רקע
אסתר ראב
פנינה

אחת משתי האחיות היתה פנינה והשם התאים לה כאילו נולד עבורה. בחורה בת עשרים, קטנה, בעלת מצח רחב ועיניים נפלאות, וכל תנועותיה חיות קצובות ואצילות כאחת – היה לה פגם בביטוי העברית והיתה מבטאה במד במקום למד וגם זה הצטרף לדמותה, למן הרגע הראשון שנפגשנו נתקשרה בינינו ידידות – היו אומרים שאנו דומות – פרט לקומה.

היא היתה מבקרת בביתנו ומצאה חן בעיני אימי – משהחלו השמועות בדבר צירוף זרים למשפחות נתינים אוסטרים, החלטתי מיד לצרף את פנינה למשפחתנו – אבי הסכים – אבל הדבר דרש את אישורו של המוכתר, שהיה אז משה פנחסביץ (פנחסי) שהיה אחר-כך בעלה של חברת ילדותי רבקה שפירא בתו של אברהם שפירא.

השמועות היו בימים ההן עוברות מפה אל פה (עיתון לא היה) במהירות הבזק, האוויר היה טעון חשמל והדברים שבעל-פה היו מעין “רמקולים” ציבוריים.

איני יודעת כיצד הגיעה השמועה או שבאמת כבר הוגשה רשימה לפנחסביץ ובה פנינה כבת משפחתנו – אבל שמועת-הנגד מפנחסביץ באה בזו הלשון – “שלא תעשה לי, אסתר ראב, קונצים עם הרוסים שלה” – רק מלה זו איני יכולה לקבוע בדיוק – אם היה זה “הרוסים שלה” או “הפועלים שלה”.

מששמעתי זאת נעשיתי שקטה מאוד – כמו שהייתי יכולה להיעשות כשהדבר היה רצוני – ניגשתי לקולב שבמסדרון, שעליו היו תלויים מקלות של אבא, וביניהם שוט שחור קלוע מעור, קורבַטש, שהיה משמש לרכיבה על סוס, לקחתי את השוט ויצאתי מהבית – אמא הביטה בי ולא אמרה דבר – הלכתי לרחוב חובבי ציון, לכיוון ביתו של פנחסביץ, נכנסתי למרפסת ונפגשתי באימו של משה פנחסביץ – היא היתה עיוורת – אבל מיד הכירתני.

“מה רצונך?” שאלה.

“איפה משה?” שאלתי.

“הוא איננו.”

"אזיי אשב ואחכה לו – "

והתיישבתי על הספסל במרפסת.

היא מדדה אותי ופתאום הבחינה בקורבטש. “מה את רוצה?” הרימה קולה.

“להכות את בנך!” אמרתי – על כך ועל כך –

“פישרקה! את תכי את בני את משה?”

“כן.” אמרתי.

היא הזעיקה כמה אנשים, אבל איש לא העז לגשת אליי – פתאום ראיתי את הירשע שמולביץ רץ אליי –

וכל עוד רוחו בו ניגש אליי: "אסתרק’ה, מה קרה? מה זאת אומרים עלייך? את רוצה להכות את משה – "

“כן.” אמרתי, וסיפרתי לו את העניין.

הוא חוור והחל מתחנן: "אסתרק’ה, לכי הביתה, אני מבקש אותך – " הוא היה ידיד המשפחה, חשוך בנים, אהב אותי כבת.


*

נכתב: שנות ה-60 לערך. תקופת התרחשות הסיפור: 1915–1917לערך. אלה עמודים ג' ו-ד' מתוך סיפור ללא שם, כניראה אוטוביוגראפי, שכניראה גם סופו חסר.

התקופה המתוארת בו היא מלחמת העולם הראשונה, כאשר משה פנחסביץ היה מוכתר פתח-תקווה. בני משפחת ראב היו אז עדיין נתינים אוסטרו-הונגרים.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47902 יצירות מאת 2669 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20429 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!