ניסוי בשירה פוליטית

מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְנֹזְלִים מִן-לְבָנוֹן

שיר השירים ד' 15

הַדְּבָרִים הַבָּאִים בָּזֶה

יָדֹעַ יָדַעְתִּי מִכְּבָר

שֶׁיּוֹם יָבֹא וְיִמְצְאוּ

דַּרְכָּם אֶל הַנְּיָר:

גַּם בְּלֹא שֶׁאָאִיץ בָּהֶם

כָּל-עִקָּר,

וַאֲפִלּוּ עַל תְּנַאי

שֶׁלֹּא אָאוּץ וְלֹא אֶדְהַר,

אֶלָּא אֶקַּח לִי לְדֻגְמָה

אֶת הַיּוֹשֵׁב אֹהֶל-שֵׂעָר,

שֶׁאִם עֶשְׂרִים שָׁנָה חִכָּה

עַד שֶׁנָּקַם –

וְהָיָה בְּעֵינָיו

אִישׁ נִמְהָר.

כִּי אֲנִי מַאֲמִין בַּנְּבִיטָה הָאִטִּית

שֶׁל טְמוּנֵי-עָפָר

וּבַאֲלוּמָה שֶׁתֵּתָצַב מְלוֹא קוֹמָה

עַל גַּרְגֵּר-הַחִטָּה שֶׁנִּקְבַּר.

טוֹב. נַנִּיחַ לְהַקְדָּמוֹת מְחֹרָזוֹת

וְנִגַּשׁ לְגוּפוֹ שֶׁל דָּבָר ­–

שֶׁהוּא, אִם תִּרְצוּ, גּוּפִי-אָנִי,

שֶׁעוֹדוֹ עוּל-יָמִים וְדָרוּךְ כְּמֵיתָר

נְשָׂאָתוּ הָרוּחַ אֶל עֵמֶק-עִיּוֹן,

וְהַיָּמִים יְמֵי הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה.

נֹכַח טַלְטְלוֹת הַקְּרָב בְּמִדְבַּר-הַתַּלְאוּבוֹת

(אוּלַי גַּם בְּפִזּוּל אֶל אֵימַת הַצָּפוּי בַּקַּוְקָז)

הָחְלַט אָז בִּדְרָגִים עֶלְיוֹנִים

(עַל כָּל צָבָא שֶׁלֹּא יָבוֹא)

לַחְצֹב תְּעָלוֹת נוּ“ן-טֵי”ת בַּסֶּלַע

וּלְהַצִּיב עֲפוֹלִים בּוֹלְמֵי-שִׁרְיוֹן

שׁוּרוֹת-שׁוּרוֹת בְּהַר וָגַיְא

וּלְהַעֲסִיק בַּזֶּה יוֹשְׁבֵי כְּפָרִים שֶׁבָּאֵזוֹר

אַף לְמַנּוֹת עֲלֵיהֶם שָׂרֵי-חֲמִשִּׁים

וְשָׂרֵי-מֵאוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

(גַּם יִיטַב הַדָּבָר לְרַוְחַת כֻּלָּנוּ

וּמִמֵּילָא לִשְׁמִירַת אֱמוּנִים וָחֹק,

כִּי מִי שָׂבֵעַ וְיָקוּם עַל מַשְׂבִּיעָיו כָּל עוֹד יֵשׁ אֶת יָדָם לָתֵת אוֹ לַחְדֹּל)

• וְנָפַל בְּחֶלְקִי לְהִמָּנוֹת עִם הַמְּמֻנִּים.

בִּשְׁעַת בֵּין-עַרְבַּיִם צֶחָה וְצוֹנֶנֶת

הוּבֵאתִי בְּטֶנְדֶּר בִּכְבִישׁ צַר בְּצֵל חֶרְמוֹנִים

מִמְּטוּלָה לִגְ’דֵידֶת-מַרְג'-עָיוּן

וְחָדְשַׁיִם יָמִים עָשִׂיתִי בַּעֲיָרָה וּבִמְסִבֶּיהָ

בְּחֶבְרַת רֵעִים-כְּאַחִים מִיּוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם,

אֲשֶׁר חִישׁ לָמַדְתִּי לִשְׁאֹב מֵהֶם חָכְמָה וָחֹם:

גֶּבֶר וְאִשָּׁה, נַעַר וְזָקֵן, מָרוֹנִי וּדְרוּזִי

וּמֻסְלְמִים עִמָּהֶם, גַּם סֻנִּים גַּם מִתְוָלִים

(שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם עוֹד לֹא נוֹדְעוּ בַּשְּׁעָרִים כְּ“שִׁיעָה”).

שָׁם הִכַּרְתִּי אֶת הָאָמִיר הַצָּעִיר פוּאָד,

וְאֶת פִילִיפּ בְּנוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִירִיָּה,

וְאֶת הַמְהַנְדֵּס וִילְיָם דַאעֵ’ר מִצִּידוֹן,

וְאֶת מֻמְחֵי הַפִּצּוּצִים מִנַּבָּטִיֶּה

הֲלֹא הֵם הָאַחִים חָלִים וְסָלִים בּוּ-מְרַאד,

וְאֶת ז’וֹרְזֶ’ט וְרוֹזֶט וְזַ’קְלִין וְקַתְרִין,

וּבְיִחוּד אֶת פַטְמָה הָאֲפַרְסְקִית בַּת דֻּבִּין,

שֶׁבְּעָרְמַת אִשָּׁה מְלֻמָּדָה שָׁתָה לִי בַּחֲלָקוֹת

• הַעֲתֵר לִבּוּבִים וּפַזֵּר צַחְקוּקוֹת –

רַק לְמַעַן הַצֵּת רִשְׁפֵּי קִנְאָה

בְּלִבּוֹ הָרַךְ וְהַיָּרֵא שֶׁל הָאָמִיר פוּאָד –

נְסִיכוֹן לַאֲמִתּוֹ, מַשְׁמַע עַצְבָּנִי וּנְכֵא-רוּחַ,

עָנֹג וּמְפֻנָּק, חָרֵד מִכָּל נִדָּף,

וְעִם זֹאת עָמוּס מִין תְּחוּשַׁת "נוֹבְּלֶז אוֹבְּלִיז' ".

בַּנּוֹף, בְּלִי סָפֵק, הָיְתָה מִין רוֹמְמוּת.

כָּךְ נוֹכַחְתִּי לִרְאוֹת בַּעֲלִיל

בְּצֵאתִי עַל סוּסָתִי וּפָנַי מַעֲרָבָה

לָתוּר שְׁבִילִים לֹא-מֻכָּרִים לְעֵת הַצָּהֳרַיִם

וְהִנֵּה אֲנִי עַל פִּסְגָּה מְחֻפַּת מַחְטָנִים רֵיחָנִים

חוֹלֶשֶׁת עַל מֶרְחַב הָרִים וּתְהוֹם וָחֹרֶשׁ

וּנְהַר הַקָּסֵמִיֶּה שׁוֹטֵף-נִפְתָּל מִתַּחַת

וּמֵעֲבָרִים הָרוּחַ לוֹטֶפֶת-טוֹפַחַת

וּמִנֶּגֶד מְאֻגְרָף בְּרֹאשׁ-הַר מִבְצַר-הַצַּלְבָנִים

זֶה הַקָּרוּי קַלְעַת אַ-שָּׁקִיף

(טֶרֶם נִלְמַד לִקְרֹא לוֹ בּוֹפוֹר)

וְצַהֲבוֹנָהּ הַמֻּתָּךְ שֶׁל שֶׁמֶשׁ

נִשְׁפָּךְ אֶל הַכָּחֹל וְהַיְרַקְרַק –

“יַא!” כִּמְעַט וְקָרָאתִי בְּקוֹל

בְּעוֹדִי מְסֻמָּר אֶל הַמַּרְאֶה,

שׁוֹאֵף מְלֹא חָזֶה מִן הָאֲוִיר הַמְשַׁכֵּר,

הֲלוּם (כָּךְ מִסְתַּבֵּר בְּדִיעֲבַד)

הַרְגָּשָׁה שֶׁל מְלֵאוּת הַהֲוָיָה.

עוֹד יוֹם-יוֹמַיִם, וּבְצָהֳרֵי-חַמָּה אָנוּ עוֹמְדִים –

חָלִים וְסָלִים בּוּ-מְרַאד, גְּבָרִים מוּצָקִים,

רַחֲבֵי-גָּרֶם, לֹא חֲטוּבִים דַּוְקָה אַךְ חֲצוּבִים,

וַאֲנִי הַנַּעַר עִמָּהֶם, מְמֻנֶּה וְרוֹשֵׁם וּמְדַוֵּחַ,

עַל גִּבְעָה בּוֹדְדָה, שַׁלֶּטֶת, לִקְרַאת פִּצּוּצֵי בָּרוּד.

הַגִּבְעָה צוֹפָה דָּרוֹמָה, אֶל עֵמֶק הַחוּלָה,

וְחָלִים (אוֹ סָלִים) מִתְבּוֹנֵן, מְעַשֵּׁן, וּמְהַרְהֵר, וְשׁוֹתֵק,

עַד שֶׁהוּא מַפְטִיר כְּמוֹ לֹא לָעִנְיָן:

“אַתֶּם תִּהְיוּ כָּאן”. – תָּמִים, אוֹ מִתַּמֵּם,

אֲנִי מֵשִׁיב: “מַה קָּרָה לְךָ, חָלַמְתָּ חֲלוֹם?”

וְאִישׁ-שִׂיחִי מַרְחִיב פִּשּׂוּק רַגְלָיו, מוֹרֶה בְּאֶצְבָּעוֹ:

"אַתָּה רוֹאֶה שָׁם לְמַטָּה? לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים

הָיְתָה רַק קַדַּחַת. עַכְשָׁו הִנֵּה שָׂדוֹת, עֵצִים, בָּתִּים.

פּוֹרֵחַ… בְּעַד זֶה אֲנִי אוֹמֵר, בְּעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים…"

וַאֲנִי, אָמוּן עַל כָּל שֶׁלִּמְּדוּנוּ: "מָה אַתָּה מְדַבֵּר?!

אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנַחְנוּ רַק שְׁלִישׁ מֵהַתּוֹשָׁבִים אֶצְלֵנוּ,

וְרַק שִׁשָּׁה אֲחוּזִים מֵהָאֲדָמָה הֵם שֶׁלָּנוּ.

וּבִכְלָל, הָאַנְגְּלִי הוּא הַשּׁוֹלֵט, לֹא אֲנַחְנוּ".

• “תִּסְלַח לִי”, הוּא מֵשִׁיב, "אַתָּה עֲדַיִן יֶלֶד,

אֲבָל אֲנִי בֶּן-אָדָם מְבֻגָּר, רָאָה מַשֶּׁהוּ בַּחַיִּים…

אָז אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: הָיוּ פֹּה תֻּרְכִּים, וְעַכְשָׁו

יֵשׁ אַנְגְּלִים וְצָרְפָתִים. הַתֻּרְכִּים אֵינָם, וּמִי שֶׁבָּא אַחֲרֵיהֶם

יֵלֵךְ גַּם כֵּן, וּבְקָרוֹב. אֲבָל אַתֶּם נִשְׁאָרִים…

וּבְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אַתֶּם תִּהְיוּ כָּאן.

תִּזְכֹּר מָה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ… וְעוֹד אַגִּיד לְךָ:

הָאֲנָשִׁים פֹּה כֻּלָּם יְקַבְּלוּ אֶתְכֶם בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת,

לָמָּה נִמְאַס לָהֶם מֵאַחְמֶד בֶּךְּ, שֶׁמַּחֲזִיק הָאֲדָמוֹת

וּמוֹצֵץ לָהֶם הַדָּם שֶׁלָּהֶם בְּלִי לָתֵת שׁוּם-כְּלוּם.

אַתֶּם תָּבִיאוּ לָהֶם חַשְׁמַל וּכְבִישִׁים וּמַיִם בְּצִנּוֹר…"

הַפִּצּוּצִים עָמְדוּ לְהַתְחִיל, וְצָרִיךְ הָיָה לְהִתְרַחֵק,

וַאֲנִי מִמֵּילָא לֹא יָדַעְתִּי מָה אָשִׁיב עַל כָּל זֶה.

אֲבָל – מִשֶּׁעָבְרוּ לֹא חָמֵשׁ שָׁנִים אֶלָּא שֵׁשׁ וָחֵצִי

וּשְׁנֵים-עָשָׂר כְּפָרִים מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַצָּפוֹן הָיוּ

בִּידֵי צַהַ"ל, לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לִזְכֹּר אוֹתָהּ נְבוּאָה

שֶׁזָּרַק סָלִים (אוֹ חָלִים), לְבָנוֹנִי פָּשׁוּט מִנַּבָּטִיֶּה:

קַבְּלַן-פִּצּוּצִים בִּלְתִּי-מְדֻפְּלָם, בַּעַל חוּשׁ לְהִיסְטוֹרְיָה.

לֹא מְדֻפְּלָם.

מִפֹּה לְשָׁם, בִּסְתָו אַרְבָּעִים-וְשָׁלשׁ (כְּמוֹ לִפְנֵי הַמַּבּוּל!)

הָיִיתִי שׁוֹמֵר-רוֹכֵב לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם, בַּשָּׂדוֹת

שֶׁל אוֹתָם מִשְׁקֵי הַחוּלָה (רְאֵה לְמַעְלָה), וּבִימֵי-חֲמִישִׁי,

אִם אֵין מְנִיעָה שֶׁל מַמָּשׁ, הָיָה אָדָם שָׂם שָׁם פָּנָיו

לַשּׁוּק הַשְּׁבוּעִי בְּחַ’לְסָה (קִרְיַת-שְׁמוֹנָה שֶׁל הַיּוֹם)

שֶׁאֵלָיו נוֹהֲרִים הֲמוֹנִים, מִי בִּבְהֶמְתּוֹ וּמִי בִּכְלִי-רִכְבּוֹ,

מִדְּרוֹם לְבָנוֹן (גַ’בָּל עַאמֵל), מִקַּצְוֵי הַגָּלִיל, הַגּוֹלָן, הַחוֹרָן.

לְמִקַּח וּלְמִמְכָּר וּלְמִפְגָּשׁ, לִרְאוֹת וּלְהֵרָאוֹת וּלְרַחְרֵחַ.

וְהִנֵּה יוֹם-חֲמִישִׁי אֶחָד, מִי זֶה תּוֹקֵעַ לִי כַּף נִרְגֶּשֶׁת

אִם לֹא פִילִיפּ יְדִידִי שֶׁמֵּעֵבֶר לַגְּבוּל, שֶׁהַפַּעַם

חָרֵד הוּא וּמָתוּחַ: בְּבֵירוּת גַּם בְּדַמֶּשֶׂק, כַּיָּדוּעַ, הָאַנְגְּלִים

עוֹשִׂים בִּתְכָכֵיהֶם, וּבְחֹזֶק-יָד בּוֹטֶה, לָרֶשֶׁת אֶת הַצָּרְפָתִים

(בַּעֲלֵי-בְּרִיתָם) וּלְהִתְבַּסֵּס, בְּעֶזְרַת פַּן-עֲרָב, אַחַת-וָעַד,

כְּמוֹשְׁלִים בְּכִפָּה בַּלֶּבַנְט כֻּלּוֹ. “אָנוּ הַנּוֹצְרִים נִהְיֶה הַקָּרְבָּן”,

רוֹטְטוֹת שְׂפָתָיו, "וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים בַּתּוֹר!

אֵיךְ אֵינְכֶם תּוֹפְסִים?!" וַאֲנִי הַשּׁוֹמֵעַ תּוֹהֶה וְתָמֵהַּ:

אֲנִי הֶחָגָב מִי אֲנִי בְּעֵינָיו? וְאֵלָיו אֲנִי זוֹרֵק:

“מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ?” – “אַתֶּם?” הוּא מִתְלַהֵט,

"אַתֶּם יוֹתֵר חֲזָקִים מֵאִתָּנוּ; תְּנוּ לָנוּ יָד,

לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי, גַּם לָנוּ גַּם לָכֶם…

אַתֶּם צְרִיכִים לְהַכְנִיס לָכֶם לָרֹאשׁ: הַסַּכָּנָה מְשֻׁתֶּפֶת;

הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, מָחָר אַתֶּם. כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּעַרְבִית:

“אַחֲרֵי שַׁבָּת בָּא יוֹם-רִאשׁוֹן”, וְאַתָּה בֶּטַח יוֹדֵעַ

מַה זֶּה אוֹמֵר. רַק שֶׁעַכְשָׁו הוֹפְכִים אֶת הַסֵּדֶר,

וְאַחֲרֵי יוֹם רִאשׁוֹן תָּבוֹא הַשַּׁבָּת, כִּי הָאַנְגְּלִי קוֹרֵא

מִשְּׂמֹאל לְיָמִין: יִגְמְרוּ אוֹתָנוּ, יָבוֹא תּוֹרְכֶם.

אַתֶּם תִּרְאוּ… לָכֶן תְּנוּ לָנוּ יָד עַכְשָׁו!"

אוֹתָהּ שָׁעָה אוּלַי לֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתּוֹ.

עוֹד לֹא יָדַעְתִּי אָז אֶת מְחִיר-הַדָּמִים

שֶׁשִּׁלְּמוּ אֲבוֹתָיו וַאֲבוֹת-אֲבוֹתָיו בְּמֵאָה הַשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת

(שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הָאֶלֶף הַקּוֹדֵם, מֵאָז מַסְעֵי-הַצְּלָב,

אוֹ אַף מֵאָז הַכִּבּוּשׁ הַמֻּסְלְמִי) בַּעֲבוּר שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ

לְהֵאָחֵז בְּאַדְמַת מוֹשָׁבָם, בְּלִי הָמִיר מָסוֹרוֹת וָדָת.

כָּךְ עַד שֶׁבָּאָה צָרְפַת הַכּוֹבֶשֶׁת, בַּת חֲסוּדָה לַכְּנֵסִיָּה

וְאֵם רַבַּת-חֶסֶד לַנּוֹצְרִים בִּלְבָנוֹן, וְהֵבִיאָה גְּאֻלָּה-לְשָׁעָה…

כַּעֲבוֹר אַרְבַּע-חָמֵשׁ שָׁנִים זָכַרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים

בִּימֵי מְצוֹר יְרוּשָׁלַיִם, כְּשֶׁעָמַדְנוּ דַּלִּים וְרֵיקִים

בִּפְנֵי לִגְיוֹנוֹ הָאַנְגְּלוֹ-עַרְבִי שֶׁל מֶלֶךְ מִזְרַח-הַיַּרְדֵּן,

בֶּן הַשֶּׁרִיף מִמֶּכָּה, הַאשֵׁמִי מֵחִגַ’אז, אוֹיֵב וְשֻׁתָּף,

וּכְשֶׁנֶּאֶלְצָה גַּם לְבָנוֹן, אוֹיֶבֶת עַל-כָּרְחָהּ,

לְהָטִיל בְּלֵב-וָלֵב אֶת חַיָּלֶיהָ לַמַּעֲרָכָה בַּצָּפוֹן

בְּיוֹם קוּם יִשְׂרָאֵל כִּמְדִינָה, גּוּר-אֲרָיוֹת מִשִּׁלְיָתוֹ…

כְּתֹם עַשְׂרוֹת-שָׁנִים, בְּקוּם “רְצוּעַת בִּטָּחוֹן” בִּגְבוּל הַצָּפוֹן

וַאֲנָשִׁים שׁוּב חָצוּ אוֹתוֹ, לְכָאן וּלְכָאן, נִפְגַּשְׁתִּי בְּעֵין-אִבְּל

עִם מִסְפַּר נִכְבָּדִים וּפְעִילֵי-צִבּוּר מִן הָאֵזוֹר,

וְשָׁאַלְתִּי אִם מֻכָּר לָהֶם רֵעִי פִילִיפּ מִמַּרְג'-עָיוּן.

בִּמְנוֹד-רֹאשׁ וּבַאֲנָחָה הֵשִׁיבוּ: "מַסְכִּין?.. מִי לֹא מַכִּיר…

בְּאַחַת הַהַפְגָּזוֹת עַל עִירוֹ נִפְצַע אֲנוּשׁוֹת, וּבְקשִׁי רַב הוּא מִתְנוֹעֵעַ".

וְלֹא קָמָה בִּי רוּחַ לִדְרשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ.

כְּמִי שֶׁגָּדַל בְּלִי טֶלֶבִיזְיָה (רַק שָׁמַע בִּמְעֻמְעָם

שֶׁבְּאַנְגְּלִיָּה דַּוְקָה נִסּוּ דָּבָר כָּזֶה), וּכְמִי שֶׁעַד גִּיל

חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה לֹא נִקְלַט מַקְלֵט-רַדְיוֹ בְּבֵית הוֹרָיו

(וְלֹא חָשׁ – יֵשׁ לְהוֹדוֹת! – לֹא חָסָךְ וְלֹא חֶסֶר),

הָיִיתִי שָׁקוּד בְּקַטְנוּתִי לִקְרֹא מִכָּל הַבָּא לַיָּד:

סֵפֶר-הַסְּפָרִים, סֵפֶר סְתָם, עִתּוֹנִים, מוֹדָעוֹת, שְׁלָטִים.

אֲפִלּוּ אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה. הַגְּבֶרֶת פֶּלְאִי הַזְּקֵנָה (שֶׁאָז הָיְתָה

עוֹד בְּמִבְחַר שְׁנוֹתֶיהָ) הִקְדִּימָה וְתָפְסָה שֶׁהֶעָתִיד הוּא

בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת. כָּךְ יָצְאָה, בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים-וְחָמֵשׁ,

“אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה מַסָּדָה בְּכֶרֶךְ אֶחָד”, שֶׁהִצְמִיחָה אַחַר-כָּךְ מַה שֶּׁהִצְמִיחָה.

לְמַעֲשֶׂה הָיָה זֶה לֶקְסִיקוֹן, אַךְ אֶת הַכֶּרֶךְ הַהוּא

שָׁתִיתִי בְּצָמָא, בְּסַקְרָנוּת לֹא-תִּרְוֶה; כְּמוֹ רֵאשִׁית-דַּעַת

הָיָה לִי, וְעוֹדִי זוֹכֵר מִמֶּנּוּ עֲרָכִים אֲשֶׁר אֵי-כָּךְ

לֹא הֻכְלְלוּ בְּשׁוּם אַגְרוֹן-דֵּעָה אַחֵר. אֶחָד מֵהֶם,

לְמָשָׁל, הָעֵרֶךְ “עַקְל, סָעִיד”. וְטַעַם וְנִמּוּק הָיוּ שָׁם

לַקּוֹרֵא הָעִבְרִי, שֶׁמְּדֻבָּר בִּ“מְשׁוֹרֵר עַרְבִי”, מִלְּבָנוֹן, אֲשֶׁר

בְּ-1932 פִּרְסֵם מַחֲזֶה מִקְרָאִי וּשְׁמוֹ “בַּת יִפְתָּח”.

(כְּנַעַר זוֹלֵל אִינְפוֹרְמַצְיָה גַּם נִסְפַּג בְזִכְרוֹנִי, מִקֵּץ שָׁנָה

אוֹ שְׁתַּיִם, בְּהִתְבּוֹסֵס הָאָרֶץ בִּדְמֵי “מְאוֹרְעוֹת תַּרְצָו-תַּרְצָט”,

שֶׁרָאשֵׁי הַכְּהֻנָּה הַמָּרוֹנִית בִּלְבָנוֹן קָמוּ בְּפֻמְבֵּי, אַף בַּכְּנֵסִיָּה

שֶׁבְּחַלַבּ, לְהַבִּיעַ אַהֲדָתָם לַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי וְלִנְדֹּר לוֹ יְדִידוּת.

בְּמַאי 47 קָרְאוּ הַלָּלוּ לַהֲקָמַת מְדִינָה עִבְרִית, אָחוֹת לִלְבָנוֹן.)

עָבְרוּ עַשְׂרוֹת-שָׁנִים עַד שֶׁנִּתְחַבֵּר לִי דָּבָר לְדָבָר

וְנִמְצֵאתִי לָמֵד שֶׁאוֹתוֹ עַקְל הַמְשׁוֹרֵר הָיָה מֵרִאשׁוֹנֵי שֻׁתָּפָיו

שֶׁל אַנְטוֹן סַעָאדֶה, שֶׁהוּא עַצְמוֹ אָב הָיָה

וְנוֹשֵׂא-דֶּגֶל לְחָזוֹן שֶׁל “סוּרְיָה גְּדוֹלָה”, “בִּגְבוּלוֹת הִיסְטוֹרִיִּים”,

אַךְ בְּדוּלָה מִן הָעַרְבָאוּת. בַּמַּחֲזֶה עַל בַּת יִפְתָּח רָאָה

סַעָאדֶה, לְמַרְבֵּה הַצַּעַר, “שֵׁרוּת לַצִּיוֹנוּת”, וְאֶת עַקְל

גֵּרַשׁ מֵהִסָּפַח לְמִפְלַגְתּוֹ “הַסּוּרִית הַלְּאֻמִּית” (P.P.S. ).

סַעָאדֶה וּמִפְלַגְתּוֹ הֵם סִפּוּר נִכְבָּד לְעַצְמוֹ, לֹא לְכָאן.

דַּי לָנוּ כָּאן שֶׁנּוֹסִיף כִּי בִּשְׁנַת 49, בִּלְבָנוֹן,

הוּצָא לַהוֹרֵג בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּנַסּוֹתוֹ לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּשְׁטָר,

וְכִי מַמְשִׁיכֵי דַּרְכּוֹ, לִפְלָגוֹתֵיהֶם, עוֹדָם פְּעִילִים בַּזִּירָה

וְעֲדַיִן הַשְׁפָּעָתָם הָרוּחָנִית מְפָעְפַּעַת וְנוֹתֶנֶת אוֹתוֹת “בַּשֶּׁטַח”.

(עִתִּים, יֵשׁ גּוֹרְסִים, בְּנִצּוּחָם שֶׁל שֵׁרוּתִים מַתְאִימִים

הַסָּרִים לִפְקֻדָּתוֹ בְּרוּכַת-הַהַשְׁרָאָה שֶׁל צַ’אוּשֶׁסְקוֹ מִדַּמֶּשְׂקוֹ.)

עַקְל, שֶׁשָּׂרַד, נוֹלַד בִּנְקֹף עָשׂוֹר רִאשׁוֹן לַמֵּאָה שֶׁלָּנוּ,

וּבֶן שְׁתַּיִם-וְשִׁבְעִים הָיָה כַּאֲשֶׁר נִפְגַּשְׁנוּ בְּבֵירוּת, בְּאַשְׁרָפִיֶּה,

בְּשִׁלְהֵי יוּנִי לִשְׁנַת הַשְּׁמוֹנִים-וּשְׁתַּיִם, הַזְּכוּרָה כָּל-כָּךְ.

הוּא נִמְנָה עִם אוֹתָם אִישִׁים לְבָנוֹנִים-נוֹצְרִים שֶׁרִאְיֵן

אֵהוּד יַעֲרִי לְתָכְנִית “יוֹמַן הַשָּׁבוּעַ” שֶׁל הַטֶּלֶבִיזְיָה הַיִּשְׂרְאֵלִית

בְּתֹם שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ שֵׁנִי לְמִבְצַע “שְׁלוֹם הַגָּלִיל”

(אָז עוֹד לֹא יָדַע שֶׁיִּקְרָא לוֹ בְּשֵׁם “מִלְחֶמֶת-שׁוֹלָל”).

כַּאֲשֶׁר בְּעִקְּבוֹת רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו הִגִּיעַ לִבְעַבְּדָא, וּמִשָּׁם

לְאַשְׁרָפִיֶּה. בְּאֶמְצָעוּתוֹ, מִכָּל מָקוֹם, מָסַר לִי סָעִיד עַקְל

דְּרִישַׁת-שָׁלוֹם, עִם כַּמָּה קָבְצֵי-שִׁירָה מִשֶּׁלּוֹ, עֲטוּרֵי

הַקְדָּשׁוֹת נִמְלָצוֹת. “הוּא מִין צֵרוּף”, כָּךְ אֵהוּד,

נִפְעָם, בַּטֶּלֶפוֹן מִירוּשָׁלַיִם, “שֶׁל רָטוֹשׁ וְאוּרִי-צְבִי גְּרִינְבֶּרֶג!”

(שָׁנָה-וּמַשֶּׁהוּ לִפְנֵי כֵן הֵשִׁיב רָטוֹשׁ אֶת רוּחוֹ

וְהוּא בֶּן שְׁתַּיִם-וְשִׁבְעִים. וְאִלּוּ אוּרִי-צְבִי…)

מִפִּי אַנְשֵׁי-בֵּינַיִם לְבָנוֹנִים שָׁמַע עָלַי עַקְל,

שָׁנִים אֲחָדוֹת קֹדֶם. הַלָּלוּ דָּאֲגוּ גַּם לְהַמְצִיא לִי,

מֵעֵת לְעֵת, קְצָת מִיצִירֵי רוּחוֹ. זֶה עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים

הָיָה נִמְנֶה עִם בְּחִירֵי הַשִּׁירָה בַּלָּשׁוֹן הָעַרְבִית.

לוּ אַךְ וִתֵּר עַל עֶמְדוֹתָיו, כִּי עַתָּה הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ

רוֹזְנֵי הַשִּׁירָה הָעַרְבִית וְרוֹדָנֵיהֶם וֶהֱרִימוּהוּ

עַל נֵס. אֶלָּא שֶׁכָּפַר בְּעִקָּרִים, וְעָמַד בְּמִרְיוֹ.

לְאַחַר שֶׁהִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת בְּעַרְבִית פִּיּוּטִית, וְגַם בְּצָרְפָתִית,

עָבַר לַנִּיב הַלְּבָנוֹנִי-הָעַרְבִי, לְבַצְּרוֹ כְּבִטּוּי לַמּוֹלֶדֶת

וּלְבָנֶיהָ, אַף דָּבַק בַּעֲבָרָהּ הַ“פֶנִיקִי”, הַכְּנַעֲנִי,

הַטְּרוּם-עַרְבִי. וְאַף בָּזֶה לֹא אָמַר דַּי

וְעָמַל לְהַתְאִים כְּתִיב רוֹמִי לְאוֹתוֹ נִיב מְקוֹמִי, בַּדְלָנִי.

מִשֶּׁהֵחֵל הַבָּלָגָן בְּאַרְצוֹ, בְּשִׁבְעִים-וְחָמֵשׁ, נִסָּה לְהוֹצִיא

עִתּוֹן יוֹמִי בְּרוּחוֹ, אֶלָּא שֶׁעַד-מְהֵרָה קָמוּ חֲזָקִים מִמֶּנּוּ לְחָסְמוֹ.

לֹא אָמַר נוֹאָשׁ וְיָסַד שָׁבוּעוֹן בְּשֵׁם “מֶלְקַרְת” –

כְּשֵׁם אֵל וּמֶלֶךְ וְגִבּוֹר בַּמִּיתוֹס הַקַּדְמוֹן –

שֶׁכְּתָבוֹ עַרְבִי וּמִקְרָאוֹ לְבָנוֹנִי, וּבוֹ טוּר אֶחָד

מֻקְצֶה דֶּרֶךְ קֶבַע לְהִתְבַּטְאוּת לְבָנוֹנִית בִּכְתָב רוֹמִי;

דֶּרֶךְ קֶבַע גַּם נִדְפְּסוּ בּוֹ פִּרְקֵי מִיתוֹלוֹגְיָה

שֶׁל כְּנַעַן הַקְּדוּמָה, מֵעֲלִילוֹת אֱלֹהֶיהָ, בְּעָלִים וְעַשְׁתָּרוֹת,

וְעִקָּרָם פְּרִי שַׁקְדָּנוּתָהּ שֶׁל מְשׁוֹרֶרֶת, מַאי לְבֵית מֹר.

כָּאָמוּר בִּכְתֹבֶת הַשִּׁלּוֹחַ, נִפְגַּשְׁנוּ בַּנִּקְבָּה

כְּחוֹצְבִים מִשְּׁנֵי עֲבָרֶיהָ.

זְמַן לֹא רַב קֹדֶם לְאוֹתָהּ פְּגִישַׁת-חוֹצְבִים

הִתְפַּתָּה סָעִיד עַקְל לְלַיְלָה, אַחַת מַעֲרִיצוֹתָיו, מְשׁוֹרֶרֶת

דְּרוּזִית מִן הַשּׁוּף, מִבֵּית גֻ’מְבְּלַט דַּוְקָה, צְעִירָה

מִמֶּנּוּ בְּעַשְׂרוֹת-שָׁנִים. (מַה מּוּזָר הַדָּבָר:

מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה אֵרַע גַּם לְיוֹנָתָן רָטוֹשׁ, לֹא כֵן?)

הָיָה זֶה בְּאַחַד רִגְעֵי-הָרֹגַע בַּאֲסוֹנָהּ הַמִּתְמַשֵּׁךְ

שֶׁל לְבָנוֹן, וְהַ Le Monde רָאָה בַּזִּוּוּג אוֹת לַבָּאוֹת…

הֵם נִשְּׂאוּ בִּכְנֵסִיָּה כָּלְשֶׁהִי, לְמוֹרַת-רוּחָם שֶׁל רַבִּים,

“מִצַּד הַכַּלָּה” כְּ “מִצַּד הֶחָתָן”, וְכַאֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי בּוֹ

כְּבָר הָיָה שָׁרוּי בְּלֹא לַיְלָה, שֶׁבְּעַד נִסְיוֹנָהּ לָבוּז

לְשִׁקּוּלִים שׁוֹשַׁלְתִּיִּים וְאִסּוּרִים עֲדָתִיִּים שִׁלְּמָה בְּחַיֶּיהָ.

אַךְ כְּדַרְכָּם שֶׁל אַנְשֵׁי-חָזוֹן פּוֹרְצֵי-דֶּרֶךְ,

הָיָה עַקְל מִתְעַלֵּם מִבְּשָׂרוֹ; אוּלַי גַּם מִבְּשַׂר זוּלָתוֹ.

בְּשִׂיחוֹתֵינוּ, שֶׁתָּכְפוּ וְהָלְכוּ, הָיָה כַּאֲחוּז אֵשׁ פְּנִימִית:

בְּהוֹפָעָתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת לְבָנוֹן תָּלָה

מַשְׁמָעוּת מְשַׁחְרֶרֶת; דִּמָּה לָחוּשׁ אֶת עֹצֶם הַצָּפוּן

בִּשְׁבִירַת הַמְּחִצּוֹת, וְחָזָה בְּרִית קְרוֹבָה לָקוּם בֵּין

אַרְצוֹ לְאַרְצִי, מְבַשֶּׂרֶת תְּמוּרָה מֻפְלֶגֶת לָאֵזוֹר כֻּלּוֹ.

בָּזֹאת לֹא נִפְלָה מֵרַבִּים מִבְּנֵי-אַרְצוֹ, וְלֹא רַק

נוֹצְרִים שֶׁבָּהֶם, אֲשֶׁר בִּתְחוּשַׁת-בֶּטֶן, פְּרִי נִסְיוֹן-דּוֹרוֹת,

הֵיטִיבוּ אוּלַי יוֹתֵר מִכָּל יִשְׂרְאֵלִי לֶאֱמֹד אֶת מִשְׁקַל

יָזְמָתָהּ הַצְּבָאִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּפָרְצָהּ אֶל שִׁטְחֵי לְבָנוֹן.

דְּבָרִים בְּאוֹתָהּ רוּחַ שָׁמַעְנוּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְבוֹאֵנוּ

בֵּירוּתָהּ, כְּשֶׁעָלִינוּ לִנְוֵה-הָהָר הֶהָדוּר שֶׁל שַׁרְל מַאלֵךְּ

* * *

פִּילוֹסוֹף-מְדִינַאי, נְצִיג בָּאוּ"ם וְשַׂר-חוּץ לְשֶׁעָבַר –

שֶׁקִּדֵּם אֶת פָּנֵינוּ בְּהַצְהָרָה שְׁקוּלָה וּמְנֻמֶּקֶת הֵיטֵב:

“בְּיָמִים אֵלֶּה מַפַּת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן נִכְתֶּבֶת מֵחָדָשׁ”.

בְּרוּחַ דּוֹמָה שָׁטַח דְּבָרָיו לְיָמִים שַׁגְרִיר-לְשֶׁעָבַר,

מֻסְלְמִי-סֻנִּי מִשּׁוֹעֵי בֵּירוּת הַיְשָׁנָה, מִמִּשְׁפַּחַת אַחַד

“הָאָבוֹת הַמְיַסְּדִים” שֶׁל לְבָנוֹן הַחֲדָשָׁה, שֶׁאַף לְאַחַר

הַמַּפֹּלֶת לֹא חָדַל מִלְּחַזֵּר אַחֲרֵינוּ, בַּאֲשֶׁר "בִּטָּחוֹן לְבָנוֹן

וּבִטָּחוֹן יִשְׂרָאֵל אֶחָד הֵם". גַּם אוֹתוֹ פָּעִיל דְּרוּזִי מְמֻלָּח מִן הַשּׁוּף

לֹא רָאָה סִכּוּי לְקִיּוּמָהּ שֶׁל דֶּמוֹקְרַטְיָה לְבָנוֹנִית אֶלָּא

אַחַר עֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁל סִימְבְּיוֹזָה נִמְרֶצֶת עִם יִשְׂרָאֵל;

וּבֻרְגָּנִים נְאוֹרִים מִנַּבָּטִיֶּה הַשִּׁיעִית הִסִּיקוּ נְכוֹחָה כִּי

שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן יִמְצְאוּ רַק אִם נִהְיֶה לָהֶם אֲנַחְנוּ לְמָעוֹז;

וְזָכוּר לְטוֹב אַף מַשְׂכִּיל אֶחָד שִׁיעִי שֶׁהִגִּיעָנוּ מִבַּעַלְבֵּךְּ –

מִרְמַס-רַגְלֵיהֶם שֶׁל ח’וּמֵינִי וּמוּסַאוִי וְתוֹפְסֵי-קְלַשְׁנִיקוֹב

אוֹכְלֵי-לַחְמָם – חָרֵד וְנִזְהָר, אַךְ אוֹמֵר הִזְדַּהוּת וֶאֱמוּנָה.

מַה חֵיפָה יֵשׁ בָּהּ עִיר תַּחְתִית וְעִיר עִלִּית,

זוֹ יַרְכָתָהּ עַל הַיָּם וְזוֹ עַל הָהָר,

כָּךְ אַף בֵּירוּת הַצְּפוֹנִית מִמֶּנָּה. רְצוֹנְכֶם: יֵשׁ בֵּירוֹת

שֶׁל יָם, וְיֵשׁ בֵּירוּת שֶׁל הַר. אֶל שְׁתֵּיהֶן

הִגִּיעַ צַהַ"ל בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה יָמִים, אֶלָּא שֶׁבִּמְבוֹאוֹת

הַיַּמִּית נֶעְצַר וְהֵחֵל לָצוּר עַל דּוּכְסוּת עֲרָפַאת

לְאַחַר שֶׁחֵיל-דַּמֶּשֶׂק שָׂשׂ-נֶחְפַּז לְהִתְקַפֵּל מִזְרָחָה

(בְּזַחְלָ"מִים עֲמוּסִים מַקְלְטֵי-טֶלֶבִיזְיָה וּשְׁאָר חֶמְדוֹת בִּיזָה) –

לְהַנִּיחַ לַיִּשְׂרְאֵלִים לַעֲשׂוֹת כָּלָה בִּבְזוּיֵי נַפְשׁוֹ-הוּא.

סְבָרָה הָיְתָה, עַל כָּל פָּנִים, שֶׁבְּתוֹךְ שָׁבוּעוֹת

אוֹ חֳדָשִׁים לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד שָׂרִיד וּפָלִיט

לְאָשָׁ"ף עַל אַדְמַת לְבָנוֹן: אַחֲרֵי שֶׁתָּסוּר אֵימָתוֹ

מִן הַדָּרוֹם תּוּכַל גַּם הַבִּירָה לִנְשֹׁם לִרְוָחָה,

לָקוּם מֵאֶפְרָהּ וּלְחַדֵּשׁ יָמִים כְּקֶדֶם. עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים,

לְמָשָׁל, כְּמוֹהֶם כְּכַתָּבֵי-חוּץ, לֹא יֻצְרְכוּ עוֹד לַחְשֹׁשׁ

פֶּן יִפְקְדֵם גּוֹרָלוֹ שֶׁל סָלִים אֶ-לַּוּזִי (שֶׁפֹּרְקוּ אֲבָרָיו

בַּשִּׁטָּה הַבְּדוּקָה: שְׁנֵי מֶרְצֶדֶסִים מוֹשְׁכִים, זֶה לְכָאן

וְזֶה לְכָאן) אִם לֹא יִרְקְדוּ לְמַנְגִּינַת הֶחָלִיל הָאֲשָׁ"פִי

(אוֹ הַסּוּרִי). גַּם לֹא יִשָּׁנוּ עוֹד נָהֳלֵי-זְוָעָה כִּשְׁאִיבַת

דָּמָם שֶׁל אֶזְרָחִים מִגּוּפֵיהֶם עַד צֵאת נִשְׁמָתָם

בְּאוֹתָן מְעָרוֹת-סְתָרִים שֶׁנִּגְלוּ בְּפַאֲתֵי צִידוֹן.

(שָׁבוּעַ לְאַחַר מַעֲשֶׂה שָׁמַעְתִּי עַל כָּךְ מֵעֵד-רְאִיָּה,

צַנְחַן-מִלּוּאִים, שֶׁעַתָּה-זֶה הִשְׁתַּחְרֵר וְשָׁב לִנְהֹג מוֹנִית

בְּחוּצוֹת תֵּל-אָבִיב. בְּדַבְּרוֹ הָיָה קוֹלוֹ חָנוּק-רוֹעֵד,

כְּמוֹ שָׁב וְרָאָה לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת הַגּוּפוֹת

הַשְּׁמוּטוֹת שָׁם בְּאֶפֶס-דָּמִים, בְּאֶפֶס-חַיִּים.)

עַל הַחֶרֶב כְּצִירוֹ-שֶׁל-עוֹלָם כָּתַב דֶּה-גּוֹל בִּצְעִירוּתוֹ.

בְּקַיִץ שְׁמוֹנִים-וּשְׁתַּיִם דִּמּוּ הַלְּבָנוֹנִים לִרְאוֹת, בְּלַהַט חַרְבָּהּ

הַמִּתְהַפֶּכֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּהִתְמַמֵּשׁ הַמֵּימְרָה לְעֵינֵיהֶם.

בְּתֹקֶף מַה שֶּׁהִשְׁתַּנָּה, וּבְצִפִּיָּה לַתְּמוּרוֹת שֶׁעוֹד תָּבֹאנָה,

נִתַּן מִשְׁנֵה-טַעַם בַּדִּבּוּרִים שֶׁל בָּשִׁיר גֻ’מַיֶּל הַצָּעִיר

וְתוֹמְכָיו עַל “הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַשְּׁנִיָּה” שֶׁל לְבָנוֹן, וְעַל

קֵץ לַמֶּנְטָלִיּוּת שֶׁל בְּנֵי-חָסוּת בְּצֵל הֶגְמוֹנְיָה מֻסְלְמִית.

אַנְטוּאַן יְדִידִי, שֶׁרֹאשׁוֹ אֲבַטִּיחַ עַל גֶּזַע אָטָד,

נַתְחָן וְנַסְחָן עַז-בִּטּוּי, שָׁלַף בְּגָאוֹן הַקְלָטוֹת שֶׁל

“תֵּזוֹת”, שֶׁגִּבֵּשׁ אַרְבַּע שָׁנִים קֹדֶם, עַל “הַתְּקוּפָה הַיִּשְׂרְאֵלִית”

בְּתוֹלְדוֹת הָאֵזוֹר. קַל-וָחֹמֶר אַבּוּ-אַרְז, מְפַקְּדָם שֶׁל

“שׁוֹמְרֵי הָאֲרָזִים”, יְלִיד עֵין-אִבְּל שֶׁבִּגְבוּלֵנוּ, שֶׁעוֹד בָּאָבִיב

הִקְדִּים וְהֵכִין שׁוּרַת מִסְמָכִים וְחוֹזִים שֶׁעֲלֵיהֶם תְּבַסֵּס

לְבָנוֹן, חָפְשִׁיָּה מֵעֹל דַּמֶּשֶׂק וְאָשָׁ"ף כְּאֶחָד, אֶת יְחָסֶיהָ

עִם יִשְׂרָאֵל( לְרַבּוֹת חוֹזֶה לְאִי-הַתְקָפָה וְלַהֲגַנָּה הֲדָדִית).

וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה גַ’וָּאד בּוּלוּס הַיָּשִׁישׁ,

מְדִינַאי שֶׁנַּעֲשָׂה הִיסְטוֹרְיוֹן, וּבִסְפָרָיו פִּתַּח הַשְׁקָפָה מְפֻכַּחַת

וּרְחָבָה עַל קוֹרוֹת הַמִּזְרָח מֵרֵאשִׁית הַיָּמִים וְעַד הֵנָּה,

לְפִיהָ הַכִּבּוּשׁ הָעַרְבִי-הַמֻּסְלְמִי הוּא קֶטַע אֶחָד

בְּרֶצֶף-חִלּוּפִים דִּינָמִי – לֹא גּוֹלֵל שֶׁנִּסְתַּם. אָכֵן

שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת עָשִׂיתִי בִּמְחִצָּתוֹ, מַקְשִׁיב לְשֶׁטֶף דִּבּוּרוֹ הַצָּלוּל,

בְּבֵיתוֹ שֶׁבְּאַנְטִלְיַאס, בְּצֵל פֶּסֶל-הָעֲנָק שֶׁל “יֵשׁוּעַ הַמֶּלֶךְ”

וּמוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַצּוּלֶלֶת יַמָּה – וּבָרֶקַע מַטְּחֵי הַפְּגָזִים

שֶׁל סָטִי"לִים יִשְׂרְאֵלִיִּים הַדָּשִׁים אֶת הָעִיר הַתַּחְתִית, הַשְּׁבוּיָה.

אַף כְּשֶׁנִּלְקַחְתִּי אַחַר-כָּבוֹד לִישִׁיבָה שְׁבוּעִית שֶׁל

אִישֵׁי “הַחֲזִית הַלְּאֻמִּית”, הֵם “שִׁבְעַת חַכְמֵי לְבָנוֹן”,

וְהוּא בְּתוֹכָם, הִצְהִיל פָּנִים לִקְרָאתִי, לְהַבְלִיט יְדִידוּת;

הֵן לֹא לְמַעֲנִי עָשָׂה כֵּן אֶלָּא “לְמַעַן הָעִקָּרוֹן”…

כַּאֲשֶׁר נִפְטַר, אַחֲרֵי הַמַּפֹּלֶת, הָיָה לִבּוֹ שָׁבוּר.

בְּלִי סָפֵק. אַךְ אוּלַי הִשְׂכִּיל לִזְכֹּר, בְּבוֹא עִתּוֹ,

כִּי חַיָּיו אַף הֵם רַק קֶטַע בָּרֶצֶף הַדִּינָמִי –

וְ“יֵשׁוּעַ הַמֶּלֶךְ” אוּלַי בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים צָפָה בּוֹ.

בְּחִלּוּפֵי-דְּבָרִים עִם יָדִיד דּוֹרֵשׁ-טוֹב-לִי בְּבֵירוּת

בְּאוֹתָם יְמֵי-הֲרַת-עָתִיד, לֹא הִבְלַגְתִּי וְהֵטַחְתִּי בְּפָנָיו:

“לֹא לַעֲשׂוֹת כֶּסֶף בָּאתִי לְכָאן אֶלָּא לַעֲשׂוֹת הִיסְטוֹרְיָה”

(וּבְשֵׁפֶל-קוֹל הוֹסַפְתִּי: “אוֹ לְפָחוֹת לַעֲזֹר בַּעֲשִׂיָּתָהּ”).

אִם אֲנִי הַקָּטָן כָּךְ, קַל-וָחֹמֶר סָעִיד עַקְל,

שֶׁגָּמַר אֹמֶר לַעֲשׂוֹת בְּמוֹ-פִּיו הִיסְטוֹרְיָה בִּירוּשָׁלַיִם.

בֶּאֱמֶת-וּבְתָמִים הֶאֱמִין כִּי יֵשׁ חֲשִׁיבוּת לְכָךְ

שֶׁפַּיְטָן כְּמוֹתוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ נִשָּׂא בְּפִי כָּל אִישׁ-סֵפֶר

הַשּׁוֹמֵעַ עַרְבִית, יָקוּם כְּלָבִיא וְכַאֲרִי יִתְנַשֵּׂא וָקֳבָל-

עַם-וְעוֹלָם יַשְׁמִיעַ קוֹל בָּרָמָה – וְיָדְעוּ אוֹיֵב וְאוֹהֵב

כִּי סָעִיד עַקְל דִּבֵּר. לָכֵן בָּרִי הָיָה לוֹ

כִּי חַיֶּבֶת מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל לְהַזְמִינוֹ לִנְאֹם בַּכְּנֶסֶת!

יִהְיֶה זֶה, בְּלִי כָּל סָפֵק, נְאוּם פּוֹתֵחַ-תְּקוּפָה,

כְּגוֹן זֶה שֶׁנָּשָׂא שָׁם סַאדַאת בְּשַׁעְתּוֹ, וְעַל כֵּן

מִן הַדִּין שֶׁיֻּשְׁמַע בְּאוֹתוֹ מָקוֹם דַּוְקָה…הוּא הִתְקַשָּׁה

לְקַבֵּל שֶׁמַּעֲמָד כְּגוֹן זֶה שָׁמוּר לְרֹאשׁ-מְדִינָה בִּלְבַד.

בְּעֵינָיו הָיָה זֶה טִעוּן שֶׁל לַבְלָרִים מוּל נָבִיא,

שֶׁאִם גַּם יִתְפֹּס בִּתְנָאִים רְגִילִים, אֵין בּוֹ לִשְׁלֹל

זְכוּת וְחוֹבָה שֶׁל מְשׁוֹרֵר כָּמֹהוּ, אֲשֶׁר לְעֵת כָּזֹאת

יֵחָשֵׁב דְּבָרוֹ לֹא פָּחוֹת מִדְּבַר רָאשֵׁי מְדִינָה וּלְאֹם – >

וְאָכֵן, גַּם דַּלֵּי-דִּמְיוֹן שֶׁבָּנוּ לֹא יָכְלוּ שֶׁלֹּא

לְהַעֲרִיךְ אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה עַקְל בְּהוֹפִיעוֹ בִּירוּשָׁלַיִם.

אַף הוּא, מִשֶּׁהֻצַּע לוֹ שֶׁיִּנְאַם מֵעַל הַר-הַצּוֹפִים –

דֻּגְמַת הַלּוֹרְד בַּלְפוּר בִּפְתִיחַת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית–

רָאָה בָּזֶה תַּחֲלִיף שֶׁיְּסַפֵּק אֶת הַכָּרַת-עֶרְכּוֹ וְכֵן

אֶת צָרְכֵי הַשָּׁעָה וְהַהִיסְטוֹרְיָה. מִתּוֹךְ הַכָּרַת יֻקְרָתוֹ

שֶׁל הַמַּעֲמָד הַצָּפוּי, שֶׁמֻּבְטָח לוֹ כִּי יַכֶּה גַּלִּים

כְּאֵרוּעַ תִּקְשָׁרְתִּי בֵּינְלְאֻמִּי רִאשׁוֹן-בְּמַעֲלָה, אֲשֶׁר יָרִים

גַּם אֶת קַרְנָהּ שֶׁלָּהּ, בָּאָרֶץ וּבְרַחֲבֵי תֵּבֵל,

הִקְצְתָה הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית לָאֵרוּעַ אוּלָם-יְשִׁיבוֹת חֲגִיגִי

שֶׁל הַסֵּנָט, בִּמְרוֹמֵי הַר-הַצּוֹפִים; מָקוֹם לִשְׁלָשׁ-מֵאוֹת

מֻזְמָנִים וּנְצִיגֵי תִּקְשֹׁרֶת, עַל הַצִּיּוּד הַנִּדְרָשׁ לְסוּגָיו…

בָּעֶשְׂרִים-וּשְׁלשָׁה בְּאוֹגוּסְט נַעֲשָׂה בָּשִׁיר גֻ’מַיֶּל הַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר

שֶׁל לְבָנוֹן, וּבְשׂוֹרַת עִדָּן חָדָשׁ קָרְמָה עוֹר וְגִידִים.

עַתָּה שָׁקַד עַקְל, בְּהַכָּרַת הָאַחֲרָיוּת שֶׁעָמַס עַל שִׁכְמוֹ

וּבִתְחוּשָׁה גּוֹבֶרֶת שֶׁל דְּחִיפוּת, לְהָכִין אֶת נְאוּמוֹ

לַמּוֹעֵד שֶׁקָּבַעְנוּ, בְּעֵצָה אַחַת עִמּוֹ, לְרֵאשִׁית אוֹקְטוֹבֶּר:

תְּמוּנַת קַדְמוּת קוֹרֶנֶת, הוֹוֶה גָּאוּל, עָתִיד שַׂגִּיא

אֲשֶׁר יְבָרֵךְ אֶת בּוֹנָיו בַּשָּׁלוֹם, כִּימֵי שְׁלֹמֹה וְחִירָם –

מִלִּים יְזְכְּרֵן דּוֹר-יָבוֹא וְעַל לוּחוֹת תֵּחָקַקְנָה…

לֵילוֹת כְּיָמִים שָׁקַד עָלָיו, בְּעוֹד עוֹזַרְתּוֹ הָאַרְמֵנִית הַמְּסוּרָה–

כַּתְבָנִית-מַזְכִּירָה-אַפְסְנָאִית-נַהֶגֶת – מוֹצִיאָה מִתַּחַת יָדָהּ

טְיוּטוֹת חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים, מֻגָּהוֹת וּמְתֻקָּנוֹת, שֶׁל נֹסַח-יְסוֹד

בְּצָרְפָתִית, וְתַרְגּוּם עַרְבִי בְּצִדּוֹ. (הַצַּד הַיִּשְׂרְאֵלִי אָמוּר הָיָה

לִדְאֹג לְכָל הַשְּׁאָר.) בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֶפְּטֶמְבֶּר

גֻבְּשָׁה הַטְּיוּטָה הָאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה – נֹסַח סוֹפִי, שֶׁאֲתַרְגְּמוֹ עִבְרִית.

בַּשְּׁלשָׁה-עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ אַגִּיעַ עִם עֶרֶב לְבֵירוּת, עִם חֲבֵרַי,

וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּמִשְׂרָדוֹ אֲשֶׁר בְּסִן-אֶל-פִיל, נַעֲבֹר יַחְדָּו

פַּעַם אַחֲרוֹנָה עַל הַנֹּסַח הַסּוֹפִי הַלָּזֶה. בִּקְרוֹב

רִכְבֵּנוּ בַּמּוֹעֵד הַמֻּסְכָּם לִמְבוֹאוֹת בֵּירוּת הָיָה הַכְּבִישׁ

רַב-הַמַּסְלוּלִים חָשׁוּךְ וּפָקוּק. הִדְלַקְנוּ אֶת הָרַדְיוֹ

לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת בְּ“גַלֵּי צַהַ”ל". בַּשִּׁדּוּר הַזֶּה נִמְסַר לָרִאשׁוֹנָה

שֶׁהַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר הַצָּעִיר נִפְצַע לִפְנֵי שָׁעָה בְּהִתְפּוֹצֵץ

מְכוֹנַת-תֹּפֶת בְּמַטֵּהוּ אֲשֶׁר בְּאַשְׁרָפִיֶּה. מִשֶּׁנִּכְנַסְנוּ לִשְׁכוּנוֹת

דְּרוֹם-מִזְרָחָהּ שֶׁל הָעִיר לִוּוּנוּ מַטָּחִים שֶׁל אֵשׁ אוֹטוֹמָטִית:

יְרִיּוֹת-שִׂמְחָה עַל כָּךְ שֶׁאִם גַּם נִמְנוּ עֶשְׂרִים

חֲלָלִים, חַי-וְקַיָּם הַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר, הַמַּנְהִיג, הַמְפַקֵּד.

כֵּן, הָיוּ שֶׁנִּשְׁבְּעוּ כִּי רָאוּהוּ נֶחְלָץ, מְחַיֵּךְ

וְאוֹמֵר-נִצָּחוֹן; הָיוּ שֶׁרָאוּ גַּם אֵיךְ קָם מֵאֲלֻנְקָתוֹ.

לְמַעֲשֶׂה, כָּךְ הִתְבָּרֵר, נֶהֱרַג בּוֹ-בַּמָּקוֹם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ

קְשָׁיִים בַּזִּהוּי הַמֻּחְלָט, וְרַבִּים בַּצָּר-לָהֶם הֶעְדִּיפוּ אַשְׁלָיָה.

רַק שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי חֲצוֹת, בַּמַּטֶּה שֶׁל אַבּוּ-אַרְז,

לֹא הַרְחֵק מִמְּקוֹם הַפִּצּוּץ, טִלְפֵּן מִישֶׁהוּ וְאִשֵּׁר סוֹפִית.

עַד אָז הָיִינוּ מִתְאַמְּצִים לְהִתְלוֹצֵץ. כְּמֻרְגְּלֵי קֶטֶל,

פִּתְּחוּ הַלְּבָנוֹנִים דְּרָכִים מִשֶּׁלָּהֶם לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַפֻּרְעָנוּת.

יְדִידֵנוּ הָאֶלֶגַנְטִי אַף בִּקֵּשׁ תְּחִלָּה שֶׁנִּסְעַד “אֵצֶל אֶמִיל”,

בְּמַעֲלֵה הָהָר, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית-מֶרִי. “הַנַּח”, שִׁדַּלְתִּיו בִּדְבָרִים,

“אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּגִּידוּ שֶׁיָּצָאתָ לָחֹג אֶת פְּצִיעַת בָּשִׁיר?!”

נִכְלַם הָאִישׁ וְשָׁלַח לְהָבִיא מַטְעַמִּים מִמִּסְעָדָה אַחֶרֶת, סְמוּכָה…

מִמֶּרְחַק הַשָּׁנִים עוֹלֶה בְּךָ הִרְהוּר שֶׁמָּא אָמְנָם

דִּמָּה לִרְאוֹת בָּאָסוֹן סִכּוּי שֶׁל גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ.

רָפֶה הַבָּשָׂר, וְעֵינֵי-הַבָּשָׂר לֹא לְמֵרָחוֹק תִּרְאֶינָה.

לְמָחֳרָת, עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים, חֲפוּיֵי-רֹאשׁ, לָשׁוּב הַבַּיְתָה,

בַּכְּבִישׁ שֶׁנִּמְצָא פָּנוּי בְּמִדָּה חַסְרַת-תַּקְדִּים, וְהִנֵּה פָּנִים מֻכָּרִים:

מַטְרוֹנִית מָרוֹנִית שְׁכֵנָה וַהֲדוּרָה, נִגֶּשֶׁת לִמְכוֹנִית מֶרְקוּרִי –

כְּכָל הַנִּרְאֶה בְּדַרְכָּהּ לַהַלְוָיָה בְּבִכְּפַאיָה, בְּסִיסָם

שֶׁל בְּנֵי-גֻ’מַיֶּל בְּהַר הַלְּבָנוֹן. “אַתֶּם קְבַרְתֶּם אוֹתוֹ”,

מַפְטִירָה הִיא בְּלַחַשׁ-אֶפְעֶה, עֵינֶיהָ כִּידוֹנִים. לְמָחֳרָת

בָּאוּ צַבְּרָא וְשָׁתִילָא, וְאַחַר-כָּךְ כָּל מַה שֶּׁנִּדַּרְדֵּר אַחֲרֵי-כֵן.

הַרְבֵּה דְּבָרִים נִקְבְּרוּ בַּמַּפֹּלֶת. בְּתוֹכָם, גַּם הַנְּאוּם הַהִיסְטוֹרִי

שֶׁל מְשׁוֹרֵר תָּמִיר, אִישׁ-חָזוֹן, שַׂב-תַּלְתַּל וּגְבַהּ-מֵצַח,> וּשְׁמוֹ סָעִיד עַקְל

הַמְשׁוֹרֵר, הִסְתַּבֵּר לָנוּ פַּעַם, בְּשִׂיחַת-חֻלִּין נְדִירָה,

זָכַר אֶת אִמָּה הַמְּנוֹחָה שֶׁל אִשְׁתִּי מִימֵי בְּחוּרוֹתָיו

בְּבֵירוּת הַתַּחְתִּית. רוֹאֶה הָיָה אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ-הוֹמִיּוֹת

בְּבַאבּ-אִדְרִיס, מְקוֹם מְגוּרֶיהָ – וְחוֹמֵד אוֹתָהּ בִּלְבָבוֹ:

“אִשָּׁה יָפָה הָיְתָה…” אַךְ כַּאֲשֶׁר בְּאַחַד הַיָּמִים

בִּקַּשְׁתִּי לָגֶשֶׁת עִם אִשְׁתִּי לַמְּקוֹמוֹת הָהֵם בְּמַעֲרַב הָעִיר,

אֶל נוֹפֵי יַלְדוּתָהּ וּנְעוּרֶיהָ, הִתְמָרְדָה, וּבְעֵינַיִם לַחוֹת

הָפְכָה לָנוּס מִשָּׁם. הַמַּרְאֶה כָּבֵד הָיָה מִנְּשׂא:

בְּשֶׁמֶשׁ-הַצָּהֲרַיִם נִגְלָה לְעֵינֵינוּ יְשִׁימוֹן שֶׁל גַּלֵּי-חֳרָבוֹת

וּרְחוֹבוֹת לֹא-אָדָם-בָּם; מַמְלֶכֶת-עֲזוּבָה לְחַיּוֹת-בַּיִת

שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת בַּעֲלֵיהֶן, מַצַּע-דְּמָמָה לְאֹחַ וְעַכְבָּר…

אֲבָל מֵאָז אוֹתָהּ טְרַאוּמָה עָבְרוּ שָׁנִים. חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה

כִּמְעַט. וְיֵשׁ סִמּוּכִים לַדֵּעָה שֶׁאוֹתָהּ קִבְרַת-עִיר מִתְעוֹרֶרֶת

לְחַיִּים. לְאַט-לְאַט, וּפֹה-וָשָׁם אֲפִלּוּ חִישׁ-מְהֵרָה.

וְלֹא רַק הַפִּנָּה הַהִיא. גַּם לֹא בֵּירוּת לְבַדָּהּ.

אִם תִּשְׁמְעוּ כֵן, הַאֲמִינוּ! כָּל שֶׁהִכִּיר אֶת לְבָנוֹן

בְּעָנְיָהּ וּבְיִסּוּרֶיהָ, וְגַם בַּהֲפוּגוֹת שֶׁל הַחְלָפַת-רוּחַ,

יוֹדֵעַ מָה-עַזָּה הַחִיּוּת בְּעַמָּהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת,

לְכָל עֲדוֹתָיו הַנִּצּוֹת, מַה-גָּדוֹל כִּשְׁרוֹן-הַחַיִּים

וְכִשְׁרוֹן-הַשְּׂרִידָה שֶׁלּוֹ… מַזְכִּיר אוּלַי אֶת קַרְתּ-חֲדַשְׁת,

לְמָשָׁל, לִפְנֵי הַמִּלְחָמוֹת הַ“פּוּנִיּוֹת”, וְאַחֲרֵי הָרִאשׁוֹנָה, וְהַשְּׁנִיָּה?

דּוֹמֶה, לֹא לְחִנָּם מוֹצְאִים יוֹדְעֵי-דָּבָר קִרְבָה אֶטִימוֹלוֹגִית

בֵּין FOINIKES, הֵם הַפֶנִיקִים, בִּיוָנִית קְלַסִּית, וּבֵין

ה- PHOENIX, זֶה עוֹף-הַחוֹל הָאַגָּדִי, הַנִּשְׂרָף מִדֵּי אֶלֶף

שָׁנָה וְשָׁב לִתְחִיָּה. שֶׁמָּא הָיָה אָמְנָם הָעוֹף הַהוּא

בְּקַדְמַת הַיָּמִים סֵמֶל-הִזְדַּהוּת עָמֹק לְיוֹרְדֵי-הַיָּם

מִגְּבָל וְצוֹר, וְצִידוֹן וְאַרְוָד. בַּמִּזְרָח שֶׁלָּנוּ בִּכְלָל

דַּק הַגְּבוּל בֵּין קַדְמוּת לְהוֹוֶה, בֵּין נִקְבָּר לְנוֹלָד.

כָּאן אוּלַי יִשְׁאַל הַקּוֹרֵא, סָמוּךְ לִקְצֵה גְּבוּל סַבְלָנוּתוֹ:

מַה יֵּשׁ בְּכָל זֶה בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילֵנוּ?… אָשִׁיב לוֹ בְּעוֹד

זִכָּרוֹן פְּרָטִי קָטָן מִשֶּׁלִּי: מַעֲשֶׂה בִּשְׁלשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לִסְעוּדָה

בְּגוּשׁ-דָּן, בְּבֵית-אֹכֶל סָמוּךְ לְבֵית-עָלְמִין תֵּל-אֲבִיבִי,

כִּשְׁנָתַיִם לְאַחַר שֶׁקָּרְסָה יָזְמָתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁטְחֵי לְבָנוֹן.

אֶחָד הָיָה הִיסְטוֹרְיוֹן וּמִזְרְחָן נוֹדָע בִּשְׁעָרֵינוּ, עוֹד אֶחָד

יָדִיד שֶׁבָּא לְבַקֵּר, אַף הוּא הִיסְטוֹרְיוֹן וּמִזְרְחָן.

וְהַשְּׁלִישִׁי אֲנִי הַקָּטָן. מְסִיחִים הָיִינוּ בְּלִקְחֵי אוֹתָה מַפֹּלֶת,

בְּאִפּוּק וּבִמְתִינוּת, כַּיָּאֶה לָאֲנָשִׁים מְיֻשָּׁבִים. רַק הָאוֹרֵחַ,

בְּעֶצֶם, הִתְרַתַּח לִרְגָעִים – כְּמִי שֶׁהִמֵּר עָלֵינוּ וְנִכְזַב.

לְבַסּוֹף זָז תְּזוּזָה נִמְרָצָה עַל מוֹשָׁבוֹ וְהֵטִיחַ כְּלַפֵּינוּ,

חַד וְחָלָק, וּמְלֹהָט: "אַתֶּם חַיָּבִים פַּעַם לְהַחְלִיט

אִם רוֹצִים אַתֶּם לִהְיוֹת אִימְפֶּרְיָה – אוֹ מְדִינָה יְהוּדִית!"

הַאֵין זוֹ, בְּמִשְׁפָּט אֶחָד קָצָר, כָּל הַדִּילֵמָה כֻּלָּהּ?

יארנטון, אוקספורד, דצמבר 1996