¹

קורת-רוח גדולה היא להגיע בחג יובל של בר-פלוגתא לידי הכרה מחודשת, שאותו איש אשר על רבות מדעותיו והצעותיו קראת תגר, הוא אדם בעל סגולות יפות, שמחשבתו ישרה והפתוס שלו אמתי והשקפת-עולמו משמשת לו לעינים. בסערת המחלוקת, תוך כדי האבקות של השגות ועמדות, שאפילו בחברה התרבותית ביותר אין היא בת-חורין מאבק של מלחמת-אישים, – אין השעה יפה להערכת אישיותם של העומדים על הבמה הציבורית, כי בכל פולמוס מעורב מעט בולמוס, המעמעם את המשפט.

אם אפשר למצות תכונות-נפש של אדם בדיבור אחד, נוכל לומר על גליקסמן שהוא בעל מידות. הוא האזרח בעל המידות הטובות. וכשם שהמושג “מידות” ניתן כאן במשמעו העברי העתיק, הכולל ארחות-מוסר ותפארת-הנהגה ובינת-לב, כך יש להבין כאן את המלה “אזרח” במובנו המודרני והמעולה. שכבה זו של אזרחים בעלי מידות הולכת ופוחתת בעולן כולו וגם בתוכנו. היא דקה מאד, אך בזכותה עוד אפשר להאמין בדעת-קהל אזרחית אובייקטיבית ולקוות מצדה לסיוע בדברים של תועלת ושל צדק. אזרח בעל מידות אינו רוצה להפוך את הקערה על פיה ואינו שולל את המשטר הנוכחי מעיקרו, אבל הוא שומר שמירה מעולה על הנחות-צדק ושואף בכל נפשו להשליט דין ויושר בחברה הנוכחית. האבטיפוס של שכבה זו בציונות היה אחד-העם, זה האזרח היהודי, שהיה מתנהג להלכה ולמעשה לפי עירקוני אמיתו ויושרו. מובן שמושגי יושר אלה מושפעים מן הכפיפה החברתית שלו, אך בטיפוס מעולה זה של אזרח יש מן הרוח האנושית הנצחית, שהיא בחינת אידיאל לבני כל המעמדות באשר הם בני אדם.

כמה מיריביו של גליקסון מימין ומשמאל, מדי דברם בו, היו מטיחים כנגדו את הדיבור “ליברליזם”, שלדעתם יש בכך כדי לפגוע. אך זוהי הטחה טפלה; הליברליזם כשיטה כלכלית-מדינית הוא היום מעבר לטוב ולרע. הוא פשוט אינו קיים. התנאים המיתוהו. וכמדומה לי, שדוקא גליקסון, זה האיש, הדורש בלי הרף הסדרת יחסי עובדים ומעבידים על-ידי מוסדות הישוב והציונות, אינו גורס ואינו יכול לגרוס ליברליזם כלכלי, שעיקרו בנוי על משחק חפשי של הכוחות בחברה. מרוּת הכלל ומשחק חפשי מוחלט הם תרתי דסתרי. ברם, אם הכוונה לליברליזם רוחני ואנושי, הרי זה מעלה יתרה לגליקסון. זהו גם משא-נפשנו, כי העולם ליברליזם ייבנה, או שלא ייבנה כלל. אף תנועת הפועלים מוכרחה להיות מושתתת על ליברליזם כזה. בכל מקום שתנועת הפועלים טיפחה תורות כלכליות וחברתיות ולא שיקעה במסד השקפת הליברליזם, שם לקתה. רוסיה המועצתית אינה חסרה אלא אותו ליברליזם רוחני, שבורא תנאי חיים אנושיים לאדם, שאיננו רק בעל-חיים כלכלי. הליברליזם והדימוקרטיה כרוכים ירדו. הם עוגן-ההצלה של האנושיות, הטובעת היום בברבריות ובעריצות.

ב    🔗

מרובות חוליות יצירתו ועיסוקו של גליקסון, אך הן מצטרפות לחטיבה שלמה של כשרון ואופי. גליקסון העסקן, הפובליציסט, הוגה-הדעות והמתרגם אינם גילויי אקראי או עיסוקי-אקראי, אלא איברים אורגניים של מהותו ויכלתו וצרכי הבעתו. לפיכך אנו רואים אותו מעולה בכל פרק מפרקי יצירתו. יחסו השלם והרציני אל הדבר שהוא עושה באותה שעה ומידת האחריות וההקפדה שבו, הם שמעניקים לו גם הצלחה רוחנית. כעסקן הוגה-דעות היה מרכז סביבו מיטב הציונים הותיקים והנוער הציוני הכללי; כפובליציסט היה כופה לשמוע את דעתו ולהתחשב בה וכמתורגמן עלתה בידו ליתן בשעתו תרגומי-מופת של ספרי מחשבה ולימוד מופתיים. העבודה הרוחנית והלשונית שהושקעה בתרגום “תולדות הפילוסופיה” לוינדלבנד וב“מבוא” לקונו פישר, עדיין לא הוערכה כהלכה. גם ההקרנה החינוכית וההשכלתית שיצאה ממפעל זה על הדור, ראויה שניתן יותר דעתנו עליה. בתחום זה מיועד היה גליקסון להעשירנו בערכי-תרבות רבים, אילולא תבעו ממנו גם שאר הכוחות שבו ביטוי וגילוי.

גליקסון בתורת פובליציסט היה הופעה תרבותית מחדשת בישוב. כשבא ארצה נצטרף לבמות הקיימות, ל“הפועל הצעיר” ול“מעברות”, אך משהוברר לו יעודו התחיל פונה לצד אחר. נסיונו ובקיאותו שהביא עמו מן המערב עמדו לו להפוך את עתון “הארץ” שנמסר לעריכתו לעתון יומי משובח. זו היתה בריאה חדשה גם מצד הצורה וגם מצד התוכן. אמנם היו לפניו פובליציסטים נכבדים כגורדון, ברנר ואהרונוביץ וייבדלו לחיים אלה הנמצאים אתנו, וכן היו בעיקר שבועונים וירחונים, בעוד שהעתון היומי היה במדרגה נמוכה או בינונית, הרבה בטלנות וקולניות ולהיטות אחרי חידושי לשון מוזרים היו בו. עם עריכת “הארץ” בידי גליקסון מתחילה פרשה חדשה של עתון יומי עברי מודרני ואירופי בא"י. ניתנה דוגמה לכתיבה של יום יום, שהיא קלה מאירה, מסוגננת, אחראית ומאלפת כאחת. נפתח צוהר אל העולם הגדול, והצוהר צוהר עברי עשוי להפליא. הקרתנות הלכה ונדחקה מעל דפי העתון, היומי ורוח חדשה התחילה מנשבת. לא הכל הגיע בו לידי הגשמה, אך הרבה היה מרומז בו והעתונים היומיים שבאו אחר-כך פיתחו את הדוגמה ושכללוה שכלול רב.

אך לא בזה בלבד היה חידושו של גליקסון. אף על פי שבא מספירת המחשבה הפילוסופית, הכבדה על פי טבעה, השכיל לזרזף חיות לתוך הפובליציסטיקה העברית וגיוון את צורותיה. החיים עשירים במאורעות בית וחוץ ואסור להניחם אפלים וגלמיים. יש להגיב עליהם במהירות ולגוללם לפני הצבור כשהם מוארים באור ההבחנה וההכרעה. אין זה דוחק את רגלו של המחקר הכבד, שמחברו משהה אותו במגירתו שעה ארוכה קודם מסירתו לדפוס; אך עת להביע דעה לאלתר, מניה וביה, אם הדעה תהא צריכה הגהה ביום המחרת – אין בכך כלום. אולם גם מאמר ראשי בין-יומו זה מן הדין שיהא בר-אחריות, תרבותי, מבוסס על בקיאות ורצוף כוונות טובות ומדריכות. אין לעתון היומי פרטנסיה לחיי נצח, אך הוא צריך להיות נאמן לחיי השעה; ביסודו צריכה להיות מגמה בונה.

כך עמד גליקסון חמש עשה שנה על משמרת הפובליציסטיקה העברית בארץ, היניק אותה מעסיסי מחשבתו והקים לה תלמידים. יש לו נוסח מיוחד בכתיבת מאמריו. דבריו ערוכים תמיד עריכה אסתטית, הוא משלב אלמנטים ספרותיים גם בהגבותיו הארעיות. הוא ידע להעריך את הכוחות הבונים והיוצרים בישוב ומשום כך יחסו לתנועת העבודה בארץ הוא יחס של הוקרה. ודאי, לא קשה למצוא סטיות קלות ופירכות. מידת האחריות הטבועה בו מביאתו לפעמים לידי היסוסים, יש שמאורעות שונים מרעידים את היד המחזיקה במצפן, אולם מי אדם שהוא בן חורין מדברים כאלה? העיקר, שסך-הכל העולה מתוך צירופי החשבונות, הקוים, הפסיקים והנקודות הוא: קב ונקי.

גליקסון עומד עדיין באמצע מעגל חייו. הוא איננו אלא בן ששים. עוד יכתוב וייצור. עוד נתוכח עמו בהלכות ודעות ומעשים.

לחג יובלו שלוחה לו ברכתנו.