מאמריה:

1. ״ויקו לעשות ענבים ויעש באושים״ : דימויי רקב ופריחה בשירו של ביאליק ״רק קו שמש אחד עברך״.  ידיעות אחרונות, א׳ באלול תשל״ו, 27 באוגוסט 1976.

 

2. לבעיית הריבוד האליגורי בסיפוריו ה״ריאליסטיים״ של א״ב יהושע : עיון בסיפורו ״יום שרב ארוך, יאושו, אשתו ובתו״.
   נכתב ב־1977 עבור ׳עכשיו׳ ומעולם לא פורסם.

 

3. ארבע כניסות לפרד״ס.  ידיעות אחרונות, י״א באייר תשל״ז, 29 באפריל 1977, עמ׳
   על ״המאהב״ לא״ב יהושע. 

 

4. ניסוי וטעייה: טעות ומסה : תעייה ב״שדות־מגנטיים״ של ע׳ כהנא־כרמון ותהיה על נתיבתם.  פרוזה, גל׳ 15–16 (יוני–יולי 1977), עמ׳ 38–39.
   חזר ונדפס גם ב׳עכשיו׳, חוב׳ 37–38 (אביב–קיץ תשל״ח 1978), עמ׳ 385–389.

 

5. ״חוה והנחש״, מחזה אירוטי של ביאליק.  הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בתמוז תשל״ז, 1 ביולי 1977, עמ׳ 18.

 

6. אוגד השחת שנפל אל־פי פחת.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, ה׳ באלול תשל״ז, 19 באוגוסט 1977, עמ׳ 39.
   על ספרו של תומאס הארדי ראש העיר קסטרברידג׳, בתרגומו של א״ד שפיר.

 

7. אגרות בזרם התודעה.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, כ״ו באלול תשל״ז, 9 בספטמבר 1977, עמ׳ 39, 40.
   על הכרך השלישי של אגרות וירג׳יניה וולף [באנגלית]: The Flight of Mind

 

8. בעקבות אהובה חומקנית : על שירו של חיים נחמן ביאליק ״לנתיבך הנעלם״.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, י״ג בטבת תשל״ט, 12 בינואר 1979, עמ׳ 44.

 

9. הגט שנפסל. מעריב, דברי ספרות, כ׳ בניסן תשל״ט, 17 באפריל 1979, עמ׳  45, 50.
   על הפואימה ״קוצו של יוד״ מאת יל״ג ורקעה.

    

10. המלחמה לאש: רומן לבני־הנעורים בתרגום נתן אלתרמן. ספרות ילדים ונוער, שנה חמישית, חוברת ג׳–ד׳ (י״ט–כ׳) (אייר תשל״ט, מאי 1979) , עמ׳ 109–113.
    על ״המלחמה לאש״ לז׳וזף אנרי אונורה רוני בתרגום נתן אלתרמן.

 

11. אטון אופיר במו עופרת : על צירופי הצבעים בשירתו המוקדמת של נתן אלתרמן.  מעריב, מוסף לראש השנה תש״ם, 21 בספטמבר 1979, עמ׳ 20–21.
    בעקבות הופעת כרך ב׳ של ׳מחברות אלתרמן׳ המוקדש לשירתו המוקדמת של המשורר.

 

12. ביאליק ופלאי תל־אביב.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, ח׳ בטבת תש״ם, 28 בדצמבר 1979, עמ׳ 39. 
    כבר בתחילת שנות ה־30 הזהיר ביאליק מפני הפיכתה של תל־אביב ל״עיר־חוף לבנטינית״.

 

13. דפי אגדות נושנות : הדים מספרות הילדים בשירת נתן אלתרמן. מעריב, י״ט באדר תש״ם, 7 במארס 1980, עמ׳ 33.
    כולל דיון בשיר ״כיפה אדומה״ מתוך ׳כוכבים בחוץ׳.

 

14. משתה ערב דבר : הדים מספרות הילדים בשירת אלתרמן. מעריב, כ״ו באדר תש״ם, 14 במארס 1980, עמ׳ 35.
    כולל דיון בשיר ״הראש הטוב״.

 

15. משורר הדלות וצייר הגלות : לרגל יום השנה ה־46 לפטירתו של ח.נ. ביאליק. הארץ, תרבות וספרות, כ׳ בתמוז תש״ם, 4 ביולי 1980, עמ׳ 18.
    בין חיים נחמן ביאליק למארק שאגאל, ופגישותיהם בברלין ובארץ.

 

16. שירי עיר ומלואה : על הקובץ ״שירי תל־אביב״. מעריב, כ״א בחשון תשמ״א, 31 באוקטובר 1980, עמ׳ 33.
     ... ובו משירי נתן אלתרמן.

 

17. ה־Dance macabre של נתן אלתרמן. הארץ, תרבות וספרות, ט״ז בשבט תשמ״ד, 20 בינואר 1984, עמ׳ 16.
    על ספרו של בעז ערפלי ״עבותות של חושך : על ׳שמחת עניים׳ לנתן אלתרמן״ (תשמ״ג) .
    ענה על כך בעז ערפלי ברשימתו ״מארגו השמנה וזקנו של פרידריך ברברוסה״.

 

18. על השוויון וההבדל שבטעם : עוד בפולמוס על ׳שמחת עניים׳ לנתן אלתרמן. הארץ, ספרות ותרבות, י״ד באדר א תשמ״ד, 17 בפברואר 1984, עמ׳ 16, 17.
    תגובה לרשימתו של בעז ערפלי מארגו השמנה וזקנו של פרידריך ברברוסה.

 

19. ״אל הציפור״ המשך או מהפיכה?  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, כ״ט בסיון תשמ״ד, 29 ביוני 1984, עמ׳ 44.
    חתום: שאול ווהל.
    על ספרו של עוזי שביט ״המהפכה הריתמית״.

 

20. ״את פושקין הספיד לרמונטוב – ומי יספוד לגורדון?״.  עתון 77, גל׳ 54–55 (סיון–תמוז תשמ״ד, יוני–יולי 1984), עמ׳ 32–33.
    שיר המספד של ביאליק הצעיר על מות יל״ג.

 

21. וירא אשת יפת תואר.  עתון 77, שנה ח׳, גל׳ 54–55 (סיון–תמוז תשמ״ד, יוני–יולי 1984), עמ׳ 66.
    על ״למעלה במונטיפר״ לעמליה כהנא־כרמון.

 

22. בלי דומן אין עתיד.  עתון 77, שנה ח׳, גל׳ 56 (אלול תשמ״ד, ספטמבר 1984), עמ׳ 49, 53.
    על ספרו של מאיר ויזלטיר ״קיצור שנות השישים״.

 

23. שיחות עם ערב.  עתון 77, שנה ט׳, גל׳ 64–65 (סיון–תמוז תשמ״ה, מאי–יוני 1985), עמ׳ 13.
    על ״שירים נבחרים (1962–1982)״ מאת אורי ברנשטיין.

 

24. חיים נחמן ביאליק – מבט חדש. עתון 77, שנה י׳, גל׳ 80–81 (תשרי–חשון תשמ״ז, ספטמבר–אוקטובר 1986), עמ׳ 12–13.
    על ספרו של הלל ברזל: ״חיים נחמן ביאליק – שמואל יוסף עגנון : מחקר ופירוש״.

 

25. ללא תכלית וללא תועלת : האידיליה ״כחום היום״ של טשרניחובסקי והשפעתה על ביאליק.  עתון 77, גל׳ 91–92 (תשמ״ז), עמ׳ 32–34.

 

26. צפרירים : להבהרת המושג בשירי ביאליק ולחשיפת מקורותיו הפיוטיים והאידיאיים.  בתוך: הלל לביאליק : עיונים ומחקרים ביצירת ח״נ ביאליק : מוגש לפרופ׳ הלל ברזל / בעריכת הלל ויס וידידיה יצחקי (רמת־גן : אוניברסיטת בר־אילן, תשמ״ט 1989), עמ׳  <חזר ונדפס בתוך: ביאליק : יצירתו לסוגיה בראי הביקורת : אנתולוגיה / בעריכת גרשון שקד. – מהדורה שנייה מורחבת. – (ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ״ב 1992), עמ׳  >

 

27. הבלש העברי מכה שנית.
   מעריב, ספרות, כ״א באייר תשמ״ט, 26 במאי 1989, עמ׳ 5.
סיפורת התעלומה העברית מקיצה מתרדמה בת 50 שנה.

 

28. הבלש העברי כיליד הארץ.  מעריב, ספרות, י״ג בסיון תשמ״ט, 16 ביוני 1989, עמ׳ 8.
    תגובה לרשימתו של דוד גלעדי.

 

29. מסכת ביאליק במשנת סדן. מעריב, ספרות, כ״א בתשרי תש״ן, 20 באוקטובר 1989, עמ׳ 5.
    מאמר בקרת על ספרו של דב סדן: ״חיים נחמן ביאליק ודרכו בלשונו ולשונותיה״.

 

30. והמשכיל בעת עגנון – ׳והיה העקוב למישור׳ של עגנון כתשובה ספרותית ליל״ג.  מאזנים, כרך ס״ד, גל׳ 3–4 (חשון–כסלו תש״ן, נובמבר–דצמבר 1989), עמ׳ 84–90.
    חזר ונדפס בשם ״ההלכה למעשה – תשובתו של עגנון ליל״ג ב׳והיה העקוב למישור׳״ בתוך: על ״והיה העקוב למישור״ : מסות על נובלה לש״י עגנון / מבוא ועריכה – יהודה פרידלנדר (רמת גן : הוצאת אוניברסיטת בר־אילן, בשיתוף עם הוצאת קרן ישראל מץ וקרן ספרית יצחק קיוב, תשנ״ג 1993), עמ׳ 189–209.

 

31. ספר חדש משמרת חדשה.  עתון 77, שנה י״ד, גל׳ 123 (ניסן תש״ן, אפריל 1990), עמ׳ 7; גל׳ 124–125 (אייר–סיון תש״ן, מאי–יוני 1990), עמ׳ 7.
    על ספרה של יהודית קציר ״סוגרים את הים״.

 

32. דב סדן חושף אבני ח״ן. לשון ועברית, חוב׳ 7 (1991), עמ׳ 71–75.

 

33. רק על עצמי לספר ידעתי. מעריב, השבוע, י״ח בסיון תשנ״א, 31 במאי 1991, עמ׳ 56–57. <על ״ליוויתי אותה בדרך לביתה״ לעמליה כהנא־כרמון>

 

34. הגות פואטית ופוליטית בפואמה ״בעיר ההרגה״.  בתוך: במבואי עיר ההרגה : מבחר מאמרים  על שירו של ביאליק / ערכו עוזי שביט וזיוה שמיר (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994), עמ׳ 135–159.

 

35. כי אין יודע נתיב הרוח – ׳הבריכה׳ כפואמה היסטוריוסופית.  בתוך: על שפת הבריכה : הפואמה של ביאליק בראי הביקורת / ערכו עוזי שביט וזיוה שמיר (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 1995), עמ׳ 196–231.

 

36. חמש נשים (ועוד אחת) – וגבר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ב באדר תשנ״ח, 20 במארס 1998, עמ׳ 26 <ביקורת על ספרו של מאיר שלו ״בביתו במדבר״>

 

37. לאחר ששָׁלְמה המסכת : עיון נוסף בבלדה ״העלמה״ לנתן אלתרמן. עלי שיח, חוב׳ 42 (חורף תש״ס 1999), עמ׳ 9–22.

 

38. התנצלות המחבר על מצבו של האמן בעתות מלחמה : עיון במחזור ״שירים על רעות הרוח״ מאת נתן אלתרמן. בתוך:  ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה : מאמרים מוגשים לגרשון שקד / עורכים: יהודית בר־אל, יגאל שוורץ ותמר ס. הס  (תל־אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד ; ירושלים : כתר הוצאה לאור, 2000), עמ׳ 243–260.

 

39. סיפורי הילדות של עמוס עוז.  בתוך: ספר עמוז עוז / עורכים אהרן קומם ויצחק בן־מרדכי  (באר־שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן–גוריון בנגב, תש״ס 2000) (אשל באר־שבע, כרך 7), עמ׳ 63–70.

 

40. ״הסתכלות בדבורה״: דיוקן המשורר כאיש זקן : לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה.  בתוך: פגישות עם משוררת : מסות ומחקרים על יצירתה של לאה גולדברג / עורכות – רות קרטון-בלום וענת ויסמן (ירושלים: המכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית ; תל-אביב: ספרית פועלים, תשס״א 2001), עמ׳ 184–213.

 

41. ״האנחה היהודית הידועה מייהדת אפילו שירי עגבים איטלקיים״ : בין ״הרחק מן ההמון הסואן״ לתומס הארדי לבין ״קוצו של יוד״ ליל״ג.  גג: כתב־עת לספרות, גל׳ 6 (קיץ 2002), עמ׳ 41–53.

 

42. פיתויה של נערה פתיה : שירי מערכון ארוטיים של שקספיר, גתה וביאליק. במה, חוב׳ 171 (תשס״ד), עמ׳ 65–78 <כולל דיון על ״חוה והנחש״, מחזה אירוטי של חיים נחמן ביאליק>

 

43. בן־אדם, קום ברח המדברה: על תכונת הפיפיות של לשון יידיש לפי שירו של ביאליק ״אין שחיטה־שטאָט״ (גרסה ביידיש של ״בעיר ההרגה״). חוליות: דפים למחקר ספרות יידיש ותרבותה, כרך 9 (2005), עמ׳ 71–84. <את ״אין שחיטה שטאָט״, גרסתו ביידיש של ביאליק ל״בעיר ההרגה״, ייעד המחבר לשני קהלי יעד שונים בתכלית, המלמדים על ״תכונת הפיפיות״ של לשון יידיש המודרנית: מצד אחד, הוא ייעדה להמוני בית ישראל, שנותרו הלומי צער לנוכח תיאורי ההרג והחורבן, מצד שני הוא אף ייעדה לאותו קהל משכיל ומחוכם, שאוזנו היתה כרויה לרמיזות אוונגליונים, לדנטה, לשקספיר ולטולסטוי, כלומר, אל אותה אינטליגנציה שהתרחקה מהציונות ונשאה פניה לגאולת המין האנושי כולו באמצעות רעיונות סוציאליסטיים. לשני קהלי היעד רמז ביאליק כי הגלות הגיעה לסוף דרכה. שני הקהלים קלטו את המסרים, ורבים החליטו סמוך לקריאת השיר לשנות את אורחות חייהם מקצה לקצה>

 

44. על ערשו שבגיא / ארתור רמבו.  הארץ, תרבות וספרות, י״ד בתשרי תשס״ה, 29 בספטמבר 2004, עמ׳ ה 4 <תרגום של זיוה שמיר של ״הישן בגיא״ לארתור רמבו>

 

45. אין זאת כי טרוף טורף... עתון 77, גל׳ 300 (ניסן תשס״ה, מארס–אפריל 2005), עמ׳ 16–19.
    על ״האפרוח העשירי״ של נתן אלתרמן.

 

46. תיבת הזמרה חוזרת : על שירת הילדים של נתן אלתרמן.  עלי־שיח, חוב׳ 53 (קיץ תשס״ה 2005), עמ׳ 61–65.

 

47. ביאליק ״משופר״ ו״משופץ״ בתרגום חדש לאנגלית.  מאזנים, כר׳ ע״ט, גל׳ 2 (תמוז תשס״ה, יולי 2005), עמ׳ 2–5 <על Songs from Bialik, תרגום של עטר הדרי של שירים של ח״נ ביאליק>

 

48. תמונות מחיי הנישואים : סיפור קטוע ולא ידוע פרי־עטו של ח״נ ביאליק.  דפים למחקר בספרות, כרך 14–15 (תשס״ו 2005), עמ׳ 105–135.

 

49. בשוכבו גווע : שירים על קץ האב: דילן תומס ונתן אלתרמן.  שבו, גל׳ 15 (דצמבר 2005), עמ׳ 99–106.

 

50. שיער שחור מקשט את מצחך : על מקראה לחינוך העל־יסודי, בהוצאת מכללת בית ברל, ש״מתרגמת״ את מיטב השירה העברית לעברית ״קלה״.  מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, כ״ב בכסלו תשס״ו, 23 בדצמבר 2005, עמ׳ 26.

 

51. המת החי : גלגוליה של דמות המת־החי ביצירת אלתרמן. גג, גל׳ 14 (2006), עמ׳ 67–72.
    ״דמות המת־החי התאימה לאלתרמן במישורי השתמעות שונים: בתחילת דרכו, כשכתב על העיר המערבית השוקעת, שימשה דמותו של הרוצח התמים, או קין ההבלי, לתיאור האדם הבודד בכרך המודרני הנכרי, הקר והמנוכר. בהמשך הדרך קיבלה דמות זו גוון לאומי, ושימשה את אלתרמן ביצירות שכתב בימי המלחמה, השואה והקמת המדינה. בסוף דרכו, קיבלה דמות המת־החי גוון אישי, ובאמצעותה ביטא אלתרמן את עולמו שלו: עולם של אדם הניצב בערוב יומו מול פני המוות, ועולמו הפואטי והרעיוני קורס לנגד עיניו״ (מתוך המאמר).

 

52. מתיו ארנולד: שלושה ימים וחלד.  e-mago <מקוון>, 9 בנובמבר 2005 <שירו ההיסטוריוסופי הנודע של מתיוּ אַרנולד ״חוף דוֹבֶר״: ציוּן דרך בתולדות השירה האנגלית או פלגיאט?>

 

53. כוחה של חולשה.  קשת החדשה, חוב׳ 15 (חורף 2006), עמ׳ 138–145 <נדפס לראשונה ב־ e-mago <מקוון>, 23 בספטמבר 2005><על ״פתאום בעומק היער״ לעמוס עוז>

 

54. יונה צריכה לאהוב את הבית שלה, אחרת היא לא תרצה לחזור.  עתון 77, גל׳ 312–313 (2006), עמ׳ 14–15 <על ״יונה ונער״ למאיר שלו>

 

55. למה אנחנו מתגעגעים כשאנחנו מתגעגעים לפלמ״ח. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 682 (כ״ב באדר תשס״ו, 22 במארס 2006), עמ׳ 4 <על ״יונה ונער״ למאיר שלו>

 

56. יחסו האמביוולנטי ורב התהפוכות של ביאליק אל החסידות : על הנסיון הראשון, הכושל, לכתוב שיר ביידיש ועל גלגולי הרעיון האנטי חסידי ביצירה, לסוגיה ולתקופותיה.  חוליות, כרך 10 (סתיו 2006), עמ׳ 31–58.


57. מם סגולה, מם סגולה – זוהי כל התורה כולה : על שירו הפסידו־עממי של ביאליק ״הגדי בבית המלמד״.  עולם קטן, גל׳ 3 (תשס״ז 2007), עמ׳ 31–41.


58. חזון העתיד של ח״נ ביאליק : או, מה היה המשורר הלאומי אומר על ארגוני הג׳יהאד בעידן הגלובליזציה.  כיוונים חדשים, חוב׳ 15 (טבת תשס״ז, ינואר 2007), עמ׳ 91–102.


59. בין סוף לבין סף.  e-mago <מקוון>, 23 בפברואר 2007. <על ״אש ידידותית״ לא״ב יהושע>


60. מילות כלאיים (portmanteaux) ושירי איגיון : על שיר ה״נונסנס״ הנודע של לואיס קרול, ״Jabberwocky״.  שבו, כתב־עת לשירה, גל׳ 17 (פסח תשס״ז), עמ׳ 36–43.


61. חיים באר: לפני המקום – כי מעפר אתה ואל עפר תשוב.  e-mago <מקוון>, 4 בספטמבר 2007. <על ״לפני המקום״ לחיים באר>

 

62. ביאליק לדור ה־SMS.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 761 (י״ד בתשרי תשס״ח, 26 בספטמבר 2007), עמ׳ 16.
    ״תרגום״ חרוזיו של חיים נחמן ביאליק לחרוזים קלים ועכשוויים יש בו יוהרה ותבוסתנות כאחת: יוהרה בשל המחשבה שניתן להתחרות בחרוזי הבדולח של ביאליק; תבוסתנות משום שנקודת המוצא היא שילדים אינם יכולים לצרוך אלא מזון  מהיר. על ״הנער ביער״, נוסח חיים נחמן סידון.

 

63. המיית כינור ומכת גונג.  גג: כתב־עת לספרות, גל׳ 24 (קיץ 2011), עמ׳ 96–103.
    על ספרו של אריאל הירשפלד ״כינור ערוך : לשון הרגש בשירת ח״נ ביאליק״.

 

64. האב, הבן ורוח כתבי הקודש : הערות לסרט ״הערת שוליים״. מאזנים, כרך פ״ה, גל׳ 3 (אב תשע״א, אוגוסט 2011), עמ׳ 4–7.

 

65. תעלולי שועלים ופעלולי הלשון העברית. מאזנים, כרך פ״ה, גל׳ 3 (אב תשע״א, אוגוסט 2011), עמ׳ 34–36.
    על ספרן של יהודית דישון ומאיה פרוכטמן ״משלים על שועלים ועל חיות אחרות״ – סיפורים מתוך משלי שועלים מאת ברכיה הנקדן.
    ראה גם באתרה של זיוה שמיר.

     

66. התוהו הוא אבי היצירה.  מראה: כתב־עת לספרות, אמנות והגות יהודית, גל׳ 7 (אלול תשע״ב, ספטמבר 2012), עמ׳ 17–22.

 

67. ״הלוואי שלא אשכח, הלוואי שלא אשכח״ : זיכרון ושכחה ביצירת עגנון.  מראה: כתב־עת לספרות, אמנות והגות יהודית, גל׳ 8 (כסלו תשע״ד, נובמבר 2013), עמ׳ 10–18.

 

68. ״יעקב ועֵשָו״ – ישראל ואומות העולם : מערכון מוקדם שהִטבּיע חותָם על יצירת ביאליק לסוּגֶיהָ ולתקופותיה.  מראה: כתב־עת לספרות, אמנות והגות יהודית, גל׳ 9 (תשרי תשע״ה, ספטמבר 2014), עמ׳ 9–18.

 

69. הספרות העברית מחפשת קהל־קוראים.  כיוונים חדשים, גל׳ 31 (כסלו–טבת תשע״ה, דצמבר 2014), עמ׳ 130–142.

 

70. ביאליק – והמחזה הגנוב.  תאטרון, גל׳ 38 (חורף 2015), עמ׳ 18–28.
    על הקריירה התיאטרונית של ביאליק ועל המחזה המקראי שכתב היד שלו נגנב.

 

71. דלות המשוררים : האם ניתן לעצור את תהליך הדעיכה של השירה ואת שחיקת מעמדה בעידן הפוסט־מודרני.  כיוונים חדשים, גל׳ 33 (כסלו–טבת תשע״ו, דצמבר 2015), עמ׳ 82–95.

 

תרגומים:
Charles Pierre Baudelaire (1821–1867)

 

72. הפכים – בת נפילים – היסעור – מות עניים – תאומים – החתול / שארל בודלר.  שבו, חוב׳ 14 (2005), עמ׳ 174–181.
    שישה שירים מתוך ״פרחי הרוע״.

 

Arthur Rimbaud (1854–1891)

 

73. תנועות / ארתור רמבו.  גג: כתב־עת לספרות, גל׳ 24 (קיץ 2011), עמ׳ 69.
    תרגום והערות.
    ראה גם באתרה של זיוה שמיר.

 

William Shakespeare (1564–1616)

 

74. תרגום חדש לסונטות שקספיר. מאזנים, כרך פ״ה, גל׳ 3 (אב תשע״א, אוגוסט 2011), עמ׳ [66] (עמוד אחורי)
    סונטה 130 – מתוך קורפוס הסונטות של שקספיר המוקדשת ״לאהובתו השחורה״.