רקע
אהרן אמיר
בין נקבר לנולד
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: כרמל; תשס"א 2001

הַמְשׁוֹרֵר, הִסְתַּבֵּר לָנוּ פַּעַם, בְּשִׂיחַת-חֻלִּין נְדִירָה,

זָכַר אֶת אִמָּה הַמְּנוֹחָה שֶׁל אִשְׁתִּי מִימֵי בְּחוּרוֹתָיו

בְּבֵירוּת הַתַּחְתִּית. רוֹאֶה הָיָה אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ-הוֹמִיּוֹת

בְּבַאבּ-אִדְרִיס, מְקוֹם מְגוּרֶיהָ – וְחוֹמֵד אוֹתָהּ בִּלְבָבוֹ:

“אִשָּׁה יָפָה הָיְתָה…” אַךְ כַּאֲשֶׁר בְּאַחַד הַיָּמִים

בִּקַּשְׁתִּי לָגֶשֶׁת עִם אִשְׁתִּי לַמְּקוֹמוֹת הָהֵם בְּמַעֲרַב הָעִיר,

אֶל נוֹפֵי יַלְדוּתָהּ וּנְעוּרֶיהָ, הִתְמָרְדָה, וּבְעֵינַיִם לַחוֹת

הָפְכָה לָנוּס מִשָּׁם. הַמַּרְאֶה כָּבֵד הָיָה מִנְּשׂא:

בְּשֶׁמֶשׁ-הַצָּהֲרַיִם נִגְלָה לְעֵינֵינוּ יְשִׁימוֹן שֶׁל גַּלֵּי-חֳרָבוֹת

וּרְחוֹבוֹת לֹא-אָדָם-בָּם; מַמְלֶכֶת-עֲזוּבָה לְחַיּוֹת-בַּיִת

שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת בַּעֲלֵיהֶן, מַצַּע-דְּמָמָה לְאֹחַ וְעַכְבָּר…

אֲבָל מֵאָז אוֹתָהּ טְרַאוּמָה עָבְרוּ שָׁנִים. חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה

כִּמְעַט. וְיֵשׁ סִמּוּכִים לַדֵּעָה שֶׁאוֹתָהּ קִבְרַת-עִיר מִתְעוֹרֶרֶת

לְחַיִּים. לְאַט-לְאַט, וּפֹה-וָשָׁם אֲפִלּוּ חִישׁ-מְהֵרָה.

וְלֹא רַק הַפִּנָּה הַהִיא. גַּם לֹא בֵּירוּת לְבַדָּהּ.


אִם תִּשְׁמְעוּ כֵן, הַאֲמִינוּ! כָּל שֶׁהִכִּיר אֶת לְבָנוֹן

בְּעָנְיָהּ וּבְיִסּוּרֶיהָ, וְגַם בַּהֲפוּגוֹת שֶׁל הַחְלָפַת-רוּחַ,

יוֹדֵעַ מָה-עַזָּה הַחִיּוּת בְּעַמָּהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת,

לְכָל עֲדוֹתָיו הַנִּצּוֹת, מַה-גָּדוֹל כִּשְׁרוֹן-הַחַיִּים

וְכִשְׁרוֹן-הַשְּׂרִידָה שֶׁלּוֹ… מַזְכִּיר אוּלַי אֶת קַרְתּ-חֲדַשְׁת,

לְמָשָׁל, לִפְנֵי הַמִּלְחָמוֹת הַ“פּוּנִיּוֹת”, וְאַחֲרֵי הָרִאשׁוֹנָה, וְהַשְּׁנִיָּה?


דּוֹמֶה, לֹא לְחִנָּם מוֹצְאִים יוֹדְעֵי-דָּבָר קִרְבָה אֶטִימוֹלוֹגִית

בֵּין FOINIKES, הֵם הַפֶנִיקִים, בִּיוָנִית קְלַסִּית, וּבֵין

ה- PHOENIX, זֶה עוֹף-הַחוֹל הָאַגָּדִי, הַנִּשְׂרָף מִדֵּי אֶלֶף

שָׁנָה וְשָׁב לִתְחִיָּה. שֶׁמָּא הָיָה אָמְנָם הָעוֹף הַהוּא

בְּקַדְמַת הַיָּמִים סֵמֶל-הִזְדַּהוּת עָמֹק לְיוֹרְדֵי-הַיָּם

מִגְּבָל וְצוֹר, וְצִידוֹן וְאַרְוָד. בַּמִּזְרָח שֶׁלָּנוּ בִּכְלָל

דַּק הַגְּבוּל בֵּין קַדְמוּת לְהוֹוֶה, בֵּין נִקְבָּר לְנוֹלָד.


כָּאן אוּלַי יִשְׁאַל הַקּוֹרֵא, סָמוּךְ לִקְצֵה גְּבוּל סַבְלָנוּתוֹ:

מַה יֵּשׁ בְּכָל זֶה בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילֵנוּ?… אָשִׁיב לוֹ בְּעוֹד

זִכָּרוֹן פְּרָטִי קָטָן מִשֶּׁלִּי: מַעֲשֶׂה בִּשְׁלשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לִסְעוּדָה

בְּגוּשׁ-דָּן, בְּבֵית-אֹכֶל סָמוּךְ לְבֵית-עָלְמִין תֵּל-אֲבִיבִי,

כִּשְׁנָתַיִם לְאַחַר שֶׁקָּרְסָה יָזְמָתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁטְחֵי לְבָנוֹן.

אֶחָד הָיָה הִיסְטוֹרְיוֹן וּמִזְרְחָן נוֹדָע בִּשְׁעָרֵינוּ, עוֹד אֶחָד

יָדִיד שֶׁבָּא לְבַקֵּר, אַף הוּא הִיסְטוֹרְיוֹן וּמִזְרְחָן.

וְהַשְּׁלִישִׁי אֲנִי הַקָּטָן. מְסִיחִים הָיִינוּ בְּלִקְחֵי אוֹתָה מַפֹּלֶת,

בְּאִפּוּק וּבִמְתִינוּת, כַּיָּאֶה לָאֲנָשִׁים מְיֻשָּׁבִים. רַק הָאוֹרֵחַ,

בְּעֶצֶם, הִתְרַתַּח לִרְגָעִים – כְּמִי שֶׁהִמֵּר עָלֵינוּ וְנִכְזַב.

לְבַסּוֹף זָז תְּזוּזָה נִמְרָצָה עַל מוֹשָׁבוֹ וְהֵטִיחַ כְּלַפֵּינוּ,

חַד וְחָלָק, וּמְלֹהָט: "אַתֶּם חַיָּבִים פַּעַם לְהַחְלִיט

אִם רוֹצִים אַתֶּם לִהְיוֹת אִימְפֶּרְיָה – אוֹ מְדִינָה יְהוּדִית!"


הַאֵין זוֹ, בְּמִשְׁפָּט אֶחָד קָצָר, כָּל הַדִּילֵמָה כֻּלָּהּ?


יארנטון, אוקספורד, דצמבר 1996

המלצות קוראים
תגיות