רקע
איתמר בן-אב"י
סינגפור – מפתח המזרח
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: הועד הצבורי להוצאת כתבי איתמר בן אב“י; תשל”ח

– האריה! האריה! ברח־נא!

זה היה קול־הזוועה, אשר התמלט מפיו של אחד המאלאיים לחברו המבוהל בתוך יער עבות, לא רחוק משפת־הים, באי קטן ודל, במיצר סומאטרה, לפני כמאה שנה.

– “סינגא; פּוּרה!” – בשפה המאלאיית, כמובן.

ומבין העצים עתיקי־הימים, שעיני אדם בן־תרבות לא ראום אולי עד אז אף בחלום, יכול האיש האומלל, ערום ועריה לחזות, לראות במבט־חרדות כיצד זינק הלביא הנורא על טרפו, וישסעהו לקרעים בטרם יכול מישהו להחיש לו עזרה.

אפיזודה קטנה לכאורה, שהן לא הראשון וגם לא האחרון היה יליד־אסיה זה במלחמתו הנצחית נגד חיות־הבר והיער גם יחד. אלא שממרחק הגלים, על סיפון הספינה המזויינה בדגל בריטניה הגדולה לתורנה, עמד אמיר־הים האנגלי סר ג’ון ראפאלס, ויאזין לקול האזעקה הנזכרת. מיד הוריד האמיר אל שפת־הים סירת־שיט מהירה ומלחים אחדים ניסו לחדור אל היער העבות. אבל לשוא.

וכשחרדו המלחים אל המאלאי השני, אשר נשאר בחיים, החיוור כמת ורועד כציפור בפני עיט הממריא המרומים, גימגם לכל שאלותיהם פעם אחר פעם, רק את המלים המקוטעות:

– סינגא! פורה! סינגא פורה!

האריה! ברח־נא!

מכאן שם המקום הזה לדורות: סינגפור, בצורתו האנגלית המקוצרה.

*

אם אמיתית אגדה זאת ביחס לכינויה המקורי של הקריה הנפלאה, המעטירה כיום את שערי המזרח המרכזי, ואם לאו, הרי אמת אחת בולטת לעיני כל רואיה בודאות גמורה, והיא – כי אין כמקום הזה בכל מקומות העולם כעמדת־מפתח צבאית וימית, ודגל ג’ון־בול הוא המרחף על־פני מבצריה המרובים מאז התאחז בה סר ג’ון ראפאלס ועד היום הזה.

כשעברתי בתעלת־סואץ ופני מועדות לאוסטרליה דומה היה לי כי אין כתעלה לחשיבות אסטרטגית, מנקודת־מבט הקיסרות הבריטית, בהיותה המחברת את ים־התיכון לים־סוף ולע־ידי־כך את איי אנגליה לאחוזותיהם בהודו ובסין.

כשהגעתי לעדן, במבוא האוקינוס ההודי, האמנתי לרגע, בכל־אופן, כי נמל זה בשערי ערב הדרומית, עם תוספת האי פרים במרחק מאה פרסאות ממנו, חשוב עוד יותר לתחבורת בריטניה הגדולה במדינות הים, ואשווה אותה לגיברלטאר האירופית, ממול לסיטה ולטנג’ר המרוקאיות.

כשביקרתי בסלעי הונג־קונג, ועיני מסתכלות בסלע העיקרי הדומה כל־כך לראש הכרמל במפרץ חיפה, נטיתי להאמין כי טעיתי בחשבונותי עד כה וכי הגיברלטר של אסיה כולה היא נקודה סינית זאת בכל הדרה, יפעתה ועוזה.

אפס, מה כל אלה ביחס לסינגפור, רבתי באיים – סינגפור, שהאנגלים הפכוה במאה שנים לכל היותר לאחת הערים היותר הומיות בעולם כולו ולמפתחו האמיתי של אלבין הגאה.

זה כבר שעות אחדות שספינתנו ההולנדית חותרת אל האי הקטן בערך (כמה מאות קילומטרים מרובעים, זאת אומרת פחות מאי סנפיר שלנו במבוא מפרץ אילת!) שבדרומיתו הוקמה תחנה מלחמתית זאת על בסיס תכנית מחושבת מראש.

השעה חמש בבוקר, עם אור האשמורת מווריד את כל הסביבה בכתמי־ורדים ללא־גבול ורוח צח שפיים מלטפת את פנינו בנועם מיוחד. יחד אתנו, מאחורינו גם לפנינו, ספינות ללא־מספר, גדולות וקטנות, הללו מתחרות אתנו כדי להגיע אל תוך הנמל רגע אחד קודם, והללו רוגעות לרוח היום הקרב. גם דוגיות, גוליות, תורניות ומפרשיות שחומות ואדומות, ומדריכים קטנים וגדולים בשריקותיהם המרגיזות, רפסודות רחבות ואיתנות מלאות אדם וסחורה; דוברות צרות ומהירות מגזעי עצים מהודקים אלה לאלה ומשוטיות סתם, שרק איש אחד יכול להתכנס בהן לשם מישחק, וכלי־גומא אף הם. בפעם הראשונה הבינותי כאן את מובנו של המונח הנפלא הלזה – מספר ישעיהו. שכולם עשויים קנים ומחצלות, והפלא הוא לראותם שטים על פני המים בבטחון מפתיע ומצהיל כאחת. לא, מאז החילותי לרדת במים רבים, מאז ביקרתי במיפרצים, בימים ובאוקינוסים לא אזכור כי ראיתי מצע־תרנים שכזה, לא אזכור כי נפגשתי בתנועה דומה לזו על פני מים רבים.

משק־קצף סואן המלבין את התכלת הנרחבת בקוים־קוים, שורות־שורות, זרמים־זרמים, ללא הפוגות. כנפי ברבורים מלאכותיים אינן יודעות מנוח יומם ולילה.

אכן, לכרך היושב על המים ממש אנחנו חותרים לאט־לאט. הכרך הימי ב“הא” הידיעה.

*

תחילת הבנין לא היתה קלה ביותר.

המאלאיים, אשר הובאו לאי הזה ממדינת ז’והור הקרובה, בצפון, כילידי יאבה, באלי, וכל האיים המיושבים על־ידי גזע עצל זה, לא התייחסו בחיבה יתירה למרכז הבריטי החדש. ראו האנגלים כי אין תקוה להם מהילידים, וניצנץ רעיון פתאומי בראשם: למה לא יביאו למקום הזה סינים? הן ידועים היו אלה, מהנסיונות השונים באי ציילון ובכמה מערי הודו, כי אין כמותם לצייתנות, לרצון העבודה ולהבנת סוד הקימוץ והריכוז. התוצאה: בפחות מעשר שנים נוצרה עיר שלימה, והיום מונים הסינים באי סינגפור שמונים אחוז מהאוכלוסיה. כבערי אי־הצלב, כברוב הקריות המסחריות ביאבה ובסומאטרה ועוד יותר מכך בהרבה – הכל כאן בידי הסינים, למן שרוך ועד נעל. המאלאיי מסתפק בחיי יום־יום, בעגלונות פעוטה, בעבודת־שירות זולה, בשיט ימי. החנויות, המחסנים, המספרות, החליפין, המרקחאות, בתי־הקהווה ומקומות התענוגים, הראינועים והקולנועים, אף בתי־השדה וארמונות העשירים – הכל, הכל סיני, מאה פעמים סיני, אלף פעמים סיני. מצד זה אין כל הבדל, למשל, בין הונג־קונג וסינגפור, אותו מראה חיצוני, עם אותן אותיות־קעקע, וראש העיר עצמו סיני גם הוא.

רושם בלתי־נעים זה – הן לעיר מאלאית באנו ולחיים מאלאיים התגעגענו – מתרכך במידה רבה על־ידי הסביבה העשירה בטבעה. האקלים נחמד. אם בבאטאביה ובסוראבאיה נחנקנו מעוצמת החום הלח והטחוב, הרי כאן ריחפו רוחות קלים יום־יום והדרכים היפות מוליכות לכל פינות האי עודן עטורות יערים וחורשות, גנים וגינות, פרדסים ובוסתנים, דשאים ומירקים, נחלים, מעיינות ואגמים, הנותנים למקום חן מיוחד.

בדרך צחוק העירותי לידידים, אשר הראוני את כל מחבואי האי ומוצאותיו, כי אף אם לא הייתי מסכים לבלות את מרבית ימי באיי ההולנדים, או אפילו בהונג־קונג ובשנגהאי, הרי כאן יכול הייתי להשלים עם אפשרות של ישיבת־קבע לכמה ירחים בשנה. אכן, גם כאן החיים יותר מדי בנוסח האנגלי, בתי־הקהווה מועטים, תענוגי הלילה מצומצמים, התנועה הרוחנית קרובה לאפס. אף־על־פי־כן, יש לה לעיר זאת חזות של קריה עולמית, של סוחרת־עמים, של מרכז מתהווה, של מפתן אירופי במשמעות זו או אחרת. קפיצה קלה מכאן מערבה (ארבעה ימים בספינה, יומים באוירון) ואתה בהודו, וקפיצה קצת יותר ארוכה, ואתה כבר בשערי ארופה עצמה. עתוני העמים האירופיים מגיעים לכאן בפחות משבועיים. העתונים האנגלים יותר מפותחים. האופקים יותר רחבים, ומה שחשוב ביותר הוא כי כאן, יותר מכל עיר אחרת בכל רחבי אסיה כולה – נפגשים מאות ואלפים מבני כל העמים, ומבני אירופה ואסיה המערבית ביחוד. ארמנים רבים עשו את עושרם במקום הזה. ליוונים פה מועדון וספריה. ההולנדים, הצרפתים, הפורטוגזים, הגרמנים והאיטלקים, וגם ספרדים ואמריקנים, עוסקים בכל אשר יבוא לידיהם – למרות התחרות היאפאנים במסחר והסינים בכל מקצועות החיים. זהו מרכז לרופאים טובים, לרופאי שיניים, למהנדסים, לאדריכלים, ושנים מיהודי גרמניה, אשר היו עובדים אצל “סימנס” בברלין, מצאו באי הזה ברכה רבה בעבודתם החדשה. בכלל ליהודים כאן טוב, מצבם נוח ואפשרויותיהם מרובות. אחד מהם הוא ארץ־ישראלי, ציוני נלהב, עם משפחתו המדברת עברית והחולמת על חזרה קרובה למולדת. הוא הקים בית־חרושת גדול ומשוכלל. אחר, יליד צפת, מנהל בית־מלון. יהודי מליטא הוא בעל בית־המסחר היותר גדול בכל העיר, ויהודי מאוסטריה סוחר המשקפיים המבוקש ביותר. ואם אמנם נכון הדבר כי ערבים מחצרמוות הם העשירים אולי בין בעלי־הבתים כאן, יותר אפילו מהסינים עצמם, הרי גדול מספר יהודי בגדאד שרכושם בבנינים מגיע למאות אלפי לירות.

מובן הדבר מאליו, כי בתנאים אלה יש לציונות בעיר זאת מהלכים מאז ומתמיד, ובהגיע לכאן ד"ר שיין, אחד המזהירים לתועמלני הציונות, עלה בידו להתרים את יהודי המקום יותר מאלף לירות על־נקלה, עם־כל־זה, אין אחד מבני עמנו מרגיש את עצמו מובטח לימי העתיד בקריה הזאת, והמעולים שבהם מתעתדים ברצינות לעלות ארצה־ישראל.

*

בימים המעטים אשר עשיתי בסינגפור רעשו אזרחיה בלל מאמרים סוערים אשר נכתבו כנגדה בעתונו הגדול של לורד רותרמיר, עורך ה“דיילי־מייל” הלונדוני. האדון פרייס, השייך לחבורת הכתבים היותר מפורסמים באנגליה, הוא־הוא אשר עורר את הסערה. לדעתו, אין כל יכולת להפוך את האי הזה לגיברלטר אמיתי, וכל הכסף אשר הוצא עליו עד היום (יותר מעשרים מיליון לירות) הלך לאבדון. רבים הם האנגלים החושבים כמוהו, ועצתו לאנגליה היא, שיושם קץ לזיוּן מבצרי סינגפור ולחימושה הימי, היות ואין ספק לדידו כי יאפאן תלגוד באחת השנים הקרובות את כל איי ההולנדים, ואת סומאטרה, מול סינגפור, בתוכם. מה תועלת אז בנקודה קטנה זאת – הוא טוען – שהיאפאנים יסתערו עליה בלי כל קושי מיוחד?

אפס, לאושרה של בריטניה הגדולה נהפכה בקורתו זו החריפה של העתונאי האנגלי ל“סערה בצלוחית של מים”, וייתכן אפילו כי בקורת זאת גרמה לתגבורת התעמולה בלונדון לטובת ביצורה של סינגפור. כפי שמודיעים מהבירה הבריטית היום, בקולמבו, שבה אני כותב את שורותי אלו, התכנסה ווזרת מקדונלד לישיבה תכופה, שבה דנו במאמרי האדון פרייס, ויחליטו פה־אחד להפריך את נימוקיו וגם להמשיך את הזיוּן המקומי ביתק־תוקף וביתר־עוז. עוד ארבעה מיליוני לירות יוצאו בחמש השנים הבאות להעמקת הנמל, ליצירת נמל צבאי צדדי ולהכפלת תחנות האוירונים. ויש האומרים, כי בין המעניקים מכספם למלאכת־ענקים זאת – גם הולנד, בסתר כמובן, בהיותה מעונינת מאוד שסינגפור תישאר מיבצר אנגלי אדיר על דרך הים לאחוזותיה הפרוזות.

אם יש אמת ב“אמירה” זאת – אין עוד כל צל של פקפוק בעצם העובדה כי אנגליה, ברובה המכריע, לא תוותר על סינגפור וכי האנגלים יכולים להדוף כל התקפה ימית או יבשתית מצד איזו מעצמה שהיא, ואף אם תהיה זאת יאפאן בעצמה.

־כאן אני, וכאן אשאר! – היו הצרפתים אומרים ביחס לקורסיקה, מאז נפוליון הגדול.

“כאן הנני וכאן אשאר” – אומרת אנגליה גם היא ביחס לסינגפור.

וכל עוד שולטת אנגליה זאת בגלי הימים והאוקינוסים, מיהו אשר ירהיב עוז להמרות את פיה?


ד“ה, כ”ה באייר תרצ"ה – 28.5.1935

המלצות קוראים
תגיות