שירת אורי צבי גרינברג (1896–1981),
גדול המשוררים בשפה העברית ובשפת יידיש בספרות היהודית והעברית החדשה, זכתה עתה
סמוך לשנת המאה להולדתו לכינוס מלא, המאיר את מלוא רוחבה ועומקה, לאחר שהוגלתה
מעין הקוראים קרוב לחמישים שנה. הגיעה אפוא השעה להאירה גם בהארה מחקרית מקיפה,
כדי שתיחשף במלוא עושרה בפני הקורא העברי – התלמיד, המשכיל והחוקר.
חוקריה המובהקים של שירת אצ״ג חברו בכרך זה, הניתן לפנינו, להציג
קשת רחבה של נושאים, הנוגעים לגיוונה הבלתי מצוי של שירת ענקים זו: השער הראשון
הוקדש למחקרים בפואטיקה של שירת אצ״ג, שבלשונה האקספרסיוניסטית המוקדמת ובפיתוחיה
המטפיסיים המאוחרים הגיעה לשלמות צורנית ואידיאית שאין רבות כמותה בשירות בני דורה;
בשער השני, נבחנים הן ההיבט הפילוסופי־הקיומי והן ההיבט הפוליטי־החברתי שיצירת
אצ״ג היתה אחוזה בהם בשירה ובפובליציסטיקה, בבחינה מדוקדקת ומפורטת בשורה של עיונים
חשובים וראשוניים מסוגם; בשער השלישי, מוגשת שורה של מחקרים השוואתיים של יצירת
אצ״ג למשוררים בני זמנו על רקע זרמי שירה אירופיים ואחרים, ולמשוררים שאיתם בא
המשורר במגע במהלך שבעים שנות יצירה; בשער הרביעי, מוגש לראשונה לקורא העברי מבחר
מעניין של התרשמויות מדמות המשורר ומפעלו הספרותי כפי שהוטבעו בתודעת הסובבים אותו
מקרוב.
ספר המתכונת והדמות הוא מפעל הכינוס המקיף ביותר של
דברי מחקר וביקורת על יצירת אורי צבי גרינברג, והוא כאח תאום וכמלווה נאמן למפעל
הכינוס הגדול של כתבי המשורר.