רקע
יצחק ליבוש פרץ
הגולם
יצחק ליבוש פרץ
תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: יידיש
פרטי מהדורת מקור: דביר; תשכ"א

צדיקים גדולים היו מראים לפנים מופתים גדולים… כשהתנפלו לפנים בפּראָג על הגיטו וביקשו לטמא את הנשים, לשׂרוף את הילדים ולשחוט את השאר; כשהיה כבר בחינת “כלו כל הקצין”, הניח המהר“ל את הגמרא, יצא אל הרחוב, ניגש אל ערימת-החמר הראשונה שנזדמנה לו לפני פתחו של מלמד, ולש ועשׂה גוף של חמר. – ולגולם הזה נפח רוח באפיו – והלה התחיל נע; אחר-כך לחש לו אל תוך אזנו “שם” – והגולם דנן יצא מתוך הגיטו. – המהר”ל חזר אל בית-המדרש ללמוד תורה, והגולם התנפל על שׂונאינו, ששׂמו מצור על הגיטו, והיה דש בהם כאִכּר שדש באלומות… בני-אדם נפלו לפניו כזבובים!

פּראָג מתמלאה הרוגים… וכך נמשך הדבר – כפי שמסַפּרים – יום ד‘, יום ה’; וכבר יום ו', והשעון מצלצל שתים-עשׂרה, והגולם עדיין הוא עוסק בשלו.

– רבי! – התחנן הקהל – הגולם הורג את כל פראָג כולה! לא ישאר מי שיסיק בשבת את התנור, מי שיסיר את הפמוטות מעל השולחן!

המהר"ל הפסיק שנית למוּדו, ניגש אל העמוּד והתחיל אומר “מזמור שיר ליום השבת”!

הגולם פסק מלעשׂות מלאכתו. הוא חזר אל הגיטוֹ, אל תוך בית-המדרש, ובא וניגש אל המהר“ל. המהר”ל לחש לו שוב משהו על אזנו; ועיניו של הגולם חזרו ונעצמו, הנשמה יצאה מתוכו, והוא חזר ונעשׂה גולם של חמר…

הגולם מוטל עד היום בבית-הכנסת הגדול בפּראָג חבוי בעלית-הגג, מכוסה קורי עכביש, הפורשים ויוצאים מכל ארבעת הקירות ומתפשטים על פני כל העליה, שלא תראה אותו, את הגולם, עינו של אדם, ובפרט נשים מעוברות מעזרת הנשים! ועל-כן באמת אסור לנגוע בקורי-העכביש הללו, ומי שנוגע בהם – סופו מת… הזקנים המופלגים ביותר אינם זוכרים עוד את הגולם, אך החכם-צבי, נכדו של המהר"ל, שוקל בדבר: אם מותר לצרף גולם כזה למנין או למזומן…

את הגולם, רואים אתם – לא שכחו אף-על-פי-כן… הוא ישנו! אך ה“שם”, כיצד להחיות את הגולם בשעת הדחק, – השם הזה נשכח ונעלם כנופל לתוך המים! וקורי-העכביש מתרבּים ומתעבּים וחלילה מלנגוע בהם – ומה תעשׂה!

המלצות קוראים
תגיות