רקע
שאול טשרניחובסקי
בּוֹכִים הַתַּנִּים
mנחלת הכלל [?]
tשירה

הַסְכֵּת וּשְׁמָע! בְּמַחֲשַׁכִּים בַּגַּנִּים

מֵילִיל וּבוֹכֶה אַחַד הַתַּנִּים.


בּוֹכֶה בְּכִיָּה-יְתוֹמָה… מִסָּבִיב

אֹפֶל-אֲפֵלוֹת, אֵין קֶשֶׁב, אֵין שָׁבִיב.


כַּמָּה מְרִירוּת בִּבְכִי זֶה הַשָּׁפֵל,

בְּכִי לְבַטָּלָה וּלְיֵאוּשׁ, בְכִי תָּפֵל!


בְּכִי לֹא יַשְׂבִּיעַ הַלֵּב מֶנּוּ נָבָע,

נְהִי לֹא יַגִיעַ עַד לֵב מֶנּוּ תָּבָע.


בּוֹכֶה הַתַּן וּפִתְאֹם הוּא צוֹחֵק,

לוֹעֵג לְעַצְמוֹ וּלְבִכְיוֹ הַבּוֹקֵק.


צוֹחֵק וְגוֹחֵךְ… וְצַחֲקוֹ הַמָּרִיר

מְסַמֵּר כָּל שַׂעַר וּמַקְפִּיא כָּל שָׁרִיר.


צוֹחֵק וּפוֹסֵק… וְחוֹזֵר וּבוֹכֶה…

תַּאֲנִיָּה מָפְסֶקֶת וּנְהִי זָר וּמוֹחֶה.


נִדְמֶה, כְּאִלּוּ הוּא עוֹצֵר בְּקוֹלוֹ,

רוֹצֶה הִתְאַפֵּק מִילֵלוֹ וּבוֹלְעוֹ;


אֶלָּא שֶׁפּוֹרְצָה הַגְּנִיחָה הַזָּרָה

לְלֹא אֹזֶן קוֹלְטָה, לְלֹא לֵב צְרָרָהּ.


בּוֹכֶה וּפוֹסֵק, הֵילִיל וְנָדָם.

אֵי מִזֶּה פִּתְאֹם אַחֵר לוֹ קָדָם.


שֵׁנִי לוֹ עָנָה, וּשְׁלִישִׁי הִצְטָרֵף,

עוֹד אֶחָד, אֶחָד… וְאֶחָד כֹּה קָרֵב!


אֵלֶּה שָׁם בּוֹכִים, וְאֵלֶּה פֹּה נַעֲנִים,

כֻּלָּם בִּילָלָה וְכֻלָּם מְתַנִּים.


מַה הִיא? הֲקִינָה אוֹ שִׂטְנָה זוֹעֶמֶת?

שִׂטְנָה שֶׁל כְּנוּפְיָה, קִינַת תַּנֶּמֶת?


וְאֵין בְּעוֹלָמוֹ אַךְ תַּנִּים וְתַנִּים,

אֵין אַךְ יְלָלָה… וּבוֹכִים הַגַּנִּים,


כֻּלָּם וְכֻלָּם עֲמוּסֵי-אֲפֵלָה!…

בּוֹכֶה הַנַחַל הַשּׁוֹפֵךְ לַשְּׁפֵלָה. –


כֻּלּוֹ וְכֻלּוֹ! – עַד רֻכְסֵי-גְבוּלָיו,

קֶדֶם-הֲרָרָיו וּצְלָעִים עַל שׁוּלָיו.


עוֹלֶה וְשׁוֹפֵךְ יְלֵל-הַתַּאֲנִיָּה

יָמָּה וָקֵדְמָה – עַד אַפְסֵי-הַצִּיָּה.


בּוֹכִים הַגַּנִּים וְהַנַּחַל – וּלְקוֹלָם

פָּתַח בִּילָלָה מְלֹא כָל-הָעוֹלָם,


פָּתַח בִּילָלָה אַחַת אֲיֻמָּה –

כְּבוּלִים שָׁמַיִם וְקַרְקַע אֲטֻמָּה.


בּוֹכֶה הַיְקוּם, כָּל הַיְקוּם עַל חֲלָלוֹ,

בֶּכִי-עוֹלְמוֹתָיו: מִי יָבֹא וּגְאָלוֹ?


תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא אֲנָקָה עֲגוּמָה,

מִסְפֵּד-אֵיתָנִים לַיְצִירָה עַל תְּחוּמָהּ.


דּוֹרוֹת שֶׁנִּמְחוּ בִּנְהַר-נַחֲלֵי-יוֹבְלִים

קָמוּ וְאָנוּ, מִתְיַפְּחִים וְקוֹבְלִים;


דּוֹרוֹת לֶעָתִיד הָעוֹמְדִים עַל מִפְתַּן

חַיֵּי בְרֵאשִׁית עוֹד גְּנוּזִים בְּנִבְטָם,


בּוֹכִים עַל אֹשֶׁר הַטָּמוּן מִבְּעָלָיו,

אֹשֶׁר לֹא נִתַּן עַד כְּדֵי בָּרֵךְ עָלָיו,


אֹשֶׁר בִּמְחִיר כִּלְיוֹן-לֵב וְהַנְּשָׁמָה,

חֻרְבָּן – יְסוֹדוֹ, וְאַחֲרָיו – שְׁמָמָה…


בּוֹכִים עַל צַעַר מְיֻתָּר, אֵין טָעַם –

יָצִיר לֹא בִּקֵּשׁ, אֱלֹהִים לא זָעַם.


צַעַר אֱוִילִי לְלֹא מַתַּן-שָׂכָר,

רַעַל שֶׁל הַיּוֹם וְאֶרֶס הַמָּחָר.


קִינָה גְדוֹלָה וּזְעָקָה זוֹ מָרָה:

בְּרִיאָה זוֹ לָמָּה? וּמַה הַמַּטָּרָה?


ארזה, תל-אביב 1934

המלצות קוראים
תגיות