רקע
ברל כצנלסון
בּקוֹנגרס השמוֹנה־עשׂר
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: מפלגת פועלי ארץ-ישראל (דפוס דבר); תש"ז

(נאוּם)1

כּשאתה מאזין לויכּוּח הכּללי הזה מתעוֹררת בּך על כּרחך השאלה: מה טעם לויכּוּח וּלשם מה הוּא בּא? לפני הקוֹנגרס שמענוּ אוֹמרים שזה זמן רב לא עמדוּ לפני הציוֹנוּת תפקידים פּוֹליטיים גדוֹלים וחשוּבים כּאשר בּקוֹנגרס הזה, שזה זמן רב לא ניתנה הזדמנוּת לגוֹלל כּכה את שאלת היהוּדים לכל עוּמקה, לקרוֹא את העם למעשׂים גדוֹלים ולחשׂוֹף את כּל תכנה הפּוֹליטי של הציוֹנוּת. אבל ויכּוּח כּללי זה שלפנינוּ חסר כּל תוֹכן פּוֹליטי. שאלת יהוּדי גרמניה איננה מוּצגת מבּחינה ציוֹנית, מבּחינה ארץ־ישׂראלית; אדרבּא, הדיוּן בּה רחוֹק מאד מתפיסה ציוֹנית. או נקח שאלה שניה, שהיא גדוֹלה וחשוּבה – שאלת העליה, יציאת־מצרים החדשה. האין זה לעג מר שאנוּ, אנשי ההסתדרוּת, המינימַליסטים בּעיניכם, היינו נאלצים כּל השנים שלאחר המלחמה לנהל מלחמה בּכם עצמכם להרחבת העליה? ועכשיו, בּתקוּפת רוָחה לארץ־ישׂראל, כּשיש מחסוֹר בּאנשים עוֹבדים, והמצב הפּוֹליטי נחשב לשעת־כּוֹשר, אם עכשיו לא נמנע את עוֹשק זכוּיוֹתינוּ לעליה, הרי אנוּ מחלישים בּזה את אפשרוּיוֹתינוּ הפּוֹליטיוֹת וּמסַכּנים את עמדוֹתינוּ הממשיוֹת. הממשלה המַנדטוֹרית, המכריזה על אדיקוּתה בּעיקר של יכוֹלת הקליטה, אינה נוֹתנת לנוּ אלא שליש מן הסרטיפיקטים המגיעים לנוּ לפי יכוֹלת הקליטה הכּלכּלית של ארץ־ישׂראל. ולפגיעה גסה זוֹ בּעיקרי העליה, שהם מוּגבּלים מאד גם בּלָאו הכי, לא הקדיש הקוֹנגרס עד עכשיו כּל תשׂוּמת־לב.


 

מי וָמי ההוֹלכים

ימים רבּים היוּ השאלוֹת הפּוֹליטיוֹת שלנוּ נקשרוֹת תמיד בּאיש אחד; המלחמה בּאיש הזה היוּ האָלף והתיו של כּל הויכּוּח הפוֹליטי. עכשיו, משניטלה אפשרוּת זוֹ, מוּפנית חזית ההתקפה מוּל גוּף אחר: הפּוֹעלים. ואם יש ערך כּלשהוּ לויכּוּח הכּללי, הרי זה רק משוּם שהוּא מַבהיר לנוּ מַהי התנוּעה הציוֹנית כּיוֹם. מי וָמי ההוֹלכים? היש עוֹד כּוֹחוֹת המוּכשרים להתלכּד לחטיבה אחת? אם לדוּן את הויכּוּח הכּללי לפי נאוּמיהם של שני שליחים טיפּוּסיים של הציוֹנוּת הכּללית, ד“ר סטיפן וייז וד”ר בּוֹגרשוֹב, תהיינה המסקנוֹת עגוּמוֹת מאד: יש שליחים חשוּבים של הציוֹנים הכּלליים, שכּל עיקר מטרתם בּקוֹנגרס הזה הוּא להעמיק את התהוֹם בּיניהם לבין תנוּעת הפּוֹעלים וליטוֹל כּל אפשרוּת של קשר־אמת לשם יצירה פּרוֹדוּקטיבית.


 

רדיקל בּצאתך וריאַקציוֹנר בּאהלך

ד“ר וייז הוּא אישיוּת מפוּרסמת וקוֹלוֹ החזק איננוּ זקוּק למיגַפוֹן. אוּלם אם הקוֹל החזק הזה אינוֹ משמש למעשׂה טוֹב, אלא להפצת מוּשגים כּוֹזבים, הרי זה מעציב מאד. ציוֹני אחד, חכם מאד, אשר שמוֹ מרחף על פּני האוּלם הזה מבּלי שינשׂא על השׂפתים, אמר פּעם: “יש אצל היהוּדים אישים גדוֹלים וחכמים המקדישים את כּל חכמתם לזרים. לנוּ, ליהוּדים, הם מביאים את מעט הטיפּשוּת שבּהם”. לגבּי ד”ר וייז הייתי רוֹצה לשנוֹת קצת מן הנוּסחה הזאת. יש יהוּדים ציוֹנים שהם רדיקלים מאד, מתלהבים מאד לחוֹפש, לקדמה, לזכוּיוֹת פּוֹעלים וּלדמוֹקרטיה, אלא שכּל הרדיקליזם שלהם וכל מוּשׂגיהם הפּרוֹגרסיביים מצוּמצמים בּעוֹלם הגוֹיים. בּעוֹלמנוּ אנוּ הם בּני־בּרית נאמנים לריאַקציה השחוֹרה. כּשהם בּאים אלינוּ הרי הם שוֹכחים את המוּשׂגים הפּשוּטים בּיוֹתר של עבוֹדה מאוּרגנת ושל זכוּיוֹת סוֹציאַליוֹת. לגבּי אמריקה נוֹהג ד“ר וייז להיוֹת איש מתקדם מאד. שם היה ודאי בּוֹש לקבּל מחיאוֹת כּפּים מן האגף הזה2, שהמטיר עליו כּאן תשוּאוֹת־חן בּלי הרף. בּאמריקה לא יתוֹאר שד”ר וייז יהיה המליץ לכוֹחוֹת השחוֹר. כּאן אפשרי הדבר. אצלנוּ יתכן שאנשים שהם “כּמעט” סוֹציאליסטים בּעוֹלם הכּללי, יתנוּ יד אפילוּ ל“אגוּדת ישׂראל” ולרביזיוֹניסטים. לגבּי אמריקה יוּדע ד"ר וייז היטב את פּירוּשה של עבוֹדה מאוּרגנת וּמה פּירוּשה של הפרת שביתוֹת, וּמה זאת אחדוּת הפּוֹעל, וּמה מלחמת הפּוֹעל על זכוּת בּחירה. לגבּי אירוֹפּה יוֹדע הוּא היטב מה זה היטלריזם. אבל משהוּא עוֹלה על הבּמה הציוֹנית – מיד נשכּחת ממנוּ כּל תוֹרתוֹ האמריקאית והאירוֹפּאית.


 

הצדק הסוֹציאַלי להלכה וּלמעשׂה

מוּזר הדבר, כּמה מרבּה כּל ציוֹני כּללי הגוּן להכריז בּכל הזמדנוּת שהוּא בּעד צדק סוֹציאלי בּארץ­ישׂראל. כּי למה מחייבת הכרזה זוֹ להילחם לצדק סוֹציאלי בּעתיד? ידוּעה בּתוֹכנוּ החלטת פּיטסבּוּרג. גם גרוֹסמן3 קישט את תכניתה של ה“יוּדנשטאטספּארטיי” החדשה בּמלים “צדק סוֹציאלי”. אך מה הם פּני הצדק הסוֹציאלי הזה למעשׂה? – למעשׂה אין ד“ר וייז מבין מדוּע קוֹראים למפירי־שביתה – מפירי־שביתה, מדוּע אנוּ מתקוֹממים כּשבּאים להרוֹס את אִרגוּן הפּוֹעלים. למעשׂה נוֹתן ד”ר וייז יד לאלה הרוֹצים לצמצם את זכוּת הבּחירה של העוֹבד על ידי קביעת צֶנז כּספּי ולדחוֹק את רגלי הפּוֹעל מן העמדוֹת הסוֹציאליוֹת שכּבש לוֹ. ד“ר וייז, הרדיקל המכבּד את דגל העבוֹדה והחוֹפש, מוֹפיע בּכל קוֹנגרס יד אחת עם אנשים המכנים את דגל הפּוֹעלים, את הדגל האדוֹם, בּשם “סמַרטוּט אדוֹם”. והן האנשים הללוּ, הקוֹראים “סמרטוּט אדוֹם”, יוֹצרים בּארץ־ישׂראל אוֹתה אוירה שיצר היטלר בּגרמניה. ד”ר וייז איננוּ מבין מה זאת אחדוּת העוֹבד. אדם כּמוֹהוּ, העוֹמד זמן רב כּזה בּתנוּעה הציוֹנית, איננוּ תוֹפס שבּארץ שיש בּה ניצוּל איוֹם של עבוֹדה ערבית זוֹלה, שאין בּה כּל הגנה לעוֹבד מצד הממשלה, אין לפּוֹעל אלא דרך אחת להגנה עצמית – אחדוּתוֹ ואִרגוּנוֹ. נדמה שכּל ציוֹני הגוּן היה צריך לראוֹת זאת לחוֹבתוֹ לתמוֹך בּפּוֹעל היהוּדי בּמלחמתוֹ הקשה על אפשרוּת־קיוּם מינימַלית, על כּבוֹדוֹ האנוֹשי; נדמה שהיוּ צריכים להיוֹת ידידים להסתדרוּת העוֹבדים ואוֹיבים לכל הרוֹצה להחריבה. אבל ד"ר וייז איננוּ מבין זאת. הן היה מחוֹבתוֹ לשקוֹל אם יש בּארץ, מבּחינה ציוֹנית, כּוֹח אחר זוּלת ההסתדרוּת שנלחם כּמוֹה לעליה ולעבוֹדה עברית, המכריח את הממשלה לתת עבוֹדה לפּוֹעלים יהוּדים, שיצר מכשיר פּוֹליטי עצוּם אשר כּל ציוֹני בּעל כּרחוֹ יכּיר בּערכּוֹ, לפחוֹת מבּחינה לאוּמית בּלבד. הלא היה מחוֹבתוֹ להכּיר כּי עלינוּ להילחם בּארץ־ישׂראל, לפחוֹת מבּחינה לאוּמית בּלבד, להסתדרוּת עוֹבדים אחת וּלהרחיק כל מלחמת אחים מבּין הפּוֹעלים. וּמוּשׂגים פּשוּטים אלה, המוּבנים לכל בּר־בּי־רב, אינם מוּבנים לאדם רדיקל ודמוֹקרט כּרבּי וייז.


 

הבּמה הציוֹנית הפקר

אבל עלי עוֹד להוֹסיף, לצערי: לא רק עוֹל מוּשׂגים פּוֹרק אדם ציוֹני בּשעה שהוּא בּא לדוּן בּשאלוֹת יהוּדיוֹת, גם עוֹל כּבד וחשוּב מזה – עוֹל רגש האחריוּת הפּשוּט בּיוֹתר. ד“ר וייז, לאחר שהשמיע כּאן שוּרה של דיבּוֹת שקלט מפּי שקרנים ורוֹדפי־רוּח, הכריז ואמר שהוּא מוּכן וּמזוּמן לשמוֹע ידיעוֹת נכוֹנוֹת מאלה וּלשנוֹת את דעתוֹ. הלא יכוֹל היה על נקלה לשמוֹע ידיעוֹת אחרוֹת בּטרם נאם. הן אפשר היה למצוֹא בּקוֹנגרסים מישהוּ מן האנשים האלה, שעליהם קיבּל את הידיעוֹת ה”נכוֹנוֹת" שהשמיע בּרמה. בּרצוֹן טוֹב אפשר להשׂיג ידיעוֹת אלוּ בּדרך הקצרה בּיוֹתר. ואני שוֹאל: אילוּ היה ד“ר וייז צריך, למשל, לעלוֹת על אחת הבּמוֹת בּוַשינגטוֹן, האם היה מַרשה לעצמוֹ לדבּר על ענינים שאין לוֹ בּהם ידיעה מספּיקה? המוּתר בּימים כּבדי־אחריוּת וּבענינים מכריעים לדבּר כּאשר דיבּר ד”ר וייז? אלא שאם רשאי אדם להשאיר את הרדיקליזם לגוֹיים ולהיוֹת בּן־בּרית לכוֹחוֹת השחוֹר בּישׂראל, הריהוּ רשאי להניח בּגוֹיים גם את הצוֹרך בּידיעה וּלהשמיע בּאזני עם ישׂראל דברים מתוֹך בּוּרוּת גמוּרה.

לוּ רצה ד“ר וייז בּאינפוֹרמציה על הסתדרוּת העוֹבדים הלא היה לפחוֹת קוֹרא את תקנוֹתיה. הוּא אוֹמר שההסתדרוּת מקבּלת רק סוֹציאליסטים, שהיא מבכּרת פּוֹעלים ערבים על פּני יהוּדים שאינם סוֹציאליסטים. בּפנקס החבר של ההסתדרוֹת כּתוּב מפוֹרש: חבר בּהסתדרוּת יכוֹל להיוֹת כּל החי על עבוֹדה עצמית ואינוֹ מנצל עבוֹדת זוּלתוֹ, בּלי הבדל השקפה פּוֹליטית, דתית אוֹ אחרת. אך גם דבר פּשוּט כּמוֹ תקנוֹת ההסתדרוּת לקבּלת חברים אין ד”ר וייז יוֹדע בּשעה שהוּא עוֹלה על הבּמה הציוֹנית!

ולא רק אינפוֹרמַציה תיאוֹרטית אלא גם מעשׂית יכוֹל היה להשׂיג אילוּ שאל, למשל, מפּי בּא־כּוֹח הנוֹער הציוֹני הכּללי, שאינם סוֹציאליסטים אלא חברי סיעתוֹ, והם משתייכים להסתדרוּת העוֹבדים. ההכריח אוֹתם מישהוּ לקבּל על עצמם עוֹל המפלגה הסוֹציאליסטית? לוּ חקר היה נוֹדע לוֹ שאפילוּ אגוּדה מקצוֹעית של מנַקרים שוַדאי אינם סוֹציאליסטים, שייכת להסתדרוּת. בּתוֹך ההסתדרוּת, על ארבּעים אלף חבריה, יש אוּלי פוֹעלים דתיים יוֹתר מאשר בּכל יתר האגוּדוֹת הציוֹניוֹת הדתיוֹת. והנה בּא אדם כּד"ר גרינבּוֹים מוינה ושוֹאל: “מַדוּע אינכם מדבּרים על פּרוֹגרמה קוֹנסטרוּקטיבית?” איך אפשר לדבּר בזה? הן צריך תחילה לפזר את רשת השקרים והעלילוֹת שנרקמה כּאן, הן אנוּ חייבים תחילה לתת כּאן שיעוּרים בּאלפא־בּיתא ציוֹנית!


 

חזוֹן וּמעשׂה

ד"ר וייז אוֹמר אמנם שהוּא מכבּד את פּעלנוּ, אלא שליקוּי אחד שיש בּנוּ פּוֹגע בּוֹ – חסר לנוּ החזוֹן הגדוֹל. והוּא דיבּר על העזה פּוֹליטית גדוֹלה. הוּא גם הוֹדיע שאין הוּא רוצה בּציוֹנוּת אוּטוֹפּית. אַקדים מלים אחדוֹת על ההעזה הפּוֹליטית שלנוּ ואחר כּך אדבּר על העזתם של ידידינוּ האמריקאים.

אוֹמרים עלינוּ שאנחנוּ הננוּ כּמעט “חוֹבבי־ציוֹן”, שלמדוּ תוֹרה בּ“חדר” של לילינבּלוּם ואוּסישקין; ואחרים קוֹבלים עלינוּ שהננוּ חסידי העבוֹדה יוֹתר מדי: העבוֹדּה היא אמנם דבר גדוֹל, אך בּה אין ליצוֹר תנוּעת־שחרוּר גדוֹלה. ואני אשאל את האנשים המדבּרים על מַעללים פּוֹליטיים גדוֹלים, הקוֹראים לעצמם מַכּסימַליסטים פּוֹליטיים, שאין דעתם נוֹחה מזה שאין לנוּ החלטוֹת פּוֹליטיוֹת חזקוֹת, – היכן מַעלליהם הפּוֹליטיים הגדוֹלים בּארץ שהם יוֹשבים בּה, שיש להם השפּעה בּה? עד היכן הגיעוּ בּכיבּוּש דעת הקהל בּאירוֹפּה וּבאמריקה? לפני ארבּע שנים, כּשעברו עלינוּ בּארץ־ישׂראל ימים קשים וּמרים, כּשהיה עלינוּ להסבּיר תוֹך מלחמה קשה לעוֹלם המתקדם, שלא נישלנוּ ערבים, שעבוֹדתנוּ היא עבוֹדה של קִדמה, שאין בּה נזק לשוּם איש – היכן היתה אז השפּעתם של ידידינוּ בּאמריקה? האם רכשוּ למפעלנוּ את אַהדת “ניישן”, “ניוּ־רפּוּבּליק” והחוּגים הרדיקליים שבּאמריקה? מה עשׂיתם אתם, אנשי החזוֹן הגדוֹל וההעזה הפּוֹליטית הגדוֹלה, שעבוֹדתנוּ בּארץ־ישׂראל היא עבוֹדת ננס בּעיניכם, מה עשׂיתם אתם בּשטח הפּוֹליטי בּארצותֹ שבּהן יש לכם השפּעה? אנוּ נלחמנוּ לעניננוּ בּתוֹך האינטרנציוֹנל הסוֹציאַליסטי ורכשנוּ לנוּ ידיד־אמת כּמוֹ וַנדרוֶלדה, לוֹנגה ורבּים אחרים, שעמדוּ בּנאמנוּת לימיננוּ בּשעוֹת הקשוֹת ביוֹתר. זאת עשׂינוּ אנחנוּ בּעבוֹדתנוּ יוֹם יוֹם, עבוֹדה פּעוּטה שאין זיו נאוּמים יפים חוֹפף עליה.


 

אוּטוֹפּיה וּמציאוּת

ד“ר וייז אוֹמר שהוּא רוֹצה רק בּארץ־ישׂראל ואילוּ אנחנוּ רוֹצים בּשני עוֹלמוֹת: בּארץ־ישׂראל וּבאוּטוֹפּיה. אשאל אוֹתוֹ, מַהי האוּטוֹפּיה שלמענה אנוּ עמלים? האם זאת העבוֹדה העברית? אכן, לפני שנים רבּוֹת היתה העבוֹדה העברית בּחזקת אוּטוֹפּיה. אחד־העם בּכבוּדוֹ וּבעצמוֹ הכריז לפני 22 שנה על הרעיוֹן של יצירת מעמד פוֹעלים עברי בארץ־ישׂראל כּעל אוּטוֹפּיה. אבל אנחנוּ הפכנוּ את האוּטוֹפּיה למציאוּת. או אוּלי חושב ד”ר וייז לאוּטוּפּיה את הרעיוֹן שהפּוֹעל צריך להיוֹת מאוּרגן, מלוּכּד ואיתן ולשאוֹף להשפּעה עליוֹנה בּחיים הפּוֹליטיים והתרבּוּתיים וּבמוֹסדוֹת הלאוּמיים? אוּלי זוֹהי האוּטוֹפּיה המזיקה בּעיניו ואין הוּא רוֹאה בּה אלא שאיפה לשלטוֹן? אם כּך הוּא הדבר, הרי אנוּ מוֹדיעים שהגשם נַגשים גם את האוּטוֹפּיה הזאת. אוֹ שמא הוּא רוֹאה אוֹתנוּ כּאוּטוֹפּיסטים על שוּם שאנוּ מבקשים שאדמת ארץ־ישׂראל תהיה קנין לאוּמי ודוֹרשים משוּם כּך שהקרן הקימת תהא היסוֹד להתישבוּת הציוֹנית? הרי בּעצם קיבּלוּ ציוֹני אמריקה בּועידתם בּפּיטסבּוּרג רזוֹלוּציה יפה ורדיקלית מאד בּשאלת הקרקע, אלא שתחת הקרן הקימת נתנוּ ציוֹני אמריקה את “קהילית ציוֹן”.

אוֹמרים שאנוּ עוֹסקים בּציוֹנוּת בּדברים של מה בּכך ואין בּנוּ חזוֹן. אם יש בּציוֹנוּת כּוֹח פּוֹליטי שיצר עמדוֹת פּוֹליטיוֹת ממשיוֹת הרי זוֹ ההסתדרוּת בּארץ־ישׂראל. ואם יש בּעם היהוּדי חזוֹו מרחיק ראוֹת הרי זוֹ תנוּעת החלוּץ. זהוּ חזוֹן החזוֹנוֹת אשר לעם ישׂראל בּדוֹרנוּ.


 

מי מעכּב

יצוּין הדבר, שאף על פּי ששאלת וייצמן איננה קיימת בּקוֹנגרס הזה, היוּ בּכל זאת כּמה נאוּמים שהשׂנאה אליו בּקעה מהם והגיעה לאזנינוּ. מוּזר הדבר שדמוּת המנהיג הנעדר מרחפת כּצל מעל לאוּלם הזה. ד“ר וייז ואנשים כּערכּוֹ אמרוּ לנוּ: “היינוּ הוֹלכים אתכם, אבל מה נעשׂה ואתם נאחזים בּוייצמן?” זה שנים רבּוֹת שאנוּ יוֹשבים בּקוֹנגרס מעבר מזה לבּריקדוֹת ואַתם מעבר מזה. והן היוּ שנים ששאלת וייצמן לא עמדה על הפּרק. היתה שנת 1920, בּשעה שדנוּ על קניית העמק. אז היינוּ אנחנוּ עם אוּסישקין. אבל ד”ר וייז היה עם אחרים. היוּ ימים של “סטוֹפּ אימיגריישן”; אנחנוּ היינוּ אז בּעד עליה חפשית, ידידינוּ האמריקאים – בּעד הפסקת העליה. אנחנוּ הננוּ עם ד"ר רוּפּין, האמריקאים – נגדוֹ. אינני בּטוּח אם עכשיו היוּ הדברים משתנים, ולוּ גם לא היתה התנגדוּת זוֹ לפּרוֹ־וייצמניוּת שלנוּ. לוּלא וייצמן היוּ נמצאוֹת ודאי מחיצוֹת אחרוֹת.


 

מי הרעיל את האַתמוֹספירה

ועוֹד מלה מרה אחת: חילקוּ היוֹם מחמאוֹת לאַרלוֹזוֹרוֹב המת ואלה שיש להם חלק בּאשמת המות מחאוּ כּף עם כּל הקהל. ארלוֹזוֹרוֹב המת איננוּ מסוּכּן עוֹד, אבל תנוּעת הפּוֹעלים החיה היא מסוּכּנת. ד"ר בּוֹגרשוֹב4 אמר שאנחנוּ יצרנוּ את האַתמוֹספירה שגרמה למוֹתוֹ של ארלוֹזוֹרוֹב. אלה הם דברים כּבדי־משקל שיש לזכּוֹר אוֹתם היטב. ראוּי הדבר לציוּן שציוֹני כּללי מכריז שמוֹתוֹ של ארלוֹזוֹרוֹב הוּא פּרי אַתמוֹספירה מסוּימת. אבל מה פּירוּש דבריו: “אַתם יצרתם את האַתמוֹספירה הזאת!” המכוֹוָנים הדברים למיסדי ההסתדרוּת, ללוֹחמי כּיבּוּש העבוֹדה, ליוֹצקי היסוֹד להתישבוּת הלאוּמית? האם הם הם שיצרוּ אַתמוֹספירה זוֹ של שׂנאה? יאָמר נא גלוּי אם טוֹבי תלמידיו, חניכי הגימנסיה, הם שיצרוּ זאת, – יקוּם נא ויאמר. ודאי, אילמלא היינוּ אנחנוּ בּארץ־ישׂראל לא היה ארלוֹזוֹרוֹב נרצח, גם לא טרוּמפּלדוֹר ולא בּרנר. אילמלא היינוּ אנחנוּ היוּ החיים יפים וּשלוים, אֶפֶנדים יהוּדים היוּ יוֹשבים שאננים מפּחד, לא היתה עבוֹדה עברית מאוּרגנת, אז היוּ לנוּ גם הקוֹנגרסים שקטים. בּהרעלת האַתמוֹספירה אשמים גם אַתם, הציוֹנים הכּלליים!


 

לפני שש שנים

לפני שש שנים חלה בּחגיגת שׂמחת־תוֹרה אחת הפרעה קטנה. קבוּצת בּית"רים התנפּלה על קלוּבּ “פוֹעלי־ציוֹן” שׂמאל. אז כּתבנוּ אנחנוּ: האנשים הללוּ שהחלוּ בּהחרבת קלוּבּ ימשיכוּ בּדרכּם ויהיוּ מחר למפירי־שביתה וּמחרתים – רוֹצחים פּוֹליטיים. כּך כּתבנוּ לפני שש שנים. שאלתי אז את הציוֹנים הכּלליים: “הרוֹצים אתם לשׂים קץ לסכּנה זוֹ?” אבל אתם תמכתם כּל השנים בּידי האנשים הללוּ ואימצתם את ידיהם, והדברים התפּתחוּ בּדרכּם. וּכשילדי פּוֹעלים בּתל־אביב עברוּ בּחנוּכּה בּתהלוּכה וּדגלים אדוּמים בּידיהם, התנפּלוּ עליהם אוֹתם האנשים וקרעוּ את הדגל. היכן היתה אז האינטליגנציה היהוּדית הרדיקלית? מדוּע החרישה? וּכשהחלה בּארץ־ישׂראל הפרת־שביתוֹת מאוּרגנת עצמוּ הציוֹנים הכּלליים את עיניהם, ולא רק אלה המכריזים על עצמם בּגלוּי שהם בּאי־כּוֹח האֶפנדים. האם לא הבנתם שהפרת־שביתוֹת בּארץ־ישׁראל תעוֹרר מלחמה לחיים ולמות, שהפרת־שביתוֹת בּארץ־ישׂראל פּירוּשה מלחמת אזרחים, שתוֹצאוֹתיה יכוֹלוֹת להיוֹת איוּמוֹת בּהשפּעתן על כּל הציוֹנוּת? הנטיוֹת המעמדיוֹת עיורוֹ את עיניכם, כּי האוּמנם עלה על דעתכם שתנוּעת הפּוֹעלים תוֹשיט את צוארה לשחיטה, תוַתר ללא מלחמה על כּיבּוּשיה?


 

למה לנוּ חינוּך מיוּחד?

בּוֹגרשוֹב זרה מלח על פּצענוּ. הוּא קוֹבל שאנחנוּ רוֹצים בּבתי־ספר משלנוּ, וזה משמש מכשוֹל על דרך האחדוֹת הלאוֹמית. אפשר היה להסיק מדבריו, כּי בּארץ־ישׂראל שׂוֹררת שיטת קסַרקטינוּת פּרוּסית וכל היהוּדים נהנים מחינוּך עממי שוה. לפי תפיסתוֹ הסוֹציאלית של בּוֹגרשוֹב, אין בּתי־ספר אזרחיים פּרטיים נחשבים לסטיה משיטת החינוּך הלאוּמית. ל“תלמוּד תוֹרה” יש זכוּת קיוּם, אבל לפּוֹעלים אין צוֹרך בּחינוּך משלהם. הוּא מוֹכיח שגם ילדי חברינוּ לוֹמדים בּגימנסיה שלוֹ. לא אתעכּב עתה על פּירוּש התוֹפעה הזאת, שחברינוּ אינם מוֹצאים לפניהם דרך אחרת מאשר לשלוֹח את בּניהם לבית־ספר של ד"ר בּוֹגרשוֹב. יש לנוּ על כּל פּנים בּזה שיעוּר־הסתכּלוּת מצוּין ממצב הדברים. ואם יש מי שלא הבין את השאלה כּל צרכּה, יבין אוֹתה אוּלי מעכשיו. שנה שנה אתם מעכּבים את פּתיחת בּתי־ספרנוּ וּמוֹנעים מאתנוּ את התקציב הדרוּש. בּנהלל וּבעין־חרוֹד אין אתם יכוֹלים לבטל אוֹתנוּ, אבל בּתל־אביב נלחמתם בּבית־ספרנוּ בּכל מיני תחבּוּלוֹת רעוֹת, אף על פּי שזה היה אוּלי הטוֹב שבּבתי־הספר וזכה אפילוּ לפרס ראשוֹן של הנציב העליוֹן. והנה אתם בּאים ושוֹאלים אוֹתנוּ, מדוּע אין אנחנוּ שוֹלחים את בּנינוּ לבתי־ספרכם!

האוּמנם אפשר להכניס את כּל חלקי העם היהוּדי לארצוֹתיהם, לתרבּוּיוֹתיהם וללשוֹנוֹתיהם בּמיטת־סדוֹם של חינוּך לאוּמי אָחיד? עוול גדוֹל יעשׂוּ ליהוּדי החרד אם יכריחוּהוּ לשלוֹח את בּנוֹ לבית־הספר של ד"ר בּוֹגרשוֹב. על כּן תמכתי בּשנת 1920 בּדרישת “המזרחי” להרשוֹת לוֹ לקיים מוֹסדוֹת חינוּך משלוֹ. לא היתה לי בּדבר כּל כּוָנה פּוֹליטית צדדית, אלא מכּיר אני בּזכוּת אשר לחוּגים הדתיים לשמוֹר על המסוֹרת. אבל תוֹבע אני אוֹתה מידת הכּבוֹד לא רק למסוֹרת הישנה, אלא גם למסוֹרת החדשה שנוֹצרה בּארץ־ישׂראל. ואם אנחנוּ בּאים עתה ואוֹמרים כּי בּית־הספר הישן שלכם – שהיה לפני שלוֹשים שנה בּית־ספר מוֹדרני וחשוּב, סלל את הדרך בּפני השׂפה העברית ועשׂה גדוֹלוֹת בּכמה שטחים לאוּמיים אחרים – איננוּ הוֹלם עכשיו את צרכי הארץ, כּי יש בּוֹ לאוּמיוּת רשמית ורוּח בּעל־בּיתית והוּא חסר כּל תוֹכן סוֹציאלי, כּי הישוּב איננוּ יכוֹל לשלוֹח את ילדיו ללוֹנדוֹן לשם השתלמוּת אלא חייב לחנכם לעבוֹדה בּארץ – אם אנוּ תוֹבעים שהחינוּך יוּתאם לצרכים הללוּ, אתם מרעישים עלינוּ שמים וארץ. אנחנוּ יצרנוּ את בּית־הספר החדש של העבוֹדה, משוּם שאין אנוּ רוֹצים ליצוֹר חַיִץ בּין אבוֹת לבנים. כּיהוּדי חרד כּן זקוּק גם הפּוֹעל לבית־ספר שלוֹ בּשביל ילדיו. אני מסכּים לחינוּך לאוּמי אחיד, אבל בּתנאי שעל תכנוֹ יחליט הקוֹנגרס. אם רוֹצים אתם בּאחידוּת לאוּמית בּחינוּך, עליכם ליצוֹר גוּף לאוּמי אחיד אשר יבטיח לכל הילדים אפשרוּיוֹת חינוּך שווֹת. כּל זמן שמקיימים בּארץ־ישׂראל את כּל צוּרוֹת החיים הקפּיטליסטיוֹת וּמשתדלים להחזיק את הפּוֹעלים בּעוֹל הקפּיטליזם, יוֹסיפוּ הפּוֹעלים להילחם על קיוּם צוּרוֹת החיים התרבּוּתיוֹת הסוֹציאַליסטיוֹת שלהם.


 

לא בּסוֹכנוּת האשם

שמענוּ כּאן בּיקוֹרת בּעלת כּוָנה דמוֹקרטית על הסוֹכנוּת היהוּדית, וכל לבב פּוֹעל יעלוֹץ למשמע הגעגוּעים העזים האלה לדמוֹקרטיה. מהוּ מקוֹם התוּרפה שבּהסכּם הסוֹכנוּת5? העוּבדה שההסתדרוּת הציוֹנית מסרה חלק מהשפּעתה לידי אחרים שאינם עוֹמדים תחת בּיקרתה. נכוֹן מאד. אבל אשאל: אוֹתם האנשים הדוֹאגים כּאילוּ שלהסתדרוּת הציוֹנית יהא השלטוֹן על כּל הנעשׂה בּארץ־ישׂראל, על כּל החיים הפּוֹליטיים והמשקיים, הפעלוּ הם עצמם בּהתאם לדבריהם אלה? האם הסוֹכנוּת היא שהוֹציאה מתחת חוּג השפּעתנוּ ענינים עיקריים כּגוֹן אלה, אוֹ אוּלי אתם עצמכם הייתם ראשוֹנים לעשׂוֹת זאת? מי שרוֹאה את הנעשׂה בּארץ־ישׂראל בּמשך השנים האחרוֹנוֹת הרגיש ודאי שכּל “אשר אלוֹהים בּלבבוֹ” השתדל לקרוֹע מידי המוֹסדוֹת הציוֹניים חלקה אחר חלקה משטח השפּעתם. וכך קמוּ בּקרבּנוּ דיקטטוֹרים משקיים עוֹד בּטרם נוֹצרה הסוֹכנוּת היהוּדית, כּך יצרוּ ידידינוּ האמריקאים – המזלזלים כּל כּך בּקרן־היסוֹד וּמחשיבים כּל כּך “שיטוֹת־עבוֹדה מעשׂיוֹת” – את “הועד הכּלכּלי הארץ־ישׂראלי”. האין גם זאת סוֹכנוּת יהוּדית? היש להסתדרוּת הציוֹנית השפּעה עליה? היש בּידינוּ להחליט מה עליה לעשׂוֹת בּארץ־ישׂראל בּמשך השנים הקרוֹבוֹת?

מוּזר הדבר: טוֹענים לדמוֹקרטיה בּציוֹנוּת, מתנגדים לסוֹכנוּת היהוּדית, מבקשים כּל השלטוֹן להסתדרוּת הציוֹנית – ויוֹצרים עם זה “שטיבּלעך” לחוּד בּמקוֹם הקרן הקימת וּבמקוֹם קרן־היסוֹד. תחליטוּ בּקוֹנגרס אשר תחליטוּ, בּארץ־ישׂראל יש שוּרה ארוּכּה של גנרלים סיניים. לכל אחד מהם בּנק משלוֹ, קוּפּה משלוֹ, כּל אחד הוּא בּא־כּוֹח איזוֹ חברה אמריקאית, כּל אחד מלך בּזעֵיר־אַנפּין, מַנדרין עצמאי, וכוּלם יחד הם אדוֹני הארץ. לאָשרנוּ יש עוֹד התסדרוּת שאיננה מקבּלת בּאהבה את הכּל; אילמלא כּך היינוּ שבים זה מזמן למצבוֹ של הישוּב בּימי הפּקידוּת הרוֹטשילדית.

אינני יוֹדע אם יש כּאן בּאוּלם בּא־כּוֹח הלא־ציוֹנים בּאֶכּסקוּטיבה של הסוֹכנוּת, הייתי רוֹצה מאד שישמע את דברי. אני, כּאחד החסידים של הסוֹכנוּת היהוּדית המוּרחבת, יש לי כּמה וכמה טענוֹת נגד הסוֹכנוּת, לא כּל כּך בּשטח הפּוֹליטי כּאשר בּשטח המשקי. כּל הפּחד שהטילוּ עלינוּ, שהסוֹכנוּת היא סכּנה פּוֹליטית לנוּ, נתגלה כּפּחד שוא. אדרבּא: מבּחינה פּוֹליטית הרוַחנוּ. כּי בּמשך ארבּע השנים הקשוֹת שלאחר ציריך היה זה חשוּב מאד לקיים, לפחוֹת כּלפּי חוּץ, בּאוּת־כּוֹח מאוּחדת. ואם קם מתוֹך תנוּעת הפּוֹעלים איש כּארלוֹזוֹרוֹב, שניהל את מלחמתנוּ הפּוֹליטית בּגאוֹן וּבכבוֹד, לא הפריעה לוֹ הסוֹכנוּת היהוּדית המוּרחבת כּלל וּכלל.


 

פּרשת קרן העזרה

החששוֹת שלי הן ממין אחר לגמרי. אין אני דוֹאג גם לתקווֹת הכּספּיוֹת שעלוּ בּתוֹהוּ. אכזבה זוֹ יש אוּלי לזקוֹף על חשבּוֹן המצב הכּלכּלי הקשה. אני מֵצֵר יוֹתר על כּך שהאדוֹנים הללוּ לא רחשוּ די כּבוֹד לדבר שהוּפקד בּידם. ניתנה להם הזכוּת הגדוֹלה לעבוֹד אתנוּ וּלהכריע אתנוּ. זכוּת כּזאת מחַייבת. הם לא ידעוּ לכבּדה. על הסוֹכנוּת היהוּדית הוּטלוּ תפקידים שוֹנים, שהיוּ למעלה מכּוֹחוֹת הציוֹנים בּלבד. היא רצתה ללכּוֹד את כּל הגוֹרמים למפעל ישבני גדוֹל. ולזה לא זכינוּ. מה היה, למשל, בּסוֹפה של “קרן העזרה”, שנוֹצרה על ידי חברי הסוֹכנוּת וּבכוֹחוֹתינוּ אנוּ? אינני מדבּר על התוֹצאוֹת הישוּביוֹת, אף על פּי שגם הן עלוּבוֹת למדי. הוּקמה אמנם בּאר־טוֹביה, נבנוּ בּתים, אבל מה קטנים ודלים המעשׂים הללוּ לעוּמת האפשרוּיוֹת הגדוֹלוֹת שלא נוּצלוּ! המרגיז שבּדבר איננה רק העוּבדה שלא השתמשוּ בּכּסף בּדרך פּרוֹדוּקטיבית למדי, כּשם שהיה צריך להשתמש בּוֹ על יסוֹד נסיוֹנוֹתינוּ בּמשך שנים, אלא שעצם הקרן הוּצאה מידי הסוֹכנוּת היהוּדית. הנהלתוֹ פּרקה מעליה כּל עוֹל של משמעת והכריזה על עצמה בּארץ־ישׂראל כּעל ממשלה בּתוֹך ממשלה.

כּשנוֹסדה קרן העזרה נמסרה הנהלתה בּידי שלוֹשה: קיש6, רוּטנבּרג7 והכּסטר8. היוּ חיכּוּכים וּמחלוֹקת. וּבבוֹקר בּהיר אחד אין עוֹד קיש בּהנהלה, וּבבוֹקר בּהיר שני – נעלם גם רוּטנבּרג. כּדברים האלה יִקרוּ אצלנוּ. נהוּג בּמוֹסדוֹת ציבּוֹריים שאם חבר מסתלק מהנהלה בּא אחר בּמקוֹמוֹ. אבל בּענין פּרטי, כּשהדבר נוֹגע לשׂדה־נחלה של גבּאים, אין איש בּא בּמקוֹם היוֹצא. כּל הנשאר הוּא השליט. והענינים בּקרן העזרה התנהלוּ כּדרך שמתנהלים הענינים בּעיריית נשאשיבּי שבּירוּשלים: היהוּדים מוֹחים, היהוּדים מתפּטרים, אבל עוֹלם כּמנהגוֹ נוֹהג. כּך בּדיוּק היה גם בּקרן העזרה. קיש מחא, רוּטנבּרג מחא, אבל הכּסטר הוֹסיף לשלוֹט. הוּא לא הבין שחבר האֶכּסקוּטיבה של הסוֹכנוּת היהוּדית איננוּ צריך להתיר לעצמוֹ מנהג שכּזה.

והנה אנוּ שוֹמעים דבר חדש: “אמיק”א“, תרכּוֹבת של יק”א וקרן העזרה. ודאי דבר גדוֹל הוּא, אם הצליחוּ למשוֹך את יק“א לעבוֹדה התישבוּתית. עשׂרוֹת בּשנים נאבקוּ הציוֹנים לשוא על משיכת לב יק”א. עכשיו, לאחר שבּיזבּזה מיליוֹנים על פּני שׂדוֹת שוֹנים וּמשוּנים, היא בּאה אלינוּ. האם אין האנשים מבינים שאי אפשר לשבת בּתוֹך הסוֹכנוּת, בּתוֹך המרכּז של כּל העבוֹדה ההתישבוּתית בּארץ־ישׂראל, וּבה בּשעה לסדר מפעלים ישוּביים מחוּץ לסוֹכנוּת? זה מעלה על הדעת את הבּדיחה המפוּרסמת על בּן כּפר שבּא לעיירה, לבית יהוּדי. הגישוּ בּקערה גדוֹלה אוֹכל לכל בּני המשפּחה. הבּחוּר מילא קוֹדם את צלחתוֹ והעמיד אוֹתה הצדה ושב מיד לאכוֹל עם כּוּלם מן הקערה הכּללית. וּכששאלוּהוּ: היתכן? אמר: “האוֹכל שלי יעמוֹד בּינתים עד שיצטנן”. כּן עוֹשׂים גם אנשי הסוֹכנוּת. אך בּדרך זוֹ אפשר רק לשׂים את הסוֹכנוּת לבוּז.


 

“אבל אשמים אנחנוּ”

אך אם יחשוֹב אדם שרק אנשי הסוֹכנוּת הם האשמים בּדבר – איננוּ אלא טוֹעה. לוּ היתה תנוּעתנוּ קוֹנסטרוּקטיבית ולא קרוּעה וּשסוּעה על ידי כּוֹחוֹת הרס מבּפנים – היינוּ עוֹמדים בּכוֹחוֹת אחרים גם מוּל אנשי הסוֹכנוּת. אביא רק דוּגמה אחת איך מסרנוּ בּעצמנוּ לידי פילַנטרוֹפּים את האפשרוּיוֹת שהיוּ לנוּ. הנה בּא האסוֹן הגרמני הגדוֹל, וכל העוֹלם ראה בּעליל שאם יש תשוּבה לוֹ, אין זה בּרזוֹלוּציוֹת של מחאה וּבמלחמה חדשה של אמַנסיפּציה בּגוֹלה, אלא אך ורק בּציוֹנוּת. אם יש טעם לציוֹנוּת לא יתכן שלא יהיה בּידה פּתרוֹן לאסוֹן זה. היה צריך לרכּז את הכּוֹחוֹת לא למַגבּיוֹת שוֹנוֹת, שאפשר בּנקל להוֹציאן אל הפּוֹעל, אלא בּמפעל ציוֹני התישבוּתי גדוֹל. עלינוּ היתה החוֹבה להיוֹת היוֹזמים. וּמה קרה למעשׂה? קרנוֹתינוּ נמוּ את שנתן, מנהיגינוּ לא הגיעוּ לכלל דעה אחת, וּכשפּוֹעלי ארץ־ישׂראל קראוּ את הסיסמה: להפוֹך את יציאת גרמניה לשיבת ציוֹן, אוֹ לפחוֹת להציל משם את הנוֹער ואת האנשים המוּכשרים לעבוֹדה ולהביאם לארץ־ישׂראל, לא היה מוֹסד אשר יגשים את הסיסמה הזאת. וּמפעל גדוֹל כּזה היה יכוֹל לשנוֹת את מצבנוּ הפּוֹליטי בּארץ־ישׂראל וּלהרים את כּבוֹד הציוֹנוּת בּעיני כּל העוֹלם היהוּדי. היכן היוּ אז כּל ידידינוּ הגדוֹלים? היכן היוּ מנהיגי הציוֹנוּת? אַיה היה הנשׂיא? התחילה המלחמה האישית המבישה וכל הענין נפל בּידי הפילנטרוֹפּים.


 

הסיוּט הגדוֹל

אין לי בּקוֹנגרס זה אפשרוּת לדבּר על ענינים קוֹנסטרוּקטיביים שאנוּ חיים בּהם יוֹם יוֹם, ולָאו דוקא מקוֹנגרס לקוֹנגרס. ד"ר גרינבּוֹים שאל מיוֹאש: “היכן הפּרוֹגרמה של המפלגה הגדוֹלה?” שאלה זוֹ מעידה שאין הוּא יוֹדע את המצב בּציוֹנוּת כּיוֹם. ודאי טוֹב לבוֹא לקוֹנגרס בּתכניוֹת גדוֹלוֹת פּוֹליטיוֹת וכלכּליוֹת. אבל לא אשמתנוּ היא שלא יכוֹלנוּ לבוֹא לקוֹנגרס זה בּתכניוֹת כּאלוּ. הציוֹנוּת נפלה לתוֹך אסוֹן גדוֹל כּזה, שאין לבוֹא בּתכניוֹת קוֹנסטרוּקטיביוֹת כּל זמן שלא שוּחררנוּ ממוּעקת האסוֹן הזה. תנוּעתנוּ היא תנוּעת שחרוּר. בּרגע שנכתמה בּדם אין היא מוּכשרה לעבוֹדה קוֹנסטרוּקטיבית. ואדם כּאוּסישקין, החוֹשב יוֹם יוֹם על עבוֹדה קוֹנסטרוּקטיבית, הוֹדיע בּישיבת הועד הפּוֹעל שאין הקוֹנגרס יכוֹל לעסוֹק בּשוּם דבר אחר, כּי יש דבר אחד המַפנה אליו את כּל הלבבוֹת.


 

הסירוּ את הטוּמאה מקרבּנוּ

מצער מאד שהצירים יוֹדעים כּל כּך מעט על ארץ־ישׂראל הממשית ועל ציוֹנוּת ממשית. לוּ קראתם את עתוֹני ארץ־ישׂראל, לָאו דוקא את “דבר”, אלא את “הארץ” הליבּרלי אוֹ את “דוֹאר היוֹם” הבּעל־בּיתי, כּי אז הייתם מבינים שאין הקוֹנגרס יכוֹל לגשת לשוּם פּעוּלה בּטרם יסיר מעליו את החרפּה הגדוֹלה. בּימי הבּית הראשוֹן קרה אסוֹן גדוֹל: שפכוּ את דמוֹ של זכריהוּ הנביא. הדם תסס ורתח עד שבּא האוֹיב בּימי החוּרבּן ושחט עליו את קרבּנוֹתיו. אני מקַוה שהציוֹנוּת לא תחכּה לנבוּזראדן, אלא שהיא עצמה תטהר את התנוּעה.

תנוּעה איננה מוּרכּבת רק מבּחירוֹת וּמנשׂיאוּת. תנוּעה זקוּקה לאנשים, לרוּח, למוּסר וּלתרבּוּת. ואם בּקוֹנגרס זה יוֹשב אדם, שבּשמוֹ נתפּרסמה היוֹם בּעתוֹן “הארץ” תעוּדה שבּה נאמר, כּי המלחמה בּהסתדרוּת צריכה להיוֹת לא בּדברים וּבהחלטוֹת אלא בּבָּריַקדוֹת, שבּה נאמר “בּדם ואש יהוּדה תקוּם, תחי הדיקטטוּרה הלאוּמית” – אם דברים כּאלה מתפּרסמים והאדם שכּתב אוֹתם יוֹשב כּאן בּתוֹרת ציר לקוֹנגרס, איך יתכן לדבּר על עבוֹדה פּוֹליטית, על שלוֹם ועל אַחדוּת? לא רציתי לדבּר בּזה מעל בּמה זוֹ. הבלגנוּ כּל הזמן. תדעוּ לפחוֹת לכבּד זאת. אנוּ רוֹאים כּל רגע של המשך המצב הזה לא רק כּסכּנה לנוּ כּבני־אדם וכתנוּעת פּוֹעלים – כּי התיזוּ מאתנוּ ראש אחד ואין איש אשר יערוֹב שמחר לא יוּתז מאתנוּ שני – אלא סכּנה גדוֹלה לטהרתה של תנוּעת השחרוּר היהוּדית. אם לא יעָקר האסוֹן מתוֹכנוּ עם כּל שרשיו אין כּל טעם לעבוֹדתנוּ וּלכל חזוֹננוּ הלאוּמי. על כּן ראשית מעשׂה של הקוֹנגרס הזה היא לשחרר את הציוֹנוּת מן הסיוּט האיוֹם הזה.


אלוּל תרצ"ג.


  1. (פּראג, כ“ט תרצ”ג, 21.8.1933). “דבר”, גליוֹן 2530, כ‘ בּאלוּל תרצ"ג, 11.9.1933. הדברים נאמרוּ בּ־ז’ בּאלוּל תרצ"ג, 29.8.1933.  ↩

  2. אגף הרביזיוֹניסטים.  ↩

  3. גרוֹסמן, מאיר, עסקן ציוֹני רביזיוֹניסטי; מיסדה של “מפלגת המדינה העברית”. נוֹלד בּשנת 1888, עלה לארץ בּשנת 1934.  ↩

  4. ד“ר בּוֹגרשוֹב, חיים. נוֹלד בּשנת 1876. עסקן ציוֹני כּללי. עלה בּשנת 1907. ממיסדי הגימנסיה ”הרצליה" וּמנהליה.  ↩

  5. מכוּוָן לחוּקת הסוֹכנוּת היהוּדית לארץ־ישׂראל, שנתקבּלה בּועידת־היסוֹד שלה בּציריך בּאוֹגוּסט 1929.  ↩

  6. פ. ה. קיש. 1888–1943. עלה לארץ מאנגליה בּשנת 1922. כּיהן כּמנהל המחלקה המדינית ויוֹשב־ראש הסוֹכנוּת היהוּדית בּירוּשלים בּשנות 1923–1931. היה קוֹלוֹנל בּצבא הבּריטי ואחרי כן – בּריגדיר. התנדב בּמלחמת־העוֹלם האחרוֹנה ונפל בּחזית בּתוּניס. ספרוֹ “יוֹמן ארץ־ישׂראלי” הוֹפיע בּירוּשלים בּשנת תרצ"ט.  ↩

  7. רוּטנבּרג, פּנחס. 1872–1942. יוֹצר מפעל־החשמל הגדוֹל בּארץ־ישׂראל. ראשיתוֹ – מפּעילי מפלגת הסוֹציאליסטים־הרבוֹלוּציוֹנרים בּרוּסיה. בּזמן מלחמת־העוֹלם הראשוֹנה היה בּארצוֹת הבּרית שבּאמריקה, הצטרף למפלגת “פּוֹעלי־ציוֹן” והטיף להתנדבוּת לגדוּד העברי לארץ־ישׂראל. עלה לארץ בּשנת 1920. בּהגשמת מפעלי־החשמל עבד תוֹך שיתוף־פּעוּלה הדוּק עם ההסתדרוּת. בּשנוֹת 1929–1931 היה ראש הועד הלאוּמי.  ↩

  8. הֶכּסטר, מוֹריס. נוֹלד בִּשנת 1891. עסקן ציבּורי בּיהדוּת אמריקה. מאנשי הג'וינט. בּשנות 1929–1940 היה חבר הנהלת הסוֹכנוּת היהוּדית וראש המחלקה להתישבוּת, כּנציגם של הלא־ציוֹנים בּסוֹכנוּת.  ↩

המלצות קוראים
תגיות