חִידוֹת / מיכה יוסף ברדיצ’בסקי
א: דּוּ פַּרְצוּפִים 🔗
חטא גדול הוא להאמין ברע מוחלט, ביסוד רע מוחלט, יסוד קיים בעד עצמו.
בהבריאה כשהיא לעצמה אין רע כלל. הדבר נקרא רע ובא לידי פעולה רעה רק בספירה השניה של הבריאה, בספירה התולדתית. וגם באותה ספירה אין רע ממש כי אם בצורה; אין דבר רע בעצם, והוא נעשה רק על ידי אפנים ותנאים ידועים. חמור הוא עוון שפיכת-דמים, והנה ניתנה להחברה מיתת בית-דין! גדולה היא עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה.
זה הדבר: אין טוב ואין רע יסודי. כל דבר הוא בעל דו-פרצופים: זכה אדם, הרי זה נעשה לו סם-חיים, לא זכה, הרי זה נעשה לו לסם-מות.
ב: הַכְרָעָה 🔗
מה אתה ומה מעשיך, בן-אדם, לעומת רחבי הבריאה, מה אתה לעומת רבבות המעשים והנמצאים בעולם? מה האדם היחיד לעומת הרבים? גאות גדולה היא, לחשוב אותנו לעיקר, לחשוב את המעשים שאנו עושים לעיקר.
אבל הנה הנצח רק סכום כמותי הוא, מעין קו ארוך הוא, שכל נקודה ונקודה בו שוה לחברתה. חיי, מעשי, חייך, מעשיך, כל רגע ורגע מחיינו היום, מאתמול וממחר הרי זה חלק מן הנצח. חייב אדם לראות את עצמו בכל שעה ושעה כאילו כל העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. – אתה, רק אתה הנך מכריע את כל העולם באותה שעה, מכריע הנך את כל החיים ואת כל הדורות. גם דומם וצומח, כל אבן ואבן, כל עץ עושה פרי ואינו עושה פרי, כל כברת אדמה, גבעה, עמק וכל חיה, בהמה ועוף, אותו מין, אותו סוג, אותו פרט, נשימתו באותה שעה, הרי הוא עיקר – הרי הוא העולם.
החיים עצם החיים, היא ההכרעה; ההכרעה עושה את הדבר היחידי לעיקר, לעיקר הכל.
ג: נִיצוֹצוֹת 🔗
כשאתה בא לבתי-שכיות החמדה, לבתי-אוצרות של כלים יקרים, בם ניצבים מעשי ידי האדם בעץ ובאבן, בשיש ובמתכת יקרה, במשי ובארגמן ועיניך רואות כל יפעת הדברים ויקרם, שאינם נצרכים כלל להחיים בני יומם, אז יבואו הרהורים מוסריים על כך ואתה חושב: אלה למה הם? – אבל עולים הם על דברים מועילים דברים שאינם מועילים. האור השפוך על כל דבר מתגעגע לבוא עם האדם באיזו נגיעה. כל דבר וכל נמצא ימלא את מלאכותו רק במה שמשפיע, במה שבא במגע עם דבר אחר. הנה על יד הבריאה הראשונה בימי היצירה עוד מערכת של זיווּג זיווּגים, של יחוּד דבר בדבר ושל מגע דבר בדבר.
הנך מתכסה בשמיכה של צמר, לכאורה נעשה זה רק לחמם גופך; אבל הנה השיות הגזוזות נתנו מנפשן לגוזז, הגוזז נתן מנפשו למטוה, המטוה לאורג והאורג נותן מנפשו לך. גלגולי הנפשות מנפש לנפש הוא העושר העולמי.
אין מספר המצוות רק תרי"ג, כי אם הרבה יותר; רבות הן לאלפים ולרבבות, כמספר השימושים בדברים נמצאים, כמספר כל היחסים שבין הדומם לצומח, לחי ולמדַבר…
זאת היא גם סיבת חשק הקריאה בספרים. אנו מתגעגעים להרבות יחסינו לדברים שלא נוכל בעצמנו להשיגם. ההרים שבמספרי-מסעות הם כאותם שעיני בעצמם ראו אותם; כל המעשים והמקרים, שאני שומע אותם מפי אחר ואורה אותם בחזון, כאילו מעשי ומקרי אני הם.
ובחרתם בחיים, בכל החיים.
ד: תְּפִלָּה שֶׁבַּלֵּב 🔗
לא רק בני-אדם מתפללים , כי אם כל נמצא מתפלל – הכל ישפוך שיחו. בכל דבר יש מעין תפילה שבלב, מעין רחשי תפילה. השמים מתפללים, הארץ מתפללת, כל יצור מתפלל, רחמים וגעגועים פנימיים בכל דבר, בכל חי ובכל נמצא. היצירה גופה מין רחמים היא, מין תפילה של ההויה.
האלהים מתפלל, האדם מתפלל, הבריאה מתפללת, כל יצור וכל נמצא מתפלל. לוּ ניתּנה רשות לכל החושים להקשיב, כי אז היתה כל נשמה טובעת בים של שירה ובעצב התפילה.
קיום העולם דורש, שהתפילה תהיה בלב, בהסתר, ולא תתגלה רק למעטים השרידים. רחמנא ליבא בעי. הלב הוא סיכּוּם התפילה, התפילה היא אם כל חי והד כל חי. – –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.