שבת תרבות״ בערוץ 2.
    בשנת 2014 פרסמה את הרומן ״גדר חיה״ שמתאר מערכת יחסים רומנטית בין צעירה ישראלית בשם ליאת וצעיר פלסטיני בשם חילמי. סיפור האהבה בין השניים שמתחיל בניו־יורק ומסתיים באופן טראגי בישראל, זכה לשבחי הביקורת ואהדת הקהל. כשנה לאחר פרסום הספר התגלה כי ועדה במשרד החינוך הסירה אותו מתוכנית הלימודים בספרות לבית הספר התיכון. כחלק מנימוקי הוועדה נטען כי הספר מעודד התבוללות. כאשר דבר הפסילה והנימוקים נחשפו בעיתון הארץ, הדבר עורר סערה ציבורית. הסערה התגברה כאשר שר החינוך דאז נפתלי בנט הצדיק את הפסילה. כתוצאה מן הסערה הפך הספר לרב־מכר אדיר וזכה להצלחה בין לאומית. עד כה משרד החינוך טרם חזר בו מהחלטתו.
    הרומן ״סמטת השקדיות בעומריג׳אן״ זכה בפרס ״ג׳ואיש קוורטרלי״ (Jewish Quarterly) על שם וינגייט בלונדון (1999). כמו כן קיבלה רביניאן את פרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (2000). בשנת 2016 זכתה בפרס ברנשטיין על ספרה ״גדר חיה״.

דורית רביניאן בספריה הלאומית

נכתב על־ידי רחל סטפק עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית]
[צילום:  שמוליק זקוטו]

• כן, כן, כן : שירים (תל אביב : עקד, תשנ״ב 1991)
• סמטת השקדיות בעומריג'אן (תל אביב : עם עובד, תשנ״ה 1995) <תורגם להולנדית, אנגלית, גרמנית, קסטילינית, יוונית, איטלקית, פורטוגלית וצרפתית>
• Perzische bruiden / Dorit Rabinyan ; vertaald uit het Hebreeuws door Ruben Verhasselt (Amsterdam : Vassallucci, 1996)
• Persian brides : a novel / translated from the Hebrew by Yael Lotan (New York : G. Braziller, 1998)
• Die Mandelbaumgasse : Roman / aus dem Hebräischen von Vera Loos und Naomi Nir-Bleimling (München : Goldmann, 1998)
• Novias persas / traducción de Nuria Pujol (Barcelona : Martínez Roca, 1999) (Castilian)
• Οι νύφες της Περσίας / Μαρία Παππά (Εκδοτικός Οίκος Α. Α. Λιβάνη, 1999)
• Spose persiane / traduzione dall'ebraico di Elena Loewenthal (Vicenza : N. Pozza, 2000)
• Noivas persas / traduzido de hebraico para inglês por Yael Lotan ; tradução do inglês, Rui Gabriel Viana Pereira (Algés, Portugal : Difel, 2001)
• Larmes de miel : roman / traduit de l`hébreu par Arlette Pierrot (Paris : Denoël & d'ailleurs, 2002)
• החתונות שלנו (תל אביב : עם עובד, תשנ״ט 1999) <עורך הספר אלי הירש> <תורגם לגרמנית, אנגלית, הולנדית, פורטוגלית, קסטילינית, שבדית, איטלקית והונגרית>
• Unsere Hochzeiten : Roman / aus dem Hebräischen von Helene Seidler (Frankfurt am Main : W. Krüger, 2000)
• Our weddings / translated [from the Hebrew] by Yael Lotan (London : Bloomsbury, 2001)
• Strand of a thousand pearls : a novel / translated by Yael Lotan (New York : Random House, 2001)
• Onze bruiloften / vertaald uit het Hebreeuws door Ruben Verhasselt (Amsterdam : Vassallucci, 2001)
• Os nossos casamentos / traduzido do hebraico para inglês por Yael Lotan ; tradução do inglês de Rui Gabriel Viana Pereira (Algé, Portugal : Difel, 2002)
• Nuestras bodas / traducción de Roser Lluch (Barcelona : Lumen, 2002)
• Våra bröllop / översättning av Rose-Marie Nielsen (Stockholm : Natur och kultur, 2002)
• Le figlie del pescatore persiano / Trad. di Elisa Carandina (Casale Monferrato : Piemme, 2002)
• Lakodalmaink / ford. Liska Erzsébet (Budapest : Európa, 2004)
• אז איפה הייתי אני? (תל אביב : עם עובד, 2006) <איורים - נטע הררי נבון>
• גדר חיה : רומן (תל אביב : עם עובד, תשע״ד 2014) <תורגם לגרמנית, לאיטלקית, לפולנית, לצרפתית, לאנגלית ולרומנית>
• Wir sehen uns am Meer : Roman / aus dem Hebräischen von Helene Seidler (Köln : Kiepenheuer & Witsch, 2016)
• Borderlife : romanzo / traduzione di Elena Loewenthal (Milano : Longanesi, 2016)
• Żywopłot / przekład Agieszka Olek (Sopot : Sopocka Agencja Wydawnicza ״Smak Słowa״, 2016)
• Sous la même étoile / traduit de l'hébreu par Laurent Cohen (Paris : Escales, 2017)
• All the rivers : a novel / translated by Jessica Cohen (New York : Random House, 2017)
• Viața dincolo de graniță / traducere din limba ebraică și note de Any Shilon (Iași : Editura Polirom, 2017)
• חתולה וארנבון מחליפים בתים (תל אביב : הוצאת עם עובד, תשע״ח 2017)  <איורים – דיויד הול>
• העננה רננה (תל אביב : הוצאת עם עובד, תשע״ט 2019) <איורים – דיויד הול>
• שיעורים בפיתוח קול (תל אביב : עם עובד, תשפ״ה 2025)