רקע
אליעזר שטיינברג
הַמְיֻחָס
xמוגש ברשות פרסום [?]
Eמשלים
שפת מקור: יידיש
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: טברסקי, מהד' ב'; תשי"ד

אֵי מְקוֹם מַעֲשִׂיָּה זוֹ? מִי יוֹדֵעַ? אַדְּרַבָּה,

נַחֲשׁוּ־נָא, בְּנֵי־הַחֶמֶד! לֹא תּוּכְלוּ, אֲנִי נִשְׁבָּע!

לֹא בָּאָרֶץ, לֹא בַּשַׁחַק, לֹא בִּמְחוֹז חֲלוֹם־זָהָב –

בְּסִדּוּר־תְּפִלָּה הָיָה זֶה, עַל רֹאשָׁהּ שֶׁל וָו.


יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ חִירִיק לְפִסְגָּה זוֹ עַל־פִּי־נֵס.

חֵית, אוֹמְרִים, שִׁמְּשָׁה כִּסֵּא לוֹ וְעָזְרָה לוֹ לְטַפֵּס.

לְדִבְרֵי שְׁמוּעָה אַחֶרֶת, חֲטָפוֹ פִּי זְבוּב שׁוֹבָב –

וּרְקָקוֹ עַל רֹאש הַוָּו.


כָּך עוֹלִים עַל־פִּי מִקְרֶה לִמְרוֹמֵי גְדֻלָּה וָכֹחַ.

מִתְּחִלָּה אָמְנָם הַחִירִיק לֹא הִרְגִּיש עַצְמוֹ בְּנוֹחַ.

בְּרַם, אַחְרֵי שֶׁהָעֳנַק לוֹ תֹּאַר־חֵן חָדָשׁ: חוֹלָם,

הוּא רָאָה עַצְמוֹ לְפֶתַע כְּאַחַד גְּדוֹלֵי־עוֹלָם –

וְהִשְׁקִיף בְּבוּז מִלְמַעְלָה עַל אֶחָיו כֻּלָּם:

"גַּם פַּתָּח וְגַם סֶגּוֹל

הֵם ‘חָמֵץ’ וּפְסִיל־הַפְּסוֹל!

וּמוּטָב שֶׁאֲקָצֵּרָה

גַּם בִּדְבַר קָמָץ וְצֵירֶה!

אֲסוּרִים הֵם בְּמַגָּע:

נְחוּתֵי־דַּרְגָּה!"


וַאֲפִילוּ רֶבּ מְלֻפָּם1, הַדּוֹמֶה לוֹ בְּצוּרָה

(אַךְ אֶצְלוֹ הַנְּקֻדֹּנֶת קְצָת לְמַטָּה בַּשּׁוּרָה) –

גַּם־כֵּן אֶפֶס שֶׁבְּאֶפֶס.

הוּא אֵינוֹ כָּל־כָּךְ בֶּן־חֶפֶז,

מְנֻמָּס מֵחֲבֵרָיו –

אַךְ גַּם הוּא יַחְסָן לֹא רַב!


“כֵּן” – גּוֹנֵחַ גִּבּוֹרֵנוּ: "יֵשׁ וָיֵשׁ חֶבְרָה אַחֶרֶת:

לֹא סִמָּן בָּהּ וְלֹא זֵכֶר לְאוֹתָם חַסְרֵי־מַנֶּרוֹת!"

(שִׂימוּ לֵב: מֵרֹב הַכֹּסֶף לַחֶבְרָה הַנִּמּוּסִית,

הַחוֹלָם הֵחֵל לְפֶתַע מִתְבַּטֵּא בְּלוֹעֲזִית!)

הוֹי, מִבְחָר אֲרִיסְטוֹקְרָטִי, הָעִדִּית שֶׁבָּעוֹלָם,

בֶּן הַסֹּלֶת בְּלִי שׁוּם פְּסֹלֶת – מַה חוֹלֵם עָלָיו חוֹלָם!

נוּ, וְכָאן? רְאוּ, רְאוּ רַק:

אֵיזֶה חִירִיק־מִירִיק־שׁוּרוּק!

שָׁמָּה – שֻׁפְרָא שֶּבְּשֻׁפְרָא,

כָּאן – רַק אֲסַפְסוּף רָע!


חֲבֵרָיו שׁוֹמְעִים כָּל אֵלֶּה וְדָמָם מַמָּשׁ יִרְתַּח:

“יְבֻסָּם לָכֶם!” – צוֹוֵחַ מֵרֹב כַּעַס הַפַּתָּח:

"הֵן הִזְהַרְתִּי: אַל תַּנִּיחוּ לַעֲלוֹת לְחִירִיק! וְעַכְשָׁו

שִׁמְעוּ קְלוֹנְכֶם מֵאוֹתוֹ מִין כְּלִי רֵיק!"


תִּשְׁאֲלוּ: וְרֶבּ מְלֻפָּם? אוֹי, מוּטָב שֶׁתִּשְּתַּתְּפוּ

בִּכְאֵבוֹ צוֹבֵט־הַנֶּפֶש. – “נוּ! נוּ־נוּ!” – אוֹמֵר הוּא: “טְפוּ!”


בְּיִחוּד, רוֹגֵז מְאֹד

הַקָּמָץ שֶׁתַּחַת יוֹד

בְּ“בָרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ”:

“הָהּ, לְמָה, אַחִים, הִגַּעְנוּ!” –

הוּא רוֹטֵן: "בּוּשָׁה לִחְיוֹת!

עֵת יָפָה אֶצְלֵנוּ חָלָה:

חִירֵיקָן רוֹכֵב לְמַעְלָה!"


  1. * מְלָא־פּוּם – כינוּי לשוּרוּק  ↩

המלצות קוראים
תגיות