רקע
ישראל כהן
פרופ' בנציון כ"ץ (בנשלום)
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עקד; תשמ"ב 1982

1

רב-השכלה ורב פעלים היה, מישיר חשוב ומישיר לכת. בתחומים רבים באו אלה לידי ביטוי מובהק. באוניברסיטת קרקוב, שבה הוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה, הורה אחר כך בעצמו את הלשון העברית; עד פרוץ מלחמת העולם השניה היה מרצה על ספרות עברית במכון למדעי היהדות בוורשה; כשעלה ארצה נעשה מנהל המחלקה לנוער ו“החלוץ” של הסוכנות היהודית; לאחר שהוזמן לאוניברסיטת תל-אביב היה מרצה בה לספרות קלאסית ונבחר לדיקן הפאקולטה למדעי הרוח ולסגן הרקטור. משנת 1964 כיהן כרקטור והיה ראש החוג ללימודים קלאסיים ולספרות עברית. היה פעיל באגודת הסופרים העברים ובסניף פא“ן הישראלי ואף מילא מטעמם שליחויות שונות. אולם גולת הכותרת של פעילותו היתה – אוניברסיטת תל-אביב. לבנינה התמכר בכל כוחו ובפיתוחה האקדמי עסק יומם ולילה בלי ליאות ובהצלחה מרובה. ביזמתו, וביזמת חבריו ועירית ת”א, נתרחבה ונסתעפה אוניברסיטה זו ועלתה במשך זמן קצר למדרגה גבוהה.

פעילותו הציבורית בתחום תנועת העבודה, שהיה נאמן ביתה, וכן עבודתו האקדמית, מנעוהו ממיצוי כוחו היצירי בספרות, על כך היה מיצר ושח צערו לפני חבריו. אולם כל-אימת שיכול היה להיפנות, עסק בשלושת התחומים: בשירה, בבקורת ובתרגום. ואפשר שראוי להפוך את הסדר: בתרגום, בבקורת ובשירה, שכן סדר זה נכון יותר הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. הוא השתתף בכתבי עת שונים בעברית וביידיש. ספריו הם: “אורי ניסן גנסין” (קרקוב, תרצ"ה), “הוראציוס בספרותנו” (קרקוב, תרצ"ו), משקליו של ח. נ. ביאליק (תל-אביב תש"ב), הספרות העברית בין שתי מלחמות עולם" (תש"ג), בסער ביום סופה – פרק פולין" (תש"ד), “ארחות יצירה” (תש"ו), וספר שירים “שקיעות ירושלים” (תשכ"ז).

חלקו בתרגומים רב וחשוב. היה בין המתרגמים המעטים, שלא זו בלבד שידעו יפה את הלשונות הקלאסיות ואת הלשון העברית, אלא הוא אף מצא (כחבריו שפאן ודיקמן ז"ל) את הדרך לתרגום עברי, המשלים בין היחיד המשקלי היווני והרומי ובין יחוד הקצב והמבנה של הלשון העברית. על דרך זו תגרם מתוך “שאה-נאמה” לפרדוסי את “אהבת זל ורודאבה” (תש"ג) ו“הולדת זל” (תשי"ט), “מרובעים” לעמר אלכ’יאם (תשי"ב), שתי טרגדיות של איסכיוס: “פרומטבס הכבול” (תש"ב) ו“הפרסים” (תש"ג), “מערכת ארוס”, עיבוד “איפיגניה באבליס” (תשי"ג), שירים מאת קאטולוס (תשכ"ה), ואין ספק שהרשימה הזאת אינה שלמה.

בנציון כ"ץ היה ממשפחת הבונים. כל ימי חייו בנה ויצר והקים מפעלים חדשים או ביצר מפעלים קיימים. היסוד הארדיכלי היה חשוב לו בכל דבר, ואף בתרגום ובשירה. הוא החשיב לא רק את היצירה בשלמותה, לאחר שזו כבר עומדת לעינינו בכל צביונה וקומתה, אלא ביקש גם לדעת את סוד “החומר והלבנים”, כלומר, את יסודות שמהם הורכבה. על כן הקדיש זמן ומרץ ולב לחקר המשקלות והקצבים, המבנה והתימאטיקה של השירה והסיפור. תכונה זו מורגשת יפה גם בכתיבתו שלו. שיריו חוברו על דיוק המשקל והנוסח הפורמלי, ולפי דעת מומחים, מדוקדקים הם תרגומיו מיוונית ומרומית מבחינה זו ללא דופי, אפילו ימצא בהם המבקר פה ושם רפיון פיוטי.

חייו נפסקו באמצע. פשוטו כמשמעו. הוא התקין עצמו לעבודה ספרותית והיה משיח לא-פעם את תקוותו, כי לאחר שתיתום כהונתו כרקטור יהא פנוי להגשמת תכניותיו. אך שני ניתוחים בעיניו וסיבוכי מחלה פתאומיים כילו את חייו. וגדול הצער.


  1. נתפרסם ב“הפועל הצעיר”, ה' בכסלו תשכ"ט (26.11.1968).  ↩

המלצות קוראים
תגיות