המליץ : בין עם ישרון והממשלה, בין האמונה וההשכלה, הוא יהיה לפה לכל דבר הנוגע לכנסת ישראל ... / מאת אלכסנדר צעדערבוים, דאָקטאָר אהרן יצחק גאָלדענבלום.
אָדעססא : טיפאגראפהיע פאן ל. ניטצשע, כ"ה תשרי ה'תרכ"א, 11 באוקטובר 1860-ס"ט פטרבורג : כ"ג בטבת תרס"ד, 11 בינואר 1904.

המליץ (1860־1904) – עיתון עברי. "המליץ" היה השבועון העברי הראשון שהופיע בתחומי רוסיה הצארית. בשנים 1860־1870 ראה אור באודסה, ומ-1871 עד סגירתו הופיע בסט. פטרסבורג. ב-1883 החל לצאת פעמיים בשבוע, וביולי 1886 נהפך לעיתון יומי, בעיקר מתוך הצורך להתחרות בעיתון "היום", שהחל להופיע בראשית אותה שנה. במהלך השנים חלו הפסקות בהופעתו, הבולטת בהן בשנים 1873־1878 בהן לא נדפס כלל. מייסד "המליץ" ועורכו רוב שנותיו היה אלכסנדר צדרבוים (1816־1893). בשנים 1880־1888 השתתף בעריכה יהודה ליב גורדון תוך מחלוקות מתמידות עם העורך הראשי. אחרי מותו של צדרבוים עברה העריכה לידי ליאון רבינוביץ (1862־1938), שעמד בראש "המליץ" עד הפסקתו ב-1904. רוב שנותיו נתמך העיתון כספית על-ידי "חברת מרבי השכלה", והיא שיזמה את העברתו מאודסה לסט. פטרסבורג.
הכותרת שהופיעה בשער העיתון בשנותיו הראשונות משקפת בתמצית את מגמת מייסדיו: "המליץ [כלומר המתווך] בין עם ישורון והממשלה, בין האמונה וההשכלה, הוא יהיה לפֶה לכל דבר הנוגע לכנסת ישראל". משתמעת מכאן השאיפה לתרום לשילובם של היהודים בחיי המדינה הרוסית ברוח תנועת ההשכלה; לגשר בין חלקי החברה היהודית מתוך אמונה שאין סתירה בין הדת וההשכלה; לשמש במה מרכזית לענייני היהדות ואמצעי קשר בין קהילות ישראל ברוסיה ומחוצה לה. ואכן, "המליץ" השתדל לשמור כל שנותיו על קו מרכזי מפשר בסוגיות הציבוריות שנדונו על דפיו. בשעת הפולמוס על התיקונים בדת, למשל (1868־1870) פרסם העיתון מצד אחד את ביקורתם הרדיקלית של מ"ל ליליינבלום ושל י"ל גורדון כנגד "אורחות התלמוד", ומצד שני נתן מקום לדעות שמרניות מנוגדות של משכילים מתונים ואף של רבנים. בסוף שנות השבעים הסתייג ממגמות סוציאליסטיות שהסתמנו בעיתונות העברית, וכנגד זאת תמך ברעיון להסב יהודים לעבודה חקלאית על אדמת רוסיה בתמיכת הממשלה כפתרון למצוקתם הכלכלית. ב-1889 התנהל ב"המליץ" פולמוס ער על מעמדה של היידיש וספרותה בין מתנגדים (א"ל לוינסקי, זלמן אפשטיין, י"ח טביוב), תומכים (שלום עליכם, י"ח רבניצקי, י"ל גמזו) ומבקשי פשרה (י"ל לוין, י"ל בן-דוד). ואילו מתחילת שנות השמונים השתקף בעיתון הוויכוח שבין הדוגלים ב"חיבת-ציון" (כגון א"ש פרידברג) לבין המסתייגים מן הציונות כפתרון יחיד לשאלת היהודים (כגון י"ל גורדון). "המליץ" מעולם לא נהפך לביטאון ציוני רשמי, אך הקדיש מקום מתרחב והולך לדיווחים מן המושבות בארץ-ישראל ולדיונים על עתידן, ובראשם שתי סדרות מאמריו של אחד-העם "אמת מארץ-ישראל" (1891, 1893). בתקופת ליאון רבינוביץ התחזק צביונו הציוני של העיתון, נדפסו בו דיווחים מפורטים מן הקונגרסים הציוניים הראשונים והשתקפו בו המחלוקות הפנימיות בתנועה הציונית עד הפולמוס בסוגיית אוגנדה (1903). זהותו של העיתון כבמה כלל-יהודית באה לידי ביטוי בגילויי המחאה שהתפרסמו בו כנגד תופעות אנטישמיות ברוסיה – בדרך כלל מפרי עטו של צדרבוים, שהגן על זכויות היהודים בתקיפות, באומץ ובנימת גאווה לאומית.
בצד היותו במה לליבון סוגיות ציבוריות מילא "המליץ" פונקציה אינפורמטיווית מובהקת, במיוחד בידיעות הרבות מרחבי העולם היהודי שלוקטו בעיקר מן העיתונות הלועזית, בדיווחים על מצב היהודים ברוסיה ופעולות הממשלה בענייניהם, ובחדשות מחיי המסחר והכלכלה. ואילו הממד המשכילי-המחנך בו התבטא במאמרים על חידושים במדעי הטבע ועל סוגיות החינוך היהודי, ובסקירות היסטוריות מתולדות ישראל והעמים. אחד מחידושיו העיתונאיים של "המליץ" היה המאמר הראשי המבטא את עמדת המערכת. בד בבד טופח בו מדור הפיליטון הפופולרי והתוסס, שהגיע לשיאו בכתיבתם של י"ל גורדון, א"ל לוינסקי וי"ח טביוב, ותרמו לו לא מעט גם ראובן בריינין, שלום עליכם וי"ח רבניצקי.
צדרבוים, שלא היה איש ספרות, השתדל להבליט את חלקיו הפוליטיים, החדשותיים והשימושיים של העיתון על פני חלקיו הספרותיים, ואף ביקש ממשתתפיו שלא לשלוח אליו שירים, אבל למרות זאת מילא "המליץ" מראשיתו תפקיד חשוב בצמיחתה של ביקורת הספרות העברית. כבר בשנתו הראשונה התחולל בו פולמוס מקיף סביב חיבורו של שלום יעקב אברמוביץ "משפט שלום", פולמוס שניתן לראות בו את נקודת המוצא בצמיחת מודעותה האסתטית של הספרות העברית החדש. בשנות הששים החלו להשתתף בו אברהם אורי קובנר ואברהם יעקב פפירנא, חלוצי הביקורת השיטתית בספרות העברית, וכן נדפס בו בקביעות מדור של ביקורת ספרים חדשים. הצד הספרותי של "המליץ" קיבל תנופה של ממש עם הצטרפותו של י"ל גורדון לעריכה. יל"ג לא רק תרם לעיתון סיפורים, שירים ופיליטונים משלו, אלא טיפח סופרים צעירים, הירבה לפרסם סיפורים קצרים והשקיע עמל רב בעריכתם ובליטושם, כמו גם בשיפור רמתו הסגנונית של העיתון כולו. כמו כן הקדיש תשומת-לב רבה למדור הביקורת של ספרים חדשים. רשימת משתתפי "המליץ" מקיפה, למעשה, את כל הסופרים העברים שפעלו ברוסיה בשנות הופעתו, אך לציון מיוחד ראויים אלה שעשו על דפיו את צעדיהם הראשונים. בולטים ביניהם אחד-העם, ביאליק, שלום עליכם, ראובן בריינין וי"ח ברנר. ככלל ניתן לומר, שחשיבותו והשפעתו של "המליץ" ניכרו בעיקר בשלושים שנותיו הראשונות, בימי צדרבוים ויל"ג, ואילו מאז תחילת שנות התשעים, עם תום תקופת ההשכלה, ירדה קרנו בהדרגה.
בצד העיתון עצמו פירסמה מערכת "המליץ" במהלך השנים שורת קבצים ספרותיים חד-פעמיים כשי לקוראיו: "קוהלת" (1880); "מגדנות" (1883); "מליץ אחד מני אלף" לציון הגיליון מס' 1000 של העיתון, ובו ביקורתו הנודעת של מ"ל ליליינבלום על שירי י"ל גורדון (1884); "קונטרס המילואים" (1888); "לקט אמרים" (1889); "ארבעה מאמרים" (1893); "היקב" (1895); "האסם" (1897); "הגת" (1897); "הגורן" (1898) ו"הגן" (1899).
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]

ביבליוגרפיה:

• גולן, ארנה.  י"ל גורדון כעורך 'המליץ'. ביקורת ופרשנות, חוב' 13־14 (יוני 1979), עמ' 73־92.
• גלבוע, מנוחה.  "המליץ". בתוך: לכסיקון העיתונות העברית במאות ה-18 וה-19 (ירושלים : מוסד ביאליק, ואוניברסיטת תל-אביב, 1992), עמ' 137־157.
• לוֹק, חנה.  גילויי האידיאולוגיה המשכילית ברוסיה הצארית בראי כתב-העת 'המליץ' בשנים 1860־1870 <עבודת מ"א, אוניברסיטת תל-אביב 1987>
• קוץ, גדעון.  חדשות וקורות הימים : מחקרים בתולדות העיתונות והתקשורת העברית והיהודית (ירושלים : הוצאת הספריה הציונית ; המכון לחקר העיתונות והתקשורת היהודית על שם אנדראה וצ'רלס ברונפמן, אוניברסיטת תל-אביב, תשע"ג 2013), ראו במפתח.

• Orbach, Alexander. The Russian Jewish Press of Odessa, 1860-1871: Towards the Secularization of Jewish Culture in Czarist Russia <Ph.D. Dissertation, The University of Wisconsin, Madison 1975>

לראש הדף