רקע
אהרן אמיר
קבורת הנאום
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: כרמל; תשס"א 2001

בְּחִלּוּפֵי-דְּבָרִים עִם יָדִיד דּוֹרֵשׁ-טוֹב-לִי בְּבֵירוּת

בְּאוֹתָם יְמֵי-הֲרַת-עָתִיד, לֹא הִבְלַגְתִּי וְהֵטַחְתִּי בְּפָנָיו:

“לֹא לַעֲשׂוֹת כֶּסֶף בָּאתִי לְכָאן אֶלָּא לַעֲשׂוֹת הִיסְטוֹרְיָה”

(וּבְשֵׁפֶל-קוֹל הוֹסַפְתִּי: “אוֹ לְפָחוֹת לַעֲזֹר בַּעֲשִׂיָּתָהּ”).

אִם אֲנִי הַקָּטָן כָּךְ, קַל-וָחֹמֶר סָעִיד עַקְל,

שֶׁגָּמַר אֹמֶר לַעֲשׂוֹת בְּמוֹ-פִּיו הִיסְטוֹרְיָה בִּירוּשָׁלַיִם.

בֶּאֱמֶת-וּבְתָמִים הֶאֱמִין כִּי יֵשׁ חֲשִׁיבוּת לְכָךְ

שֶׁפַּיְטָן כְּמוֹתוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ נִשָּׂא בְּפִי כָּל אִישׁ-סֵפֶר

הַשּׁוֹמֵעַ עַרְבִית, יָקוּם כְּלָבִיא וְכַאֲרִי יִתְנַשֵּׂא וָקֳבָל-

עַם-וְעוֹלָם יַשְׁמִיעַ קוֹל בָּרָמָה – וְיָדְעוּ אוֹיֵב וְאוֹהֵב

כִּי סָעִיד עַקְל דִּבֵּר. לָכֵן בָּרִי הָיָה לוֹ

כִּי חַיֶּבֶת מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל לְהַזְמִינוֹ לִנְאֹם בַּכְּנֶסֶת!

יִהְיֶה זֶה, בְּלִי כָּל סָפֵק, נְאוּם פּוֹתֵחַ-תְּקוּפָה,

כְּגוֹן זֶה שֶׁנָּשָׂא שָׁם סַאדַאת בְּשַׁעְתּוֹ, וְעַל כֵּן

מִן הַדִּין שֶׁיֻּשְׁמַע בְּאוֹתוֹ מָקוֹם דַּוְקָה…הוּא הִתְקַשָּׁה

לְקַבֵּל שֶׁמַּעֲמָד כְּגוֹן זֶה שָׁמוּר לְרֹאשׁ-מְדִינָה בִּלְבַד.

בְּעֵינָיו הָיָה זֶה טִעוּן שֶׁל לַבְלָרִים מוּל נָבִיא,

שֶׁאִם גַּם יִתְפֹּס בִּתְנָאִים רְגִילִים, אֵין בּוֹ לִשְׁלֹל

זְכוּת וְחוֹבָה שֶׁל מְשׁוֹרֵר כָּמֹהוּ, אֲשֶׁר לְעֵת כָּזֹאת

יֵחָשֵׁב דְּבָרוֹ לֹא פָּחוֹת מִדְּבַר רָאשֵׁי מְדִינָה וּלְאֹם – >

וְאָכֵן, גַּם דַּלֵּי-דִּמְיוֹן שֶׁבָּנוּ לֹא יָכְלוּ שֶׁלֹּא

לְהַעֲרִיךְ אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה עַקְל בְּהוֹפִיעוֹ בִּירוּשָׁלַיִם.

אַף הוּא, מִשֶּׁהֻצַּע לוֹ שֶׁיִּנְאַם מֵעַל הַר-הַצּוֹפִים –

דֻּגְמַת הַלּוֹרְד בַּלְפוּר בִּפְתִיחַת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית–

רָאָה בָּזֶה תַּחֲלִיף שֶׁיְּסַפֵּק אֶת הַכָּרַת-עֶרְכּוֹ וְכֵן

אֶת צָרְכֵי הַשָּׁעָה וְהַהִיסְטוֹרְיָה. מִתּוֹךְ הַכָּרַת יֻקְרָתוֹ

שֶׁל הַמַּעֲמָד הַצָּפוּי, שֶׁמֻּבְטָח לוֹ כִּי יַכֶּה גַּלִּים

כְּאֵרוּעַ תִּקְשָׁרְתִּי בֵּינְלְאֻמִּי רִאשׁוֹן-בְּמַעֲלָה, אֲשֶׁר יָרִים

גַּם אֶת קַרְנָהּ שֶׁלָּהּ, בָּאָרֶץ וּבְרַחֲבֵי תֵּבֵל,

הִקְצְתָה הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית לָאֵרוּעַ אוּלָם-יְשִׁיבוֹת חֲגִיגִי

שֶׁל הַסֵּנָט, בִּמְרוֹמֵי הַר-הַצּוֹפִים; מָקוֹם לִשְׁלָשׁ-מֵאוֹת

מֻזְמָנִים וּנְצִיגֵי תִּקְשֹׁרֶת, עַל הַצִּיּוּד הַנִּדְרָשׁ לְסוּגָיו…


בָּעֶשְׂרִים-וּשְׁלשָׁה בְּאוֹגוּסְט נַעֲשָׂה בָּשִׁיר גֻ’מַיֶּל הַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר

שֶׁל לְבָנוֹן, וּבְשׂוֹרַת עִדָּן חָדָשׁ קָרְמָה עוֹר וְגִידִים.

עַתָּה שָׁקַד עַקְל, בְּהַכָּרַת הָאַחֲרָיוּת שֶׁעָמַס עַל שִׁכְמוֹ

וּבִתְחוּשָׁה גּוֹבֶרֶת שֶׁל דְּחִיפוּת, לְהָכִין אֶת נְאוּמוֹ

לַמּוֹעֵד שֶׁקָּבַעְנוּ, בְּעֵצָה אַחַת עִמּוֹ, לְרֵאשִׁית אוֹקְטוֹבֶּר:

תְּמוּנַת קַדְמוּת קוֹרֶנֶת, הוֹוֶה גָּאוּל, עָתִיד שַׂגִּיא

אֲשֶׁר יְבָרֵךְ אֶת בּוֹנָיו בַּשָּׁלוֹם, כִּימֵי שְׁלֹמֹה וְחִירָם –

מִלִּים יְזְכְּרֵן דּוֹר-יָבוֹא וְעַל לוּחוֹת תֵּחָקַקְנָה…

לֵילוֹת כְּיָמִים שָׁקַד עָלָיו, בְּעוֹד עוֹזַרְתּוֹ הָאַרְמֵנִית הַמְּסוּרָה–

כַּתְבָנִית-מַזְכִּירָה-אַפְסְנָאִית-נַהֶגֶת – מוֹצִיאָה מִתַּחַת יָדָהּ

טְיוּטוֹת חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים, מֻגָּהוֹת וּמְתֻקָּנוֹת, שֶׁל נֹסַח-יְסוֹד

בְּצָרְפָתִית, וְתַרְגּוּם עַרְבִי בְּצִדּוֹ. (הַצַּד הַיִּשְׂרְאֵלִי אָמוּר הָיָה

לִדְאֹג לְכָל הַשְּׁאָר.) בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֶפְּטֶמְבֶּר

גֻבְּשָׁה הַטְּיוּטָה הָאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה – נֹסַח סוֹפִי, שֶׁאֲתַרְגְּמוֹ עִבְרִית.

בַּשְּׁלשָׁה-עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ אַגִּיעַ עִם עֶרֶב לְבֵירוּת, עִם חֲבֵרַי,

וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּמִשְׂרָדוֹ אֲשֶׁר בְּסִן-אֶל-פִיל, נַעֲבֹר יַחְדָּו

פַּעַם אַחֲרוֹנָה עַל הַנֹּסַח הַסּוֹפִי הַלָּזֶה. בִּקְרוֹב

רִכְבֵּנוּ בַּמּוֹעֵד הַמֻּסְכָּם לִמְבוֹאוֹת בֵּירוּת הָיָה הַכְּבִישׁ

רַב-הַמַּסְלוּלִים חָשׁוּךְ וּפָקוּק. הִדְלַקְנוּ אֶת הָרַדְיוֹ

לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת בְּ“גַלֵּי צַהַ”ל". בַּשִּׁדּוּר הַזֶּה נִמְסַר לָרִאשׁוֹנָה

שֶׁהַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר הַצָּעִיר נִפְצַע לִפְנֵי שָׁעָה בְּהִתְפּוֹצֵץ

מְכוֹנַת-תֹּפֶת בְּמַטֵּהוּ אֲשֶׁר בְּאַשְׁרָפִיֶּה. מִשֶּׁנִּכְנַסְנוּ לִשְׁכוּנוֹת

דְּרוֹם-מִזְרָחָהּ שֶׁל הָעִיר לִוּוּנוּ מַטָּחִים שֶׁל אֵשׁ אוֹטוֹמָטִית:

יְרִיּוֹת-שִׂמְחָה עַל כָּךְ שֶׁאִם גַּם נִמְנוּ עֶשְׂרִים

חֲלָלִים, חַי-וְקַיָּם הַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר, הַמַּנְהִיג, הַמְפַקֵּד.

כֵּן, הָיוּ שֶׁנִּשְׁבְּעוּ כִּי רָאוּהוּ נֶחְלָץ, מְחַיֵּךְ

וְאוֹמֵר-נִצָּחוֹן; הָיוּ שֶׁרָאוּ גַּם אֵיךְ קָם מֵאֲלֻנְקָתוֹ.

לְמַעֲשֶׂה, כָּךְ הִתְבָּרֵר, נֶהֱרַג בּוֹ-בַּמָּקוֹם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ

קְשָׁיִים בַּזִּהוּי הַמֻּחְלָט, וְרַבִּים בַּצָּר-לָהֶם הֶעְדִּיפוּ אַשְׁלָיָה.

רַק שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי חֲצוֹת, בַּמַּטֶּה שֶׁל אַבּוּ-אַרְז,

לֹא הַרְחֵק מִמְּקוֹם הַפִּצּוּץ, טִלְפֵּן מִישֶׁהוּ וְאִשֵּׁר סוֹפִית.

עַד אָז הָיִינוּ מִתְאַמְּצִים לְהִתְלוֹצֵץ. כְּמֻרְגְּלֵי קֶטֶל,

פִּתְּחוּ הַלְּבָנוֹנִים דְּרָכִים מִשֶּׁלָּהֶם לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַפֻּרְעָנוּת.

יְדִידֵנוּ הָאֶלֶגַנְטִי אַף בִּקֵּשׁ תְּחִלָּה שֶׁנִּסְעַד “אֵצֶל אֶמִיל”,

בְּמַעֲלֵה הָהָר, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית-מֶרִי. “הַנַּח”, שִׁדַּלְתִּיו בִּדְבָרִים,

“אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּגִּידוּ שֶׁיָּצָאתָ לָחֹג אֶת פְּצִיעַת בָּשִׁיר?!”

נִכְלַם הָאִישׁ וְשָׁלַח לְהָבִיא מַטְעַמִּים מִמִּסְעָדָה אַחֶרֶת, סְמוּכָה…


מִמֶּרְחַק הַשָּׁנִים עוֹלֶה בְּךָ הִרְהוּר שֶׁמָּא אָמְנָם

דִּמָּה לִרְאוֹת בָּאָסוֹן סִכּוּי שֶׁל גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ.

רָפֶה הַבָּשָׂר, וְעֵינֵי-הַבָּשָׂר לֹא לְמֵרָחוֹק תִּרְאֶינָה.


לְמָחֳרָת, עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים, חֲפוּיֵי-רֹאשׁ, לָשׁוּב הַבַּיְתָה,

בַּכְּבִישׁ שֶׁנִּמְצָא פָּנוּי בְּמִדָּה חַסְרַת-תַּקְדִּים, וְהִנֵּה פָּנִים מֻכָּרִים:

מַטְרוֹנִית מָרוֹנִית שְׁכֵנָה וַהֲדוּרָה, נִגֶּשֶׁת לִמְכוֹנִית מֶרְקוּרִי –

כְּכָל הַנִּרְאֶה בְּדַרְכָּהּ לַהַלְוָיָה בְּבִכְּפַאיָה, בְּסִיסָם

שֶׁל בְּנֵי-גֻ’מַיֶּל בְּהַר הַלְּבָנוֹן. “אַתֶּם קְבַרְתֶּם אוֹתוֹ”,

מַפְטִירָה הִיא בְּלַחַשׁ-אֶפְעֶה, עֵינֶיהָ כִּידוֹנִים. לְמָחֳרָת

בָּאוּ צַבְּרָא וְשָׁתִילָא, וְאַחַר-כָּךְ כָּל מַה שֶּׁנִּדַּרְדֵּר אַחֲרֵי-כֵן.

הַרְבֵּה דְּבָרִים נִקְבְּרוּ בַּמַּפֹּלֶת. בְּתוֹכָם, גַּם הַנְּאוּם הַהִיסְטוֹרִי

שֶׁל מְשׁוֹרֵר תָּמִיר, אִישׁ-חָזוֹן, שַׂב-תַּלְתַּל וּגְבַהּ-מֵצַח,> וּשְׁמוֹ סָעִיד עַקְל

המלצות קוראים
תגיות