רקע
אהרן אמיר
עֵדוּת עַל מוֹתוֹ שֶׁל לֶנִין
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים, תל אביב: מוסד ביאליק, זמורה ביתן; 1991

רָאִיתִי אֶת וְלָדִימִיר אִילִיץ' אוּלְיָנוֹב, הוּא לֶנִין שֶׁלָּנוּ,

וְהִנֵּה אֲחָזוֹ הַשָּׁבָץ, שְׂפָתָיו נָעוֹת וְקוֹלוֹ

אֵינוֹ נִשְׁמָע. פְּתָקִים מַגִּישִׁים לוֹ לְמִטָּתוֹ וַעֲלֵיהֶם

מוֹלִיכִים אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו הַצְּפוּדוֹת הַמַּחֲזִיקוֹת בָּעִפָּרוֹן

וּמִתְאַמְּצוֹת לִרְשֹׁם דְּבָרִים אַחֲרוֹנִים — הוֹרָאוֹת,

פְּקֻדּוֹת אוֹ עֵצוֹת לַקּוֹמִיסָרִים הָעֲמָמִיִּים שֶׁל ס.ס.ס.ר.,

מַצְבִּיאֵיהֶם שֶׁל כֹּחוֹת הַמָּחָר.


“וְלָדִימִיר אִילִיץ'!” אָמַרְתִּי. “אֵיךְ זֶה יִתָּכֵן?”

וְעֹוד קָרָאתִי לֵאמוֹר:

"הוֹי, רֶכֶב הַמַּהְפֵּכָה וּפָרָשֶׁיהָ,

מְמַגֵּר הָעָרִיצוּת וּמְרוֹצֵץ הָאִינְטֶרְוֶנְצְיָה,

אֵימַת הַבֻּרְגָּנוּת וְהַקַּפִּיטָלִיזְם,

מְשָׁרֵשׁ הַפֵיאוֹדָלִיזְם,

אַתָּה גּוֹאֵל הַפּוֹעֵל וּמוֹשִׁיעַ הָאִכָּר,

זוֹקֵף קוֹמָתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָרוּסִי,

מְשַׁחְרֵר נִדְכְּאֵי הָאִימְפֶּרְיָה,

הוֹגֶה מַחֲשֶׁבֶת הַבְּנִיָּה הַסּוֹצְיָאלִיסְטִית!

אַלּוּף־נְעוּרֵינוּ,

אַבִּיר־מִלְחֲמוֹתֵינוּ

הַהוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ בַּקְּרָב,

אַתָּה, אַבָּא רְחִימַאי, כְּבָר מוּטָל,

מַשְׁמַע, כְּאֵבֶר מְדֻלְדָּל,

וְאֵינְךָ מְסֻגָּל

עוֹד לִפְגֹּעַ בִּזְבוּב עַל הַקִּיר!?"


בִּנְקֻדָּה זוֹ הִרְעִימָה בַּחוּץ תִּזְמֹרֶת כְּלֵי־נְשִׁיפָה

בִּצְלִילֵי הַפְּתִיחָה שֶׁל הָ“אִינְטֶרְנַצְיוֹנָל”.

וְלָדִימִיר אִילִיץ' נַעֲנָה — לֹא אֵדַע, לָהּ אוֹ לִי? —

בַּעֲקִימַת שְׂחוֹק מְרֻפָּט כְּבֶכִי.

שְׁבִיב הַחָכְמָה הַיָּהִיר בְּעֵינָיו הַמּוֹנְגוֹלִיּוֹת

נֶאֱסַף וְאֵינֶנּוּ.

בִּנְקֻדָּה זוֹ שָׁמַט וְלָדִימִיר אִילִיץ'

אֶת עֶפְרוֹנוֹ מִבֵּין אֲגֻדָּל וְאֶצְבַּע

וּבִשְׁנֵיהֶם הֵנִיד רָפוֹת כְּאוֹמֵר:

“אֶט…הַשֵּׁד יִקַּח…”


לְבַסּוֹף שָׁמַט רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ.

מַשְׁמַע, חֲסַל.


וַאֲנִי, טְרוֹפִים נִיקִיטִיץ', בִּנְקֻדָּה זוֹ,

בִּבְלִי־מֵשִׂים צְלָב הִתְוֵיתִי עַל חָזִי,

וּבְרַגְלַי הַמְמֻגָּפוֹת

נִגַּשְׁתִּי אֶל הַחַלּוֹן,

הֵסַטְתִּי הַוִּילוֹן,

הִבַּטְתִּי אֶל הַחֲשֵׁכָה הַמֻּשְׁלֶגֶת שָׁם בַּחוּץ,

וְעָצוּב הָיָה פִּתְאֹם בַּנְּשָׁמָה.


רָצִיתִי, כָּכָה, לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹן הַכָּפוּל

וְלִצְעֹק לַתִּזְמֹרֶת, בְּתוֹךְ הַקֹּר הַפְּרָבוֹסְלָבִי:

"הַפְסִיקוּ, מַשְׁמַע, תִּנָּזֵף אִמְּכֶם!

אַבָּא־לֶנִין אֶת נִשְׁמָתוֹ נָפַח

וְהַלָּלוּ, מַשְׁמַע, בַּחֲצוֹצְרוֹת נוֹפְחִים לָהֶם!"


אַף־עַל־פִּי־כֵן, כְּמוֹ פֶּסֶל נִצַּבְתִּי

קוֹפֵא תַּחְתַּי. רַק שְׂפָמִי רָטַט.

וְלָדִימִיר אִילִיץ' לֹא הָיָה עוֹד.

חָשְׁכוּ עֵינַי. טְפוּ.


1971

המלצות קוראים
תגיות