רקע
ברל כצנלסון
בּויכּוּח על הדין-וחשבּוֹן של הועד הפּוֹעל
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

אין לי כּל ספק בּכּוָנוֹת הטוֹבוֹת של כּל הנוֹאמים הבּאים לדבּר מעל הבּמה הזאת. אבל יש שאוֹחזת אוֹתך חרדה ונדמה כּי איזוֹ קללה רוֹבצת על הבּמה משעה שאנוּ עוֹלים עליה. משתלטים בּנוּ יצרים רעים, אינסטינקטים שאיננוּ יוֹדעים להתגבּר עליהם, וּבשעה שאנשים בּאים ודוֹרשים לכאוֹרה “יחסי-אֵמוּן” וטוֹענים לכל מיני דרישוֹת של צדק ויוֹשר, הם שוֹכחים בּעצם דיבּוּרם עד כּמה הם משפּילים את כּבוֹד הבּמה הזאת. ואוֹדה, גם בּי מתעוֹרר הרצוֹן להשיב לכל אחד מהנוֹאמים האלה “כּגמוּלוֹ”. אלא שיוֹדע אני כּי עלי להתגבּר גם על זה וּלדבּר לעצם הענין, כּכל אשר יעלה בּידי, כּי לכוּלנוּ יש עתה ענין אחד: הסתדרוּתנוּ בּסכּנה, קיוּמנוּ בּסכּנה! אני מדבּר לא רק על סכּנה חָמרית המוּרגשת לכוּלנוּ, הזוֹעקת מכּל קיר, על שקיוּמם המשקי של שלוֹשים אלף פּוֹעלים נתוּן עתה בּסכּנה, בּאשר קיוּם זה עוֹדנוּ תלוּי בּמידה מרוּבּה בּיכוֹלת הכּספּית של העם. סכּנה זוֹ כּשהיא לעצמה דיה לרכּז את כּוּלנוּ בּשאלה זוֹ. אבל יֶשנה גם סכּנה אחרת, סכּנה של התנַוונוּת רוּחנית, אשר הרבּה סימנים שלה נתגלוּ בּקרבּנוּ.

אם ועידתנוּ איננה יכוֹלה להמצוֹא רפוּאה למצב הכּלכּלי, היא צריכה על כּל פּנים לחשוֹב איך להבריא אוֹתנוּ מבּחינה נפשית, איך להבריא את מוֹסדוֹתינוּ, את יחסינוּ ההדדיים. זוֹהי השאלה. כּי אם ניכּשל אנחנוּ והיה זה כּשלוֹן לא רק לנוּ, אלא כּשלוֹן למפעל הציוֹני, ואוּלי לדוֹרוֹת אחרים. וּמצב תנוּעתנוּ בּשנים האחרוֹנוֹת גילה כּמה וכמה ליקוּיים, ועל זה צריך להתרכּז ויכּוּחנוּ. אוּלי נשכּח לרגע את החשבּוֹנוֹת שבּין כּל אחד ואחד היוֹשב כּאן בּמחיצתוֹ, אוּלי נשוּב להיוֹת, בּרגע זה לפחוֹת, שוּב ההסתדרוּת של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל.

כּשאני מבּיט על ספר הדין-וחשבּוֹן הכּבּיר הזה של הועד הפּוֹעל, שלא הספּקתי עוֹד לעיין בּוֹ, מתגלה לפנַי רעיוֹן אחד, שיש בּוֹ משוּם מַפתח, מעֵין נקוּדת-מוֹצא לביקוֹרת מצבנוּ. אגב, אני פּוֹסל בּהחלט את החלוּקה הזאת שיש בּנוּ כּאילוּ מרוּצים וּבלתי-מרוּצים. כּוּלנוּ בּלתי-מרוּצים. יש דבר-מה המחייב אוֹתנוּ להיוֹת בּלתי-מרוּצים. כּל הגידוּל הענקי הזה שעליו מעיד הדין-וחשבּוֹן בּגליוֹנוֹת שנדפּסוּ כּבר, ושלא נדפּסוּ עדיין, כּל זה מעיד על ההיקף העצוּם של הדברים שנעשׂוּ, שהיוּ אוּלי למעלה מכּוֹחנוּ. כּוֹחנוּ לא הספּיק למַה שנחוּץ לנו, לא מפּני שכּאן יוֹשב בּן-גוּריוֹן, והחבר וֶשֶר יוֹשב בּמקוֹם אחר, ואילוּ היוּ משנים את הסדר כּי אז היה הכּל מסתדר על הצד היוֹתר טוֹב. בּין שבּאים וּמדבּרים בּצוּרה של בּיטוּל וּבוּז לאלה היוֹשבים פּה ליד השוּלחן וּבין שמדבּרים בּצוּרה אחרת, נוֹחה יוֹתר – הצד השוה שבּהם: אי-רצוֹן להוֹדוֹת כּי השגיאוֹת שנעשׂוּ הן של כּוּלנוּ. בּיאליק אמר לנוּ בּפּתיחה דברים קוֹלעים מאד: כּשלוֹנכם אינוֹ שלכם, כּי אם כּשלוֹנוֹ של העם העברי. לאמוֹר: לא אתם החייבים, אלא העם. אוּלם יש אמת גם בּניסוּח שני: כּשלוֹננוּ יהיה גוֹרם לכשלוֹן נוֹסף של עם ישׂראל. וגם כּשלוֹנוֹתינוּ אינם אלא חלק מכּשלוֹנוֹתיו של העם. כּוֹחנוּ לא הספּיק. אַל יבוֹאוּ עכשיו כּ“מנצחים” ויאמרוּ: ניבּאנוּ! גדוֹלה החכמה הזאת. אוּלם החשבּוֹן הזה לא יֵעשה בּשעת הועידה. אוּלי תעברוּ אִתי, אתם החכמים לאחר מעשׂה, על פּני הפּרוֹטוֹכּוֹלים של הקוֹנגרסים ושל ועידוֹת ההסתדרוּת והמפלגוֹת ותראוּ מה שנאמר שם בּזמנים שוֹנים – ותיוַכחוּ מה מגוּחך הוּא להכריז שהנה היה מחנה אחד של “חכמים” שידעוּ תמיד גבוּל וקצב וּמידה, מתי לעשׂוֹת ואיך לעשׂוֹת, שידעוּ תמיד לכוון את הרגע הנכוֹן, והיה מחנה שני, שלא ידע את כּל אלה. והדברים נוֹגעים לא רק לאנשי ההסתדרוּת. תקחוּ אפילוּ את אוּסישקין, את רוּפּין ואת כּל אלה שדיבּרוּ בּרצינוּת על הפּרוֹבּלימוֹת של הציוֹנוּת, העליה וההתישבוּת, תראוּ כּיצד משתנה הראִיה וההעזה עם כּל גל של התעוֹררוּת בּאוּמה, וכיצד מצטמצמים המוּשׂגים עם כּל ירידה. ותראוּ כּי בּכל שעת-כּוֹשר הם העיזוּ לעשׂוֹת, לפעוֹל, ואז נוֹצרוּ דברים חשוּבים, אם כּי לא נתגשמוּ התכניוֹת. ואַל נזייף את החשבּוֹנוֹת ואַל נמשיך לתלוֹת את הקוֹלר בּזוּלתנוּ. קיבּלנוּ עלינוּ הרבּה, קבּלת עליה, הספּקת עבוֹדה, יצירת חברת עוֹבדים, יצירת משק חקלאי ועירוֹני, יצירת משק כּללי של ציבּוּר הפּוֹעלים. כּלוּם יש תנוּעה של פּוֹעלים בּעוֹלם שהעמיסה עליה תפקידים כּה עצוּמים ושרצתה, שהיתה חייבת בּכל שאלה וּשאלה לחדוֹר דוקא לעוֹמק הדבר? ונכשלנוּ. נכוֹן הדבר. אך אם תוֹלים עתה את האַשמה בּשיטה זוֹ אוֹ אחרת, זה מגוּחך. רע לא רק כּשנאחזים בּאנשים, שמיחסים להם את השיטה ועוֹשׂים אוֹתם לשׂעירים לעזאזל, אוּלם גם ההתאחזוּת בּ“שיטה” אינה טוֹבה. אפשר לבקר כּל שיטה אם היא נכוֹנה אוֹ לא, אבל העוֹקץ הוּא לא בּזה שרצינוּ בּגדוֹלוֹת. טוֹן אירוֹני זה שבּוֹ השתמש אַרלוֹזוֹרוֹב לגבּי מוֹסדוֹתינוּ, למשל, כּי בּנק הפּוֹעלים הוּא חברה להשקעוֹת, טוֹן זה בּכל אוֹפן אינוֹ נכוֹן ואינוֹ מוֹעיל. כּל הנסיוֹן הזה לראוֹת עכשיו את אסוֹננוּ דוקא בּזה שרצינוּ לבנוֹת משק גרַנדיוֹזי בּארץ-ישׂראל – יש בּוֹ כּדי להכשיל. העקה היא שאת היצירה הגדוֹלה שלנוּ קיבּלוּ עליהם בּהכרח המצב חלוּצים, כּלוֹמר, אנשים שלא היתה להם הכנה לבנוֹת משק ולא היוּ להם נסיוֹן והשׂכּלה. ועשׂינוּ זאת מפּני שאין דרך אחרת, כּשם שהיינוּ חייבים לבנוֹת חקלאוּת בּידי אנשים שלא ידעוּ להחזיק מַעדר, וּמבּחינה משקית טהוֹרה עלה זה בּיוֹקר. אבל לנוּ, לעם ישׂראל, לא היוּ אנשים אחרים. ואוֹתוֹ הדבר גם בּמשק ההסתדרוּת. קיבּלנוּ עלינוּ ליצוֹר משק קוֹלקטיבי בּעזרת האנשים היוֹתר טוֹבים שהיוּ לנוּ. הלא אצלנוּ לא היה מצב של אריסטוֹקרטיה אוֹ אוֹליגַרכיה, הנוֹעלת שער בּפני אנשים אחרים. אדרבּא, עם כּל עליה בּאוּ אלינוּ כּוֹחוֹת חדשים שנקלטוּ בּהנהלת ענינינוּ. אני מוֹדה וּמתוַדה: לא רק עכשיו אלא בּמשך עשׂרים שנה – כּל עבוֹדתנוּ היתה שוּרה של כּשלוֹנוֹת רבּים וגם של נצחוֹנוֹת גדוֹלים. זה דבר טרַגי. אבל כּלוּם רשאית בּגלל זה התנוּעה שלנוּ להסתלק מעמדתה וּמכּיווּנה האידיאוֹלוֹגי? והאם אפשר שתנוּעתנוּ תעזוֹב את עמדתה היסוֹדית ותוֹסיף להתקיים בּתוֹר תנוּעה? הזמן האחרוֹן הביא לנוּ נסיוֹנוֹת אידיאוֹלוֹגיים אחדים כּאלה, פּרי היאוּש. אין לי רצוֹן לדבּר עליהם עתה. אבל כּלוּם לא שמעתם את הֵדם גם בּדברים שנאמרוּ כּאן? כּבר יש סבוּרים שֶמי שאוֹמר: “לא קוֹנסטרוּקטיביזם”, הוּא החכם. חכמה זוֹלה היא וּפסוּלה. כּלוּם הנסיוֹן של משק קוֹלקטיבי בּרוּסיה וּבמפעלי פּוֹעלים בּמערב אירוֹפּה מַתיר לכל בּוּרגני לטפוֹח על כּרסוֹ ולוֹמר: “הלא אמרתי שהמשק הקוֹלקטיבי לא יִצלח”? ואצלנוּ – שׂמחה לכשלוֹן המשק הקוֹלקטיבי היא סימן ל“שׂמאליוּת”. הנה השׂמאל שלנוּ (על חלקיו המשקיים אני מדבּר), שאך לפני זמן היה קיים על אידיאוֹלוֹגיה מבוּלבּלת וּנבוֹכה שראתה את כּל המפעל הציוֹני מתוֹך פּרספּקטיבה של קיבּוּץ אחד דוקא, בּא עכשיו וּמלמד אוֹתנוּ, שכּל קיוּמנוּ המשקי הוּא “מלָאכוּתי”, שהשוּק שלנוּ הוּא “פּרוֹטֶקציוֹניסטי”, וּמכּאן – הפּתרוֹן הבּרוּר: אך נעמוֹד כּוּלנוּ בּפני שוּק בּלתי-פּרוֹטקציוֹניסטי, מיד הפּוֹעל העברי והעליה העברית מוּבטחים מאליהם. העֶמדה הזאת של “פּוֹעלי-ציוֹן”, שעד היוֹם טרם אמרוּ דברים בּרוּרים, אם הם בּעד יצירת משק עברי אוֹ נגדוֹ, – כּל השׂמחה הזאת בּחוּגים השׂמאליים העוֹמדים כּ“מנַצחים” בּפני כּל צרה שלנוּ, ולא כּחברים המבינים שכּל מפּלה של משקנוּ העצמי היא מפּלה של העבוֹדה העברית ושל כּיבּוּשיה, – היא פּרי התפיסה שאינה רוֹצה להוֹדוֹת בּשגיאוֹתיה וּמבקשת את שגיאוֹת זוּלתה, שאינה דוֹאגת לשינוּיים הרדיקליים הניתנים להיעשׂוֹת, ורוֹאה בּעצם המפעל שלנוּ פּשיטת-רגל.

על ליקוּיינוּ הייתי רוֹצה לדבּר בּזה בּלי אתמוֹספירה מפלגתית ונַצחנית. אם נדבּר דברים בּרוּרים – יתבּרר, ראשית, שאנחנוּ מאַרגנים רעים. עֵדה לזה גם ועידתנוּ זוֹ, שנאלצה לטפּל כּל כּך הרבּה בּרגלמנט, בּשאלת נשׂיאוּת. ואַל תבוֹא כּל מפלגה לדרוֹש “אֶפישֶנסי”2 מזוּלתה. בּכל מוֹסד משקי שנפנה – בּטבּק, בּקבּלנוּת, וּבכל מקוֹם אחר, אם נחפּשׂ – נמצא ליקוּיים די והוֹתר. וחוֹסר חריצוּת אינוֹ משוּם שלָקינוּ בּאידיאַליזם מוּפרז, המכניס כּוָנוֹת יתירוֹת בּעבוֹדת החליבה, שליגלגוּ עליה כּאן. לא על מילוּי העבוֹדה מתוֹך “הַחשָבה אידיאַליסטית” יש ללגלג, אלא על חזיוֹן אחר, שהוּא לפעמים בּן-לוָי לה. בּרוּסיה יש עכשיו מלה ברו סית עמוד 108 בספר– “יהירוּת קוֹמוּניסטית”. חזיוֹן דוֹמה לוֹ ראיתי בּין פּוֹעלי ארץ-ישׂראל עוֹד לפני י"ח שנה: יהירוּת עברית, חלוּצית, אידיאַליסטית, כּיבּוּשית. כּן, זהוּ חזיוֹן בּלתי-סימפּטי, התגנדרוּת שאינה נאה לנוּ, אוּלם בּכל פּעוּלה חשוּבה עלוּלה להידבק יהירוּת כּזאת. כּשדיבּרוּ כּאן בּלגלוּג על החליבה רבּת-הכּוָנוֹת ישבוּ אנשים ונהנוּ וצחקוּ: אַהַא, לא צריך אידיאליזם, לא צריך להכניס כּוָנוֹת אידיאַליוֹת בּפעוּלתנוּ. ואני סוֹבר להיפך, עבוֹדתנוּ כּוּלה היא למעלה מכּוֹחנוּ, וּמסייעת לנוּ ההכּרה, שבּעמלנוּ אנוּ נכנסים לא רק לחיי-שעה, אלא לחיי-עוֹלם. הכּרה זוֹ יש לטפּח, לבל תתנדף וּלבל תצטרף אליה היהירוּת המוּרגשת לפרקים בּארץ-ישׂראל ושיש לה ריח רע מאד.

השאלה של חוֹסר כּשרוֹן אִרגוּני, של חוֹסר היכוֹלת בּיצירת משק, עוֹמדת כּיוֹם לפני “אחדוּת-העבוֹדה” ולפני “הפּוֹעל הצעיר” כּאחד, ותעמוֹד גם לפני השׂמאל, אם יחדל להיוֹת מיעוּט קטן, כּמוֹ שהוּא היוֹם. אם הפּוֹעל העברי לא יבוֹא לבנוֹת משק – לא תהא עליה ולא תהא תנוּעת פּוֹעלים בּארץ; והיכוֹלת אוֹ אי-היכוֹלת, לבנוֹת איננה תכוּנה של מפלגה זוֹ אוֹ אחרת. היא תלוּיה בּכּוֹחוֹת, בּהכשרת הדוֹר, בּהכשרת אנשים.

מלבד כּשלוֹן משקי קרה לנוּ עוֹד כּשלוֹן אחר, כּשלוֹן מוּסרי גדוֹל, שהוּא קשה עוֹד יוֹתר מהכּשלוֹן המשקי. בּאנוּ הנה (אני מאמין: כּוּלנוּ בּאנוּ) כּתנוּעה חלוּצית, תנוּעה הדוֹרשת קרבּנוֹת. אני שׂוֹנא את המלה הזאת ואינני משתמש בּה. אבל עכשיו אשתמש בּה בּתוֹר בּיטוּי המסַמן את העוּבדה, שקיבּלנוּ עלינוּ את הסבל החמרי בּרצוֹן, בּקלוּת, בּשׂמחה. אוּלם בּאוּ החיים, התקוּפה נמשכה, התחילה ספֶּציאַליזַציה ואנחנוּ לא החזקנוּ מעמד, לא הבינוֹנוּ לשמוֹר על האחדוּת החמרית ועל האחדוּת המוּסרית. חזיוֹן זה של אוַנסים, של משׂכּוֹרוֹת-יֶתר הוּא בּעינַי חזיוֹן קשה עד מאד. אין כּל צוֹרך שבּציבּוּר הפּוֹעלים יקטינוּ את הערך השלילי של החזניוֹנוֹת הללוּ. אני דן על זה כּעל חלק של חזיוֹן כּללי, העוֹשׂה את המחנה שלנוּ, שהיה בּראשיתוֹ מחנה חלוּצי אחד – לבלתי-שלם, הגוֹזל ממנוּ חלקים, מוֹציא אנשים מתוֹכוֹ. בּזה אני רוֹאה אסוֹן גדוֹל מאד. וגם זהוּ סימן לכשלוֹננוּ הסידוּרי. אילוּ הבינוֹנוּ לסדר את העבוֹדה, אילוּ דאגנוּ שבּעיר תהיה אַתמוֹספירה דוֹמה לזוֹ שבּכּפר, אוּלי לא היינוּ בּאים לידי כּשלוֹן זה. ואף על פּי שהענין נהפּך עתה לשיסוּי בּיוֹדעים וּבלא-יוֹדעים, איני יכוֹל שלא לדבּר עליו גלוּיוֹת. אוּלי תנוּעת פּוֹעלים אחרת היתה יכוֹלה להשלים עם פּגימוֹת אֵלוּ. אבל תנוּעתנוּ אנוּ היא אכזרית, היא מחייבת את החברים להרבּה, וגם להסתלקוּת מכּמה נוֹחוּיוֹת וּמצרכי החיים האלמנטריים. הסכּנה היא לא בּהפסד כּספּי. ההפסד קשה הרבּה יוֹתר, וּבשוּם הוֹן לא יִשוה. הוּא גזל מאִתנוּ את האֵמוּן. הוּא גזל מאתנוּ חברים שעמדוּ כּחלוּצים בּמערכה שנים רבּוֹת. וכאן אני מַגיע לסכּנה הנוֹראה שנתגלתה לפנינוּ: בּיוּרוֹקרטיזציה של ההסתדרוּת. איני רוֹאה סכּנה מוּסרית וגם פּוֹליטית ואִרגוּנית יוֹתר גדוֹלה מאשר בּיוּרוֹקרטיזציה. אבל אם יבוֹֹא מי ויאמר לי: בּאַשמַתכם הבּיוּרוֹקרטיזציה, הרי הוּא מעיד על עצמוֹ שאינוֹ יוֹרד לעוֹמק הענין. זאת היא השאלה שעוֹמדת לפני כּל תנוּעת-פּוֹעלים, בּמידה שהיא יוֹצאת מסטַדיה של תעמוּלה ראשוֹנה. כּלוּם אינכם רוֹאים שכּל תנוּעת פּוֹעלים בּעוֹלם, כּל תנוּעה המוֹנית סוֹבלת בּימינוּ מהמכּה הזאת?

בּשנים הראשוֹנוֹת בּתנוּעתנוּ הייתי מאמין, הייתי תמים להאמין – שתנוּעתנוּ לא תדע מכּה זוֹ. חשבתי שהאֵלמנט האנוֹשי שלנוּ, שקיבּל בּנעוּריו השׂכּלה, שבּא הנה מתוֹך אידיאה, מתוֹך אִרגוּן חברתי קוֹדם, לא יתן מקוֹם להתפּתחוּת היסוֹד הבּיוּרוֹקרטי. והנה הגיעתנוּ הרעה. אך כּשבּאים וּמנצלים את המכּה הזאת של תנוּעתנוּ שהדבּיקתנוּ פּתאוֹם, ואוֹמרים: אַהַא, רוֹאים אתם מה עשׂיתם! הריני אוֹמר כּי לשוא הם תוֹלים את הקוֹלר בּזוּלתם. כּי אינם מבינים את אָפיה של הסתדרוּתנוּ, המַקיפה את עניני הפּוֹעלים, אפילוּ עד כּדי דאגה לקיוּמוֹ הפּרטי של החבר. אין בּזה שוּם הבנה של אֳפִי המשק שלנוּ. כּשמדבּרים בּביטוּל וּבזלזוּל כּללי על מציאוּת שש מאוֹת “פּקידים” בּהסתדרוּת, מעידים בּזה שאינם מבינים את מַהוּתוֹ של המשק הציבּוּרי. צריך לדעת שכּל משק כּזה קשוּר עם פּקידוּת. ודאי נצטרך לסַדר את המשק שלנוּ כּכה, שיהיה בּוֹ מינימוּם של אִרגוּן פּקידוּתי ושהפּקידוּת לא תהיה בּיוּרוֹקרטית, אבל אם הבּיקוֹרת בּאה לגַנוֹת וּלהתנקם בּאנשים מבּלי שתהיה אִתה שוּם הצעה ממשית – אין בּזה שוּם הצעה אמיתית, יש רק ניצוּל המצב. וּמי שמדבּר בּשאלה זאת, מימין אוֹ משׂמאל, ואיננוּ רוֹאה את עצם הענין, הריהוּ מבקר לא את הבּיוּרוֹקרטיה של ההסתדרוּת, אלא הוּא חוֹשב שאילוּ היתה הבּיוּרוֹקרטיה שלוֹ – כּי אז היה הכּל טוֹב ויפה.

אגב, מצד אחד נכשלנוּ בּאֵמוּן מוּגזם, לא הנהגנוּ בּיקוֹרת אלמנטרית, היינוּ רגילים מימים קדוּמים בּכך, שכּל אחד מעסקנינוּ נשׂא בּכיסוֹ גם את הקוּפּה וגם את הבּוּכהַלטריה, בּנינוּ את ההסתדרוּת כּוּלה על אֵמוּן-חברים מוּחלט, אֵמוּן משפּחתי. וּמאידך, נוֹטים אנוּ לחַשדנוּת מוּפרזת, להטיית אוֹזן לכל מוֹציא-דיבּה וּמטיל-פּגָם. וכל מי שבּהפקרוּת וּבאַנַרכיה ניחא לוֹ יוֹדע להשתמש בּחוּלשה זוֹ של ציבּוּרנוּ. ואת החוּלשה הזאת מנצלים גם אלה הכּוֹפרים בּעצם מפעלנוּ וּמַהוּת הסתדרוּתנוּ.

בּתנאים אלה שבּהם נעשׂית עבוֹדתנוּ הציבּוּרית, בּכל המלחמוֹת הקשוֹת שיש לנוּ עכשיו והצפוּיוֹת לנוּ בּעתיד, אין להימָנע מזה, שבּחזית שלנוּ תהיינה פּרצוֹת של יאוּש, של כּפירה; וכל מה שהעליה תגדל והתנוּעה תגדל, כּן תגדל אוּלי גם הסכּנה של פּרצוֹת. עם גידוּל התנוּעה, עם חוֹסר היכוֹלת להקיף, יתרבּוּ היסוֹדוֹת האנַרכיים. ואיך נוּכל להחזיק מעמד אם אנוּ עצמנוּ לא נדע מה זאת אחריוּת קוֹלקטיבית?

כּאן אני ניגש לחזיוֹן חוֹלני בּהסתדרוּת. אינני חוֹשב את עצם מציאוּתן של המפלגוֹת בּימינוּ לחוֹלניוּת. אכן רוֹצה אני שכּל הפּוֹעלים בּארץ יהיוּ לב אחד וּשכם אחד, אבל יוֹדע אני וּמַשלים עם זה שיש תקוּפוֹת של מעבר עד שהאדם נעשׂה אזרח בּארץ, בּמשק, בּלשוֹן, ואני מבין גם את מציאוּת הלַנדסמַנשַפטים וּמפלגוֹת-מַעבר אצלנוּ. אוּלם חוֹששני מאד לחיינוּ המפלגתיים. כּשם שבּמוּבן המשק הבאנוּ אִתנוּ ירוּשה רעה מאד, כּכה גם בּמוּבן המפלגתי.

כּי הנה מלחמת המפלגוֹת בּימינוּ בּרחוֹב היהוּדי קיבּלה אוֹפי דֶגֶנֶרַטיבי. ונוֹדה: אנחנוּ בּנערינוּ וּבזקנינוּ הננוּ חניכים של מפלגוֹת דגנרטיביוֹת. אינני מתכּוון בּזה דוקא למישהוּ בּפרט, אינני חס גם על עצמי. מי שרוֹאה את הנעשׂה עתה בּוַרשה, שאסיפוֹת פּוֹעלים שם כּרוּכוֹת תגרוֹת וּברציחוֹת ממש, מי שרוֹאה שבּמשך שנים מספּר נתמוֹטטה ונחרבה תנוּעת פּוֹעלים יהוּדית כּבּירה בּניוּ-יוֹרק – זה יבין איזוּ סכּנוֹת צפוּיוֹת לנוּ, איזה חינוּך רע, דגנרטיבי, נוֹשׂאת בּקרבּה תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדית, זה יבין איזוֹ עבוֹדה תרבּוּתית גדוֹלה נחוּצה כּדי להשתחרר מהסכּנה הזאת האוֹרבת לנוּ. ואם אני יכוֹל להשלים עם מציאוּתן של מספר מפלגוֹת-מעבר בּינינוּ, ואם אני צריך להשלים בּעל כּרחי גם עם זה שתנוּעת פּוֹעלים, ששמוֹנים אחוּז ממנה היוּ יכוֹלים להיוֹת מאוּרגנים בּתנוּעה אחת סוֹציאליסטית טוֹבה, תנוּעה אחת ציוֹנית טוֹבה, והיא מחוּלקת, וּמדי פּעם בּפעם היא נתבּעת לאיחוּד, היוֹם תוֹבע האחד, וקוֹלוֹ קוֹל קוֹרא בּמדבּר, וּכשהוּא מתיאש וחדֵל לתבּוֹע בּא השני וּמתחיל מחָדש וגם הוּא מתיאש, וכן הלאה; אם כּך רצה הגוֹרל שנהיה מחוּלקים למפלגוֹת בּלי צוֹרך אמיתי, הרי אינני יכוֹל להשלים עם מפלַגתיוּת זוֹ, חסרת התוֹכן, הבּאה וּמוֹנה את מספּר הפּקידים בּהסתדרוּת, השייכים למפלגה זוֹ אוֹ אחרת, אוֹ המתלבּשת בּתביעה של “אנשים מוּכשרים יוֹתר”. ואוּלי יַראוּ לנוּ המדבּרים על זאת, מַהוּ הקריטריוֹן לאנשים מוּכשרים יוֹתר, אוּלי יראוּ לנוּ פּעם דוּגמה של הוֹדאה, כּי האדם המוּכשר בּיוֹתר יכוֹל להימצא בּמחנה לא שלהם. והצירוּף המשוּנה הזה: מצד אחד תביעה של “יחסיוּת” מוּחלטת בּהנהלת הענינים, ולעג לזה שהרכּב האנשים אצלנוּ יוֹצא מתוֹך חשבּוֹנוֹת פּוֹליטיים, תמיד לפי פּרוֹפּוֹרציה. מלחמה פּרינציפּיוֹנית על יחסיוּת, ולעג למצב האוּמלל של מוֹסדוֹתינוּ הנאלצים להיוֹת מוּרכּבים תמיד בּפּרוֹפּוֹרציה ידוּעה. לא שמענוּ שההתנגדוּת הזאת ליחסיוּת פּירוּשה שהמיעוּט נכוֹן לוַתר פּעם על הפּרוֹפּוֹרציה המגיעה לוֹ, אלא שהוּא צריך לקבּל יוֹתר.

החבר ארלוֹזוֹרוֹב, שדיבּר על “פּילוֹסוֹפיה של כּאילוּ”, לא חש בּשעה שהוּא בּא ליחס להסתדרוּת את המוּשׂג שלטוֹן, שאין זה אלא שלטוֹן של “כּאילוּ”. כּל המוּשׂג הזה אינוֹ הוֹלם כּלל את חיי ההסתדרוּת. ועל כּל פּנים הוּא משוּנה בּפי מפלגה שלכאוֹרה היא משתתפת בּ“שלטוֹן” בּכמוּת הגוּנה בּכל מוֹסדוֹת ההסתדרוּת. אלא שמפלגה זוֹ, היוֹשבת בִּפְנים, המשפּיעה ועוֹמדת על שלה, יש לה הפּריבילגיה המיוּחדת שבכּל רגע שהדבר נוֹח לה, תהא ראשית להגיד: לא אני עשׂיתי זאת, אלא אחרים!

וּדברים כּאלה הלא קרוּ כּמה פּעמים, בּמצבים היוֹתר רציניים בּחיי ההסתדרוּת. התזכּרוּ את ענין עין-חרוֹד–תל-יוֹסף? בְּשֶלְמָה היתה המלחמה? בּשל ששה סעיפים שבּאוּ להבטיח את עיקרי המשקיוּת.3. דרשוּ זאת המרכּז החקלאי, הועד הפּוֹעל. ומפלגה, שחבריה יוֹשבים בּמידה ניכּרת בּאוֹתם המוֹסדוֹת, ודוֹרשים אוֹתן הדרישוֹת, מפלגה זוֹ מצטרפת מחר אף היא למַקהלה, הרוֹאה את כּל הענין כּענין של “צד”. אוֹ כּלוּם שכחתם את ענין תל-חי – כּפר-גלעדי? כּלוּם לא היתה שם הגנה על עיקרי החיים של ההסתדרוּת? כּלוּם לא הוּחלט מה שהוּחלט בּמוֹעצת ההסתדרוּת וּבוַעד הפּוֹעל על דעת הכּל, ולא על דעת מפלגת הרוֹב בּלבד? כּלוּם לא השתתפוּ בּזה השתתפוּת גמוּרה חברי “הפּוֹעל הצעיר” שבּמוֹסדוֹת? ואף על פּי כּן – אפשר היה לועד הפּוֹעל של המפלגה לצאת אחרי כן בּגילוּי-דעת שלוֹ, להיפך מכּל מה שעשׂוּ מוֹסדוֹת ההסתדרוּת וחבריו בּתוֹכם. אין התנהגוּת זוֹ סוֹתרת כּל אפשרוּת של פּעוּלה הסתדרוּתית? אוֹ כּלוּם אפשר שבּמקרה כּגוֹן זה של בּנין הסמינַר בּירוּשלים תשב מפלגה גם בּמוֹעצת פּוֹעלי ירוּשלים וגם בּועד הפּוֹעל, של ההסתדרוּת, תשתתף ותצבּיע, ואחר כּך תצא בּדֶקלרציה מיוּחדת ותרחץ בּנקיוֹן כּפּיה?

אפשר יש דבר-מה כּזה בּאוירה של הציבּוּריוּת בּארץ-ישׂראל המַתיר זאת, אוּלם התמרמרוּתי על חזיוֹנוֹת כּאלה, על הישיבה על שני הכּסאוֹת של שלטוֹן ואוֹפּוֹזיציה כּאחד, היא לא מהיוֹם, אלא מלפני הרבּה שנים. היה פּעם “הועד המרכּזי” של פּוֹעלי יהוּדה. אז לא הייתי עדיין איש-ריבוֹ של “הפּוֹעל הצעיר”. עבדנוּ מספּר חברים יחד בּמרכּז. כּשבּאנוּ לועידה החקלאית והתחילה בּיקוֹרת איוּמה, כּרגיל, והנה בּין ראשי המבקרים גם זה שישב יחד אִתי בּמרכּז. אכן, בּני המפלגוֹת היוּ אז מעטים, קוֹנטקט בּיניהם וּבין שליחיהם כּמעט לא היה, אפשר היה להבין שאיזוֹ מפלגה אינה מרוּצה גם משליחיה. אבל אדם זה שישב אִתי וקיבּלנוּ יחד החלטוֹת מתוֹך הסכּם הדדי, האדם הזה הוּא עתה המבקר! נדהמתי ולא הבנתי, מדוּע זה הוּא אוֹמר שאני האַחראי. אוּלם כּכה נגזר, כּנראה. בּמשך הרבּה שנים איני חַדל לשמוֹע בּצוּרה זוֹ אוֹ אחרת, גם מפּי אלה שיוֹשבים יחד אתי, כּי אני וחברי הם האַחראים. על חזיוֹן משוּנה זה, שיוֹתר משהוּא מזיק למפלגה “האשֵמה” בּזה שהיא הרוֹב, הוּא מזיק להסתדרוּת כּוּלה – צריכה הועידה לעמוֹד.

יהיוּ הדברים בּרוּרים: בּאיזוֹ שיטת הנהלה אוֹ “שלטוֹן” אנוּ בּוֹחרים? אין לערבּב את הדרישה של יחסיוּת עם דרישת “תכנית פּעוּלה”. המדוּבּר אצלנוּ לא על היחסיוּת בּמוּבן של בּחירוֹת פּרוֹפּוֹרציונַליוֹת (הרי זה מסוּדר אצלנוּ בּדייקנוּת כּזאת שאין דוגמתה) אלא על יחסיוּת אֶכּסֶקוּטיבית. ארלוֹזוֹרוֹב גמר היוֹם את נאוּמוֹ בּקריאה, שאוֹתה תבעתי בּכל מלחמת-הבּחירוֹת: הנהלה מוּרכּבת על יסוֹד של תכנית פּעוּלה. אבל זוֹ עוֹמדת בּסתירה ל“פּרינציפּ” של יחסיוּת. הנהלה על יסוֹד של יחסיוּת פּירוּשה שיִכּנסוּ אליה הקיבּוּצים, הרביזיוֹניסטים, “פּוֹעלי-ציוֹן”, “איחוּד” וכל שאר המפלגוֹת. מאמין אני כּי הדרישה של יחסיוּת היא נוֹחה מאד, כּשצריכים להתאַחד יחד נגד “שלטוֹן הרוֹב”. אוּלם איני מאמין כּי זוֹ יכוֹלה להיוֹת פּרוֹגרמה למי שהוּא שחוֹשב בּרצינוּת על הנהלת עניני ההסתדרוּת. על יסוֹד של יחסיוּת יכוֹלה להתנהל ועידה, מוֹעצה, וַעדה מתמדת. אוּלם לא משק.

מה היה לנוּ עד עתה? “אחדוּת-העבוֹדה” אוֹמרת שהיתה קוֹאַליציה. אני חוֹשב שבּמרכּז החקלאי יש קוֹאַליציה, וכן בּועד הפּוֹעל וכן בּ“סוֹלל-בּוֹנה”. אוּלם התנהגוּתוֹ של “הפּוֹעל הצעיר” בּכמה מקרים, וגם הבּיקוֹרת בּועידה, היא – כּאילוּ לא היתה קוֹאַליציה. מצאוּ כּאן את המוּם הגדוֹל שבּשלטוֹן הקיים בּהסתדרוּת: “נצבּיע!” כּאילוּ אלה המתנגדים ל“נַצבּיע” שלנוּ, הראוּ לנוּ פּעם בּאיזה מקרה שהוּא שהם ויתרוּ על זכוּת ה“נצבּיע”, בּשעה שהיה להם רוֹב בּאיזוֹ מוֹשבה, למשל, שהם בּחרוּ אז בּדרך של פּשרוֹת והסכּמים.

האמרוֹת הדוֹגלוֹת בּשם אנַרכיזם, כּביכוֹל, יכוֹלוֹת להיוֹת יפוֹת למַדי, אוּלם בּשאלת השׂפה, למשל, ראינוּ את אליעזר יפה מַמלכתי שבּמַמלָכתיים. כּל האנַרכיזם התנדף ממנוּ. כּאן הוּא לא רצה בּאנַרכיה בּשוּם אוֹפן. כּשהדבר נוֹגע עד הלב שוֹכחים את כּל המשׁחק הזה ועוֹזבים את הפּוֹזה האנַרכיסטית היפה.

אנחנוּ כּאן כּוּלנוּ, סבוּרני שגם השׂמאל, רוֹצים בּמדינת היהוּדים. תנוּעתנוּ הלא שוֹאפת לחיים חברתיים מאוּרגנים. ואיזוֹ צוּרה של הנהלה תציעוּ מחוּץ להצבּעה? חיי משפּחה אינם זקוּקים להצבּעה. אוּלי גם חיי קבוּצה אינטימית. אוּלם מה השיטה שתציעוּ בּהסתדרוּת לעוּמת הצבּעת הרוֹב? אוּלי את זכוּת המיעוּט להכריע?

כּלוּם זה נאה לתנוּעה רצינית כּתנוּעתנוּ, תנוּעה מבוּגרת, רבּת-עָבר, רבּת-נסיוֹן, ואני מאמין, גם רבּת-עתיד, כּלוּם נאה לנוּ שמלחמתנוּ תהיה לא מלחמה אידיאוֹלוֹגית רצינית, שנוֹריד את הויכּוּחים שלנוּ לשטח מוּשפּל זה, שהאנשים שלנוּ יתיצבוּ בּפּוֹזה של קוֹזַקים נגזלים, ויתנוּ את חבריהם לגזלנים, לדיקטטוֹרים? לא, חברים, זה לא יצליח. אפשר למי שהוּא נעים המשׂחק, יש בּזה מוֹצא לטמפּרמנט, זה לפעמים “מעַניֵן”, אפשר שבּכל תנוּעה, בּכל מפלגה יש אלמנטים אשר פּרנסתם על זאת, אבל אוֹי ואבוֹי לנוּ אם גם בּשעה כּזאת אין לנוּ היכוֹלת לדבּר אחרת על הענינים שלנוּ.

וחָפץ אני לוֹמר לציבּוּר שלנוּ. בּכל כּשלוֹן של מוֹסדוֹתינוּ המשקיים חייבים כּוּלנוּ יחד, לא רק הפּקידים. הדיבּרנוּ על חוֹסר החינוּך המשקי האלמנטרי של הפּוֹעל? הדיבּרנוּ על הבּזבּוּז בּחמרים, חוֹסר חוּש החסכוֹן האלמנטרי בּרכוּש ציבּוּרי? הרי זוֹהי מכּה, שאם לא ניפּטר ממנה – כּי אז לשוא נַעמוֹל להקים נכסים.

וחוּלשתם של הועד הפּוֹעל והמוֹסדוֹת אינה חוּלשתם שלהם בּלבד – זוֹ היתה חוּלשת הציבּוּר. בּחרתם בּשליחיכם והפקדתם בּידיהם חיי מפעלים וחיי אנשים, וחייבים הייתם לעמוֹד לצדם. אוּלם בּכל רגע שנתגָלתה התנגשוּת בּין עניני הכּלל וּבין עניני איזוֹ יחידה משקית אוֹ ציבּוּרית – הפכתם אתם את מוֹסדוֹתיכם ל“צד” וּשללתם מהם את התמיכה המוּסרית, אשר בּלעדיה אין לנוּ כּוֹח לפעוֹל, וּנטלתם מהם את התוֹקף ההכרחי, כּדי להילחם על העיקרים שאתם החלטתם עליהם בּועידוֹתיכם וּבמוֹסדוֹתיכם. החבר וֶשֶר דיבּר על חוֹסר יד חזקה בּעניני משק, אוּלם כּלוּם לא חתרתם תדיר תחת תקפּה של ההסתדרוּת?

וּכשמדבּרים על בּיוּרוֹקרַטיזציה – כּלוּם אינכם חוֹשבים שהבּיוּרוֹקרטיזציה של ההסתדרוּת נגרמה לאו דוקא על ידי המפלגוֹת השוֹלטוֹת, אלא על ידי הציבּוּר כּוּלוֹ? האם לא בּרוּר שתנוּעת פּוֹעלים בּת שלוֹשים אלף איש, שמהם מאוּרגנים בּמפלגוֹת אוּלי ששת אלפים וּמאחוֹריהם עוֹמדים עוֹד עשׂרים וארבּעת אלפים פּוֹעל, בּלתי-מפלגתיים (אינני מתכּוון לסיעה של בּלתי-מפלגתיים, אני אוֹמר זאת גם לשוֹלחַי, שבּהם אלפי בּלתי-מפלגתיים), האם אין אתם עוֹשׂים את שליחיכם לבּיוּרוֹקרטים? כּלוּם אין גם בּזה יד המפלגוֹת היתירוֹת (לדידי על כּל פּנים מפלגה אחת יתירה היא!), שהיא גוֹמרת לאלפי בּני-אדם בּעלי יחסים חברתיים להישאר מחוּץ לחיי התנוּעה, וּבזה היא מַגבּירה את המרחק שבּין הפּוֹעל וּבין המוֹסד, וּבזה היא גוֹרמת לחבר האַקטיבי שיהיה על כּרחוֹ שליח המפלגה ולא שליח הציבּוּר.

לי נדמה שהועידה הזאת, יוֹתר מאיזוֹ ועידה אחרת בּהסתדרוּת, עתידה להכריע בּגוֹרל תנוּעתנוּ, וגם תכריע בּיוֹדעים אוֹ בּלא-יוֹדעים. אם לא תרצוּ להכריע לחיוּב, היא תכריע לשלילה. אם יש כּוֹח מוּסרי בּתנוּעת הפּוֹעלים, אם יש בּנוּ האחריוּת גם לקיוּמנוּ הפּרטי (כּי גוֹרלם הפּרטי של כּל שלוֹשים אלף פּוֹעלי ארץ-ישׂראל תלוּי בּגוֹרל התנוּעה), כּי אז לא נשַׂחק כּאן לא בּסוֹציוֹלוֹגיה של “כּאילוּ” וגם לא בּאיסטרטגיה של “כּאילוּ”, כּאילוּ אנחנוּ בּאמת מפלגוֹת עצוּמוֹת מאד הנלחמוֹת אחת בּשניה והנבנוֹת אחת מחוּרבּנה של השניה. לא נאה לנוּ בּרגע חָמוּר זה להסתפּק ו“לשׂמוֹח” בּזה שנַעלים עין מכּשלוֹנוֹתינוּ האמיתיים ונַפריז על כּשלוֹנוֹתיהם של אחרים ונתלה את הקוֹלר בּצוארם של אישים אוֹ מוֹסדוֹת אוֹ מפלגוֹת. הועידה הזאת נדחתה הרבּה פּעמים (וגם על זה מלגלגים ואוֹמרים: הועד הפּוֹעל דחה, דחה – ואינם מבינים כּי לא הועד הפּוֹעל דחה, אלא המצב דחה!). אמנם נחוּץ היה הרבּה אוֹמץ-לב לקרוֹא אוֹתה בּשעה זוֹ, שעת סכּנה. ואוֹמץ-הלב הזה להיטיב את דרכינוּ עוֹד ידרוֹש מאִתנוּ הרבּה בּועידה זוֹ.


  1. “דבר”, גליוֹן 644, י' בּתמוּז תרפּ"ז, 10.7.1927.  ↩

  2. [מעשׂיוּת, חריצוּת]  ↩

  3. מראשיתוֹ נוֹסד משק עין–חרוֹד לפי תכנית “הקבוּצה הגדוֹלה” של ש. לביא, אשר גדוּד העבודה קיבּל על עצמוֹ את הגשמתה. חדשים אחדים לאחר זה נוֹסד תל–יוֹסף כּנקוּדה שניה של משק עין–חרוֹד. כּעבוֹר שנה התחילוּ חלק מחברי המשק מערערים על שיטת הקוּפּה המרכּזית של גדוּד העבוֹדה, בּטענם כּי סכוּמי כּסף מתקציבה של קרן–היסוֹד למשק מוּצאים בּידי גדוּד העבוֹדה לצרכי פּלוּגוֹתיו האחרוֹת, וּמוּחזרים אחר כּך למשק בּצוּרוֹת בּלתי יעילוֹת, מה שעלוּל לפגוֹע בּמשק. פּרץ סכסוּך חמוּר, ואחרי בּירוּרים מרוּבּים בַּמקֹום וּבמוֹסדוֹת ההסתדרוּת, קבעה מוֹעצת ההסתדרוּת, בּאדר תרפ“ג, את עיקרי הנהלת המשק בּששה סעיפים: א) קביעוּת החברים בּמשק ואחריוּתם בּפני ההסתדרוּת; ב) אוֹטוֹנוֹמיה כּספּית ואַדמיניסטרטיבית של המשק; ג) קבּלת חברים והוֹצאתם נעשׂית על ידי המקוֹם בּהסכּמת המרכז החקלאי; ד) קביעת תקציבי המקוֹם ואוֹפן השימוּש בּהם זקוּקים לאישוּר ההסתדרוּת החקלאית; ה) הנהלת המשק נבחרת על ידי המקוֹם בּהסכּם עם המרכּז החקלאי (כּהוֹראת שעה); ו) קביעת הנקוּדה הישוּבית, הקמת בּנינים בּני–קיימא זקוּקים לאישוּר ההסתדרוּת החקלאית. הסעיפים האלה לא נתקבּלוּ על ידי חברי גדוּד העבוֹדה, ובּאוֹתוֹ זמן הוצּעה הצעה בּדבר חלוּקת המשק: עין–חרוֹד לאנשי ”הקבוּצה הגדוֹלה“ ותל–יוֹסף לגדוּד העבוֹדה. עיין תוֹספת ל”פנקס“ ו‘, כּרך ב’, כ”ב בּתמוּז תרפ"ג.  ↩

המלצות קוראים
תגיות