כְּבָר פּוֹנֶה רַד הַיּוֹם וְהוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְרָפֹה,

וּמְקוֹמוֹ תּוֹפֵס לֵיל, כְּיוֹם לְלֹא שֶׁמֶשׁ-אוֹר,

לִקְסָמִים וְלַעֲדַת אֱלִילֵי גַת וְצוֹר,

מִלְּבֹא הַיַּרְקוֹן עַד תְּלוּלִיּוֹת סֶלַע יָפוֹ.

מִי נִצָּב עַל הַכֵּף? צֵל מִי בִּכְחוֹל חֲפָפוֹ?

וְאוּלַי שׁוּב פֹּה זֶבְס, וְשׁוּב בַּת-אֲגֵנוֹר¹

נִשֵּׂאת עַל עֵגֶל-אֵל, וְשׁוֹמֵר בָּא מִשְּׁמוֹר

אֶת אַנְדְרוֹמֵידָה² שָׁם עַד קְרוֹב פֶּרְסֵס וּנְגָפוֹ.

הוֹי אַדְמַת פִּלְאֵי אֵל! לְמַעֲנֵךְ וּלְמַעֲנִי,

הַיִּבָּצֵר מִמֵּךְ וְחָיָה שׁוּב וְקָם

לִתְחִיָּה אוֹתוֹ דּוֹר מַסִּיגֵי גְבוּל הַכְּנַעֲנִי?

כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ לָךְ – עוֹד נִבְנֵךְ וְנִבְנֵית:

בַּפָּז בָּאֵת, בַּחֵץ! בַּזֵּעָה וּבַדָּם!

וְאִם אֶפְשָׁר אַךְ בְּנֵס – וְיִתְרַחֵשׁ הַנֵּס!

פיכטנגרונד, 1929

לפי האגדה היונית גזל זבס, בתמונת שור פר, את אברופה בת אגנור מלך כנענים. ↩
אנדרומידה בת–קפיס מלך כוש וקסיופיה היתה כפותה אל סלע ושמרה אותה מפלצת–ים איומה, עד שפדה אותה פרסס רוכב הפגסוס. כעת קפיס, פגסוס, פרסס, קסיופיה ואנדרומידה – שמות מזלות באזור הצפוני. ↩

t בשעה של קדרות

בְּשָׁעָה שֶׁל קַדְרוּת / שאול טשרניחובסקי

הִנֵּה הִנָּךְ, צִיּוֹן, עַל חָרְבוֹת קָדָשַׁיִךְ

וּבְהוֹד זֶה חֻרְבָּנֵךְ הַגֵּא!

אַיֶּךָּ, חֲלוֹמִי, הַנֶּהְדָּר, הַקּוֹסֵם?

חֲלוֹם חֲלוֹמוֹתַי אַיֵּה?

אָנֹכִי חָלַמְתִּי: אֶל מִקְסַם הֲדָרֵךְ

וּמִקְסַם הֲדָרָהּ הָרַךְ

אֲחַדֵּשׁ כִּנּוֹרִי, אַמְרִיאָה דֹק שַׁחַק,

וּבְמִשְׁנֵה-אוֹן לִבִּי בִי יַךְ…

מִי הֵעִיב כִּנּוֹרִי? מִי הִקְדִּיר זֹךְ שִׁירִי?

לֹא אֵדַע – וְאִם אֵדַע, מַה בְּכָךְ?

לֹא לִי בְרַק עֵינֶיהָ, חֲלוֹם לֵילוֹתֶיהָ,

הַקֶּסֶם עַל פִּיהָ יִפְרָח.

עֲדַיִן הִיא אִתִּי, עַל יָדִי נִצֶּבֶת,

וְלִבָּהּ הַקָּטָן לֹא כָאן…

הוֹי צִיּוֹן! הוֹי צִיּוֹן! אַךְ סְלָעִים וּטְרָשִׁים,

וּשְׁמָמָה לְלֹא יַעַר וָגָן!

ירושלים 1932

t חזון נביא-האשרה

חֲזוֹן נְבִיא-הָאֲשֵׁרָה / שאול טשרניחובסקי

אֲשֶׁר חָזָה בְּיוֹם שְׁחוֹט אֵלִיָּהוּ

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל, אַרְבַּע

מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּמָּלֵט

אֶל עֵמֶק יִזְרְעֶאל. וַתְּהִי עָלָיו הָרוּחַ וַיִּנָּבֵא בָּעֵמֶק:

עֵדִים אַתֶּם לִי, הַתָּבוֹר הַבּוֹדֵד

וְרִכְסֵי הַכַּרְמֶל הַמַּכְחִילִים מִימִינִי,

הָרֵי-גִּלְבֹּעַ, הָרֵי-מְלָכִים,

וְגִבְעַת הַמּוֹרֶה, מוּרָמָה מִגְּבָעוֹת.

יִהְיֶה חֲזוֹנִי לְאַחֲרִית-הַיָּמִים,

יִנְצְרֶנּוּ חֵיק הָעֵמֶק הַגָּדוֹל,

עֲרוּצֵי נְחָלִים עַל מִדְרוֹנוֹת גְּבָעוֹת.

לְאַחַר יוֹבְלוֹת תְּגַלֶּנּוּ הַכִּנֶּרֶת,

שִׁפּוּעֵי רָמוֹת בְּרוּכֵי-שָׁמֶשׁ.

לִלְאֹם יָקוּם חֲלוֹמִי שָׁמוּר,

לַמַּעְפִּילִים מִבְּנֵיכֶם תְּעוּדָתִי אַנְחִילֶנָּה.

אַל תֹּאמְרוּ, הַשּׁוֹחֲטִים: שְׁחַטְנוּם,

אָבְדוּ עוֹבְדֵי-הַבַּעַל, נִכְחָדוּ.

הִנֵּה הַקְהֵה הִקְהֵיתֶם מַאַכְלוֹתֵיכֶם,

פְּגוּמוֹת חַרְבוֹתֵיכֶם מֵרֹב שְׁחִיטָה,

וְלוֹ לֹא תּוּכָלוּ, כִּי לֹא בְּכֹחֲכֶם הוּא.

הוֹי, הוֹי, כֹּהֲנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים,

צְאוּ וְחִשְׁבוּ, חִקְרוּ וְתִמְצְאוּ:

מָתַי יִמְלֹךְ אֲדֹנָי לְבַדּוֹ

בְּמַאֲמַר-נְבִיאָיו וְתוֹרַת-כֹּהֲנָיו

בְּרַתּוּקוֹת בְּרִית-דּוֹגְלִים בִּשְׁמוֹ,

אִם לֹא לִכְשֶׁתְּשֹׁרְשׁוּ מִן הָאָרֶץ

וְתִתָּלְשׁוּ כְּהִתָּלֵשׁ הַיַּבְּלִית מִן הַקַּרְקַע.

וְחַקּוֹתֶם חֻקּוֹת, וּגְדָרִים וּסְיָגִים

לְמַעֲשֵׂר וּתְרוּמָה בְּאֶפֶס תְּנוּבָה;

הִלְכוֹת-קֳדָשִׁים תַּעֲמִיקוּ תִּדְרְשׁוּן –

וְעוֹלוֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם לֹא תַקְרִיבוּ;

דִּינֵי שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים תַּגְבִּירוּ,

כִּי יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה וּמַעֲשֵׂה שָׁבָתוּ;

אֲחֵרִים יַחְרְשׁוּ – וְאַתֶּם תֹּאכֵלוּ;

נָכְרִים יִרְעוּ – וְאַתֶּם תִּשְׂבָּעוּ;

זָרִים יִבְנוּ – וְאַתֶּם תֵּשֵׁבוּ.

בְּמִסְגְּרוֹת-סְעִיפֵיכֶם לְחַיָּיו שֶׁל אָדָם

לִפְנֵי אֱלֹהַּ אֱלֹהֵיכֶם תִּצְדָּקוּ

בִּבְלִי קַרְקַע וּבְאֶפֶס עֲבוֹדָה,

בְּאֵין מְדִינָה וּבְלִי מַמְשְׁלוֹת-עָם.

וּשְׁכַחְתֶּם אֶת-הַבְּעָלִים וְנִכְרְתוּ מִפִּיכֶם,

מִפִּי זֶרַע-זַרְעֲכֶם, וְלֹא יִזָּכֵרוּ.

בַּעַל-פְּעוֹר הַמַּפְרֶה לְמִפְלֶצֶת יִהְיֶה,

וּבַעַל-זְבוּב לְשִׁמְצָה וּשְׂנוּא אָדָם.

חַי אֲנִי אִם לֹא תֵצְאוּ מְחַפְּשִׂים

נְתוּצוֹת-מִזְבְּחוֹתָם בְּכָל הָאָרֶץ

וּפְלִיט-אֲבָנִים מִשְּׂרִידֵי-בָּמוֹתֵיכֶם

עַל גְּבָעוֹת גְּבוֹהוֹת וְאֶל כָּל תֵּל-חֳרָבוֹת

וְתַחַת כָּל עֵץ עַתִּיק וְרַעֲנָן.

בְּיוֹם פָּקְדִי אֶתְכֶם עֲלֵיהֶם תִּתְרַפָּקוּ.

הוֹי, הוֹי הָעֵמֶק הַגָּדוֹל וְהַפּוֹרֶה,

אֲשֶׁר בֵּרְכוּ בְּעָלִים כִּלְיוֹתָיו,

עֵמֶק יִזְרְעֶאל, עֵמֶק-קְדוּמִים!

כִּמְלוֹך עָלֶיךָ יְהֹוָה – תֵּשָׁם,

וּבְעָבְדְּךָ לַצָּלוּב יִרְבּוּ חָרְבוֹתֶיךָ,

וּבְצֵל נְבִיא-הַמִּדְבָּר יְכַסּוּךָ בִּצּוֹת,

מְאֵרָה לַחַיָּה וּקְלָלָה לַמְּתִים בָּךְ;

בִּשְׂרִידֵי-חַוּוֹתֶיךָ יִשְׁרֹץ מְתֹעָב-גּוֹי,

בִּנְקִיקֵי הֶהָרִים הַסּוֹגְרִים עָלֶיךָ.

עַד בֹּא יָבוֹא דוֹר-הַמַּעְפִּילִים,

חֲלוּצֵי-הַגּוֹלָה וְחוֹלְמֵי-פְּדוּתֶךָ,

וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי בַּעַל-עֵמֶק,

אֲדוֹן-הַקַּרְקַע, אֲדוֹנֵי-הָעֵמֶק.

וְעָלְתָה קְטָרְתִּי – עֲשַׁן-גֶּלְלֵי-גְמַלִּים,

בֹּשֶׂם אֲדָמָה תְּחוּחָה בְּמַחֲרֵשָׁה,

נִיחוֹחַ עֲרֵמוֹת קַשׁ מַזְהִיב וְיָבֵשׁ

מִתַּחַת לַטֻּרְבָּל וּמִבֵּין מוֹרִיגִים;

וְרֵיחָהּ שֶׁל נִשּׁוֹבֶת קַלַּת-כְּנָפַיִם

בִּשְׁעַת הַהַרְקָדָה וּבְנַפֵּה בַּנָּפוֹת

וְהֶבֶל רְפָתִים עַל זִבְלָן וַחֲלָבָן.

יִרְבְּצוּ שָׂדוֹת עֲיֵפִים מִמַּשָּׂא-

מַעֲנִיּוֹת הָרוֹת לַדָּגָן וְלֶחָצִיר;

פָּרוֹת-אַדִּירִים תִּגְעֶינָה לִמְשַׁגְּלָן,

פַּר אָסוּר בְּבַרְזִלָּיו אֶל חָח בִּשְׂפָתוֹ,

בּוֹרֵץ בְּרָב-אוֹנוֹ, כֶּבֶד-זֶרַע;

שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ הַבַּחוּרָה אֶל-הֶרְיוֹן-מֵעֶיהָ

וְתָגֵל בְּגִיחַ בָּנֶיהָ מִתּוֹכָהּ.

כָּל מָקוֹם יֵעָדֵר וִישֻׂדַּד – מִזְבְּחִי,

וַאֲשֶׁר יִזָּרַע וִייֻעַר – בָּמָה לִי.

וְאֶשְׁרֹק לְאָחִי אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה,

לְבַעַל-שָׁרוֹן בִּכְלִיל זְמוֹרוֹת-גַּפְנוֹ,

הַמְּחַיֵּךְ בֵּין עֲצֵי-הָדָר וַהֲדַסִּים

וְתוֹעֶה בִּכְרָמִים שִׁכּוֹרִים מֵחָמֶר;

וּלְבַעַל-הָר אָחִי עַל צַלְעוֹת הֶהָרִים,

בְּמַשְׁתֵּלוֹת, שֶׁנָּטְעוּ בֵין טְרָשִׁים וַאֲבָנִים,

הוּא גְרַב קֹדֶשׁ הָרֵי יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם.

כִּי צִיּוֹן בַּמַּעְדֵּר תִּפָּדֶה וְשָׂדֶיהָ בָּעֲבוֹדָה,

כְּבִרְכַּת אֵל חָדָשׁ בַּעַל-עֵמֶק.

תל-אביב 1933

t הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!

הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי!

הַר-טְרָשִׁים קֵרֵחַ.

עֵדֶר עֻלְפֶּה: שֶׂה וּגְדִי.

זְהַב-הָדָר שָׂמֵחַ.

מִנְזָרִים, גַּל מַצֵּבָה,

כִּפּוֹת-טִיט עַל בַּיִת.

מוֹשָׁבָה לֹא-נוֹשָׁבָה,

זַיִת אֵצֶל זַיִת.

אֶרֶץ! אֶרֶץ-מוֹרָשָׁה!

דֶּקֶל רַב-כַּפָּיִם.

גֶּדֶר-קַו-צַבָּר רָשָׁע.

נַחַל כְּמַהּ הַמָּיִם.

רֵיחַ פַּרְדְּסֵי-אָבִיב.

שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת.

חֵל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב.

צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.

אֶרֶץ-נַחֲלַת מִדְבַּר-סִין!

קֶסֶם כּוֹכְבֵי לֶכֶת.

הֶבֶל-זַעַם הַחַמְסִין,

מְלוּנָה בְּשַׁלֶּכֶת.

כֶּרֶם-גֶפֶן נִים-לֹא-נִים.

תֵּל-חָרְבָּה נֶחֱרֶשֶׁת.

תְּכוֹל-לֵילוֹת וִילֵל-תַּנִּים.

מַשְׁאֵבָה נוֹקֶשֶׁת.

הוֹי, הוֹי, אֶרֶץ חֶמְדַּת-לֵב!

הַשָּׁמִיר, הַשָּׁיִת.

בַּיִר סוּד יָתוֹם בַּגֵּב.

בַּשָּׁמַיִם עָיִט.

מַטְלִיּוֹת מִדְבָּר וָחוֹל.

שְׁבִיל זָרוּעַ שְׁחֵלֶת.

בְּיָם שֶׁל אוֹר טוֹבֵעַ כֹּל,

וְעַל פְּנֵי כֹל הַתְּכֵלֶת.

תל-אביב 1933

t יְרוּשָׁלַיִם קִרְיַת-הַגָּזִית!...

(בדרכי קדמונים)

יְפַת-קֶדֶם בְּהָרֵי-גִיר-אֵלֶם כְּבֵדִים,

אֲשֶׁר אַךְ לָהּ לְבָבוֹת רִבּוֹאוֹת חֲרֵדִים,

שְׂאִי הֶמְיַת-לְבָבִי, הוֹי, קִרְיַת-הַגָּזִית,

בְּנוֹי-זַעַם יְגוֹן-חוֹמוֹתַיִךְ – כְּעֵדִים

לְיוֹבְלוֹת שֶׁל חֲלוֹם מַתְמִידִים בְּתִקְוָה!

בְּעֵינַיִם רְעֵבוֹת אֶדַּבֵּק וְאַקְדִּים

בְּלִיטָה וּבְלִיטָה לִנְשִׁיקַת-אֲהָבִים.

בְּאָזְנַיִם צְמֵאוֹת כִּי אֶקְלוֹט רְעָדִים:

נְגִינָה מִנְּחָלִים, צְלִיל אִוְשׁוֹת-נְקִיקִים –

וְהַר כָּבֵד-קְבָרִים שֶׁל רָוֵי-נְדוּדִים

מְאֻשָּׁרִים וְהָיוּ בָּאָרֶץ לַעֲפָרוֹת.

אֲנַחֵשׁ לְאָרִיחַ וָאֶבֶן מְנֻדִּים:

הֲמִקֶּדֶם וְאִם פֹּה בָנַיִךְ קְבָעוּם?

בַּמַּקְצוּעַ תְּמוּנָה מִי תִכֵּן, עַמּוּדִים?

וּמִי הָרַס בְּעֶבְרָה וַיִּתְּנֵם נְפוּצוֹת,

חֳרָבוֹת עַל-פְּנֵי חֻרְבָּנוֹת פְּחוּדִים?

וְסוֹבֶלֶת בְּקֹשִׁי אַתְּ חוֹמָה וְכָל-חֵיל,

מְנַאֲצַיִךְ בְּכֹחַ הֱקִימוּם וְזֵדִים,

וְאַךְ בִּזְכוּת שְׂרִידֵי-קְדוּמִים וְזָוִית

בְּמִסְגֶּרֶת-צְרִיחִים וּבְסִיס-מִסְגָּדִים

תְּקַבְּלִים אַתְּ וְלֹא תְנַעֲרִים בְּאַפֵּךְ,

וְהָיוּ הֵם בְּתוֹכָם לִפְלֵטָה פְּקוּדִים.

וְכָל מִגְדָּל וּמִגְדָּל זָר תּוֹכֵךְ – נְעוּצִים

כְּמַחַט בִּבְשָׂרֵךְ, אַף דָּמַיִך שׁוֹתְתִים

בְּעַד פְּצָעִים סְמוּיִים – נְהָרוֹת לֹא-נִרְאִים.

בְּלֵילוֹת-סוֹד נְטוּלֵי כָל-הֶגֶה וְהֵדִים,

בְּצֶקֶת לָךְ קְסָמִים עַל אֵלֶם-שְׁוָקִים

וּמְצָרֵי בֵין-רְחוֹבוֹת צֶדֶק וּמַאֲדִים,

יְקוּמוּן בָּךְ הֲמוֹנִים, כָּל-יוֹצְרֵי-כְּבוֹדֵךְ

בְּהוֹד נֵזֶר-פְּרָחִים לֹא-יִבּוֹל בְּאֵידִים,

אֲשֶׁר צִוּוּ לְעוֹלָמִים לָךְ הַזִּיו וְהַהוֹד

וְחָשְׁלוּ עוֹד וְנִגְּדוּ, עֲמֵלִים וּטְרוּדִים,

גְּאוֹן מָגֵן-דְּרוֹרֵךְ, סוֹחֶרֶת שְׁלוֹמֵךְ;

בְּסוּפוֹת עַל פְּרָצַיִךְ אִגְדוּ גְדוּדִים,

בְּעוֹד כֶּתֶר בְּרֹאשֵׁךְ שָׂרָתִי בְּאַרְצֵךְ,

וּבָנַיִךְ בְּאֶרֶץ-הָעִבְרִים – יְהוּדִים.

בְּנֹגַהּ-אוֹר לְמוּלֵךְ עִם שֶׁמֶשׁ-שְׁקִיעָה,

וְאָדְמוּ כָּל אֲבָנַיִךְ, גַּגּוֹת כְּיוֹקְדִים,

הַאֻמְנָם לֹא דְמֵי גוּשׁ-הַחַלְבִּי, בֶּן-גְּיוֹרָה,

דְּמֵי מַכֵּי-יְבוּס, דַּם בַּר-כּוֹכְבָא וְרֻדִּים,

מְבַצְבֵּץ הוּא וְעוֹלֶה מֵאֲפֵלַת-שְׁנוֹת-דּוֹר

בְּקִלּוּחַ-פְּלָאוֹת – תּוֹכֵחָה לְבוֹגְדִים?

וְכַמָּה תֶאֱרַךְ עוֹד אִגֶּרֶת-כְּאֵבֵךְ,

יְמֵי-חֶבְלֵךְ וְהַוָּתֵךְ מִזָּרִים נְדוּדִים? –

הַאֶל יָמִין נְקַו אוֹ מִשְּׂמֹאלֵךְ יְצַו לָךְ

מְבַשֵּׂר-הַגְּאֻלָּה שַׁחֲרֵךְ הַמַּאְדִּים?

וּמִי יִתְּנֵךְ חֲלָלָה, תֶּחְדְּלִי הֱיוֹת עִיר

קְדוֹשָׁה לְשָׁלֹשׁ אֱמוּנוֹת-חֲרֵדִים,

וְהָיִית אַךְ לְעַמֵּךְ, לֹא לַזָּר חֲמוּדָה!

לְגוּפָה לֵב אֶחָד, שֵׁנִי אֵין לְגִידִים, –

כְּלוּם נִמְצָא וְיֵשׁ בִּלְעָדַיִךְ שְׁנִיָּה,

וְאִם עָבְרוּ וְנָמַקּוּ יוֹבְלוֹת כְּאֵדִים!

מְלֹא-עוֹלָם בְּיֶדְכֶם עַל הָרָיו וְיָמָּיו –

תְּנוּ לָנוּ וְנִירַשׁ שׁוּב שָׂדוֹת אֲבוּדִים,

עֲמוּסֵי גְרַב-הַקֹּדֶשׁ: חָצָץ וּטְרָשִׁים,

וְנִפַּח בָּם לְהַחֲיוֹת לִבּוֹתֵנוּ צְמוּדִים,

וְנַשְׁקֶה בְּדָמִים גֵּיאָיוֹת-צְחִיחָה.

וְאִם לֹא – וְנַחְצוֹב בָּם בּוֹרוֹת אֲחָדִים:

אֶחָד אֶחָד וְכוּכוֹ, מִשְׁפָּחָה וְכוּכָהּ,

וְתֵל-קֶבֶר עֲנָקִים לְעַם בָּז לִמְרוֹרִים.

תל-אביב 1933

t בּוֹכִים הַתַּנִּים

הַסְכֵּת וּשְׁמָע! בְּמַחֲשַׁכִּים בַּגַּנִּים

מֵילִיל וּבוֹכֶה אַחַד הַתַּנִּים.

בּוֹכֶה בְּכִיָּה-יְתוֹמָה… מִסָּבִיב

אֹפֶל-אֲפֵלוֹת, אֵין קֶשֶׁב, אֵין שָׁבִיב.

כַּמָּה מְרִירוּת בִּבְכִי זֶה הַשָּׁפֵל,

בְּכִי לְבַטָּלָה וּלְיֵאוּשׁ, בְכִי תָּפֵל!

בְּכִי לֹא יַשְׂבִּיעַ הַלֵּב מֶנּוּ נָבָע,

נְהִי לֹא יַגִיעַ עַד לֵב מֶנּוּ תָּבָע.

בּוֹכֶה הַתַּן וּפִתְאֹם הוּא צוֹחֵק,

לוֹעֵג לְעַצְמוֹ וּלְבִכְיוֹ הַבּוֹקֵק.

צוֹחֵק וְגוֹחֵךְ… וְצַחֲקוֹ הַמָּרִיר

מְסַמֵּר כָּל שַׂעַר וּמַקְפִּיא כָּל שָׁרִיר.

צוֹחֵק וּפוֹסֵק… וְחוֹזֵר וּבוֹכֶה…

תַּאֲנִיָּה מָפְסֶקֶת וּנְהִי זָר וּמוֹחֶה.

נִדְמֶה, כְּאִלּוּ הוּא עוֹצֵר בְּקוֹלוֹ,

רוֹצֶה הִתְאַפֵּק מִילֵלוֹ וּבוֹלְעוֹ;

אֶלָּא שֶׁפּוֹרְצָה הַגְּנִיחָה הַזָּרָה

לְלֹא אֹזֶן קוֹלְטָה, לְלֹא לֵב צְרָרָהּ.

בּוֹכֶה וּפוֹסֵק, הֵילִיל וְנָדָם.

אֵי מִזֶּה פִּתְאֹם אַחֵר לוֹ קָדָם.

שֵׁנִי לוֹ עָנָה, וּשְׁלִישִׁי הִצְטָרֵף,

עוֹד אֶחָד, אֶחָד… וְאֶחָד כֹּה קָרֵב!

אֵלֶּה שָׁם בּוֹכִים, וְאֵלֶּה פֹּה נַעֲנִים,

כֻּלָּם בִּילָלָה וְכֻלָּם מְתַנִּים.

מַה הִיא? הֲקִינָה אוֹ שִׂטְנָה זוֹעֶמֶת?

שִׂטְנָה שֶׁל כְּנוּפְיָה, קִינַת תַּנֶּמֶת?

וְאֵין בְּעוֹלָמוֹ אַךְ תַּנִּים וְתַנִּים,

אֵין אַךְ יְלָלָה… וּבוֹכִים הַגַּנִּים,

כֻּלָּם וְכֻלָּם עֲמוּסֵי-אֲפֵלָה!…

בּוֹכֶה הַנַחַל הַשּׁוֹפֵךְ לַשְּׁפֵלָה. –

כֻּלּוֹ וְכֻלּוֹ! – עַד רֻכְסֵי-גְבוּלָיו,

קֶדֶם-הֲרָרָיו וּצְלָעִים עַל שׁוּלָיו.

עוֹלֶה וְשׁוֹפֵךְ יְלֵל-הַתַּאֲנִיָּה

יָמָּה וָקֵדְמָה – עַד אַפְסֵי-הַצִּיָּה.

בּוֹכִים הַגַּנִּים וְהַנַּחַל – וּלְקוֹלָם

פָּתַח בִּילָלָה מְלֹא כָל-הָעוֹלָם,

פָּתַח בִּילָלָה אַחַת אֲיֻמָּה –

כְּבוּלִים שָׁמַיִם וְקַרְקַע אֲטֻמָּה.

בּוֹכֶה הַיְקוּם, כָּל הַיְקוּם עַל חֲלָלוֹ,

בֶּכִי-עוֹלְמוֹתָיו: מִי יָבֹא וּגְאָלוֹ?

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא אֲנָקָה עֲגוּמָה,

מִסְפֵּד-אֵיתָנִים לַיְצִירָה עַל תְּחוּמָהּ.

דּוֹרוֹת שֶׁנִּמְחוּ בִּנְהַר-נַחֲלֵי-יוֹבְלִים

קָמוּ וְאָנוּ, מִתְיַפְּחִים וְקוֹבְלִים;

דּוֹרוֹת לֶעָתִיד הָעוֹמְדִים עַל מִפְתַּן

חַיֵּי בְרֵאשִׁית עוֹד גְּנוּזִים בְּנִבְטָם,

בּוֹכִים עַל אֹשֶׁר הַטָּמוּן מִבְּעָלָיו,

אֹשֶׁר לֹא נִתַּן עַד כְּדֵי בָּרֵךְ עָלָיו,

אֹשֶׁר בִּמְחִיר כִּלְיוֹן-לֵב וְהַנְּשָׁמָה,

חֻרְבָּן – יְסוֹדוֹ, וְאַחֲרָיו – שְׁמָמָה…

בּוֹכִים עַל צַעַר מְיֻתָּר, אֵין טָעַם –

יָצִיר לֹא בִּקֵּשׁ, אֱלֹהִים לא זָעַם.

צַעַר אֱוִילִי לְלֹא מַתַּן-שָׂכָר,

רַעַל שֶׁל הַיּוֹם וְאֶרֶס הַמָּחָר.

קִינָה גְדוֹלָה וּזְעָקָה זוֹ מָרָה:

בְּרִיאָה זוֹ לָמָּה? וּמַה הַמַּטָּרָה?

ארזה, תל-אביב 1934

t לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךָ יַקִּירָה

לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךְ יַקִּירָה,

לָאַכְטִיס הָאֶבֶן הַחוּמָה…

וְאַחַת הִיא לִי, אִם חֲכָמִים

וּמֻמְחִים לְאֶבֶן יְקָרָה,

אִם הֵם יַעַרְכוּהָ וְיֹאמְרוּ:

“הָאֶבֶן הַטּוֹבָה-לְמֶחֱצָה”, –

אֲנִי, לִי מַה-יָּקְרוּ פִרְפּוּרֵי

הַבָּרָק הָרְצִינִים וּשְׁבָרָיו

וְאוֹרָהּ הַמְרֻכָּז הֶחָמִים,

כִּי הִיא הַנֶּחְמָדָה בְמִשְׁפַּחַת

בֵּית הַכַּלְקֵידוֹנִים ¹ הַנָּאָה.

כִּי לִבִּי לֹא נוֹטֶה לָאוֹנִיכְּס ²

לָאוֹנִיכְּס – הַשֹּׁהַם הַשָּׁחוֹר,

הַנּוֹהֵג אֲבֵלוּת בַּדּוֹמֵם;

בִּגְלַל רְצוּעוֹתָיו שֶׁל נָזִיר –

קַו לָבָן, קַו שָׁחוֹר – מְאַסְתִּיו…

אַךְ כָּרוּךְ אֵינֶנִּי גַּם אַחֲרֵי

סַרְדוֹנִיכְּס ³ , הַנִּרְאֶה לִי בְּחִינַת,

בּוּרְגָנִי זָעִיר הַמִּתְקַשֵּׁט

בִּמְעִיל פַּסִּים אָדֹם וְלָבָן.

וְאָמְנָם כִּי בֵין אַחְיוֹתֶיהָ

מְרֻבּוֹת הַגְּוָנִים – הָאַכְטִיס

הַדַּלָּה, הַפְּשׁוּטָה בְּכֻלָּן,

שֶׁאֵינָהּ מַזְהִירָה בְזֹהַר

הַדִּמְעָה הַזַּכָּה כַּיַּהֲלֹם

וְאֵינָהּ יוֹקֶדֶת בְּלַהַב

הָאֹדֶם ⁴ הַמְשֻׁלְהָב הַמְחֻצָּף;

שֶּׁאֵין צְבָעֶיהָ נְמַסִּים

כַּתַּרְשִׁישׁ ⁵ הָאֶבֶן הָרָעָה;

וְלֹא מְחַיֶּכֶת עֲגוּמוֹת

כְּסִיגְלָה רֵיחָנִית בְּאַחְלָמָה ⁶

גַּם אֵינָהּ קוֹלֶטֶת בָּהּ יַרְקוּת

שֶׁל בִּצּוֹת-אֲפָרִים בְּסוֹף קַיִץ

כְּאוֹתוֹ אִזְמָרַגְד-בָּרֶקֶת ⁷

וְלֹא סְפוּגָה חַמָּתָהּ שֶׁל חַבַּשׁ

נוֹדֶפֶת מִפִּטְדַת ⁸ הַקֹּדֶשׁ;

וְאֵין בָּהּ מֵעַנְנֵי רְקִיעַ

הַסַּפִּיר ⁹ הַנִּלְאֶה הַחוֹלֵם;

חֲסֵרָה כָל כּוֹכְבֵי הַזָּהָב

הַקְּבוּעִים בְּשָׁמֶיהָ הַצְּבוּעִים

שֶׁל לֶשֶׁם ¹⁰ אֲפוֹרָה-כְתַמְתֶּמֶת.

הָאַכְטִיס – הָאֶבֶן הַחוּמָה –

הַדַּלָּה, הַצְּנוּעָה בְכֻלָּן…

וּבֵין אַבְנֵי קֹדֶשׁ בַּמִּשְׁכָּן

מִלּוּאִים לָאֵפֹד וָחֹשֶׁן

לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו

מְקוֹמָהּ אִם לֹא יַכִּירֶנָּה,–

אֲבָל כִּי אֵלֶיהָ יִשְׁתָּאוּ

וְעָמְדוּ מְכֻשָּׁפִים מִקֶּסֶם

הַצֶּבַע הָרָוֶה וּמְרֻכָּז

כָּל חוֹבְבֵי גְוָנִים צְנוּעִים,

אֲסִירֵי הַיֹּפִי הַזּוֹעֵם.

וּכְאוֹתָהּ הָאֶבֶן הַצְּנוּעָה

גַּם אַתְּ, הַנֶּחְמָדָה בֵּין נָשִׁים,

בְּחִנֵּךְ שֶׁלָּךְ הַצָּנוּעַ

עִם רִמְזֵי נוֹי גֶּזַע לִי נָכְרִי,

בַּנֹּעַם הַמְּקוֹרִי הַנִּפְלֶה

הַזָּר לְנוֹי חָטוּב מְקֻבָּל,

לָאו דַּוְקָא זֶה יָפְיוֹ שֶׁל פֶּסֶל,

וּכְנֶגֶד כָּל מִדָּה בַּנַּלִית

בְּמַתְכֹּנֶת מָסֹרֶת קָנוֹנִים,

וּכְאוֹתָהּ הָאֶבֶן הָעַזָּה

[דּוּ-חֻמְצַת הַצּוֹרָן – סִיאוֹתְּנֵין ]

חֲסֻנָּה גַּם נַפְשֵׁךְ הַיָּפָה

הַבְּרוּכָה מִבִּרְכוֹת שָׁמַיִם,

שֶׁעָמְדָה בְּיָפְיָהּ וּבְחָסְנָהּ

בְּכָל תַּהְפּוּכוֹת חַיַּיִךְ.

וּכְשֵׁם שֶׁמִּתְגַּלּוֹת מִתְגַּלּוֹת

רְצוּעוֹת רְצוּעוֹת בִּנְיָנָהּ,

חֲבוּיוֹת בְּעִמְקֵי הָאַכְטִיס,

בַּיָּד מְלַטֶּשֶת הָאֶבֶן, –

כֵּן הָלְכוּ וְנִגְלוּ וְנִגְלוּ

כָּל מִדּוֹת זוֹ נַפְשֵׁךְ עֲדִינָה

הַגְּנוּזוֹת בְּחֶבְיוֹן מַצְפּוּנֵךְ,

לְאוֹר תַּהְפּוּכוֹת וּנְדוּדִים,

חֲלִיפוֹת הַגְּזֵרָה עָלַיִךְ,

שַׁעֲשׁוּעֵי בֵין-תִּקְוָה-וְיֵאוּשׁ.

אֲכוּלַת חַמָּתָהּ שֶׁל כְּנַעַן,

אַתְּ שְׁחֻמָּה מֵרוּחַ מַעֲרָבִית

מְלַטֶּפֶת כָּל חוֹלוֹת יָם-יָפוֹ

וּמְנַשְּׁקָה גַבְלִיתוֹת כְּתֵפַיִךְ

וּתְלוּלֵי מַפְרַקְתֵּךְ בַּת-פֶּסֶל,

שָׁזֹף אֲבָרַיִךְ הַגְּמִישִׁים

מוּצָקֵי שְׁאֵר-שַׁחֲרִית וּמְתוּחִים.

אַתְּ צֶחָה וּבְרִיאָה וּטְרִיָּה

כָּאֱגוֹז-מִיַּעַר הָרַעֲנָן

הַגָּנוּז בְּכֻתָּנְתּוֹ הַשְּׁחֻמָּה

וּמְגַדְּשָׁהּ עַד כְּדֵי לְהַפְקִיעָהּ.

בְּגַנְזַכֵּי הַצַּארִים מֵעוֹלָם

לֹא נִכְנְסוּ, שׁוּב לֹא יִכָּנְסוּ;

בִּמְלוֹא כָל הָעוֹלָם עֲדַיִן

לֹא הָיוּ כְמוֹהֶם לְיֹקֶר,

שְׁנֵי אַכְטִיסִים דּוֹמִים לְאֵלֶּה,

אַכְטִיסֵי עֵינַיִךְ הַנָּאוֹת,

הָרוֹחֲצוֹת בְּאוֹרוֹת מְכַשְּׁפִים

וּמְלֵאוֹת הָעָרְמָה הַחַמָּה…

לְאַכְטִיס דִּמִּיתִיךְ, יַקִּירָה,

לָאַכְטִיס הָאֶבֶן הַחוּמָה…

תֵּל-אביב 1934

Calcedony ↩
Onyx ↩
Sardonyx ↩
Ruby ↩
Opal ↩
Amethyst ↩
Smaragd ↩
Chrysolite ↩
Saphire ↩
Aventurine ↩

t [אַתֶּם מְקַדְּשֵׁי-לְבָנָה בַּחֹדֶשׁ]

אַתֶּם מְקַדְּשֵׁי-לְבָנָה בַּחֹדֶשׁ

אֲנִי – שְׁיָר כֹּהֲנֵי-אוֹן

אֲשֶׁר לַשֶּׁמֶשׁ (בְּאִם עוֹד יֵשׁ –

אֲנִי וָהוּא – זוּג אַחֲרוֹן).

בְּתוֹכְכֶם אֲנִי חָיִיתִי,

וְיוֹם הָיָה, וּכְאִלּוּ לִי

נִתְפַּיַּסְתֶּם – כִּי לִי שָׂרִיתִי –

שַׁרְתֶּם שִׁירַי, וּפָעֳלִי.

הֲבִינוֹתֶם תְּפוּסִים מִקֶּסֶם

לָכֶם נֵכָר וְלֹא מֻתָּר

וְגַם בָּאתֶם עִם קְטֹרֶת-בֶּשֶׂם.

מִי בִּקֵּשׁ? מִי? שַׁי מְיֻתָּר!

אֲבָל שִׁמְעוּ! דּוֹר בֵּין-עַרְבַּיִם

אֲשֶׁר כְּבָר בָּא, וְאִם בּוֹשֵׁשׁ,

רַב הַחֻצְפָּה וּשְׁפַל-יָדַיִם,

הַמִּתְלַהֵב וְרֵיק מֵאֵשׁ.

גַּם הוּא לָכֶם: בְּלֵב וָנֶפֶשׁ!

וְאִם שִׁלֵּם לַזְּמָן הַמַּס

עָלָיו הֻטָּל – אֲפֵר-הָעֶפֶשׁ,

בְּעִמְקֵי עֻמְקוֹ – נִגּוּן הַ“שַס”.

נִגּוּן חִוֵּר וּקְצוּץ כְנָפַיִם,

אֲשֶׁר בָּזְאוּ יָמִים עָצְרוֹ;

חֲלוֹם נִפְחָד שֶׁל שְׁנוֹת-אַלְפַּיִם

בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲצֵרוֹ.

אָבִיב אָבִיב מַשִּׁיר הַצֶּפַע

עוֹרוֹ מִכְּבָר, מֵמִיר אוֹתוֹ,

כְּלוּם רִקְמוֹתָיו (גְּוָנִים בְּשֶׁפַע)

שׁוּב לֹא יָבִיא לַעֲטוֹתוֹ?

אַשְׁרֵי מַאֲמִין לְמַרְאֵה-עַיִן,

לַנִּיב מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ – – –

אֵינֶנִּי מַאֲמִין עֲדַיִן,

בַּבְּרִית לַחֲצָאִים אָקוּץ.

נָכְרִים, וְאִם אַחִים עוֹד אֶמֶשׁ,

בֵּינֵינוּ תְהוֹם, תְּהוֹם שֶׁבִּתְהוֹם!

אֲשֶׁר בֵּין שֶׁמֶשׁ וּבֵין שֶׁמֶשׁ,

עַד כְּדֵי לִבְכּוֹת, עַד כְּדֵי לִנְהוֹם!

וְקַל בְּעֵינֵיכֶם שִׁירֵנוּ,

וְזָר לָכֶם זֵר-שְׂשׂוֹנֵנוּ

וְגַם לִצְחוֹק… הֲיָבִין לֵב

גּוֹזַל-הָעַיִט עֲטַלֵּף?

תֵּל-אביב 1934

t אַשְׁרֵי נוֹפְלֵי בַּמִּלְחָמָה

ואם במלחמות אללה נפלתם או מתם, סלוח יסלח לכם אללה, וסליחת אלהים ורחמיו טובו מאוסף שלל (קוראן, סורה שניה, פסוק 156).

אַשְׁרֵי הַנִּסְפָּחִים לַדֶּגֶל

הַשָּׁב מִנִּצָּחוֹן אַחֲרוֹן,

מִקְּרָב מַכְרִיעַ – שֶׂה וָעֵגֶל

יַרְבֶּה בְּעֶדְרוֹ, וְשַׂהֲרוֹן

שֶׁל כֶּסֶף הַמִּקְשָׁה בְּשַׁרְשֶׁרֶת

יִשָּׂא לְשֵׁגְלָתוֹ, לָהּ שַׁי;

אַשְׁרֵי יִנְהַג שְׁבוּיָה נִבְחֶרֶת

אֶל יְצוּעוֹ, וּבֵין קְדוֹשַׁי

יַחֲלוֹק בָּאֳהָלִים מַלְקוֹחַ,

לִידִיד יָרִיעַ עַל שָׁלָל,

אִתּוֹ יִצְחַק וּבְצֵל יַבְרוֹחַ

בָּא לְפַשֵׁט עֲלֵי חָלָל;

יָטוּס, שִׁכּוֹר-דָּמִים יַצְרִיחַ

עַל סוּס צוֹנֵף אוֹ עַל גָּמָל,

כַּפּוֹ הָעֲיֵפָה יָדִיחַ,

כִּי לֹא רֻחַם, כִּי לֹא חָמָל;

וְלִקְרָאתוֹ יֵצְאוּ מַחֲנַיִם

מְחוֹלְלוֹת אֶל קוֹל תֻּפִּים,

וּלְדוֹר וָדוֹר יְסַפְּרוּ שָׁמַיִם

הִי עֲבָדָיו הַחֲרוּפִים.

*

אֲבָל אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי הַגֶּבֶר

בְּחִיר פָּרָשָׁיו שֶׁל הַנָּבִיא,

שֶׁעַל שְׂדֵה-קְרָב מָצָא לוֹ קֶבֶר,

יִכְרַע כִּכְרוֹעַ גּוּר-לָבִיא;

אַשְׁרֵי נוֹפֵל בִּגְדוּד הָאֶלֶף

הָרִאשׁוֹנִים בְּיוֹם הֶרֶג-רָב

עַד שֶׁדִּגְלוֹ נָקִי מִסֶּלֶף

אַף נְקִיִּים יוֹרְדֵי הַקְּרָב;

עַד לֹא הָיְתָה סְחוֹרָה עוֹבֶרֶת

מִיָּד לְיָד דַּת-אֲמִתּוֹ;

וְשַׁדָּ"רִים מֵרְחוֹב-סַרְסֶרֶת

מוֹצְאִים בָּהּ אִישׁ אִישׁ בַּג פִּתּוֹ:

וּבְטֶרֶם תִּקְוָתוֹ הָיָתָה,

עַד לֹא נִקְרַם חֲצִי-חֲלוֹם,

וְתַגָּרִים פּוֹשְׁטִים (כְּבָר עָתָּה!)

כִּפְשֹׁט גַנָּב עַל יַהֲלֹם,

צָרוּעַ-זָב שָׁטוּף בַּבֶּצַע,

טוֹרֵף דּוֹמֶה לִבְנֵי-עוֹרֵב;

הַשָּׂשׂ עַל נְבֵלָה וָפֶצַע,

צוֹפֶה, מַמְתִּין, רוֹגֵל, אוֹרֵב.

טוֹב לוֹ! מַה טּוֹב! יִשְׁכַּב אִלֵּם,

יִשְׁכַּב חֵרֵשׁ. מוֹרוֹ-רַבּוֹ

יִסְחַר, יִמְכֹּר אֶת הוּא שִׁלֵּם

בִּדְמֵי לִבּוֹ וּבְרַק חַרְבּוֹ…

פתח-תקוה 1934

t שירת היקרנדה

יִהְיוּ אֲשֶׁר יִהְיוּ, – כֻּלָּם

סוֹפָם: אֶל קוֹל שׁוֹפָר

יִפְּלוּ נוֹפְלִים, בְּיוֹם נִבְלָם

בַּעֲרֵמוֹת עַל פְּנֵי עָפָר,

כַּעֲרֵמוֹת פִּרְחֵי־לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה.

וּמִי יוֹדֵעַ חֲלוֹמָם

חָלְמוּ עַל פָּרָשַׁת

צֵל דִּמְיוֹנוֹתֵיהֶם, הַנָּם

בַּעֲרָפֶל נָמוֹג לְאַט,

כַּעֲרָפֶל דַּק שֶׁל לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה?

צִוְחַת צִפּוֹר, צִוְחַת פִּתְאֹם…

הֵילִיל הַתַּן בַּסְּבָךְ…

כָּל הַקּוֹלוֹת בּוֹלַעַת תְּהוֹם…

מִי אוֹכֵל מִי? לָאו הַיְנוּ הַךְ?

בְּמוֹעֲדוֹ יִפְשׁוֹט לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה – – –

וְלָהּ? מַה לָהּ לָאֲדָמָה

וְלַחַיִּים סָבִיב?

תִּתְגַל עִם סוֹף־סְתָו, קָמָה

רָמָה תִלְבַּשׁ עִם בֹּא אָבִיב,

וּבְרָמָה לִילָךְ – תָּכֹל

שֶׁל יָקָרַנְדָה.

וְיֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם שִׁירָה

(אִם יֵשׁ אוֹ אֵין עוֹנִים)

קַיֶּמֶת כְּעִקְבוֹת סִירָה…

אַשְׁרַי וְאַשְׁרַיִךְ הַמּוֹנִים

אַךְ לְמִנְיַן קָמוֹת־חִטָּה

וְיָקָרַנְדָה!

בְּסוֹד שֶׁל מַנְגִּינוֹת גְּלוּמוֹת,

מֵעֵבֶר זְמָן, מָקוֹם,

דְּגָנִיָּה בָּאֲלֻמּוֹת

הֲיִי גַם אַתְּ, – עַד שֶׁתִּרְקוֹם

אֶת חֲלוֹמָהּ, חֲלוֹם לִילַךְ

הַיָּקָרַנְדָה.

תל־אביב 34

t קום עלה בהר-התוחלת

קוּם עֲלֵה בְּהַר-הַתּוֹחֶלֶת,

הַר-צוֹפִים, וְעִמְדָה כֵן –

הוֹי, הִנֵּה אֲפִיק הַתְּכֵלֶת,

נְהַר-קָדְשֵׁנוּ, הַיַּרְדֵּן.

שָׂא שָׁלוֹם וּשְׁלוֹם בָּנֶיךָ

מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת עוֹלָם!

בְּשֵׁם כֻּלָּם כִּי אֲבָרְכֶךָ,

שְׁמַע קוֹלִי כְּאֶת קוֹלָם.

אֵין לְךָ אֶרֶץ, אֵין לְךָ פֶלֶךְ

לֹא קִדְּשׁוּךָ, כִּי עַל כֵּן

עֲדֶן לֹא קָם שְׁנוֹת-אֶלֶף מֶלֶךְ

לֹא יְדָעֲךָ, יַרְדֵּן!

כְּלוּם לַתֵּמְזָה הָרוֹכֶלֶת,

כְּלוּם לַנִּיגֶר הָרָחוֹק,

לֹא אַתָּה לָהֶם תּוֹחֶלֶת,

לֹא תָּשִׂים לַטִּבֶּר חֹק?

מִי הַבָּז לְמֵי-קָדְשֶׁךָ,

לְשִׁמְעֲךָ מִי לֹא נִפְעָם?

לֹא שָׁלַח בָּנָיו אֵלֶיךָ

מִמֶּרְחָק מֵעֵבֶר-יָם?

מִיסִיסִפִּי רַב-הָעַיִן

אוֹ הַהוּדְסוֹן הָרָחָב?

מִי וָמִי לֹא בָא עֲדַיִן

לְבָרְכֶךָ, קְטוֹן אֶחָיו?

עַל גְּדוֹתֶיךָ – תֵּל וָרֶכֶס –

הֵן נָמִים יוֹבְלִים-מֵאָז

מִקְדָּשִׁים, קָרְסוּ מֵאֶפֶס

כֹּהֲנִים וְעַם נִכְנָס.

עַל גַּל מֵי-הָרִים, מֵי שָׂחוּ

תִּגְרְפֵמוֹ – גַּל שֵׂטִים –

שְׁיָר אֲבַק אֻמּוֹת נִשְׁכָּחוּ

וַעֲפַר אֵלִים מֵתִים.

מִן הַוּוֹלְגָה הַנִּדְגֶּלֶת

וַאֲפִיק-הַשִּׁיר הָרֵין,

עַד הַסֵּינָה הַהוֹלֶלֶת,

מִי כָּמוֹךָ הַיַּרְדֵּן?

מִפַּמְיַס עַד הַכִּנֶּרֶת

וְיָם-הָעֲרָבָה בִּלְבָד

יְאוֹר אֶחָד! אֻמָּה יוֹצֶרֶת

יָד אַחַת וְשִׁיר אֶחָד!

t אהבתי כי אתע בכביש

אָהַבְתִּי כִּי אֵתַע בַּכְּבִישׁ / שאול טשרניחובסקי

אָהַבְתִּי כִּי אֵתַע בַּכְּבִישׁ בַּשָּׁרוֹן,

אָהַבְתִּי כִּי אֶשְׁמַע שְׁרִיקַת הַקָּרוֹן

בֵּין כֶּרֶם וְכֶרֶם, גָּדֵר וְגָדֵר,

כִּי אֶשְׁמַע קוֹל מַחַץ מַכּוֹשׁ וּמַעְדֵּר,

שִׁירַת עֲבוֹדָה הַקַּיֶּמֶת לָעַד!

אָהַבְתִּי הַדֶּרֶךְ – לֹא אֵדַע מֵאָן –

מִקְּבוּצָה לִקְבוּצָה בֹּאֲכָה בֵּית-שְׁאָן,

מֵחֵיפָה – בָּעֵמֶק עַד כְּפָר הַתָּבוֹר

מַקְדֵּחַ תָּר מַיִם לַבַּיִר לַבּוֹר,

שָׁר שִׁיר עֲבוֹדָה הַקַּיֶּמֶת לָעַד!

נַשְׁכִּימָה בְּיֶמָה בַּבֹּקֶר לַנִּיר

עִם רוּחַ צוֹנֶנֶת מִשֶּׁלֶג הַשְּׂנִיר,

עִם שֶׁמֶשׁ מְחַיֶּכֶת וְאֹפֶל הוּסַר

מִיָּם הַכִּנֶּרֶת, רְאִי גִנּוֹסַר,

עִם שִׁיר עֲבוֹדָה הַקַּיֶּמֶת לָעַד!

לִבֵּנוּ יָרִיעַ וּמַה נִּתְעַדֵּן

לִרְאוֹת אֶת מַחְפֶּרֶת גְּאוֹן-הַיַּרְדֵּן,

יַרְדֵּן תִּקְוָתֵנוּ, הַיְאוֹר הַיַּרְקָן,

קוֹשֵׁר גְּדוֹת אַרְצֵנוּ מִכָּאן וּמִכָּאן,

הַקֶּשֶׁר אֲשֶׁר לֹא יוּפַר לְעוֹלְמֵי-עַד!

תל-אביב 1934

t שירת שומר

שִׁירַת שׁוֹמֵר / שאול טשרניחובסקי

מוֹשָׁבָה נָחָה בָּעֵמֶק,

נָם כְּפָר עֲרָבִי,

עַל רֹאשִׁי מָרוֹם בָּאֹפֶל

מֵצִיץ כּוֹכָבִי.

כּוֹכָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם,

עַיִן רוֹאָה-כֹל,

הַגֶּד-לִי, כַּמָּה פָּרַצְנוּ

כְּבָר יָמִין וּשְׂמֹאל.

נָם הַלָּיְלָה… צְלִיל מַתֶּכֶת!…

כּוֹכַב שְׁמֵי-צִיּוֹן,

הַכֶּר-נָא, בַּלַּיְלָה מִי הוּא

הַמַּשְׁחִיז פִּגְיוֹן?

תל-אביב

t במשמרת

בַּמִּשְׁמֶרֶת / שאול טשרניחובסקי

מַעְדֵּר מַכִּישׁ, מַעְדֵּר דּוֹבֵר,

מַעְדֵּר כְּבַד-פֶּה וְכֶבֶד-פֶּלֶד.

אוֹמֵר הַיֶּלֶד:

– מַה פֹּה אַתָּה עוֹמֵד, אָבִי?

“פֹּה הַמִּשְׁמֶרֶת.”

– וּמִי עוֹבֵד שָׁם בַּפַּרְדֵּס?

“שָׁם? – יְרִיבִי.”

– וּבְכֵן אָבִי, יֵשׁ עֲבוֹדָה,

וּמָה אַתָּה בָּטֵל בַּחֶלֶד?

– שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד –

וּמַה אַתָּה בָּטֵל, אָבִי?

לְךָ לֹא נִמְסֶרֶת?

"אֲנִי, הֲלֹא תָּבִינָה, בְּנִי,

לֹא – יְרִיבִי."

– זוֹכֵר אֲנִי: לִפְנֵי יָמִים

קָרְאוּ עָלֵינוּ שֹׁד וָטֶבַח,

(נִדְמֶה, אֵין רֶוַח)

וּכְבָר עָמַדְתָּ פֹּה, אָבִי…

“כֵּן, בַּמִּשְׁמֶרֶת.”

– מִי בָא בַּסַיִף וּבָאֵשׁ?

“הוּא – יְרִיבִי!”

– אָבִי, אָבִי, הֲלֹא תַגִּיד:

וּמִי וָמִי אֶת נַפְשׁוֹ יָעַר,

– אוֹמֵר הַנָּעַר –

אִם שׁוּב יָבֹא הָשֵׁם נָוִי,

יָגֵן עַל קֶרֶת,

עַל הַפַּרְדֵּס וְעַל בְּעָלָיו?

“בְּנִי!” – וְאָבִי!

כפר סבא 1934

t בט"ו בשבט

בְּט"ו בִּשְׁבָט / שאול טשרניחובסקי

אֲשֶׁר בָּךְ לֹא נָטַע אִילָן

וְלֹא שָׁלַח בּוֹ מֵי-סִילוֹן,

לֹא הֵישִׁיר מַעֲנִית –

הוּא לֹא אָהַב אוֹתָךְ, אַרְצִי,

לֹא אֲהֵבֵךְ! לֹא, לֹא!

הוּא לֹא רָאָה לְאַחֲרִית,

כָּל עֲמָלוֹ אַךְ לוֹ.

אֲשֶׁר בָּךְ לֹא נָטַע אִילָן,

לֹא שָׂשׂ עַל צַמָּרוֹת וְצִלָּן

עֵת הַבָּצִיר אָתָא, –

הוּא לֹא הִשְׁקָה אֶת עוֹלָלוֹ

עֵת זֶה כָּמַהּ חָלָב,

הוּא מֵאִמּוֹ שְׂמִיכָתָהּ

גָּזַל בַּקֹּר וּסְתָיו.

אֲשֶׁר לֹא חָמַל עַל אִילָן

קִצֵּץ בַּצַּמָּרוֹת כֻּלָּן

וְתֶלֶם לֹא נִהֵל, –

תִּגּוֹף רַגְלוֹ אֶל שֶׁן-טְרָשִׁים,

יַכֶּנּוּ שֶׁמֶשׁ חָם,

וּבַשָּׁרָב עַל שִׁמְמוֹת-תֵּל

יִפּוֹל עָיֵף נִרְדָּם.

תל-אביב 1935

t הַגָּלִיל...

/ שאול טשרניחובסקי

וְלִיהוּדָה קַלָּס?! בָּגְדָה

בֵּאלֹהֶיהָ יְהוּדָה:

עַל כָּל הָרֶיהָ מִנְזָרִים

וּכְנֵסִיּוֹת בַּעֲמָקֶיהָ,

בָּם מְקַטְּרִים יַלְדֵי זָרִים;

בַּסִּילְקָאוֹת וַחֲדָרִים

לִכְבוֹד נִסִּים עָבְרוּ עָלֶיהָ;

קוֹל חַשְׁמַנִּים, קָדְשֵׁי-קְבָרִים.

כִּי יְהוּדָה בַּת-הֲפַכְפֶּכֶת!

בִּשְׂפַת רוֹמִים הֲרַת-מַתֶּכֶת

יָרֹן גַּלָּח קָרַח-קָרְחָה

שִׁירַת דָּוִד, – שִׁירָה נִתֶּכֶת –

לְבַת-עַמּוֹ לְתוֹכֵחָה;

סְבִיב מִזְבְּחוֹ יַקְטִיר סְחוֹר-סְחוֹר

חַבַּשׁ רָזֶה שָׁחֹם-שָׁחוֹר.

צִיּוֹן שַׁלְשֶׁלֶת טְעוּנָה!

בָּהּ הֵיכָלוֹת נוּסַח-גֶּרְמַנְיָה:

חַסְרֵי כָל-פֶּסֶל וּתְמוּנָה,

נְטוּלֵי כָּל-חֹם, זְבוּל קוּדְשָׁא-עַנְיָא

שֶׁל פְּרוֹטֶסְטַנְט דַּל-אֱמוּנָה.

עַל מַחֲרֹזֶת-מַרְגָנִית

תְּפִלָּתוֹ שָׂח מָרוֹנִיט.

בָּהּ עַל כָּל-צַעַד, מִדְרַךְ נַעַל,

רִמְזֵי נִסִּים שֶׁל קְדוֹשׁ-נָכְרִים

בִּימֵי עַשְׁתֹּרֶת וְהַבַּעַל,

אִילָן מַכְרִיז וְאֶבֶן-מַעַל

וַעֲיָנוֹת בָּהּ מְסַפְּרִים

מֵרֹאשׁ גְּבָעוֹת עַד שְׂפַת הַיָּם

תְּהִלָּתוֹ שֶׁל בֶּן-מִרְיָם.

בִּמְעָרוֹתֶיהָ – קֵן וְעֶרֶשׂ

לִמְחוֹקְקֵי-דָת וּלְאֵם הֲרַת-

בֶּן-אֱלֹהִים, – שָׁם גִּדְלֵי כֶּרֶס,

סְרוּחֵי-שׁוּלַיִם בְּלַחַשׁ-אֶרֶס

נִצִּים כָּמְרֵי סִיעָה אַחַת

עִם חֲבֶרְתָּהּ וְכַת עִם כַּת.

וְזוֹ אֶל זוֹ בָהּ תַּעֲנֶינָה

בְּנִגּוּנִים-חֵן עֲמוּסִים

קְהַל-פַּעֲמוֹנִיּוֹת רוּסִים.

הִנֵּה אוֹרְחָה – אֲנִי אֶרְאֶנָּה –

בְּמַעֲלוֹת-הַר הֲרוּסִים,

נָזִיר קַנַּאי-רַע, יְוָנִי,

וּפְרָבוֹסְלָבִי – גֵּר עָנִי.

בְּקָדְשֵׁי-קָדְשֶׁיהָ קוֹל-הֵידָד,

קוֹל בְּנֵי-דּוֹדְךָ לֹא יְחֻנֶּךָּ,

הַנִּשְׁבָּעִים לְאֶבֶן-מֶכָּה

בְּתַהֲלוּכוֹת לְשֵׁם אֶחָד

עִם-בְּרַק הַסַּכִּינִים בַּיָּד.

אֲבָל לֹא כָךְ גְּלִיל-מִסְתּוֹרֵינוּ,

גְּלִיל-הָרָזִים, גָּלִיל עֶלְיוֹן!

הוּא מֵת, אַךְ הֵד אֲרֶשֶׁת-שְׁמֵנוּ

חַי בַּשָּׂדֶה, עֵר בַּצָּיוֹן;

וְאִם קֶבֶר-קֹדֶשׁ בּוֹ, – קְדוֹשֵׁינוּ

יָנוּחוּ בּוֹ, עַד יוֹם-אַחֲרוֹן;

כָּל קֶבֶר – שֵׁם! כָּל שֵׁם – שֵׁם-עַד!

שְׂדֵה-אֱלֹהִים סָבִיב לָךְ, צְפַת!

אֲבָל עוֹד זַךְ גַּל הַכִּנֶּרֶת,

וּבְתֻמָּתוֹ הַגִּינוֹסַר,

זֶה הַמַּכְחִיל בִּכְחוֹל-תִּפְאֶרֶת

בֵּין הָר לְהָר זוֹעֵף וָסָר

לְרֶגֶל טְבֶרְיָה הַמְעֻפֶּרֶת.

עוֹד בַּדְּלֵקוֹת כְּבֵדוֹת-בַּשֶּׁמֶן

מֵאָז הָעֶרֶב עַד אוֹר-יוֹם

יְכַרְכְּרוּ פְּלִיטִים מִיֶּמֶן

שִׁפְלֵי חָזֶה צְנוּמִים מֵחֹם;

יִסְתּוֹבְבוּ בְּקֶסֶם-דֵּימוֹן

שָׁרִים-עֵרִים וּבְתוֹךְ חֲלוֹם –

פַּרְסִי זָקוּף, וְגוּרְגִ’י קַל

וּצְעִיר שָׁבֵי גָּלוּת-בַּיְקַל;

פָּרוּשׁ חִוֵּר עוֹלֵה-פּוֹלַנְיָה,

חָלוּץ שֶׁבְּלוֹרִיתוֹ פְּרוּעָה,

מוּגְרַבִּי חוּם, תַּלְמִיד הַ“תַּנְיָא”

אֲמֵרִיקָנִיָּה נָאָה,

גּוּץ סְפָרַדִי, חוֹלֵם-דְּגַנְיָה

וְאוּקְרַאִינִי שְׁבַע-רָעָה,

בְּנֵי גּוּשׁ-הָעֵמֶק וְהַשָּׁרוֹן

בָּרִקּוּדִים בִּכְפָר-מִירוֹן.

וּבְכָל אֲשֶׁר עֵינוֹ פּוֹגֶשֶׁת

עֵין-הַחֶרְמוֹן בְּזֵר שְׁלָגָיו, –

שֵׁם יִשְׂרָאֵל עָלָיו – מוֹרֶשֶׁת:

הַגַּיְא, הָהָר וְהַחֲגָו.

אַךְ שְׁכִינָה עָלָיו פּוֹרֶשֶׁת

אֶת כְּנָפֶיהָ בְּעֶצֶב רָב,

שֵׁם יְהוּדִי – שֵׁם יִשְׂרָאֵל,

כָּבוֹד עָבַר, יוֹם פְּדוּת הֵחֵל.

תל-אביב 1934

t בְּאֶרֶץ אֶפְרָיִם... בַּקָּצֶה בָּעִיר

בְּאֶרֶץ אֶפְרָיִם… בַּקָּצֶה בָּעִיר

עוֹד חַמָּה מְטַפְטֶפֶת עַל הָרֵי הַגִּיר,

מַשְׁקַעְתָּם בִּנְגֹהוֹת, מַזְהַבְתָּם בִּנְשִׁיקָה,

מַצִּיתָה עַב עַפְרוֹת-הַזָּהָב בַּבִּקְעָה,

מַבְעִירָה מַשְׁאַבֵּי הַנַּחַל הָרָן

בֵּין שִׁקְמוֹת הַשְּׁפֵלָה וּמְשׂוּכוֹת הַגָּן.

לִרְנָנוֹת תּוּבַלְנָה רְצוּעוֹת עֲיָנִים

אֶל גֵּיא הָאֲשֵׁרָה אֶל שְׁבִיל בֵּין-חַמָּנִים.

שָׂם עָמְדָה עַשְׁתֹּרֶת בִּפְרִיצוּת שֶׁל תֹּם

בְּבַיִת מְרֻקָּם תָּכֹל וְכָתֹם,

שֶׁרָקְמוּ עַל לָבָן, אַרְגָּמָן וְתָרוֹג

הַנָּשִׁים הַלֵּאוֹת מֵאָהוֹב, מֵעֲרוֹג.

יְלָדוֹת טוֹפֵפות עֲטוּרוֹת בִּכְלִיל-

שְׂעֹרָה הִקִּיפוּ הָאֵלָה בְּשִׁיר-גִּיל.

כֻּתֹּנֶת-בַּד לָבַשׁ הַכֹּהֵן-לַבָּעַל,

מְסַלְסֵל בַּשֵּׂעָר וּנְעָלִים לֹא נָעַל.

מִפַּךְ-כֶּסֶף יָצַק אֶת שֶׁמֶן-הַפָּז

כַּדָּת, וְכַמִּשְׁפָּט לְאֵל עַם מְאֹד עָז.

וּבְעוֹדוֹ כֵן עוֹמֵד עַל יַד הַמִּזְבֵּחַ,

וְהִנֵּה מִיהוּדָה הוֹפִיעַ אוֹרֵחַ,

אַדֶּרֶת הַשֵּׂעָר וְאֵזוֹר הָעוֹר

עַל מָתְנָיו, וְחֵמָה בְּעֵינֵי הַשְּׁחוֹר.

הִתַּמֵּר הֶעָשָׁן עַל מַחְתַּת הַנְּחֹשֶׁת,

הֵרִיעַ הַנָּבִיא: "מַה תַּקְטִיר לַבֹּשֶׁת!

הַאֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל? פַּס אֵל?

וַהֲפַכְתִּיךְ לִשְׁמָמָה, לְלֹא שֵׁם וּלְלֹא תֵל –

אֲנִי, מוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,

אֲנִי, הַמַּצִּילְךָ מֵרַבִּים וְרָעִים!"…

וְעָמְדוּ מֵרְקוֹד הַעֲלָמוֹת בֵּין-תְּאֵנִים,

עָמְדוּ מִשְׁתָּאִים מַחֲרִשִׁים הַזְּקֵנִים.

מִסָּבִיב – סוֹף-אָבִיב, בִּכּוּרֵי הַיְבוּל,

עֲרֵמוֹת כֻּסֶּמֶת וּקְטֹרֶת-בְּתוּל,

וְעָמַד מְלֹא-עוֹלָם, הָעִיר וְהַחַוָּה,

קוֹדֵחַ וּמַרְעִיד מִכְּאֵב טֶרֶם-אַוָּה,

מְיַחֵם וְרָוֶה הַזֶּרַע הַנָּם

בְּאַשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּתְהוֹמוֹ שֶׁל יָם.

הִתְבּוֹנְנוּ נְבוּכִים – הַגְּבָרִים, הַנָּשִׁים

הֶדְיוֹטוֹת וְכֹהֵן, עֲבֻדָּה וְרָאשִׁים;

"וּלְמִי כָל הַשֶּׁפַע, כָּל רָזֵי-הַלֵּיל,

אִם לֹא לָעַשְׁתֹּרֶת וְלַבֵּל?"

תל-אביב 1934

t כֵּיצַד מְרַקְּדִין...

אָמְרוּ עָלָיו עַל רבי יהודה בר עילאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה… מר שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת… פירש רש"י: שלש בדין, זורק אחת ומקבל אחת. (כתובות י“ז ע”א)

הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ,

הָרַבִּי בֵּין תַּלְמִידָיו

מְטוֹפֵף בָּא צַעַד צַעַד,

טָס מֵרִים שׁוּלֵי בְּגָדָיו.

כֹּחַ נֹעַר, כֹּחַ קֶסֶם!

כָּךְ הָיָה – כָּךְ – בִּנְעוּרָיו!

כַּף יִמְחָא, לִבּוֹ שָׂמֵחַ,

בָּעֵינַיִם אשֶׁר רָב

לוֹהֲטִים פָּנָיו מִנַּחַת,

אֵשׁ תְּלַהֵט שְׁסַ"ה גִידָיו,

בְּרִקּוּד יֵצֵא, יָרִיעַ

בַּעֲדַת כָּל-תַּלְמִידָיו.

וּבַדִּים שָׁלשׁ בְּיָדַיִם

שֶׁל הֲדַס – בְּצָהֲלוֹ

יָד זוֹרְקָה וְיָד קוֹלֶטֶת,

“שְׁטוּת זוֹ מַה הוֹעִילָה לוֹ?”

הַגֶּד-לִי – לִי לָאוֹרֵחַ,

מַה קָּרָה כָּאן, כִּי עַל כֵּן

הָרַבִּי הַיּוֹם שָׂמֵחַ,

כֹּה יָגִיל לֵב הַזָּקֵן?

מַה יִּרְקוֹד, יַבְרִיק עֵינַיִם?

הַבְּמַעֲשֵׂר וּדְמַאי

הֲלָכָה פָּסַק? בְּכִלְאַיִם

שׁוּב נָצַח אֶת בֵּית שַׁמַּאי?

כְּלוּם צָמְאָה קַרְקַע לְמָיִם –

וּפִתְאֹם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה?

קוֹנְסוּל בָּא חָדָשׁ – גֵּר צֶדֶק?

וְאֵין יוֹצֵאת, אֵין צְוָחָה?

מַה יִּרְקוֹד זֶה? מַה יָּרִיעַ?

שִׂמְחָתוֹ זֹה הִיא עַל מָה?

הֲשָׁקְטָה עַתָּה הָאָרֶץ,

שָׁכְכָה הַמִּלְחָמָה?

כְּלוּם כָּשְׁלָה, קָרְסָה כְּבָר רוֹמָא

הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה?

קִמְבְּרִים כִּי בָקְעוּ גְּבוּלֶיהָ

חֵיל פַּרְתִּים בָּא וְצִפָּה

כַּעֲרָפֶל כָּל כְּרַכֶּיהָ?

אֵין מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן?

לֵב אַחִים שָׁב עַל אַחִים כְּבָר,

וְאָפֵס רִיב וּמָדוֹן?

לֹא הָיָה רִיב עַל מַסֶּכֶת,

כָּל עִנְיַן סוּגְיָא אֵין שָׁם,

אַף לֹא קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד, עָלֶיהָ

בֵּית שַׁמַּאי מָסְרוּ נַפְשָׁם.

מָה אִם גֶשֶׁם יֵשׁ אוֹ אָיִן?

קוֹנְסוּל הוֹלֵךְ, קוֹנְסוּל בָּא –

הַפּוֹלִיטִיקָה עוֹמֶדֶת,

אֵין יוֹצֵאת בְּאֵין רוֹצִים בָּהּ!

עוֹד שׁוֹקֶטֶת בִּגְבוּלֶיהָ

גַּם מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן,

עוֹד נוֹשֶׁקֶת חֶרֶב חֶרֶב

כְּבִימֵי אֲסַרְחַדּוֹן.

אֶפֶס כִּי עֲדַיִן רוֹמָא

הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה

כּוֹס הַתַּרְעֵלָה מָלָאָה,

אַף לֹא נִגְרְעָה טִפָּה.

יֵשׁ עוֹד מִלְחָמָה בָּאָרֶץ,

וּמִלְחֶמֶת בֵּין-אַחִים

פִּי שִׁבְעָה רָעָה מִמֶּנָּה,

קָרְבָּנוֹת אָכְלָה מֵחִים.

לֹא! כִּי הָרַבִּי יָרִיעַ,

שִׂמְחָתוֹ כִּי נַעֲלָה:

הוּא לַחֲתֻנָּה אוֹרֵחַ, –

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה!

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת,

בִּיהוּדָה חִדְּשׁוּ עוֹד קֵן, –

מִפְּנֵי זֶה יַבְרִיק עֵינַיִם

אַף יָשִׂישׂ לֵב הַזָּקֵן.

בָּא הַשָּׂב מַרְאֶה כָּאן, כֵּיצַד

מְרַקְּדִין לִפְנֵי כַלָּה.

הַךְ הַתֹּף! הַךְ מְצִלְתָּיִם!

גּוּפוֹ קַל, רַגְלוֹ קַלָּה.

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת –

כִּי עַל כֵּן גָּדַל גִּילוֹ,

קֵן חָדָשׁ - הוּא יְבָרְכֵנוּ…

וַאֲנַן מַה נַּעַן לוֹ?

יִפְרְחוּ דוֹר בַּחוּרֵינוּ,

בְּשֶׁפַע כֹּחַ וּבִזְמָן;

תִּתְנוֹסֵסְנָה בְּנוֹתֵינוּ

צְנוּעוֹת בְּחֵן-קִסְמָן!

יִמָּלֵא כָּל תְּחוּם אַרְצֵנוּ

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה,

צְחוֹק אִשָּׁה הַמִּתְרַפֶּקֶת

עַל בִּרְכָּיו שֶׁל בַּעְלָהּ!

בְּתִלֵּיהֶן כִּי תַעֲלֶינָה

שׁוּב עָרִים – הַנְשַׁמּוֹת!

יִשְׁרְצוּ עִם חַוּוֹתֵינוּ:

חֲדָשׁוֹת נִבְנוֹת-קָמוֹת!

תֵּעָקֵר כְּקוֹץ סָפִיחַ

מַשְׂטֵמָה לְעוֹלָמִים,

יִכָּחֵד מָדוֹן וָקֶצֶף

הַמַּפְרִיד אַחִים, עַמִּים!

תַּעֲבוֹר מִכָּל הָאָרֶץ

כָּל מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן!

אַל יְהִי בְּתֵבֵל עֶבֶד,

אַל יְהִי בָהּ כָּל-אָדוֹן!

בְּיָמַי וּבְיָמֵינוּ,

בְּחַיֵּיכֶם, בִּזְמַן קָרִיב,

בְּחַיֵּי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל

וּבְחַיָּיו שֶׁל הַיָּרִיב!

בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ

תִּוָּשַׁע בַּת יְהוּדָה,

יִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח

בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה!

תל-אביב 1934

t אל תצא בלילה

[אַל תֵּצֵא בַּלָּיְלָה] / שאול טשרניחובסקי

אַל תֵּצֵא בַּלָּיְלָה!… בַּלַּיְלָה, בַּקֹּר,

יְרֵחַ סוֹף-חֹדֶשׁ קוֹסֵם בְּאֵד-אוֹר.

כָּל “יֵשׁ”, לוֹ אָמַרְנוּ: דּוֹמֵם, וְלֹא חַי,

נֵעוֹר מִזְדַּעְזֵעַ בָּהָר וּבַגָּיְא

תַּצִּיב עַמּוּדֶיהָ חֻרְבָּה עַל כָּל-תֵּל,

יָחֹג וְיָנוּעַ הַצֵּל וְהַצֵּל.

תּוֹעָה גַּם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלֵךְ בָּהּ,

תּוֹעָה וְנִתְקֶלֶת בִּשְׁבִיל זָרִיז בָּא,

זֶה שְׁבִיל לֹא-יָדוּעַ עִם רֵיחַ מִסְפֹּא.

הַגֵּד, מִי נְהָגְךָ עַד הֵנָּה עַד פֹּה?

כּוֹאֶבֶת הַדֶּרֶךְ? הַשְּׁבִיל אִם עָיֵף?

רִפְרוּף לְלֹא נִיעַ רִפְרֵף עֲטַלֵּף.

אַדֶּרֶת עֲנָק זוֹ לִבְרוֹשׁ רָם, הַלּוּט

עָלִים לִרְבָבוֹת לוֹ וְאֶלֶף בַּלּוּט.

רִמְזֵי רְמָזִים לִשְׂרִידֵי הַדּוֹרוֹת

בִּשְׂפַת עֲנָפִים וּבִלְשׁוֹן זְמוֹרוֹת.

הַגֶּפֶן, הַכְּבָר בַּת אַלְפַּיִם גַּם אַתְּ?

נַעֲנֵית לְכָל רוּחַ וּמָוֶת לֹא מַתְּ.

מֵעֵבֶר לָעֵמֶק בִּקְצֵה הָאֲפָר

חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת עֲמֻקִּים גּוּשׁ הַכְּפָר.

הֲלָנוּ? אִם חַי הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה?

יָרֵחַ בֶּן כֶּסֶף עַל גַּגּוֹתָיו מַזֶּה,

אוּלַי מִימוֹת קֶדֶם בִּצְבַּצְתָּ בַּבָּר,

עַתִּיק עַתִּיקִים כַּצוּר כָּאן וָקָר?

וְהַבַּעַל פּוֹסֵעַ בִּקְהַל כְּרוּבִים,

מַדְשִׁיא אֶת הַדֶּשֶׁא וְזָן חֲרוּבִים.

ירושלים 1935

t מַלְאֲכֵי חֻרְבַּת פִּי-בֶסֶת...

מַלְאֲכֵי חֻרְבַּת פִּי-בֶסֶת, מִפְּלִיטֵי קַרְנוֹת מִזְבֵּחַ,

אֲרִיאֵל וַעֲזָרָה,

פּוֹחֲדִים צֵל בֵּית-הַכְּנֶסֶת, זְקוּפֵי-גֵב וְלֵב שָׂמֵחַ,

לֹא יָדְעוּ מַה טּוֹב מָה רָע,

כָּאַסְפֶּסֶת נוֹתְנִים-רֵיחַ, הִשְׁכִּירוּנִי אֵשׁ זָרָה.

מַלְאֲכֵי שַׁבָּת נִקְדֶּשֶׁת, סַגְפָנִים זְעוּמֵי עֵינַיִם,

מְלַוֵּי סָבִי וְאָבִי,

נוֹרָאִים מְאֹד מִגֶּשֶׁת, מְעוֹנָה לָהֶם שָׁמַיִם, עִמְמוּ שִׁיר זְהָבִי

כִּמְצוֹף רֶשֶׁת אֶת-הַמַּיִם, הִתְנַכְּלוּ לִי – לִלְבָבִי.

כִּי עַל כֵּן נַפְשִׁי נִלְכֶּדֶת בִּתְפִלּוֹת בֵּין-הָעַרְבַּיִם,

בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב,

וּבִיגוֹן נוֹף הַמּוֹלֶדֶת וּבְתוֹחֶלֶת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם אֶל

מְשִׁיחַ עוֹטֶה זִיו,

וּבוֹדֶדֶת תֵּט כַּפַּיִם לַ“שְׁכִינָה” וּ“זְמַן קָרִיב”.

וְאוּלָם גַּם בְּלֵיל אֶמֶשׁ סוֹד אֱלִיל – סוֹד הַמִּזְבֵּחַ –

יְפַעְפֵּעַ בְּדָמַי,

יֵשׁ כֹּהֵן וְיֵשׁ עֶבֶד-שֶׁמֶשׁ אֵלְכָה לִי בִּשְׁבִיל קֵרֵחַ

וּבוֹדֵד – אַךְ מִיָּמַי

לֹא רָשַׁמְתִּי שִׁיר קוֹדֵחַ אֶלָּא בְּאוֹר עַל דְּיוֹ-רְשָׁמַי.

תל-אביב 1935

t שִׁיר עַל הַמְּחוֹלְלוֹת

וַתֵּצֶאנָה כָּל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת: (שמות ט:ו, כ')

תֹּף אֶל תֹּף יַבִּיעַ, שָׂח; תֹּף אֶל תֹּף שׁוֹלֵחַ צָו!

הִיא לַתֹּף וְהַתֹּף לָהּ – בְּרִית הַלַּהַב וְהַנִּצָּב.

בַּת אֶל בַּת! כָּל הַבָּנוֹת טוֹפְפוֹת-צָפוֹת בִּמְחוֹל –

סְעָרוֹת שֶׁל יְשִׁימוֹן וּמַעַרְבֹּלוֹת שֶׁל חוֹל.

נִשָּׂאוֹת בִּמְשׁוּבָתָן אֶל מוּל פְּנֵי כָל-הָעֵדָה:

פְּרוּעוֹת… בְּהַרְמוֹנִיָּה… שׁוֹק זָקוּף, יָרֵךְ כְּבֵדָה.

קְדֵשׁוֹת בִּקְדֻשָּׁתָן, חֲצוּפוֹת בְּתֻמָּתָן:

שַׁד תּוֹבֵעַ, שׁוֹק מַצִּית דַּם הַבַּעַל-הֶחָתָן,

בְּכִרְכּוּר וּבִמְחֹלוֹת קִסְמֵיהֶן, וְהֵן צָדוֹת,

רֹן-כְּשָׁפִים לָעֲכָסִים, רֹן-תְּבִיעָה לָאֶצְעָדוֹת,

– הוֹי, הַבַּעַל הֶחָסֹן, בַּהֵיכַל בֹּא וְקַדֵּשׁ!

לְכַפֶּיךָ שְׁאֵרִי, קֹר שַׁדִּי בְּאֵשׁ כֶּפֶל אֵשׁ!

– קַרְסֻלִּי זָר לֹא רָאָה, קַרְסֻלִּי הַדַּק, הַתָּם,

אֶחְשְׂפֶנּוּ – זֶה שָׁבְלִי! כִּי אֶתְגַּל לַרְתִּיחַ דָּם.

– זֶרַע דּוֹר קְשֵׁה-עֹרֶף תֵּן, תֵּן לִי זֶרַע דּוֹר אֵיתָן!

יֶחֱמַנִי דוֹד-מִדּוֹד, דּוֹד וּבַעַל וְחָתָן!

– וְהָיָה זַרְעִי קָדוֹשׁ, זְרַע מִשְׁנֵה הַתַּאֲוָה,

בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מִסְתּוֹרִין, בִּתְשׁוּקָה לֹא כָּאֲבָה.

– זְרַע דּוֹר גֵּא וּזְעוּם מֶבָּט כְּתַלְאוּבוֹת מִדְבְּרוֹת סִין;

הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הוּא יִרְאֶה – וְלֹא יַאֲמִין.

– דּוֹר יָאֶה לְקִבְרוֹתָיו בְּמִדְבַּר צוּלוֹת-חוֹלוֹת,

עַל קִבְרוֹת-הַגַּאֲוָה הֶסְפֵּדִים לְלֹא קוֹלוֹת.

– דוֹר יָאֶה לְמִיתָתוֹ, מֵת בְּאֶרֶס עֲכָנִים,

נְחָשִׁים שְׁלִיחֵי-אֵלִים, דּוֹר בַּרְזֶל וַאֲבָנִים!"

הֵן טָסוֹת, וּשְׁרִירֵיהֶן הֵם תּוֹבְעִים צוּקַת-חֲבוֹק,

קֶמֶט כָּל-מְעִיל קוֹרֵא, וּבְרִמְזֵי רְמָזָיו הַשּׁוֹק.

אִמָּהוֹת שֶׁל שְׁבָטִים, אִמָּהוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁל עָם.

מְקִימוֹת חֵיל רִבְבוֹתָיו בְּתַאֲוָה וּבַעֲיָם.

מַזְרִיעוֹת לַעֲתִידוֹת וּלְנִצְחוֹן יוֹם אַחֲרוֹן,

דּוֹר עוֹמֵד בָּאֵשׁ וָדָם, בַּמִּדְבָּר וּבַשָּׁרוֹן,

דֵּי סֵיפֵי הַלִּגְיוֹנוֹת, לַמְּדוּרוֹת, לָאוֹפַנִּים,

וּלְקִבְרוֹת חַיִּים… יַלְאֶה תַּלְיָנִים וְחֵיל מְעַנִּים;

דֵּי לוֹעוֹת כְּפִירֵי-מִדְבָּר וְחָלָל עַל הַחוֹמוֹת,

וּלְהַשְׂבִּיעַ חֹד סַכִּין וּלְמַלֵּא פִי-תְהוֹמוֹת.

נִשָּׂאוֹת בִּמְשׁוּבָתָן אֶל מוּל פְּנֵי כָל-הָעֵדָה

אִמָּהוֹת שֶׁל שְׁבָטִים: שׁוֹק זָקוּף, יָרֵךְ כְּבֵדָה.

תל-אביב 1936

t אַךְ יִרְאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ...

אַךְ יִרְאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ מְהַבְהֶבֶת בָּהָר,

עִם רִאשׁוֹן-רִאשׁוֹנִים הַנּוֹטְרִים אֶת הַסְּפָר,

אַךְ בָּהָר בַּמַּעֲלוֹת – לְעוֹלָם בַּמַעֲלוֹת!

בַּאֲגַף-הֶחָלוּץ הַמַּעְפִּיל בּוֹ עֲלוֹת,

אַךְ בַּסְּפָר (בֵּין-תְּחוּמִים, גְּבוּל נוֹשֵׁק אֶת הַגְּבוּל),

שָׁם גּוֹבֵר דָּם צָעִיר, דָּם צָעִיר קַל לָחוּל,

וּבִשְׁבִיל טֶרֶם-בֹּקֶר חִוֵּר וּצְמֵא-טָל

בְּקִשְׁרֵי-מִלְחָמָה – וְהַפּוּר לֹא הוּטָל,

הֶעָמָל עוֹד הַרְבֵּה, הַשָּׂכָר אַךְ מְעָט,

לֹא הָכְתַּר מְנַצֵּחַ בְּשֶׁבַח שׁוּם כַּת…

מַה תִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, תִּקְרַע הַחַלּוֹן?

צֵא חֲבוֹק אֶת הַבְּרוֹשׁ, קוּם וּשְׁקָה לָאַלּוֹן,

הִזָּעֵק לַשָּׂדֶה, הִטַּפֵּל לִגְבָעוֹת

בְּקִסְמֵי יִדְעוֹנִים, בְּלַחֲשֵׁי הָאוֹבוֹת,

לֵב פָּתוּחַ לָאוֹר וְקוֹלֵט הֵד-הַכֹּל:

זְרִידַת זְאֵבִים, בִּרְכַּת צִיץ לְלֹא-קוֹל,

מַנְגִּינַת מִשְׁבָּרִים וְדִמְמַת מְחִלּוֹת,

בְּלֵב קוֹדֵחַ אֶל-עָל כַּאֲשַׁם-מְעִילוֹת

אֶל נִיצוֹץ-נְצָחִים שֶׁבִּצְבֵּץ וְנָבָט,

בְּעִקְּבוֹת כֹּהֲנֵי יְרָבְעָם בֶּן-נְבָט.

תל-אביב 1935

t בתי נפש לעשתרת

מֵאַשְׁמֹרֶת עַד אַשְׁמֹרֶת הֵן צוֹנְרוֹת-סוֹרְדוֹת בְּחֶבֶל –

אֵשֶׁת-אִישׁ, עַלְמָה, רִיבָה

בָּתֵּי-נֶפֶשׁ לְעַשְׁתֹּרֶת: לוּלָאוֹת עוֹלוֹת בַּחֶבֶל,

עֲנִיבָה לַעֲנִיבָה,

כַּמָּסֹרֶת: אֶל קוֹל נֵבֶל, מַנְגִּינָה וְהֵד נִיבָהּ.

אַרְגָּמָן, שָׁנִי וּתְכֵלֶת: אֶרֶץ, מַיִם וְשַׁלְהֶבֶת –

יְסוֹדוֹת עוֹלָם גֻּלָּם;

חוּר כַּרְפַּס וָבוּץ; תּוֹחֶלֶת, אֱמוּנָה וְסוֹד-הַמָּוֶת –

מִפְלָאָה לְלֵב כֻּלָּם,

סוֹד כּוֹלֶלֶת, אֵשׁ צוֹרֶבֶת קִיּוּמָם בְּחוּג גְּבוּלָם.

לָעַשְׁתֹּרֶת הַנִּדְגֶּלֶת בָּאֵלִים וּבִכְשָׁפֶיהָ, מְתוּקָה וְנוֹרָאָה,

הָעַשְׁתֹּרֶת הַמּוֹשֶׁלֶת גַּם בִּקְהַל כָּל אֱלֹהֶיהָ

בְּהֶפְקֵר הַהַפְרָאָה,

לְלֹא שֶׁלֶט, בַּעֲצוּמֶיהָ בְּכָל-עֵת וּבְכָל שָׁעָה.

וּבִזְכוּת כָּל חוּט בָּאֶרֶג, כָּל-נִימָה וְנִימָה נִכְנֶסֶת,

לוּלָאָה וַעֲנִיבָה,

יִתְוַסֵּף גַּל חַם כַּפֶרֶג, אֹשֶׁר חַם עַל גַּבֵּי כֶּסֶת,

אֹשֶׁר אַהֲבָה נְדִיבָה,

בְּכָל פֶּרֶק אֵשׁ תּוֹסֶסֶת חֲמוּדָה וַחֲבִיבָה.

וּבִזְכוּת כָּל-חוּט בָּרֶשֶׁת, כָּל-נִימָה וְנִימָה נוֹסֶפֶת,

עֲנִיבָה וְלוּלָאָה,

יְחַבֵּק בִּזְרוֹעַ-עֶשֶׁת, בִּנְשִׁיקָה נְשִׁיקָה רוֹדֶפֶת

וּלְטִיפָה תַּאֲוָה מְלֵאָה

הַנִּכְבֶּשֶׁת, הַנִּכְסֶפֶת וּמֵאֲהָבִים לֵאָה.

הֵן סוֹרְדוֹת, אוּלָם בֵּינְתַיִם מַפְסִיקוֹת הֵן אֶת-הָאֶרֶג,

מַפְסִיקוֹת הָעֲבוֹדָה

בְּרִקּוּד וּמְחוֹל-מַחֲנַיִם כְּמַהּ-דּוֹדִים וּמְלֵא-הָעֶרֶג

לָאֵלָה בְּחֵן-סוֹדָהּ.

שִׁבְעָתַיִם סֹרַג סֶרֶג! לָעַשְׁתֹּרֶת מְחוֹל-תּוֹדָה!

בָּתֵּי-נֶפֶשׁ! וּבְכָל-בַּיִת: פְּרִי הָדָר זְהוּב לְחָיַיִם,

מֵעַנְפֵי הָעֲרָבָה,

עֵץ-הַשֶּׁמֶן, עֵץ הַזַּיִת, כַּף שֶׁל דֶּקֶל דַּק-מָתְנַיִם

וַהֲדָס, יַרְקוֹ כָּבָה,

שִׂים בַּבַּיִת שְׁנַיִם שְׁנַיִם בְּכַוָּנָה וּמַחֲשָׁבָה.

כֵּן תְּהִי אַהֲבָתֵנוּ בְּעֵינָהּ תָּמִיד עוֹמֶדֶת: רְטֻבָּה כָּעֲרָבָה,

עֲסִיסִית כַּהֲדַר גַּנֵּנוּ, כְּתָמָר בְּקַרְקַע מוֹרֶדֶת שֶׁעָלָה,

הָלַךְ וְגָבַהּ,

כְּזֵיתֵנוּ – לֹא נִפְרֶדֶת, כַּהֲדָס לְעוֹלָם רָוָה.

ירושלים 1935

t טַבַּעַת לוֹ לָאֲדֹנָי

מנחה דלה לידיד נפשי יוסף קלוזנר.

טַבַּעַת לוֹ,

לַאֲדֹנָי,

סַפִּירִים מְעֻלֶּפֶת!

הֲדַר כָּל שְׂכִיּוֹת הָאָדָם

(הָרְווּיוֹת זֵעָה וָדָם)

כְּמוֹהֶן אַיִן וָאֶפֶס.

כָּמוֹהָ שְׁקוּפָה וּבָרָה

בְּמִשְׂחַק צְבָעֶיהָ בִּרְקֵי-אֵשׁ,

לֹא הוּבְאָה עוֹד לַמַּלְטֵשׁ,

לוֹטֵשׁ כָּל אֶבֶן יְקָרָה,

לְתִתָּהּ בְּמִשְׁבֶּצֶת-פָּז,

גַּם לָאֱלִילָה לְכוּמָז.

לֹא עוֹד קִבְּלָה אֶתְנָן כָּזֶה

פִּלֶגֶשׁ עַל מַחֲשֹׂף-חָזֶה

מִיַּד רוֹזְנִים וּבַעְלָהּ,

וּלְצַוְּארוֹנֶיהָ מֵעוֹלָם

מִיַּד כּוֹבְשֵׁי גְּבוּלוֹת-עוֹלָם,

שִׁכּוֹרִים מִדּוֹדֶיהָ לָהּ.

כָּאֵל לֹא הָיוּ מֻנָּחוֹת

בְּבֵית-נְכֹאת

שֶׁל מוֹסָדוֹת לְמַדָּעִים,

וּלְגַנְזַכֵּי-הַצַּארִים

לֹא נִכְנְסוּ עִם שְׁלַל

הָרֵי-אוּרָל

וָאָהֳלֵי-טָטָרִים.

וּבְתוֹךְ הָעֲרֵמוֹת בְּאוֹצְרוֹת

מַצְפּוּנֵי דוֹרֵי-דוֹרוֹת

וּמִקַּדְמוּת עוֹלָם

נֶאֱצָרִים וּמִתְקַדְּשִׁים

שֶׁל מַהַרַדְשָׁה בֶּן-מַהַרַדְשִׁים

הָדָר כָּמֹהוּ לֹא נֶעְלַם.

בְּהַטּוֹתוֹ

אֶת טַבַּעְתּוֹ

וּפָרְצוּ בִּרְקֵי-אֲבָנֶיהָ:

תְּכֹל עָצוּב וָחָם

כְּאֹפֶר הָרֵי-מוֹאָב

בֵּין מִנְחָה וּמַעֲרִיב

חוֹלְמִים חֲלוֹם תְּכֶלְתָּם;

זָהָב תָּרֹג.

עוֹרֵג עָרוֹג

מִתּוֹךְ נִימָה חַמָּה-חַמָּה,

כְּעֵין

זָהָב תָּלוּי עִם שְׁקִיעַת-חַמָּה,

עַל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן;

אַדְמוּמִיּוּת שֶׁל הָעַרְמוֹן,

בָּא בַּהֲמוֹן

שְׁבִילֵי דִי-נוּר בְּמַטְלִית וְרֻדָּה,

כִּנְשִׂיאִים שׁוֹתְתִים דָּמִים

בְּעַרְבֵי-סְתָו נוּגִים אִלְמִים

בְּהָרֵי יְהוּדָה.

וְהַיָּפֶה בַּסַּפִּירִים

נִשְׁמַט מִמִּסְגַּרְתוֹ,

נִשְׁמַט נָפַל אֶל בֵּין-צוּרִים,

בִּשְׁלַל כָּל תִּפְאַרְתּוֹ

וְשָׁם שָׁכַב וְשָׁם כָּלָה

קִמְעָה-קִמְעָה,

וּבְגַעְגּוּעִים אֶל יֹפִי שֶׁל מַעְלָה

נָמוֹג – דִּמְעָה-דִּמְעָה.

וְאַף-עַל-פִּי שֶׁעֻמְקֵי-תְהוֹם

מִשְּׁמֵי-שָׁמַיִם גַּם יָרְדָה,

לֹא שָׁכְחָה גַּם עַד הַיּוֹם

הָאֶבֶן אֶת יוֹם-הִפָּרְדָהּ,

וְתוֹךְ לִבָּהּ שָׁמְרָה כָל-הוֹד

הָעוֹלָמוֹת מִמַּעַל

הַזִּיו הַזֶּה וְהַסּוֹד

כְּלִיל-הַתִּפְאֶרֶת –

כֻּלָּם וּבְתוֹךְ לִבָּהּ תַּמִּים,

כֻּלָּם לָהּ לְמִשְׁמֶרֶת,

הוּא הַיָּפֶה שֶׁבַּיַּמִּים,

הִיא הַכִּנֶּרֶת…

וּכְאוֹתָהּ אֶבֶן יְקָרָה

גַּם נֶפֶשׁ-הָאָדָם,

רֶשַׁע בָּשָׂר-וָדָם;

אַל תֹּאמַר: אֱלֹהִים אָרָה

אוֹתָהּ,

וְאִם חוֹטֵא שֶׁבַּחוֹטְאִים

וְעוֹמֵד בְּפִשְׁעוֹ

עַד יוֹם מוֹתוֹ, –

עוֹד בְּעִמְקֵי-עֻמְקֵי-נַפְשׁוֹ

נִיצוֹץ-אֵל חַי,

וּבְתוֹךְ רִמָּה –

תַּבְנִית-דִּמְעָה…

בספינה“רומה”, בים האדריאטי, 1935

t בַּמִּשְׁמָר

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

וּבַכָּף – כָּל הַבָּא אֶל הַכָּף: – מַשְׁעֵנָה,

הַמַּטֶּה, הַמַּעְדֵּר, הַמַּלְגֵּז, הַמַּקוֹר,

בַּמִּשְׁמָר, בַּשָּׂדֶה, בַּקָּמָה – וּבַקּוֹר,

נִתְגַּבֵּר לֹא לִשְׁמֹעַ הַדֹּפֶק הֶחָם,

מַחֲרִישׁ קוֹל-מִדְבָּר כְּמַהּ-בִּזָּה וּצְמֵא-דָּם.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

בְּשֶׁל אָב שֶׁהִזְקִין, בְּשֶׁל אֵם זְקֵנָה,

שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַשֵּׁם בִּמְאֹדָם וְאוֹנָם,

וּבֵרְכוּ אֶת-הַבַּת, וְהִפְקִירוּ אֶת-בְּנָם

לְמִלְחֶמֶת-מִצְוָה עִם פִּרְאֵי-הָאָדָם,

עִם אָדָם-הַמִּדְבָּר כְּמַהּ-בִּזָּה וּצְמֵא-דָּם.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

בְּשֶׁל גַּן-שְׁתִילִים: – הֶהָדָר, הַתְּאֵנָה, –

שֶׁהִתְחִיל מְלַבְלֵב בַּחֲלוֹם נְבָטִים,

בְּעָצִיץ שֶׁל חַרְסִית פְּעוֹטוֹת מוּעָטִים.

וּבְשֶׁל הַקָּמָה, שֶׁבָּשְׁלָה לְגָדִישׁ

מַצְהִיבָה וּמוּכֶנֶת לִטְרַקְטוֹר חָדִישׁ.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

בַּעֲבוּר בְּהֶמְתֵּנוּ פְּשׁוּטָה וְכֵנָה,

פֹּה אִתָּנוּ בָּרֶפֶת, מִכְלָא וְאֻרְוָה,

הַמְּיֻגַּעַת כָּמוֹנוּ עַל הַחֲרֵבָה,

מַרְטִיבָה פֹּה כָּמוֹנוּ (בְּחֶלְבָּהּ וּבְדָמָהּ)

הַקַּרְקַע הַדַּלָּה, מַעֲנִית וְקָמָה.

גַּם הַלַּיְלָה הַזֶּה נְוַתֵּר עַל שֵׁנָה!

וְתִישַׁן חֲבֵרָה לְלֹא פַחַד בְּעֵינָהּ,

לֵב חָרֵד לְאִישָׁהּ עַל קָרַחַת הַבָּר,

אִישׁ עִקֵּשׁ, מִתַּפֵּשׂ כְּאוֹתוֹ הַצָּבַּר,

בַּמִּשְׁמָר – וּבַכָּף כָּל הַבָּא אֶל הַכָּף –

בְּשֶׁל בֵּית-תִּינוֹקוֹת וַאֲשֶׁר בּוֹ – הַטָּף.

תל-אביב 1936

t אִם נִחַשְׁתָּ לָאוֹר

למ. פ.

אִם נִחַשְׁתָּ לָאוֹר, אִם קִדַּמְתָּ פְּנֵי-דוֹר

מַעְפִּילִים בַּהֲמוֹן בִּרְכוֹתֶיךָ;

אִם נִכְנַס אֶל הַלֵּב וּמָחָה שָׁם כְּאֵב

אַךְ מִזְמוֹר, אַךְ אֶחָד מִשִּׁירֶיךָ,

דְּבַר אַהֲבָה – תּוֹכָחָה, (מִנָּבִיא דְּמוּת לְךָ),

וְלַצֶּדֶק, לַנּוֹי אִם שָׂרִיתָ, –

שְׁלֵה! אַתָּה שְׁלִיחוּתְךָ

כִּי עָשִׂיתָ.

לָעֵדָה הַהוֹלְכָה אִם הָיָה זֶה קוֹלְךָ

מְעוֹדֵד אֶל שָׂשׂוֹן וְאֶל פֶּלֶא,

בְּמַעְיַן תַּנְחוּמָה לַיָּחִיד, לָאֻמָּה

נְמַקִּים בִּכְתָלָיו שֶׁל הַכֶּלֶא:

אִם שָׂמַחְתָּ אֶל גִּיל גּוֹי נִשְׁבָּע לָאֱלִיל

וְלִכְאֵב דּוֹר נֵכָר אִם בָּכִיתָ, –

מַה כִּי תַחְלֹוף כָּלִיל:

הֵן חָיִיתָ!

אִם הֵצַפְתָּ בְּגַל אֹשֶׁר חַם לֵב-שֵׁגָל

וְתָמַכְתָּ בְּכַף שֶׁל תִּינֹקֶת,

מוֹרָאָהּ-שְׂשׂוֹנָהּ – פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה;

אִם נִהַגְתָּ טָלֶה אֶל הַשֹּׁקֶת,

אִם נוֹצַר לְךָ שִׁיר, בַּאֲנָךְ צַרְתָּ קִיר,

מִלְּטִיפוֹת הַחַמָּה אִם נִדְמֵיתָ, –

הַס! אָלָה מֵהַזְכִּיר:

נֶהֱנֵיתָ.

ירושלים 1935

t אנשי-חיל חבל

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל / שאול טשרניחובסקי

ויקומו כל איש וילכו כל הלילה ויקחו את גוית שאול ואת-גוית בניו מחומת בית-שן ויבאו יבשה וישרפו אותם שם; ויקחו את עצמותיהם ויקברו תחת האשל ביבשה (שמואל א' ל“א, י”א – י"ג)

ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש (דברי-הימים א' י“א, י”ב).

צַעַד בְּצַד צַעַד, גֶּבֶר בְּצַד אִישׁ:

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל מֵעַבְדֵּי בֶן-קִישׁ –

הֵם נוֹשְׂאִים בִּשְׁנַיִם, שְׁנַיִם וּבַמּוֹט

בַּאֲרִיג מִצְרַיִם אֶת שְׁלָשׁ הַגּוּפוֹת.

שְׁלָשׁ גּוּפוֹת בְּמֶשֶׁךְ, כָּל גּוּפָה בְּאוֹנָהּ,

וּרְבִיעִית נִדְגֶּלֶת – הִיא אַחֲרוֹנָה.

הַגּוּפָה בּוֹלֶטֶת דֶּרֶךְ הַסָּדִין, –

אֵבֶר וְאֵבֶר הֶדֶר כֹּחַ – אִישׁ עָדִין.

יֵשׁ נִדְמֶה, וּכְאִילּוּ הוּא גָּדוֹל וָרָם

מִהְיוֹתוֹ בַּלָּחֶם – בַּמִצְפֶּה – בָּעָם,

עַז, עַלִּיז-עֵינַיִם וְיָמָיו טוֹבִים,

טֶרֶם מְשָׁחוּהוּ שֶׁמֶן נְבִיאִים,

טֶרֶם הִלְבִּישׁוּהוּ אַרְגָּמָן וָבוּץ,

עַד לֹא יָצָא שֵׁם לוֹ לְמִדָּן וְעַד עוּץ.

הֵם נוֹטִים הַשֶּׁכֶם בְּכֹבֶד הַגְּוִיָּה,

הֵם נוֹטִים אֶל עֵבֶר יְשִׁימוֹן-צִיָּה,

בְּמִשְׁעוֹלֵי הַלַּיִשׁ, בְּעִקְּבוֹת זְאֵבִים,

גֶּבֶא לָמוֹ דֶּרֶךְ – צְמֵאִים רְעֵבִים –

נִכְחָם בַּטֶּרֶשׁ וּבִשְׂדֵי-חִטִּים

הֶרָה: כִּי בָעֵמֶק מַשּׁוּאוֹת פְּלִשְׁתִּים –

לַגִּלְעָד יָבֵשָׁה… הִנֵּה הַגִּלְעָד!

כָּל הַלַּיְלָה אֶמֶשׁ יִרְתְּקֵם כַּסָּד.

לֹא כָשְׁלָה הָרֶגֶל, יַד לֹא מָעֲלָה, –

בַּמֶּרְחָק – שָׁם אֵשֶׁל… אֵשֶׁל אוֹ אֵלָה?

צַעַד בְּצַד צַעַד, גֶּבֶר בְּצַד אִישׁ,

אַנְשֵׁי-חַיִל חֶבֶל מֵעַבְדֵי בֶן-קִישׁ,

עֵמֶק… נַחַל מַיִם… רֶכֶס הָר… צֵלָע…

הִנֵּה שָׁם מִנֶּגֶד, נֵזֶר הָאֵלָה.

שָׁמָּה יִקְבְּרוּהוּ – גִּבּוֹרָם-מַלְכָּם!

לֹא יַצִּיבוּ נֶפֶשׁ, אֶבֶן לֹא תוּקָם.

אֵשֶׁל יֵשׁ כּוֹרֵת לוֹ, יֵשׁ נוֹסֵר אֵלָה, –

וְיִמָּחֵק לָנֶצַח זֵכֶר לְהַלָּה.

אִישׁ לֹא יֵדָעֶנּוּ. לֹא יִמְצָא קִבְרוֹ,

לֹא יְחַלְּלֵהוּ פְּלִשְׁתִּי בְּעָבְרוֹ.

זָר לֹא יַכִּירֶנּוּ, אַף לֹא בֶן-עַמִּי,

וַאֲפִילוּ עֶבֶד זֶה בֵּית-הַלַּחְמִי.

יֵשׁ מִי יִזְכְּרֵהוּ וִיסַפֵּר לַדּוֹר

זֶמֶר-הַגִּלְבּוֹעַ, כֶּשֶׁף בְּעֵין-דּוֹר

לַיָּחִיד הַמֶּלֶךְ מִתְנַבֵּא-בָעָם,

בְּרִית כּוֹרֵת עִם-חֶרֶב וּמְשַׁלֵּם בַּדָם;

הָאֶחָד בְּתִפְאֶרֶת לֶב-נָדִיב, עָנָיו,

שֶׁמִּגֵּר לַשֶּׁלַח לִבּוֹ וְלֵב-בָּנָיו.

הֲיִבְגּוֹד הַלַּיִשׁ בִּמְעוֹן-טְרָשָׁיו? –

וַיִּפּוֹל כַּלַיִשׁ: הוּא וְכָל-אֲנָשָׁיו…

ירושלים 1935

t על מגרש הרוסים

[עַל מִגְרַשׁ הָרוּסִים] / שאול טשרניחובסקי

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים הַגָּדוֹל

עוֹמֵד תּוֹתַח גֶּרְמַנְיָה

בִּמְתִיחַת אֲבָרָיו הַקַּלִּים,

אָפוֹר וְכֶבֶד פֶּלֶד.

הוּא עוֹמֵד פְּעוּר-פֶּה וְנִדְהָם:

אֵיכָה נָפַל בַּשֶּׁבִי!

עַל מִגְרַשׁ הָרוּסִים הָרָצוּף

אָבֵל צְלָב פְּרָבוֹסְלָבִי,

זְקֵנוֹת עֲטוּפוֹת שְׁחוֹרִים,

קָהָל מִצְעָר דַּל-מַעַשׂ

מַאֲזִין לְרִנַּת-עֲבוֹדָה, –

גָּלָה וּנְטוּל מוֹלֶדֶת!

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים מִזְדַּקֵּף

שָׂרִיד – עַמּוּד בִּיזַנְטְיָה,

קְלוֹנִין סָדוּק – בָּאֲדָמָה

מוּטָל בְּתִפְאֶרֶת אָבֶן:

זֶה לֹא בָא לִידֵי גְמַר-שִׁכְלוּלוֹ,

מִשְׁנֵהוּ אַךְ הַצָּפֶת.

                                                    – – – – – – – –  – – – – – –

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים הָאָפֵל

אֲנִי עוֹבֵר בָּעֶרֶב:

עִם טִשְׁטוּשׁ גְּבוּלוֹת יוֹבְלִים

בְּסוֹד שֶׁל לֵיל וָאֶמֶשׁ, –

הַחַיִּים נְטוּלִים מֵחַיִּים,

הַמֵּת שָׁכַח הַמָּוֶת.

לֹא הִכָּה מֵעוֹלָם שָׁרָשָׁיו

נוֹגֵשׂ וָזָר בָּאָרֶץ!

מַצֵּבוֹת הִשְׁאִירוּ פֹּה בִּלְבָד,

תַּבְנִית שָׂרִיד מֵהֶרֶס, –

עַד יִגְאַל הַיּוֹרֵשׁ – הוּא אַךְ הוּא!

לִבְנוֹת בִּנְיַן-הַנֵּצַח.

ירושלים 1936

t יום זה יולד בו שיר

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר / שאול טשרניחובסקי

יוֹם זֶה – יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר

הֱקִיצוֹתִי – עַל הַקִּיר

שֶׁמֶשׁ צְעִירָה חַמָּה

עָסְקָה בִּכְתִיבָה תַּמָּה,

כְּתָב שִׁמְשִׁי צוֹחֵק וָחָם:

צֵא הַיַּעֲרָה, נִרְדַּם!

וְדָבָר – לֹא אֵדַע מַה –

בִּי נֵעוֹר, בִּי זָע, הָמָה

עַל נִימָה סְתוּמָה מֵעַיִן,

תְּפָשַׂנִי: בָּא מִנַּיִן?

מִתְרוֹצֵץ בְּנִגּוּנִים,

מִלְמְלוֹת חֲרוּז-גְּוָנִים;

וַאֲנִי כְּבָר בּוֹ מַכִּיר: –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר…

שִׁיר יֻלַּד, הוּא בֹּא יָבֹא!

מִן הַגֹּרֶן אֲבִיבוֹ?

כִּי מַדּוּעַ חֹם אַמְבָּר

אֲפָפַנִי עִם הַבָּר,

וּמַעְרֶכֶת הָאֲפָר

רָעֲדָה אֶל גְּעוֹת-הַפָּר,

אֶל קוֹל חֵמֶת-חֲלִילִים?

מִמִּזְבַּח הָאֱלִילִים?

בִּכְנַף עָב נָמֵס וְגָז?

בְּמִזְמוּטָיו שֶׁל הַיַּרְגָּז?

בְּפִטְפּוּטֵי טִפּוֹת הַבֶּרֶז?

בְּקִרְיַת-עֲנָבִים עַל-אֶרֶז,

בַּעֲרֵמוֹת הֶחָצִיר? –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר.

הוּא יָבֹא קַל כַּחֲלוֹם!

תִּזְרְקֶנּוּ לִי: שָׁלוֹם!

בְּמַשְׁרֹקִית שֶׁל אֳנִיָּה,

מֵעֵינֵי תֵימָנִיָּה,

מִפָּסוּק שֶׁל הַתַּנָּ"ךְ

קָם נֵעוֹר (זֶה כְּבָר נִשְׁכָּח!)?

אֶמְצָאֶנּוּ בָּא מֵרֹן

בִּמְבַשֶּׂרֶת הַשִׁפּוֹן,

בְּנִיצוֹץ – בּוֹנֵה הַקִּיר

כִּי יִנְדַּח גַּרְזֶן עַל גִּיר,

בֵּין פִּרְחֵי הָאַסְפֶּרְמַנְיָה ¹

בַּיַּרְדֵּן עַל יַד דְּגַנְיָה,

בְּגִמְגּוּם יוּבַל טָמִיר, –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר!

הַיְקִירֶנּוּ לְבָבִי

שִׁיר שָׂשׂוֹן, הִי כְאֵבִי,

אוֹ אֶדְלֶנּוּ חַי מִתְּהֹם

שֶׁל שִׁכְחוֹן-דּוֹרוֹת לְאוֹר-יוֹם?

אִם בִּכְתָב הָאֲבָנִים

שֶׁל הִמּוֹט-הָאֵיתָנִים?

בְּרֶמֶז עוֹלְמוֹת כּוֹכָבִים,

בְּסוֹד-כַּנְפֵי הַחֲגָוִים?

יְגֻנַּב לִי מֵאִגְּרוֹת

וְקָמֵעוֹת רִאשׁוֹן דּוֹרוֹת,

עִם-שִׁיר אֹרֶן כִּי יָנוּעַ,

בַּאֲפִיק זְהַב מַבּוּעַ,

בְּתִרְבֹּכֶת יָם סַפִּיר, –

יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר!

תל-אביב 1936

עץ. ↩

t עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִך עָף!

אַט וָקַל – נִדְמֶה כְּאִלּוּ רֶגַע – אֵינוֹ אֶלָּא צָף,

צָף־מַפְלִיג בְּיָם שֶׁל תְּכֵלֶת, עֵר לְרֶנֶן־גִּיל בְּלֵב

הַשָּׁמַיִם – הָרָקִיעַ, חָג אִלֵּם בְּאוֹר צוֹרֵב.

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף!

יְשַׁר־גֵּו וְכֶבֶד אֵבֶר, שְׁחוֹר־נוֹצָה וּרְחַב־כָּנָף;

טָס מָתוּחַ (חֵץ מִקֶּשֶׁת), עַיִט עָג עוּגִיּוֹת חוּגָיו;

תָּר עִקְּבוֹת טַרְפּוֹ מִמַּעַל בָּאֲפָר וּבַחֲגָו.

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף!

טָס גּוֹלֵשׁ־גּוֹלֵשׁ וּבְמַגַּע פֶּלֶא אֵבֶר לֹא נָקָף.

רֶגַע־קַל – קָפָא, מִשְׁנֵהוּ – נִיד־לֹא־נִיד בְּאֶבְרוֹתָיו,

רֶטֶט כָּל־שֶׁהוּא לְפֶתַע – וְעוֹלֶה לִקְרַאת הָעָב.

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, עַיִט עַל הָרַיִךְ עָף!

אַט וָקַל, – נִדְמֶה כְּאִלּוּ – רֶגַע אֵינוֹ אֶלָּא צָף…

אֶרֶץ, עַיִט עַל הָרַיִךְ, – עַל פָּנַיִךְ חַשְׁרַת צֵל,

מֵאֶבְרוֹת עֲנָק חוֹלֶפֶת, מְלַטֶּפֶת הַרְרֵי־אֵל…

1936

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.