רקע
יוסף חיים ברנר
בִּיבְּלִיוֹגְרַפִיָּה (חוברת ירושלים)
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב : ספרית פועלים; 1978 - 1985

ירושלים, חוברת א', יו“ל על-ידי “חובבי ירושלים”. יפו, ארץ-ישראל, דפוס א. אתין, התרע”ג. 70 עמודים.


אחרי השיר-הפרוגראמה של האינז’ינר אוסישקין “ירושלים – לב האומה”, שיר המחזיק שתי שורות ועומד בראש, נותנת לנו החוברת הזאת שלפנינו הסכמה רבנית על ירושלים וחיבת-ירושלים מהרב קוק. ההסכמה מתובלת במקראות ובמאמרי חז“ל, כנהוג, וככל “הסכמה”, מובן, שאינה אומרת כלום – גם כן כנהוג. לא יועילו גם הרמז והאותיות המפוזרות על דבר ידי הזרים שכוננו בניני ירושלים, מאחר שהמליצות והדברים בעלמא יתירים, סוף-סוף, על מקצת המלים התוכניות. אחר זה יבוא מאמר מאת יהושע ברזילי “לתקנת ירושלים” והוא “תכנית להרמת קרן-ירושלים” והאפיגרף שלו היא: “פרזות תשב ירושלים” (זכריה ב‘, ח’). המאמר מחזיק כששה עמודים והוא בן שני חלקים: החלק הראשון יכלכל דברי תעמולה סתם על הצורך בחיבת-ירושלים ובכבוד-ירושלים, והשני ידבר על אפשרויות של תעשיה בירושלים, ולדאבון-הלב – גם כן דברים סתם ברובם. לדעת המחבר יש בירושלים אפשרויות של תעשיה גשמית, כגון חומר לבנין, תעשיה גשמית-רוחנית, כגון הדפסה וכתיבת תפילין ומזוזות, ותעשיה (!) רוחנית טהורה, כגון הכנת רבנים, חזנים וכו‘. ובכן? ובכן צריך לאסוף כסף “לתקנת-ירושלים”!… אגב: “שץ (הפרופיסור) מצא מקצועות להעסיק איזו מאות אנשים – והעם כולו לא יוכל?” – שואל ותמיה מר ברזילי בדברו על התעשיה הגשמית, ושוכח אגב-ריהטא ותמיהה שני דברים: א’) שגם המקצועות ש”מצא" יוצר “בצלאל” לא נמצאו ולא נתקיימו בלי עזרת “העם כולו”, וב') כי דוקא תעשיית “בצלאל” הביתית אינה מסוג זה הראשון שמנה ברזילי – תעשיה גשמית – כי אם רובה ככולה תעשיה גשמית-רוחנית, או יותר נכון, רוחנית-גשמית. בכל אופן, הצד ה“מעשי” שבמאמר זה אינו ענין כלל לקובץ ספרותי, כי אם לכל היותר – להיות מעוּבּד בשביל מאמר ראשי שבעתון ארץ-ישראלי או בשביל הרצאה שבכתב שלוחה ישר לועד חובבי ציון שבאודיסה, מחלקת: “תקנת ירושלים”.

קצת יותר ענין לקובץ ספרותי, אם כי לזה שאינו בא דוקא להרים כבוד-ירושלים, יש במאמרו של חברו הצעיר של ברזילי – ר' בנימין. “עיר-הגנים” יִקָרא לו לאותו מאמר של ר' בנימין, ואם כי גם לו אפיגרף מכתבי-הקודש, מהנביאים, הנה כולו לא ממרחק יביא את לחמו: בסך-הכל מגרמניה. מבינים אתם? בגרמניה יש נטיה ויש תנועה להתישב בערי-גנים. אגב ידובר בו באותו מאמר על עוד שאיפות יפות כגון הלאמת-הקרקע וכו' ואגב, יובאו, כמובן, ציטאטות יפות מסופרים טובים. ואולם הרהור אחד, אף על-פי כן, אינו חדל מהציק בשעת קריאת המאמר הזה, שהוא היותר חשוב והיותר ספרותי בכל הקובץ: אתם, עסקני-הישוב, הזקנים עם הצעירים, רוצים ליסד איזה מושב על יד ירושלים ויש בכוחכם לעשות – טוב, עשו. תעמולה? – טוב. הנה “העולם”, הנה כל הפּרֵיסה הציונית. אבל הוצאת קובצים מיוחדים וכתיבת מאמרים שכאלה, כלומר כל אלו התכניות הרחבות והדיבורים הרמים, בשעה שיש רק ולא יהיו יותר מאיזה סכום של פרוטות מקובצות – אלו למה? הלא יותר ממושב אחד ולכל היותר שנים על יד ירושלים לא תיסדו, הלא יותר מאיזה מנין או שנים של בני החלוקה בירושלים לא תבריאו – ובכן למה תנועת-יד רחבה שכזו? בגרמניה ובעוד הרבה מדינות אין קודם כל ק“קים כירושלם ויש, קודם כל, קרקע, ויש נטיה להתישב בערי-גנים ולהלאים את הקרקע מתוך שפעת-כוחות; לנו, מצד אחד, יש בסך-הכל עיר-גן אחת על יד חוות בן-שמן, שלפני שנים אחדות, בטרם היווסד אותו פרבר עלוב, דיברו ממש כל אותן הגדולות והנצורות אשר ידברו היום על ערי-גנים, ועל יד ירושלים יש לנו “מוצא” ו”גבעת-שאול" הידועות, שבשניה כבר מוצא ר' בנימין איזה רמז… מובן, שעוד איזה מושב על יד ירושלים – אם רק תימצא הקרקע המתאימה לזה – לא היה מזיק כלל וכלל. חייכם, עסקנינו, שהכל מבינים זאת, שהכל מסכימים לכם בנחיצות-הדבר, אפילו מתנגדי-הציונות, אפילו ה“מתבוללים”, והכל מודים לכם, כי כוונתכם רצויה.. אבל את גרמניה הניחו לה, במטותא, לנפשה… וגם את הראמות והנשגבות אשר רשמתם לכם על “חורבן שלישי” (אל תפתח פה לשטן!) גִנזו לפי שעה לעצמכם… למה?

ואף ספרות יש בקובץ שלפנינו – מובן, ספרות מן הענין. ראשית כל, “אגדה” מאת א. ז. רבינוביץ בשם “ירושלים מעוזנו”, שבה מיעץ אחיתופל הרשע לעשות את דמשק למרכז-האומה (לשונו ממש של אחיתופל!), אבל את עצתו הרעה יסכלו, לאשרנו, חושי הארכי ונתן הנביא, והכל יִגָמר בכי-טוב: ירושלים מעוזנו מנצחת… ורק דבר אחד בלתי מובן: במה זו אגדה?

ועוד אגדה, או “הגדה”, לקובץ מאת י. ברזילי. מעשה בשלמה המלך שהצטער ושנתו נדדה מעיניו על שאין עצים בירושלים כחפצו.. עד הסוף קשה קצת לקרוא.

ועוד שם “אגדות-ירושלים” מאת אשר בן-ישראל. מבול של דברי-אגדה!

ולא רק אגדות והגדות – גם פואימה שלמה בקובץ מאת ק. ל. סילמאן בשם “על הר המוריה”, ושהכל טוב בה: גם שפה יפה ומדוקדקת (ברצינות אני אומר!) גם ניקוד מתוקן ואותיות בהירות, גם רעיונות הגונים ומידה ידועה של עצב ציוני אמיתי, ורק דבר אחד, אהה, חסר לה: קצת פואיזיה…

ועדיין זה לא הכל: שני מאמרי-מדע – “ירושלים העתיקה” ו“מסביב לירושלים” – יש בקובץ מאת ד. ילין וד"ר בוגראשוב.

ועוד שני סופרים שלא מניתי: מ. שיינקין וד. טריטש.

ואחר כל אלה… אחרי כל זה…

יאמרו: אם לא יועיל לא יזיק. כן. אבל מאידך גיסא: קובץ הדוגל בשם “קודש-הקדשים” שלנו – ודלות שכזו.. את מי, איפוא, יורו חובבי-ירושלים דעה ואת מי יבינו שמועה? על מי יעשו רושם? וכבוד עיר-האלוהים בעיני מי ירימו?


[“האחדות”, תשרי תרע"ד; החתימה: בן-שלמה]

המלצות קוראים
תגיות