רקע
שאול טשרניחובסקי
שִׁיר עֶרֶשׂ
mנחלת הכלל [?]
tשירה

נִטְּשׁוּ צְלָלִים, דֹּם צִפֳּרִים,

נוּמָה, בְּנִי, אֶפְרֹחִי

אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר:

אִתְּךָ הֵן אָנֹכִי.

יְאוֹר מִזְרָח, כַּנְפֵי רְנָנִים

יְצַפְצְפוּ וִירַנֵּנוּ,

יֶחֱוַר שַׁחַר, וּמִקֶּדֶם

יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.


עִבְרִי הִנָּךְ, בְּנִי; אַךְ זֶה הוּא

אָשְׁרְךָ גַּם אֲסוֹנְךָ,

חֹטֶר גֶּזַע עַם-הַקְּדוּמִים,

עַל הָעַמִּים גְּאוֹנְךָ.

עוֹדְךָ נָעַר: תִּגְדַּל, תֵּדַע

גְּדוֹלוֹת עַמְּךָ פָּעַל,

אָז תָּבִינָה נְצוּרוֹת יִפְעַל

עֵת שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל.


גֶּבֶר תִּהְיֶה – יַד אַכְזָרִים

תִּהְיֶה בָּךְ, אֶפְרֹחִי.


עַד לֹא תֵּדַע נוּמָה, שְׁקֹטָה,

אִתְּךָ כִּי אָנֹכִי!

נוּמָה, בְּנִי, הַיּוֹם כִּי פָנָה,

חֹשֶׁךְ יַעַטְרֶנוּ.

אַל מִצִּלְלֵי-אֹפֶל תָּגוּר:

יַעַל גַּם שִׁמְשֵׁנוּ.


נוֹדֵד תִּהְיֶה בִּמְלֹא-תֵּבֵל,

אַךְ מוֹלַדְתְּךָ אַחַת,

זֹאת אַל תִשְׁכָּח: נִסְּךָ – "צִיּוֹן

עַד רִדְתְּךָ שַׁחַת.

אִם גַּם יְאַחֵר יוֹם הַגְּאֻלָּה,

יִצְעַד שַׁעַל-שָׁעַל,

אַל תִּוָּאֵשׁ, אַסִּיר-תִּקְוָה:

עוֹד שִׁמְשֵׁנוּ יָעַל.


עַל הַיַּרְדֵּן וּבַשָּׁרוֹן

שָׁם עַרְבִיִּים חוֹנִים,

לָנוּ זֹאת הָאָרֶץ תִּהְיֶה!

גַּם אַתָּה בַּבּוֹנִים!

וְיוֹם יָקוּמוּ נוֹשְׂאֵי-דֶגֶל,

אַל תִּמְעֲלָה מָעַל:

אֶל כְּלֵי-זֵינְךָ בַּגִּבּוֹרִים –

כִּי שִׁמְשֵׁנוּ יַעַל!


 

אודיסה 1897

המלצות קוראים
תגיות