אחת משתי האחיות היתה פנינה והשם התאים לה כאילו נולד עבורה. בחורה בת עשרים, קטנה, בעלת מצח רחב ועיניים נפלאות, וכל תנועותיה חיות קצובות ואצילות כאחת – היה לה פגם בביטוי העברית והיתה מבטאה במד במקום למד וגם זה הצטרף לדמותה, למן הרגע הראשון שנפגשנו נתקשרה בינינו ידידות – היו אומרים שאנו דומות – פרט לקומה.
היא היתה מבקרת בביתנו ומצאה חן בעיני אימי – משהחלו השמועות בדבר צירוף זרים למשפחות נתינים אוסטרים, החלטתי מיד לצרף את פנינה למשפחתנו – אבי הסכים – אבל הדבר דרש את אישורו של המוכתר, שהיה אז משה פנחסביץ (פנחסי) שהיה אחר-כך בעלה של חברת ילדותי רבקה שפירא בתו של אברהם שפירא.
השמועות היו בימים ההן עוברות מפה אל פה (עיתון לא היה) במהירות הבזק, האוויר היה טעון חשמל והדברים שבעל-פה היו מעין “רמקולים” ציבוריים.
איני יודעת כיצד הגיעה השמועה או שבאמת כבר הוגשה רשימה לפנחסביץ ובה פנינה כבת משפחתנו – אבל שמועת-הנגד מפנחסביץ באה בזו הלשון – “שלא תעשה לי, אסתר ראב, קונצים עם הרוסים שלה” – רק מלה זו איני יכולה לקבוע בדיוק – אם היה זה “הרוסים שלה” או “הפועלים שלה”.
מששמעתי זאת נעשיתי שקטה מאוד – כמו שהייתי יכולה להיעשות כשהדבר היה רצוני – ניגשתי לקולב שבמסדרון, שעליו היו תלויים מקלות של אבא, וביניהם שוט שחור קלוע מעור, קורבַטש, שהיה משמש לרכיבה על סוס, לקחתי את השוט ויצאתי מהבית – אמא הביטה בי ולא אמרה דבר – הלכתי לרחוב חובבי ציון, לכיוון ביתו של פנחסביץ, נכנסתי למרפסת ונפגשתי באימו של משה פנחסביץ – היא היתה עיוורת – אבל מיד הכירתני.
“מה רצונך?” שאלה.
“איפה משה?” שאלתי.
“הוא איננו.”
"אזיי אשב ואחכה לו – "
והתיישבתי על הספסל במרפסת.
היא מדדה אותי ופתאום הבחינה בקורבטש. “מה את רוצה?” הרימה קולה.
“להכות את בנך!” אמרתי – על כך ועל כך –
“פישרקה! את תכי את בני את משה?”
“כן.” אמרתי.
היא הזעיקה כמה אנשים, אבל איש לא העז לגשת אליי – פתאום ראיתי את הירשע שמולביץ רץ אליי –
וכל עוד רוחו בו ניגש אליי: "אסתרק’ה, מה קרה? מה זאת אומרים עלייך? את רוצה להכות את משה – "
“כן.” אמרתי, וסיפרתי לו את העניין.
הוא חוור והחל מתחנן: "אסתרק’ה, לכי הביתה, אני מבקש אותך – " הוא היה ידיד המשפחה, חשוך בנים, אהב אותי כבת.
*
נכתב: שנות ה-60 לערך. תקופת התרחשות הסיפור: 1915–1917לערך. אלה עמודים ג' ו-ד' מתוך סיפור ללא שם, כניראה אוטוביוגראפי, שכניראה גם סופו חסר.
התקופה המתוארת בו היא מלחמת העולם הראשונה, כאשר משה פנחסביץ היה מוכתר פתח-תקווה. בני משפחת ראב היו אז עדיין נתינים אוסטרו-הונגרים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.