רָקִיעַ עָטוּף עֲרָפֶל אֲפַרְפַּר, בָּאֲוִיר נִשָּׂא רֵיחַ אָבִיב,

וַאֲבַק הַדְּרָכִים מְנֻקָּד גֶּשֶׁם דַּק וְאַתֶּן מְהַלְּכוֹת לְאִטְּכֶן –

עֲדַיִן זָכוּר וְשָׁמוּר לִי כָּל זֶה גַּם עַכְשָׁו בְּרֹאשִׁי הַמַּכְסִיף,

גַּם עַכְשָׁו לְבָבִי יַעַזְבֵנִי פִּתְאֹם וְהוּא חֶרֶשׁ הוֹלֵךְ לוֹ אִתְּכֶן.

הוּא חֶרֶשׁ הוֹלֵךְ לוֹ אִתְּכֶן בַּשּׁוּרָה וְנָבוֹךְ הוּא, נָבוֹךְ עַד מְאֹד,

וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ אֶל מִי הוּא יִפְנֶה וְאֶת מִי מִפְּנֵי מִי הוּא יִדְחֶה:

עֲדַיִן טִבְעוֹ, לְבָבִי, כְּמוֹ אָז – נֶאֱמָן וּבְאִשָּׁה לֹא יִבְגֹּד,

וְאַתֶּן כֻּלְּכֶן יַחַד בָּאתֶן, וְאֵיכָה יִזָּהֵר מִמִּשְׁגֶּה, מִמִּדְחֶה?

בְּעוֹד בַּחַיִּים הֱיִיתֶן – הֱיִיתֶן כָּל אַחַת בְּדֵלָה בִּמְהוּתָהּ

וְהָיְתָה כָּל אַחַת בְּשַׁעְתָּהּ, בִּמְקוֹמָהּ, בְּלִבִּי יְחִידָה־יְחִידָה;

הֲרֵי לֹא הִכִּירָה אִשָּׁה חֲבֶרְתָּהּ, לֹא שָׁמְעָה גַּם אֶת שֵׁם רְעוּתָהּ.

וּפְלִיאָה הִיא אֵיכָה נִפְגַּשְׁתֶּן לִי עַכְשָׁו וּתְמִיהָה גְמוּרָה וְחִידָה.

וַדַּאי כְּמוֹתְכֶן חָפְשִׁיּוֹת מִקִּנְאָה. כְּסִיעָה שֶׁל יוֹנִים הַפּוֹרְחוֹת

בְּהִירוֹת־קַלִּילוֹת, מְהַלְּכוֹת אַתֶּן יַחַד וְיַחַד אַתֶּן עֲצוּבוֹת.

עַתָּה אֲנַסֶּה לְדַבֵּר אֲלֵיכֶן כָּרָאוּי לְדַבֵּר עַל אוֹרְחוֹת

הַבָּאוֹת מֵעוֹלָם שֶׁהָיָה וְאֵינוֹ, עִם נָשִׁים שֶׁהָיוּ אֲהוּבוֹת.

בְּזוֹ אַחַר זוֹ רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה אֲדַבֵּר עִם כֻּלְּכֶן וְאָשִׁיב,

אֲסַפֵּר בִּדְבָרִים שֶׁהָיוּ בֶּאֱמֶת, כִּי יָפָה, כִּי יָפָה אֲמִתְּכֶן.

רָקִיעַ עָטוּף עֲרָפֶל אֲפַרְפַּר, בָּאֲוִיר נִשָּׂא רֵיחַ אָבִיב,

וַאֲבַק הַדְּרָכִים מְנֻקָּד גֶּשֶׁם דַּק וְאַתֶּן מְהַלְּכוֹת לְאִטְּכֶן.

*

רָחֵל הַקְּטַנָּה – עוֹד הָיִית יְרַקְרֶקֶת, כְּפֶרַח שָׁמוּר בַּגָּבִיעַ.

אָמְנָם בָּעֵינַיִם הָיָה לָךְ שָׁבִיב, שֶׁהָיָה מִתְנוֹצֵץ וּמַגִּיהַּ.

אוּלָם אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָדַעַת אֲנִי, וַאֲנִי בְּעַצְמִי כִּמְעַט יֶלֶד,

שֶׁאַתְּ, הַקְּטַנָּה, מְמַהֶרֶת לִבְגּוֹר וְשֶׁאַתְּ לֶאֱהוֹב מְסֻגֶּלֶת?

כַּמָּה אָז הֻפְתַּעְתִּי בְּיוֹם שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמֵּךְ בְּהֶסְתֵּר אֶת הַפֶּתֶק:

“אֲנִי מוּכָנָה לֶאֱהוֹב”… וְהָיָה בָּזֶה עֵרֶב שֶׁל פַּחַד וָמֶתֶק.

“אֲנִי” – הַיַּלְדָּה, “מוּכָנָה” – מַה פֵּרוּשׁ? “לֶאֱהוֹב” – הָכֵיצַד וְאֵיכָכָה?

עַל מַה זֶּה אוֹתוֹ הַגִּלּוּי בְּפִתְאֹם וְעַל מַה זֶּה נֶחְפֶּזֶת הִיא כָּכָה?

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מֶה עָנִיתִי לָךְ אָז לַגִּלּוּי שֶׁבְּפֶתֶק הַסֵּתֶר,

אֲבָל נְשָׂאתִיו כַּחוֹתָם עַל לִבִּי, עַל רֹאשִׁי כְּטוֹטֶפֶת אוֹ כֶּתֶר.

“אֲנִי מוּכָנָה לֶאֱהוֹב” – לֶאֱהוֹב, וְאוֹתִי, וְאוֹתִי, אֶת הַנַּעַר…

נִפְרַדְנוּ. אֲנִי אֶל הַכְּרַךְ הַגָּדוֹל, וְאַתְּ – אֶל הַכְּפָר, אֶל הַיַּעַר.

בַּכְּרַךְ הַגָּדוֹל נִצְטַיֵּץ לִי רֹאשִׁי וְנִמְלָא צִפֳּרֵי רְנָנָה,

שָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה וְשָׁכַחְתִּי הַרְבֵּה, נִשְׁכְּחָה גַם רָחֵל הַקְּטַנָּה.

בַּיַּעַר הָלְכָה לָהּ רָחֵל הַקְּטַנָּה לֶאֱסוֹף גַּרְגְּרִים אֶל הַטֶּנֶא –

פִּתְאֹם לִי נוֹדַע כִּי רָחֵל הַקְּטַנָּה לְבָבָהּ בָּהּ עָמַד וְאֵינֶנָּה.

הָיוּ לִי כַּמָּה דְּבָרִים לָךְ לוֹמַר וְכַמָּה סִפּוּרִים לְסַפֵּר לָךְ.

אֵחַרְתִּי, אֵחַרְתִּי. בַּמֶּה אֶצְטַדֵּק וּבַמֶּה זֹאת אוּכַל לְבָאֵר לָךְ?

עַכְשָׁו הֲבִינוֹתִי שַׁלָּמָּה נֶחְפַּזְתְּ: כִּי בָעַרְתְּ, כִּי נִשְׂרַפְתְּ עַד לְאֵפֶר.

כָּךְ אַתְּ לִי פָּתַחְתְּ אֶת הַדַּף הָרִאשׁוֹן, שֶׁרִאשׁוֹן הוּא, אֲבוֹי לִי, לְסֵפֶר.

אַתְּ, זְלַאטָה, כִּשְׁמֵךְ כֵּן הָיִית נַעֲרָה חֲמוּדָה וּמְשׁוּלָה לְזָהָב,

וְזָהָב גַּם הָיוּ הַנְּמָשִׁים הַקְּטַנִּים בְּפָנַיִךְ סָבִיב לָעֵינַיִם;

כֻּלָּךְ תְּמִירָה, בְּהִירָה בְּרוּחֵךְ, לֹא נָטִית אֶל הַחֵקֶר הָרַב,

אַךְ נָתַתְּ לִי תָּמִיד לְנַשְּׁקֵךְ כָּרָאוּי וּלְחַבְּקֵךְ מִסָּבִיב לַמָּתְנַיִם.

הָיִינוּ יוֹצְאִים חֲבוּרָה לְטִיּוּל לִפְנוֹת עֶרֶב בְּיוֹם הַשַּׁבָּת,

לַבִּקְעָה הַיְרֻקָּה שֶׁמִּחוּצָה לָעִיר, שֶׁעוֹבְרִים בָּהּ פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת.

הָיִינוּ יוֹצְאִים חֲבוּרָה אַךְ חָזַרְנוּ תָּמִיד רַק אֶחָד וְאַחַת,

רַק בִּשְׁנַיִם בִּזְמַן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקַע בְּקַצְוֵי הַמַּעֲרָב בְּלַהֶבֶת.

וְאָז, בְּשָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יָרַד כְּכַדּוּר מְלֹהָט שֶׁל זָהָב,

אַתְּ קִבַּלְתְּ בִּשְׁתִיקָה, בְּסֵרוּב שֶׁל רָצוֹן, נְשִׁיקָה וּנְשִׁיקָה עַל הַלֶּחִי,

בִּשְׁעַת הֲלִיכָה וּבְתוֹךְ הַשִּׂיחָה, כְּדָבָר שֶׁבְּדֶרֶךְ־אַגָּב.

וְנִרְאָה לִי אָז טוֹב וְיָפֶה הָעוֹלָם, הָיָה טוֹב לִי מְאֹד וְעַד בֶּכִי.

אַתְּ לִי לֹא אָמַרְתְּ מֵעוֹלָם אֲהַבְתִּיךָ, אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי גַּם לָךְ.

אֲבָל מַה זֶּה הָיָה שֶׁאִשְּׁרַנִי כָּל־כָּךְ וְעָשָׂה אֶת חַיַּי רַבֵּי־עֵרֶךְ?

עַל כָּל רֹב טוּבֵךְ וְחַסְדֵּךְ עִמָּדִי לֹא הִסְפַּקְתִּי בִּמְאוּם לְגָמְלָךְ,

לֹא בְּעִיר שֶׁל זָהָב, לֹא בְּשִׁיר שֶׁל זָהָב, לֹא מִכְתָּם, לֹא מִכְתָּב וְלֹא פֶּרַח.

הָיִית בְּעַצְמֵךְ כִּנְסִיכָה עֲשִׁירָה, לֹא הֻצְרַכְתְּ לְמִנְחָה וּמַתָּת.

רַק עַכְשָׁו, בִּנְשִׁימָה לוֹהֲטָה כְּמוֹ אָז, אַעֲלֶה זִכְרוֹנֵךְ עַל הַסֵּפֶר.

כִּי צַר לִי, כִּי צַר לִי מְאֹד וּמְאֹד, שֶׁהָפַכְתְּ וְהָיִית לִי גַּם אָתְּ,

הַתְּמִירָה הַבְּהִירָה, הַתְּמִימָה הָרְחִימָה, שֶׁהָיִית לְעָפָר וּלְאֵפֶר.

אַתְּ, טִיסְיָה, הָיִית נוֹטָה־חֶסֶד גַּם אַתְּ, וְאוּלָם יְהִירָה עַד מְאֹד.

כִּי בָאת כְּאוֹרַחַת מֵעִיר גְּדוֹלָה, עֲטוּרָה בְּהִלָּה שֶׁל כָּבוֹד:

הָיִית חֲבֵרַת “הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר” בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָם שֶׁל הוֹרִים,

עָמַדְתְּ אִתָּם בְּקִשְׁרֵי מִלְחָמָה וְנִצַּחַתְּ נִצְחוֹן גִּבּוֹרִים.

עַזָּה בַּוִּכּוּחַ, אוֹהֶבֶת נִצּוּחַ וְיֵשׁ לָךְ עַל כֹּל כְּבָר דֵּעָה,

הָיִית מְהַלֶּכֶת עִמִּי לִפְנוֹת עֶרֶב, יָפָה, אֲיֻמָּה וְגֵאָה.

הָיִיתִי קָרוֹב לִתְבוּסָה וְהָיָה כִּשְׁלוֹנִי כְּדָבָר הַבָּרוּר…

פִּגַּרְתִּי אַחְרַיִךְ. רָאִיתִי רֹאשֵׁךְ מְסֻפָּר בְּתִסְפֹּרֶת בָּחוּר,

הֵיטֵב לִי חָרָה… וּפִתְאֹם הִתְקַדַּמְתִּי כִּשְׁנֵי צְעָדִים מֵאָחוֹר,

חָבַקְתִּי אוֹתָךְ בַּת־אַחַת וְנָשַׁקְתִּי בְּעֹז אֶת עָרְפֵּךְ הַצָּחוֹר.

וְאַתְּ לֹא כָּעַסְתְּ, לֹא רָגַזְתְּ לַחֻצְפָּה, וּמַה טּוֹב שֶׁנִּמְנַעַתְּ מִנְּזוֹף,

הֵן כָּךְ אָז נִגְמַר הַוִּכּוּחַ הַהוּא בְּפַשְׁטוּת, בְּשָׁלוֹם וּבְכִי־טוֹב.

זָכַרְתִּי אוֹתָךְ בְּאַהֲבָה גַּם אַחַר שֶׁפָּשַׁטְתְּ הִלַּת הַגְּבוּרָה,

נָסַעְתְּ חוּץ לָאָרֶץ לִקְנוֹת מַדָּעִים וְחָזַרְתְּ כִּגְבִירָה הֲדוּרָה,

עִם רֹב תַּכְשִׁיטִים: עֲגִילִים וּצְמִידִים, טַבָּעוֹת וְשִׂמְלָה אֲרֻכָּה,

נוֹהֶגֶת הִדּוּר בְּדִבּוּר שֶׁל שַׁלְוָה וּבְמִין נְעִימָה מְתוּקָה…

יָדַעְתִּי כִּי עוֹד תַּחַזְרִי לְמוּטָב וְתִהְיִי לְאִשָּׁה חָרוּצָה,

עוֹבֶדֶת, יוֹצֶרֶת, תִּהְיִי בְּפִנָּה מִפִּנּוֹת הַמַּדָּע חֲלוּצָה,

תִּהְיִי גִבּוֹרָה בֶּאֱמֶת, תִּקְנִי שֵׁם בְּתַגְלִית חֲשׁוּבָה אוֹ בְּסֵפֶר.

וְאוֹי וַאֲבוֹי, כִּי גַם אַתְּ, הַגֵּאָה, לִי הָפַכְתְּ לְעָפָר וּלְאֵפֶר.

אוֹתָךְ לֹא אֶקְרָא כָּאן בִּשְׁמֵךְ הַמְפֹרָשׁ, כִּי הָיִית אֵשֶׁת־אִישׁ וּמוֹרָה לִי.

זָכַרְתִּי אֶת מַה שֶּׁמְּצַוֶּה הַנִּימוּס וְאֶת מַה שֶּׁאָסְרָה הַתּוֹרָה לִי.

זָכַרְתִּי וְלֹא הוֹדַעְתִּיךְ לֹא מְאוּם וְגַם אַתְּ לִכְאוֹרָה לֹא יָדַעַתְּ,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲהַבְתִּיךְ עַד מְאֹד וְגַם אַתְּ חִבָּתֵךְ לֹא מָנַעַתְּ.

זָכַרְתִּי וְלֹא הוֹדַעְתִּיךְ לֹא־מְאוּם… רַק עֵינַי אֶת עֵינַיִךְ לָטָפוּ.

גַּם אַתְּ בִּי הִבַּטְתְּ מַבַּט חֵן וְחֶמְלָה בְּעֵינַיִךְ־יוֹנִים שֶׁיָּפְיָפוּ.

מִתּוֹךְ הַסַּפְסָל הָאַחְרוֹן, הַגַּבְרִי, לָךְ הָיְתָה כָּל נַפְשִׁי מְצַעֶקֶת.

וְהֵם, חֲבֵרַי הַשּׁוֹטִים, הֵם אָמְרוּ: יֵשׁ לָהּ טֶבַע כָּזֶה, הִיא מַסְמֶקֶת.

עַרְמוֹן שְׂעָרֵךְ וְעֵינַיִךְ עַרְמוֹן וְכֻלֵּךְ מַחְמַדִּים־מַחְמַדִּים,

הָיִיתִי שִׁכּוֹר כָּל־כֻּלִּי מִנּוֹיֵךְ הַמָּלֵא, הַמַּרְהִיב, הַמַּדְהִים.

אָהַבְתִּי קוֹלֵךְ בְּדַבְּרֵךְ וְגָנַבְתִּי מִמֵּךְ כָּל נִדְנוּד וְכָל נִיעַ,

הָיִיתִי אִלֵּם מִלְּהַגִּיד לְאַחֵר וְנִזְהָר לְעַצְמִי מִלְּהַבִּיעַ.

מֵעֹצֶר מַבָּע וּמֵעֹצֶם הָרֶגֶשׁ מוֹצָא וּמִפְלָט לִי בִּקַּשְׁתִּי,

וְאָז כְּתַב־יָדֵךְ הַגָּדוֹל, הַגָּבוֹהַּ, סִגַּלְתִּי לִי עַד שֶׁרָכַשְׁתִּי –

הַכְּתָב הַלָּטִינִי, עָגֹל בִּיסוֹדוֹ, אַךְ גַּם חֹד בּוֹ מְעַט מִן הַגּוֹתִי,

וְטוֹב לִי הָיָה כָּךְ לִכְתּוֹב וְכָל אוֹת לִי מֵאוֹתִיּוֹתַיִךְ רַק אוֹת הִיא.

וְאָז בְּעִבְרִית גַּם נִגְמַלְתִּי מַהֵר מִן הַכְּתָב הַפְּנִינִי צַר־הָעַיִן,

הִתְחַלְתִּי רוֹשֵׁם אוֹתִיּוֹת סְגֻלּוֹת, כְּכַדִּים הַמְּלֵאִים לָהֶם יַיִן.

עַכְשָׁו בְּאוֹתָן אוֹתִיּוֹת סְגֻלּוֹת זִכְרוֹנֵךְ אַעֲלֶה עַל הַסֵּפֶר

---

כִּי אַתְּ, הַיָּפָה, אַלְלַי לִי, גַּם אַתְּ לִי הָפַכְתְּ לְעָפָר וּלְאֵפֶר.

נָא, טוּבָּה, רְאִי, אֵיךְ אוּכַל וְאֶסְגֹּר בְּחֻמְרָה בַּבָּתִּים הַחֲמֵשֶׁת,

כְּפִי שֶׁשְּׁלֵמוּת הַבִּנְיָן שֶׁל הַשִּׁיר, הַשְּׁלֵמוּת הָרְצוּיָה לָךְ, דּוֹרֶשֶׁת,

כָּל מַה שֶּׁנַּפְשִׁי לָךְ הָיְתָה מְהַגָּה בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה מְרֻגֶּשֶׁת?

אֲבוֹי, הַשְּׁלֵמוּת הַגְּמוּרָה, הַחֲמוּרָה – הִיא הָיְתָה לָךְ לְקַו וּלְמִשְׁקֹלֶת,

שָׂנֵאת אֶת הַבִּלְתִּי־שָׁלֵם, אֶת הַבִּלְתִּי־גָמוּר, אֶת הַבִּלְתִּי־יְכֹלֶת,

עַל־כֵּן אַתְּ שָׂנֵאת הָעוֹלָם הַפָּגוּם וְכֻלּוֹ הוּא נִדְמָה לָךְ מַפֹּלֶת…

כֻּלּוֹ הוּא עָלוּל בְּכָל רֶגַע לִפּוֹל, וְעָלַיִךְ דַּוְקָא, רַק עָלַיִךְ

חוֹבָה לְתַקְּנוֹ כָּל־כֻּלּוֹ בִּמְהֵרָה בְּיָדַיִךְ מַמָּשׁ, בְּיָדַיִךְ,

וּמַה הוּא הָעֵרֶךְ שֶׁיֵּשׁ לָאָבִיב, לַחִוְרוֹן הָעוֹלֶה בִּלְחָיַיִךְ?

אֲנִי לֹא חָשַׁשְׁתִּי כָּל־כָּךְ לָעוֹלָם, הִתְעַלַּמְתִּי מִפְּגָם וּמַחְלֹקֶת.

רָאִיתִי עוֹלָם זְעַרְעַר בְּרֹאשֵׁךְ רַב־הַחֵן וַחֲמוּר־הַתִּסְרֹקֶת,

עֵינַי נִמְשְׁכוּ אֶל הַשְּׁבִיל הַצְּדָדִי, שֶׁהִלְבִּין וְהֵישִׁיר לָךְ בַּפְּסֹקֶת.

נָגַע לִי מְאֹד זֶה חִוְרוֹן לְחָיַיִךְ, קָרָאתִי לַשֶּׁמֶשׁ לָלֶכֶת.

אָמַרְתִּי: רְאִי, הָאִילָן מְלַבְלֵב. עָנִית לִי: צִיצָיו בַּשַּׁלֶּכֶת.

נָתַתִּי יָדִי בְּיָדֵךְ וְאָמַרְתִּי: שָׁלוֹם לָךְ, הֲיִי מְבֹרֶכֶת.

הַאִם גַּם אַחַר שֶׁהָלַכְתִּי מִמֵּךְ וְיָצָאת יְחִידָה אֶל הַדֶּרֶךְ

הוֹסַפְתְּ עוֹד לַחְשׁוֹב כִּי לֹא לָךְ הָאָבִיב, לַחִוְרוֹן בַּלְּחָיַיִם אֵין עֵרֶךְ,

וְאַתְּ רַק עַבְדּוֹ שֶׁל עוֹלָם מִתְפָּרֵק לְחַדְּשׁוֹ וּלְעָבְדוֹ רַק בְּפֶרֶךְ?

מְאוּם לֹא נוֹדַע לִי עָלַיִךְ, הָיִית לִי כֻּלֵּךְ כְּמוֹ דְמוּת מִתּוֹךְ סֵפֶר.

גַּם אַתְּ, מְתַקֶּנֶת־עוֹלָם זְעִירָה, לִי הָפַכְתְּ לְעָפָר וּלְאֵפֶר.

כֵּן, מִיצְקָה… מַצְחִיק, הֵן זֶה שֵׁם מְקֻבָּל בּוֹ לִקְרוֹא חֲתוּלָה קְטַנְטַנָּה,

וַאֲנַחְנוּ קָרָאנוּ לָךְ כָּךְ מֵהֶרְגֵּל, כָּךְ הֻרְגַּלְנוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה.

קַלָּה בִּתְפִיסַת הָעוֹלָם (זֶה שֶׁאַתְּ יְדַעְתִּיו, מָה הֵיטֵב, הָרְגִישָׁה!)

וְתָמִיד מוּכָנָה לְסַגֵּל אֶת עַצְמֵךְ אֶל זִיזָיו בִּתְנוּעָה גְּמִישָׁה –

הַשֵּׁם לֹא הָיָה מְשֻׁנֶּה בְּעֵינֵינוּ. אָכֵן, אַתְּ כְּמוֹ חֲתוּלָה

כֵּן הָיִית מוּכָנָה לִקְפִיצָה בְּכָל עֵת, מַרְבָּה צְחוֹק וּמַרְבָּה הֲמֻלָּה.

וּכְמוֹ חֲתוּלָה מְנַהֶמֶת, שֶׁטּוֹב לְלַטְּפָהּ עַל חֶלְקַת הַפַּרְוָה

וּבְיָד יְחִידָה לְחַבְּקָהּ עֲדִינוֹת וּלְרֶגַע אֶחָד לְקָרְבָהּ –

הָיִיתִי לוֹטֵף וְחוֹבֵק צַוָּארֵךְ בְּאַגַּב, חֲתוּלָה פְּרוּאָה,

וְהָיִית מִסְתַּמֶּקֶת, חוֹמֶקֶת וְתֵכֶף חוֹזֶרֶת בִּשְׂחוֹק וּתְרוּעָה,

וְשׁוּב מוּכָנָה לְקַבֵּל לְטִיפָה וּמִשְׂחַק־הֶחָתוּל לְחַדֵּשׁ…

הִנֵּה כָּכָה שִׂחַקְתְּ מִשְׂחָקֵךְ כְּהֶרְגֵּל, כָּךְ הֻרְגַּלְנוּ שָׁנִים כְּחָמֵשׁ.

אוּלָם יוֹם אֶחָד, וְדַוְקָא בָּאַחְרוֹן, לִי נִגְלֵית בְּתִפְאֶרֶת אִשָּׁה.

כַּמָּה טוֹב שֶׁהִזְמַנְתְּ אוֹתִי פֶּתַע לָבוֹא וּ“לְפִי בַּקָּשָׁה וּדְרִישָׁה”.

יָשַׁבְתִּי בִּפְאַת הַמִּטָּה, כַּמְבֻקָּשׁ (הֶחָלִית אוֹ הָחְלֵית בִּמְכֻוָּן?),

וּפִתְאֹם רְאִיתִיךְ וְהִנֵּה אַתְּ יָפָה וּכְמוֹ פֶּרַח לוֹהֵט מְגֻוָּן.

רַבִּים, מָה רַבִּים הַצְּבָעִים, יַקִּירָה, שֶׁמֵּאָז נִכְנְעוּ לַדְּהִיָּה,

וְאוּלָם לֹא דָהוּ צִבְעֵי פִּיךְ וְעֵינֵךְ, צַמָּתֵךְ וּתְאוֹמֵי הַצְּבִיָּה.

כָּךְ שָׂמַחְתְּ וְהוֹדֵית עַל אוֹתָהּ הַצְלָחָה בַּבְּחִינוֹת עִם גְמַר בֵּית־הַסֵּפֶר.

וְעַכְשָׁו, הִנֵּה כֵן, וְעַכְשָׁו אַתְּ גַּם לִי הָפַכְתְּ לְעָפָר וּלְאֵפֶר.

בָּעֶרֶב הָלַכְתִּי אוֹתָךְ לְלַוּוֹת עַד מִחוּצָה לָעִיר, בֵּית דּוֹדֵךְ.

וְהָעֶרֶב הָיָה שֶׁל נִיסָן, וְיָרֵחַ מָלֵא הִתְהַלֵּךְ בָּרָקִיעַ,

וְזֹהַר הַכֶּסֶף הוֹסִיף מִקִּסְמוֹ עַל יָפְיֵךְ וְחִנֵּךְ וְהוֹדֵךְ.

וְהָלַכְנוּ לְאַט, כִּי־עַל־כֵּן לֹא רָצִינוּ לַבַּיִת מַהֵר לְהַגִּיעַ.

הַדֶּרֶךְ הָיְתָה בַּמַּעֲלֶה אֶל הָהָר וִישָׁרָה־יְשָׁרָה כְּמוֹ קַו,

וְחִלְּקָה אֶת מַעְגַּל הָעוֹלָם הָעַרְבִּי לַחֲצָאִין מִנִּי אֹפֶק אֶל אֹפֶק.

אָדָם לֹא נִרְאָה, לֹא חַיָּה וְלֹא עוֹף, וְהַשֶּׁקֶט גָּדוֹל אָז וָרָב,

נִשְׁמְעָה נְשִׁימַת הָעוֹלָם הַגְּדוֹלָה וְנִשְׁמַע קוֹל הַדָּם שֶׁבַּדֹּפֶק.

עָמַדְנוּ לְרֶגַע, הִקְשַׁבְנוּ לַשֶּׁקֶט, שָׁמַעְנוּ אֶת שֶׁטֶף הַזְּמָן,

וְרָאִיתִי פָּנַיִךְ חֶצְיָן בְּתוֹךְ צֵל וְחֶצְיָן בָּאוֹרָה הַזּוֹהֶרֶת.

דָּמִית אָז לְפֶלֶא, לִדְמוּת קְדוֹשָׁה, לִתְמוּנָה שֶׁצִּיְּרָה יַד אֳמָן,

וְנָשָׂאתִי כַּפַּי לְשִׂימָן מִסָּבִיב לְפָנַיִךְ כְּעֵין הַמִּסְגֶּרֶת.

פִּתְאֹם לִי הִכְבִּיד כָּל רֹאשֵׁךְ בְּכַפַּי וְהִדַּקְתִּי אֶת פִּי אֱלֵי פִיךְ,

כִּי דָמָה לִי רֹאשֵׁךְ כְּמוֹ פְּרִי פְּלָאִים שֶׁנָּשַׁל עַל כַּפַּי לִי לָנוּחַ.

הֵי, הֶנְצְיָה, מִכָּל תַּפּוּחִים שֶׁגָּמְלוּ בְּאוֹתָם בֻּסְתָּנִים שֶׁל אָבִיךְ

לֹא הָיָה מֵעוֹלָם רֵיחָנִי וּמָתוֹק וְיָפֶה כְּמוֹ זֶה הַתַּפּוּחַ!

הַרְבֵּה נִשְׁתַּכַּח, אֲהוּבָה, אַךְ עֲדַיִן זָכוּר בְּנַפְשִׁי הָעֲגוּמָה

וְשָׁמוּר בְּכַפִּי הַמַּחְזֶקֶת בָּעֵט וּמַעֲלָה זִכְרוֹנֵךְ עַל הַסֵּפֶר,

כָּל נֹעַם אוֹתוֹ הַמַּגָּע בִּלְחָיַיִךְ, הַחֹם וּמְשִׁי־הַפְּלוּמָה –

וְאִם כִּי, יַקִּירָה, וְאִם כִּי אַתְּ אֵינֵךְ וְהָפַכְתְּ לְעָפָר וּלְאֵפֶר.

*

רָקִיעַ עָטוּף עֲרָפֶל אֲפַרְפַּר, בָּאֲוִיר נִשָּׂא רֵיחַ אָבִיב,

וַאֲבַק הַדְּרָכִים מְנֻקָּד גֶּשֶׁם דַּק וְאַתֶּן מְהַלְּכוֹת לְאִטְּכֶן –

עֲדַיִן שָׁמוּר וְזָכוּר לִי כָּל זֶה גַּם עַכְשָׁו בְּרֹאשִׁי הַמַּכְסִיף,

גַּם עַכְשָׁו לְבָבִי יַעַזְבֵנִי פִּתְאֹם וְהוּא חֶרֶשׁ הוֹלֵךְ לוֹ אִתְּכֶן.

הוּא חֶרֶשׁ הוֹלֵךְ לוֹ אִתְּכֶן בַּשּׁוּרָה וְאֵינֶנּוּ תּוֹפֵס אֶת מוֹתְכֶן,

וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ כֵּיצַד וְאֵיכָה נִפְסְקוּ חַיֵּיכֶן בְּפִתְאֹם.

אֵינֶנִּי מַשִּׂיג בִּשְׁלֵמוּת הָרַעְיוֹן שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אוּכַל לִרְאוֹתְכֶן,

שֶׁכֻּלְּכֶן, מַמָּשׁוּת וְתַמְצִית שֶׁל חַיִּים, שׁוּב אֵינְכֶן אֶלָּא צֵל וַחֲלוֹם.

עֲדַיִן טִבְעוֹ, לְבָבִי, כְּמוֹ אָז – נֶאֱמָן וּבְאִשָּׁה לֹא יִבְגֹּד.

אִלּוּ כָּאן הֱיִיתֶן, בְּאַרְצֵנוּ, הָיִיתִי נִכְנָס מִפְּקִידָה לִפְקִידָה,

לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹם הָאַחַת, הָאַחֶרֶת, אִם טוֹב לָהּ וְאִם טוֹב מְאֹד,

וְאִם רַע לָהּ, חָלִילָה, בַּמֶּה לַעֲזוֹר לְרֵעָה מִשֶּׁכְּבָר, לִידִידָה.

הָיִיתִי נוֹסֵעַ, וְלוּ גַם הַרְחֵק, וּמֵבִיא לָהּ צְרוֹר שֶׁל פְּרָחִים

לָאַחַת שֶׁיָּלְדָה בֵּן־זָכָר לְבַעֲלָהּ, וְעִם זֶה מַתָּנָה לַיִּלּוֹד.

וּלְזוֹ שֶׁיָּלְדָה בֵּן שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וּכְבָר יֵשׁ לַנּוֹלָד שְׁנֵי אַחִים –

גַּם הָיִיתִי אוֹמֵר תֻּשְׁבָּחָה רְאוּיָה וּמוֹסִיף תְּהִלָּה לַתְּהִלּוֹת.

וְאִם בַּת עוֹד יָלְדָה, וְהָיִיתִי עַל אֵלֶּה כָּהֵנָּה וָהֵנָּה מוֹסִיף,

וְהָיִיתִי מֵבִיא מַתָּנָה יְקָרָה וְיָפָה בְּיוֹתֵר לְבִתְּכֶן – – –

רָקִיעַ עָטוּף עֲרָפֶל אֲפַרְפַּר, בָּאֲוִיר נִשָּׂא רֵיחַ אָבִיב,

וַאֲבַק הַדְּרָכִים מְנֻקָּד בִּדְמָעוֹת וְאַתֶּן מְהַלְּכוֹת לְאִטְּכֶן.

תש"ט

 

הערות וביאורי המשורר    🔗

זְלַאטָה – פֵּרוּשׁ הַשֵּׁם: שֶׁל זָהָב, מְשׁוּלָה לְזָהָב; כְּפִי שֶׁשְּׁלֵמוּת הַבִּנְיָן שֶׁל הַשִּׁיר – שֶׁל הַשִּׁיר הַזֶּה, שֶׁצּוּרָתוֹ חֲמִשָּׁה־חֲמִשָּׁה בָּתִּים.