רקע
ברל כצנלסון
בּועד הפּוֹעל הציוֹני
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: מפלגת פועלי ארץ-ישראל (דפוס דבר); תש"ז

(ירוּשלים, ט' בּניסן תרצ"ד)1


לעתים יכוֹל אדם להתיאש מן הדיבּוּר בּמסיבּוֹתינוּ. אוּלם צו הגוֹרל הוּא כּי נשב יחד על אף כּל ניגוּדינוּ. זוֹהי צוָאַת הרצל. ואף על פּי שרבּוּ בּימינוּ הכּוֹפרים בּמכשירים שיצר הרצל, בּין בּמכשיר הפּוֹליטי וּבין בּמכשירים הפינַנסיים הלאוּמיים, מתוֹך שהם מקַוים לבצע את שלטוֹנם בּעם על ידי התחמקוּת מן ההסתדרוּת הציוֹנית אוֹ על ידי שבירת ההסתדרוּת הציוֹנית, הרי אנוּ, שאיננוּ מאמינים כּי ארץ־ישׂראל תיבּנה בכוֹחוֹת אנַרכיים, אין לנוּ אלא דרך זוֹ: לבקש לקיים את ההסתדרוּת הציוֹנית ולשמוֹר על אַחדוּתה ועל כּוֹשר פּעולתה כּל כּמה שידנוּ מַגעת, עד הרגע האחרוֹן.


 

קרקע

אתחיל מן הדבר הקרוֹב ללבּי בּיוֹתר ואשר איננוּ מוֹצא אזנים קשוּבוֹת בּקוֹנגרסים וּבישיבוֹת הועד הפּוֹעל – קרקע. דיבּר אתמוֹל בּזה מר אוּסישקין, ואף על פּי כן תרשוּני להוֹסיף משהו. הגענו כּמעט לידי חוֹסר אפשרוּת של רכישת קרקע. מדוּע? לא מפּני הגזירוֹת, הן קשוֹת, אך לא מכריעוֹת, אלא מפּני מצב הפעוּלה הציוֹנית וּמפּני חוֹסר תפיסה ציוֹנית בּעניני קרקע. זוֹהי עכשיו הטרגדיה שלנוּ: על עליה של רבבוֹת אנוּ עוֹנים בּקניוֹת של דוּנמים בּוֹדדים. ואליבּא דאמת, גם זאת איננוּ יכוֹלים לעשׂוֹת. וכאן אנוּ יוֹצרים לעצמנוּ מקוֹר של טרגדיוֹת לימים הבּאים. שוּם דבר איננוּ עלוּל להציג תחוּמים לגידוּלנוּ וּלהתפּתחוּתנוּ כּתחוּם זה שאנוּ מציגים בּמוֹ ידינוּ.

זה שנים אחדוֹת שבּציוֹנוּת נשמע קוֹל בּרמה, קוֹל שאינוֹ פּוֹסק, כּי עבר זמנוֹ של ההוֹן הלאוּמי. הזלזוּל האידיאוֹלוֹגי הזה שנפוֹץ מעל בּמוֹת ציוֹניוֹת בּמשך כּמה שנים הוּא שהכין את הקרקע ל“החרמה”. השנה “זכינוּ” לכך שבּערב יוֹם הכּיפּוּרים השליכוּ אנשים הקרוּיים ציוֹנים את “קערוֹת” הקרן הקימת, אוֹ העמידוּ כּנגדן קערוֹת של התחרוּת. לכך אפשר היה להגיע רק לאחר חינוּך ממוּשך, לאחר חתירה רעיוֹנית בּמשך שנים. חתרוּ רבּים. לא רק אלה שהכריזוּ בּגלוּי על “בּלוֹקדה כּספית”. על אלה אינני מדבּר. לאלה יש זכוּיוֹת מיוּחדוֹת אצלנוּ. הנה בּאוּ הנה וקראוּ לפנינו הצהרה השוֹללת את עצם חברוּתם בּהסתדרוּת הציוֹנית, הפּוֹרקת כּל חוֹבה, ואלה מחנכים זה כּמה שנים להחרמת הקרנוֹת. אך כּלוּם רק אלה? והלא כּמה מן “הציוֹנים הטוֹבים”, בּעלי עמדה בּתנוּעה וּבני בּריתם של היוֹשבים כּאן, וכמה עתוֹנים ציוֹנים רשמיים, – עשׂוּ הכּל כּדי לבטל את ערכּם של המוּשׂגים: קרקע לאוּמי והוֹן־התישבוּת לאוּמי. גם בּעצם שנה זוֹ, לכבוֹד יוֹבלוֹ של אוּסישקין, הרבּוּ לכתוֹב וּלהוֹכיח כּי חוֹטאת הקרן הקימת וחוֹטא אוּסישקין בּזה שהם עוֹסקים בּגאוּלת הקרקע. קרקע צריך לקנוֹת ולמכּוֹר. הלא יוֹם יוֹם הטיפוּ להמוֹנים הציוֹנים כּי כּספּי הקרנוֹת הוֹלכים לטמיוֹן, וּמה שעוֹשׂים בּכּספים אין זה למען “העם”, אלא לאחרים. וכל זמן שלא יקחוּ את החנוָני היהוּדי וישלחוּ אוֹתוֹ לבית־שאָן וּלעמק חפר – אין “לעם” ענין בּזה. וכך הביאוּ את הקרנוֹת למצבן כּיוֹם, ולפיכך אנוּ עוֹמדים עכשיו בּמצבנוּ הקרקעי האוּמלל.

בּשנת המַשבּרים הפּוֹליטיים והכּלכּליים עוֹד הספּקנוּ להכין משהוּ: את אדמת מפרץ־חיפה ואת ודי־חוארת, אוּלם עתה, בּשנוֹת הפּריחה הגדוֹלה, אין לאֵל ידנוּ אלא לרכּוֹש פּירוּרים.

איני צריך להסבּיר כּי מצב זה שוֹלל כּל תקוה להמשך רציני של יצירה חקלאית. אך האם תקוּם בּתנאים אלה תעשׂיה עברית? היהיה קיוּם לפוֹעל עברי? איך יוכל בּעל התעשׂיה להתחרוֹת בּשוּק, אם יצטרך לשלם לפּוֹעל שׂכר־עבוֹדה כּזה שיספּיק לוֹ לשׂכר הדירה, אשר עוֹד ילך ויעלה? איך יוכל פּוֹעל עברי להתקיים בּמושבה, כּשאנחנוּ לא נוּכל להעמיד לרשוּתוֹ לא רק קרקע למשק־עזר, אלא אפילוּ מגרש בּשביל העמדת אוֹהל? בּלי קרקע אין ציוֹנוּת ואין ישוּב, בּלי הרחבת אדמתנוּ לא נוכל לקלוֹט עליה. ואם המצב הזה ימָשך – תהא בידי הממשלה טענה חדשה וחזקה נגד העליה: הפּוֹעל היהוּדי אינוֹ יכוֹל להתקיים כּאן, ואין לו אפילוּ מקוֹם לדירה.

הסיבּה העיקרית היא שהתנוּעה הציוֹנית בּכללה עוֹד אינה מרגישה בּחיוּניוּת הדבר, וכל כּמה שאנשים מדבּרים גדוֹלוֹת ותוֹפסים את המרוּבּה בּ“מדיניוּת” הנם מסתפּקים בּמוּעט בּמוּשׂגיהם בּעניני קרקע. לא פּיתחוּ בּקרב המחנה הציוּני את החוּש לקרקע.

מי עוֹבד למען הקרן הקימת? תינוֹקוֹת של בּית רבּן. אם תמנוּ בּאצבעוֹתיכם לא תמצאוּ מנין של ציוֹנים אשר מחשבתם נתוּנה לקרקע, לא לקרקע לשם רוָחים בּשבילם, אלא לשאלת־השאלוֹת: כיצד מגדילים את שטח הקרקע של עם ישראל למען התאַחזוּתוֹ. המעט שנעשׂה בּשנים האחרוֹנוֹת לא היה נעשׂה אילמלא עזרתם של יחידים אחדים, שעמדוּ לימין הקרן הקימת, ושלא כּרגיל אצלנוּ שמוֹתיהם אינם ידוּעים. הם עוֹזרים ועוֹמדים בּצל.

לכאוֹרה, אינני יכוֹל להתאוֹנן על חברי בּדירקטוֹריוֹן של הקרן הקימת. אין חלקי עם אלה האנשים היוֹשבים בּאֶכּסקוּטיבה וּבמוֹסדוֹת עליוֹנים אחרים, וּבצאתם לקהל הנם מתכּבדים בקלוֹן חבריהם היוֹשבים אתם. ועם כּל הכּבוד לחברַי ולמוֹסד אוֹמַר: כּל ישיבה היא בּשבילי שפיכת־דמים. רוֹאה אני יוֹם יוֹם ענינים שבּהם תלוּי גוֹרל העוֹבד העברי, נקוּדוֹת בּעלוֹת ערך איסטרטגי ממדרגה ראשוֹנה, נקוּדוֹת בּעלוֹת ערך משקי וּמדיני, ואנחנוּ קצרה ידנוּ מעשׂוֹת דבר. איננוּ חוֹרגים מן המסגרת הקטנה.

התנוּעה הציוֹנית לא חינכה לראוֹת את דבר הקרקע כּפּרוֹבּלימה בּוֹערת ודוֹחקת. רגילים לוֹמר אצלנוּ כּי הזמן העוֹמד לרשוּתנו הוּא קצר. כּבר הפכה זוֹ למימרה שגוּרה, שאין מרגישים בּה. אבל לפנים דיבּרנוּ על 15 ועל 20 שנה והתכּוַנוּ להתפּתחוּת נוֹרמַלית של הארץ. וּמבּחינה זוֹ היה הספק מוּצדק. אבל עכשיו אין אנוּ עוֹמדים בּפני פּרוֹבּלימוֹת של התפּתחוּת כּלכּלית וּפוֹליטית פּנימית בּלבד. קיימים גוֹרמים חיצוֹניים כּבּירים בּמזרח וּבמערב, והם יכוֹלים להתערב כּאן כּל יוֹם. ואין אנוּ יוֹדעים מתי תפרוֹץ השעה החמוּרה. וּמה אנוּ עוֹשים כּדי להתכּוֹנן אליה?

יש הנחה מקוּבּלת אצל טוֹבי הציוֹנים, בּעלי תפיסה משקית בּריאה, אשר כּל עוֹד לא נשתחרר הימנה לא נצא לפעוּלה קרקעית רחבה. סבוּרים כּי אפשר לקיים את גאוּלת הקרקע בּכספים הנמצאים בקוּפּה בּעין וּבמידת הכּספים הנמצאים בּעין. אם קוֹנים אדמה בּהקפה, על חשבּוֹן ההכנסוֹת העתידוֹת, הרי זה נחשב למשגה כּבד בהנהלת עסקים. אוּלם, כּל עוֹד נהגוּ בּשיטה זו לא גאלוּ כּמעט כּלוּם. מאמינים אנוּ כּי התנוּעה הציוֹנית עוֹד תגדל, וגם כּוֹח הקרנוֹת יגדל, ולמרוֹת הסַבּוטז’ה היוֹם יעלה כּבוֹד ההוֹן הלאוּמי, ימָצאוּ לוֹ נוֹשׂאים חדשים ונאמנים, וּכספים רבּים יזרמוּ לקוּפּת הקרן הקימת. מה יסכּוֹן לנוּ אז הכּסף הזה אם לא נוּכל לעשׂוֹת בּו דבר? אילמלא רכשנוּ בּהקפה, למרוֹת התנגדוּת רבּים וטוֹבים, את מפרץ חיפה ואת ודי־חוארת, מה היינוּ עוֹשׂים עכשיו בּכסף שהיה נצבּר בקוּפּתנו? אפשר היוּ לנוּ אז פּחוֹת חוֹבוֹת, אך האם היינוּ משׂיגים אוֹתם עכשיו? בּציוֹנוּת רגילים להתפּאר בּגישה מסחרית, “אֶכט־קוֹיפמניש”, ושוֹכחים דבר אחד ראשוֹני: אדמה אינה סחוֹרה רגילה, הנתוּנה לחוּקים מסחריים רגילים. רכישת קרקע בּארץ־ישראל הנָה מפעל מדיני, אוּלי המפעל המדיני החשוּב בּיוֹתר. וּלפיכך היא נתוּנה לכמה חוּקים אחרים. מי שאיננוּ מבין זאת מפסיד את שעת־הכּוֹשר וּמכין לוֹ תבוּסה.

עלי לוֹמר כּי כּמה אֶכּסקוּטיבוֹת ציוֹניוֹת שאתם הייתם מרוּצים מהן, הבינוּ מעט מאד וּפעלוּ מעט מאד למען גאוּלת הקרקע. ואני פּוֹנה לחברי הועד הפּוֹעל וּלחברינוּ בּמוֹסדוֹת העליוֹנים של התנוּעה הציוֹנית: התאַזרוּ למאמץ יוֹצא מן הכּלל, פּן נאחר. אינני מתכּוון למגבּית נוֹספת, אלא למפעל אַשראי שישחרר את הקרן הקימת מהלוָאוֹת לזמנים קצרים ויאַפשר לה לגשת למעשׂה קרקעי נוֹעז, שיהא בּו פּתח תקוה לעוֹלה החדש, מעין העמק בּשעתוֹ. אם דבר זה לא יעָשׂה אהיה חוֹשב את תקוּפת שירוּתכם לאבוּדה. למרוֹת נסיוֹנוֹת רבּים וּקלוּשים שלא הצליחוּ, למרוֹת הקוֹשי שבּדבר, עלינוּ לשוּב לשאלת המלוה הפּנימי, שיוֹציא אוֹתנוּ ממצב דוֹאגים לתשלוּם שטרוֹת ויתן אפשרוּת לעשׂוֹת מפעל קרקעי הגוּן, אוּלי המפעל האחרוּן בּתחוּמי ארץ־ישׂראל הקצוּצה. המעשׂה אפשרי. וגם אוֹתוֹ “טרַנספֶר2” אוּמלל, שירוּ בּו כּל כּך הרבּה חצים, יכוֹל לשמש מכשיר למלוה קרקעי. אין לנוּ להתחרט על הטרנספר. בּעזרתו הצלנוּ יוּתר מעשׂרת אלפים יהוּדים לבנין הארץ. אנו חייבים לעזוֹר להעלאת יהוּדי לארץ, בּין שהוּא בּגדר החוֹק וּבין שהוּא עוֹמד מחוּץ לחוֹק. כּן אנוּ חייבים לעזוּר להצלת כּל פּרוטה יהוּדית המכוּונת להשקעה בּארץ, בּין שהיא לפי שוּרת איזה חוּק, בּין שהיא לִפנים משוּרת החוֹק.


 

התישבוּת

אוּסישקין העריך בדבריו את המצב הכּללי בּישוּב ואת הרוּחוּת השוֹלטוֹת, הרוֹצוֹת ליצוֹר כּאן גיטוֹ כּלכּלי, העתיד לקעקע את עתידנוּ. אוּלם בּתיאוּר שנתן חסרה תמוּנת הפרוֹצסים ההתיישבוּתיים החדשים בּארץ. אין כּוֹתבים עליהם דברי הלל בּעתוֹנוּת הציוֹנית. מעט מאד יוֹדעים עליהם, אוּלם הם קיימים. בּתוֹך כּל התמוּנה העגוּמה של ספסרוּת ושל בּזבּוּז איוֹם של ממוֹן ישׂראל יש גם מגמות בּריאוּת, היוֹצרוֹת לעינינוּ נכסים לאוּמיים חשוּבים.

אוּסישקין אמר כּי אז – לפני חמישים ולפני עשׂרים שנה – “היה רעיוֹן ועכשיו אין רעיוֹן”. ודאי שזה נכוֹן לגבּי חלקים גדוֹלים של העליה, אבל ההפרזה הכּוֹללת אינה מוּצדקת (מבּין עוֹלי גרמניה נמצאים בּקיבּוּץ המאוּחד בּלבד כּ־600 איש). והאם ידעוּ הציוֹנים כּי בּעצם שנוֹת המַשבּר הפּוֹליטי הגדוֹל, בתקוּפה שבּה הוּכרז כּי אמצעי הלחץ הטוֹב בּיוֹתר נגד הממשלה הוּא “פַּאוּזה” (כּלוֹמר, הפסקת הפּעוּלה), בּזמן של דלדוּל הקרנוֹת – התחילוּ הפּוֹעלים בּארץ בּמפעלים התיישבוּתיים עצוּמים, הקשוּרים גם בּפעוּלה קרקעית חדשה וגם בּהלוָאוֹת וּבעזרה לקרן הקימת? ואִרגוּניהם? הפּוֹעלים עשׂוּ זאת על ידי חסכוֹנוֹתיהם, על ידי קיבּוּציהם, על ידי המרכּז החקלאי, בּנק הפּוֹעלים ו“ניר”. בּתקוּפה קצרה זוֹ נוֹצרוּ כּמה עשׂרוֹת נקוּדוֹת חדשוֹת שהמפּה הגאוֹגרפית של ארץ־ישׂראל אינה יוֹדעת אוֹתן וגם ציוֹנים אינם מתחנכים על ידיעתן. משקים הוּקמוּ בּעזרה מינימלית של הוֹן ציבּוּרי, וגם בּלי עזרה, ויוֹתר מזה – המתישבים בּעצמם שנעזרוּ על ידי הקרן הקימת שיתפוּ את הוֹנם הדל בּגאוּלת הקרקע.

אוּלם תשׂימוּ לב: לאן נעלמוּ כּל אוֹתם הדיבּורים שהיוּ מזמזמים בּחלל ישיבוֹתינוּ על הגרעוֹנוֹת של הקיבּוּצים ועל חוֹסר “אֶפישנסי”, וּבטלנוּת ואי־משקיוּת של משקי העוֹבדים? פּתאוֹם, בּיוֹם אחד, חדלוּ הדיבּוּרים! ואוֹתוֹ פּוֹעל עברי, אשר התזכּיר ההולנדי איננוּ מאמין בּפַּטריוֹטיוּתוֹ, הוֹלך והוֹפך את שׂכר־העבוֹדה שלוֹ למקוֹר יצירה של נכסים לאוּמיים חשוּבים. מבּחינה זוֹ אנוּ עוֹמדים בּפרק התישבוּתי אשר עוֹד לא היה לנוּ כּמוֹתוֹ. ואנוּ קוֹצרים את אשר זרענוּ בּמשך חמישים שנה. לעינינוּ נפתרה השאלה החמוּרה: כּיצד הוֹפכים את העוֹלה־הבּטלן, האינטליגנט, בּן החנוָני – לקוֹלוֹניזטוֹר, לאיש עבוֹדה וּמשק. היא נפתרה פּתרוֹן מזהיר. תעלוּ נא על אדמת עמק חפר ותראוּ שם קיבּוּצים וארגוּנים אשר קיבּלוּ את האדמה לפני שנה וחצי ואפילוּ לפני שמּונה חדשים, בּלי תקציבים ואפילו בּלי אשראי לאוּמי, ותמצאוּ שם אדמוֹת מעוּבּדוֹת, נטיעוֹת, גינוֹת־ירק, מַשתלוֹת וּבנינים. מעוֹלם עוֹד לא גילינוּ יכוֹלת משקית כּזאת. זה עשה המתישב. ואילוּ הגבּרנוּ וּפיתחנוּ בּמידה מקבּילה גם את הצד השני שבּתנוּעתנוּ, את הצד המיַשב, כּי אז היינו יכולים להתבּרך בּתוֹצאות מכריעות.

אגב, בּא־כּוֹח “הפּוֹעל המזרחי” השמיע כּאן טענוֹת חמוּרוֹת נגד הקרן הקימת, שהיא כּאילוּ מַפלה לרעה את “הפּוֹעל המזרחי” בּשעת חלוּקת קרקעוּת. רשאי אני לדבּר בּשאלה זוֹ בּגילוּי־לב, בּאשר בּכל פּעם שעמדה בּקרן הקימת הצעה למתן קרקע להתישבוּת “הפּוֹעל המזרחי” הייתי תוֹמך בּה, ואפילוּ בּמקרים שבּאי־כּוֹח הציוֹנים הכּלליים היוּ מתנגדים לכך מטעמים כּספּיים. כּן אני וכן חברי י. וילקנסקי, השקענוּ אלפי לירוֹת בּשֵיך־אַבּריק3 בּלבד. וּבכרכּור קיבּל מוֹשב “הפּוֹעל המזרחי”4 תנאים יוֹתר טוֹבים מכּל ארגוּן אחר. מה מוּזר אחרי כּל אלה לשמוֹע את הטרוּניוֹת. מה מוּזר ואַנטי־ישוּבי הוּא מהלך מחשבה זה, האוֹמר לחלק את הארץ לא לפי מתישבים, אלא לפי מפלגוֹת. כּאילוּ צריכה היתה התנוּעה הציוֹנית להוֹביר את אדמוֹת דגניה וּמרחביה, נהלל ועין־חרוֹד עד שיבוֹא “הפּוֹעל המזרחי” לארץ, ועד שיקים טיפּוּס של מתישב. לא הייתי רוֹצה לדבּר בּגנוּתוֹ של מישהוּ. אוּלם דברי בּא־כּוֹח “הפּוֹעל המזרחי” מכריחים אוֹתי לכך. רק בּימים האלה בּיקרתי את אדמוֹת הקרן הקימת בּעמק חפר שחוּלקוּ למתישבים, וראיתי אדמוֹת שבּמשך הזמן הזה נעשתה בּהן מלאכה גדוֹלה, ורָאיתי גם אדמוֹת שוֹממות שעדיין לא נעשה בּהן כּלוּם. וגם בּאדמוֹת המעמד הבּינוֹני ראיתין. ולא בּי האשם אם חלקות “המזרחי” הן המעוּבּדוֹת פּחוֹת אוֹ בּלתי־מעוּבּדוֹת כּלל. ולא בּי האשם אם אדמת המעמד הבּינוֹני של “המזרחי” עוֹמדת בּשממוּתה, בּשעה שעל אדמוֹת המעמד הבּינוֹני המעוּבּדוֹת על ידי “יכין”5 משׂגשׂגים מאוֹת דוּנמים פּרדס, וּמאוֹת משפּחוֹת מתאַחזוֹת על ידיהם בּאדמתנוּ. לא מצבה של הקרן הקימת ולא הרעב הגדוֹל לקרקע אינם מרשים שאדמתנוּ תעמוֹד בּוּר, מפּני שהיא ניתנה לנחלה לאיזה ארגוּן פּוֹליטי. הקרן הקימת תצטרך להכריז כּי מי שקיבּל אדמה מהקרן הקימת ולא עיבּד אוֹתה – חייב להחזירה. ומעציב הדבר כּי תחת להתנצל על דלוּת הפּעלה העצמית בּאים לגוֹלל אשמה על הקרן הקימת.


 

הפּעוּלה המדינית

אציין, ראשית, כּי גם עתוֹנוּת המפלגוֹת הציוֹניוֹת וגם בּנאוּמי האוֹפּוֹזיציה מתנהלת ההתקפה המדינית בּקוֹל ענוֹת חלוּשה. לאן נעלם אוֹתוֹ סגנוֹן פּוֹליטי הכּוֹבש כּיבּוּשים בּהבל־פּה, המתקיף וּמרעיש עוֹלמוֹת וּמבטיח לתקן וּלהציל הכּל, אם רק ינתן לוֹ לנהל את הענינים? הרביזיוֹניסטים עסוּקים בּדברים אחרים: בּמקוֹם מלחמה בּממשלה הבּריטית הם נלחמים בּנוּ. וּמרוֹם האוֹפּוֹזיציה הפּוֹליטית מתבּטא עכשיו בּמה שקוֹראים “פּטיציה”. ודאי יש הסבּרה לכך. אנשים עסוּקים בּפּרוֹספֶּריטי, וּתקוּפה זוֹ אינה מאַפשרת אוֹתה ההתעסקוּת הפּוֹליטית המופרזת ששלטה אצלנוּ בּשנים האחרוֹנוֹת. אינני רוֹצה לוֹמר בּזה כּי מצבנוּ הפּוֹליטי הוּטב. אדרבּא, סבוּרני כּי מטבע הדבר הוּא שכּל מה שנגבּר ונגדל כּאן נרגיש יוֹתר בּרוֹע המצב הפּוֹליטי, נרגיש יוֹתר בּתחוּמים שנתחמוּ לפעוּלתנוּ. איש לא גילה לנוּ את סוֹדוֹתיה של הממשלה הבּריטית. אין בּידנו שוּם תעוּדה על כּונוֹתיה. וּסבוּרני כּי שוּם אֶכּסקוּטיבה שלנוּ לא חדרה לכּבשוֹנה של ממשלת המנדט. כּל עוֹד היינוּ כּאן מוּעטים ודלים וגידוּלנו היה פּעוּט אי אפשר היה לנוּ להיתקל בּתחוּמים שנתחמוּ לנוּ. וּבימי פלוּמר6, כּשנשמר הבּטחוֹן בּארץ וניתנה עזרת־מה לחוֹסר־עבוֹדה, ראינוּ בּו נציב של חסד. אוּלם כּל מה שעלייתנוּ פּוֹרצת וגוֹברת, כּל מה שיכלתנוּ עוֹלה וגם צרכינוּ מתרבים – נהיה אנוּסים לבוֹא בּקוֹנפליקטים ונרגיש את כּל הפּרוֹבּלימַטיוּת של עמדתנוּ המדינית.

אינני יוֹדע אם יש חכם בינינוּ, גם בּקרב אנשי האוֹפּוֹזיציה וגם בּין היוֹשבים בּשלטוֹן, אשר יש לוֹ פּתרוֹן פּוֹליטי לבעיה זוֹ: כּיצד לדוּן עם התקיף בּשעה שאנוּ עדיין איננוּ תקיפים. כּל השנים מלגלגים אצלנוּ על האוֹפּטימיוּת הרשמית של בּאי־כּוֹחנוּ המדיניים. אוּלם מי שהתבּוֹנן לפּעוּלה המדינית בּכל חילוּפי המשמרות יכּיר כּי אין לך טרגיוּת גדוֹלה בּכל פּעוּלתנוּ מטרגיוּתה של הפּעוּלה הפּוֹליטית. לעתים קרוֹבוֹת היא נראית כּמלאכתוֹ של סיזיפוּס. ראיתי את חברי ארלוֹזוֹרוֹב בּמצבים שונים. ואוֹתוֹ ארלוֹזוֹרוֹב אשר ידע תמיד ללמד סבלנוּת וּמתינוּת פּוֹליטית, ראיתיו בּמצב של אדם המטיח את ראשוֹ בּכּוֹתל, בּמצב שנדמה כּי כּל המאמצים לשוא. לעוּמת טרגיוּת זוֹ – מה זוֹלה ועלוּבה היא הגבוּרה מילוּלית, המכריזה בּגוֹדל לבב: היא, האֶכּסקוּטיבה, לא הצליחה ואנחנוּ יוֹדעים כּיצד להצליח.

ואיך נגיע לנצחוֹן בּמלחמה הקשה הזאת, אם חוּגים רחבים בּציוֹנוּת וּבישוּב אינם עוֹזרים אלא מפריעים, אם מתוך המחנה הציוֹני תוֹחבים סכּין בּגב האֶכּסקוּטיבה וּבגב ההסתדרוּת הציוֹנית כּולה. מה כּוֹחנוּ בּמלחמה על העליה אם בּישוּב גוּפוֹ, בּין בּני הבּרית שלכם, כּוֹתבים וּמדבּרים נגד העליה, נגד יסוֹד היסוֹדוֹת של העליה – עבוֹדה עברית. ואתם, הציוֹנים הכּלליים, אין לכם פּנאי להתקוֹמם נגד זה, מפּני שלבּכם נתוּן לדאגוֹת אחרוֹת, לפחד הפּוֹעלים. בּמלחמתנוּ על העליה אנוּ נתקלים, ראשית כּל, בפסיביוּתם המוּחלטת של חלקים גדוֹלים בּישוּב.

הם לא ימָנעוּ מלהצטרף למחאה נגד האֶכּסקוּטיבה בּעניני העליה, אבל אין להם חלק בּמלחמה אַקטיבית למען העליה, למען קליטתה. וישנם חוּגים בּישוּב האוֹמרים: אין לנוּ צוֹרך בּעליה! לפני ּכשמוֹנה שנים, כּשדרשנוּ עליה, כּתב משה סמילנסקי ונאם בּאסיפת הנבחרים, כּי אין מקום לעליה חדשה, אלא צריך עוֹד להוֹציא פּוֹעלים מן המוֹשבוֹת. והבּוֹקר נדפּס בּ“דוֹאר היוֹם” מאמר פּרוגרמַתי המַכתיב תנאים לועד הפּוֹעל הציוֹני, וּבו נאמר שוּב כּי קרוֹב היום שבּו יצטרכוּ להוֹציא פּוֹעלים מן המוֹשבוֹת, אם לא יעשׂה רצוֹנוֹ של מר סמילנסקי, אשר לוֹ הזכוּת להחליט מי צריך לעלוֹת לארץ ולמצוֹא בּה עבוֹדה. וכשמר ז’וכוביצקי7 פּונה לנציב העליוֹן בעניני עליה, שוֹאל אוֹתוֹ הנציב אם הוּא קוֹרא את מאמרי סמילנסקי, והוּא מעיד עליהם כּי הם “ראוּיים לתשׂוּמת־לב”. אבל לתשׂוּמת־לבּם של ציוֹנים חשוּבים אינם ראוּיים, כּנראה, כּי לא שמענוּ ולא ראינוּ מכּם שּום תגוּבה על כּך.

וגם הצעת החוֹק החדש נגד המשמרוֹת ודאי אינה ראוּיה לתשׂוּמת־לבּכם, הסוֹכנוּת הטלגרפית ודאי לא הוֹדיעה לכם כּי הממשלה החליטה להתערב בּמלחמה על עבוֹדה עברית ולמנוֹע בּכוֹח החוֹק את משמרוֹת הפּוֹעל העברי התוֹבע לוֹ זכוּת לעבוֹדה. החוֹק הארץ־ישׂראלי מתיר משמרוֹת פּוֹעלים שקטוֹת בּמקרה שביתה אוֹ סכסוּך עבוֹדה. ההצעה החדשה מתקנת את החוֹק וּמוֹציאה את המשמרת לתביעת העבוֹדה העברית מכּלל המשמרוֹת המוּתרוֹת. אוּלי תחפּצוּ לדעת מנין בּאה הממשלה לידי תיקון זה? האם זוֹהי חכמתה שלה? לא. יש מיכניסמוּס ציבּוּרי בּארץ, שלוֹ זכוּת האיניציאַטיבה להגן על העבוֹדה הערבית בּמשק היהוּדי. קיימת וַעדה ממשלתית לתחוּקת־העבודה; ועדה זוֹ לא הספּיקה הרבּה להגן על העוֹבד. וקיימת התאַחדוּת האכּרים, וּבין חבריה ציוֹנים כּלליים ורביזיוֹניסטים וּמזרחים, והתאחדוּת זוּ פּנתה בּתזכּיר לוַעדה הממשלתית כּי תביעת עבוֹדה עברית אינה נכנסת בּגדר סכסוּכי עבוֹדה. כּי סכסוּך עבוֹדה יתכן רק בּמקום שהפּוֹעל עוֹבד והוּא נמצא בּסכסוּך עם המעביד. מה שאין כּן הפּוֹעל העברי, הנמצא מחוּץ למקוֹם, וּדרישתוֹ לעבוֹדה אינה כּלוּלה בּמוּשׂג סכסוּך עבוֹדה. וּלפיכך אסוּר לוֹ ליהנוֹת מן הרשוּת להעמיד משמרת. והתזכּיר עשׂה את שליחוּתוֹ. והממשלה נענתה וּמיהרה לעשׂוֹת רצוֹנם של אהוּביה, הכּוֹתבים דברים “הראוּיים לתשׂוּמת־לב”. לא שמעתי שהציוֹני הכּללי יתקוֹמם נגד תביעה יהוּדית להגנה חוּקית על עבוֹדה ערבית. ועם זה אתם דוֹרשים “מלחמה תקיפה” על עליה. אין עליה בלי עבוֹדה עברית.

הקוֹראים אתם עתוֹנים עברים והיוֹדעים אתם כּי בּמוֹשבוֹת יש מחסוֹר קשה בּידים עוֹבדוֹת? וּבתקופה זוֹ שמציינים אוֹתה כּמחוּסרת חלוּציוּת ואידיאַליזם, וּבציבּוּר הפּוֹעלים שאתם מקוֹננים על מַעמדיוּתוֹ, נמצאים מאוֹת פּוֹעלים המסוּדרים בּבנין וּבחרוֹשת והם משׂתכּרים 50 ו־60 גרוּש ליוֹם, והם עוֹזבים – לפי קריאת ההסתדרוּת – את מקוֹמוֹת עבוֹדתם ואת שׂכרם הטוֹב והוֹלכים לנוּע על המוֹשבות, ועוֹבדים בּ־20 גרוּש ליוֹם. ואוּלי שמעתם כּי גם תלמידי בּתי־הספר בּמחלקוֹת העליוֹנוֹת נקראוּ לקצץ בּלימוּדים וּבחוֹפש ולצאת לעזרת המוֹשבוֹת העבריוֹת, לשמוֹר על עמדוֹת העבוֹדה העברית שלא תישָמטנה עד שיבוֹאוּ עוֹלים חדשים. ונקראוּ לא על ידי מישהוּ, כי אם על ידי הנהלת הסוֹכנוּת והנהלת הועד הלאוּמי. מה ערך לדבר זה בעיני פּטריוֹטים, וּמה המקוֹם שהוּקצה לכך בּעתוֹנוּת הציוֹנית הכּללית? והלא אנוּ עוֹמדים עכשיו בּסכּנה כּזוֹ לעבוֹדה עברית אשר עוֹד לא היתה כּמוֹה. כּלוּם יש סכּנה יוֹתר גדוֹלה לעבוֹדה העברית מאשר אי־אפשרוּת להשיג פּוֹעלים עברים? זכוּרני, בּשנוֹתי הראשוֹנוֹת בּארץ היוּ האכּרים אוֹמרים: כּיצד אתם דוֹרשים מאתנוּ שנעבוֹר לעבוֹדה עברית, כּלוּם יש לכם פּוֹעלים יהוּדים? אם נרצה לעבוֹר לעבוֹדה עברית היספּיקוּ לנוּ ידים? השתדלנוּ כּל השנים לבטל טענה זוֹ בּכוֹח העליה. עכשיו בּאה הממשלה ויוֹצרת בּידיה מצב כּזה שלא תהיינה ידים יהוּדיות לדרישת המשק היהוּדי. וכל כּמה שהמשק פּוֹרח יוֹתר – הסכּנה גדוֹלה יוֹתר.

דוֹמה שיש כּאן פּרובּלימה ציוֹנית רצינית. והיכן היא הציוֹנוּת הכּללית, היכן פּתרוֹנה, היכן קריאתה, מי מתוֹכה התיצב בּשוּרה? ציוֹני כּללי, ממחנכי הדוֹר8, שהרעים מבּמת הקוֹנגרס נגד החינוּך המעמדי, נתן מוֹפת לחינוֹך ציוני: ערך בּעצם ימי הקטיף “טיוּל” לתלמידיו. והיתה כּאן בּאמת קוֹאַליציה לבבית של כּמה מפלגוֹת בּציוֹנוּת, של כּל מי שאינו חשוד בּמעמדיוּת וּבשׂמאליוּת. יתכן שיחידים ממפלגוֹת אחרוֹת הלכוּ לעבוֹדוֹת הקטיף. לא נקפּח את שׂכרם. אבל היכן היו המפלגוֹת והכּוֹחוֹת הציבּוּריים?


 

הוכּוּח הדתי

מבקש אני מאת “המזרחי” שיאמרוּ במפוֹרש מה הם רוֹצים מאתנוּ בּנדוֹן זה. אם רוֹצים הם שכּל יהוּדי יהיה שוֹמר מצוה ודת – הרי זוֹ זכוּתם הגמוּרה. אבל מה הם רוֹצים מאת ההסתדרוּת הציוֹנית שנוֹסדה על ידי הרצל, ושבּה היו זכויוֹת שווֹת לחרדים וּלשאינם חרדים. מבין אני לכל מאמץ הבּא להעמיק את ההכּרה וההרגשה הדתית אוֹ להגבּיר את כּוֹחה של המסוֹרת התרבּוּתית והדתית בּחיים. אבל מה אפשר להשׂיג על ידי ויכּוּח זה?

אין בּכוֹחוֹ של “המזרחי” להטיל על הישוּב את הדת בּכפיה. אבל יש ויש בּכוֹחוֹ לכפּוֹת עלינוּ את הויכּוּח על הדת. מחלוֹקת בּעניני הדת – לטוֹבת מי זה, לטוֹבת הציוֹנוּת אוֹ לטוֹבת הדת? ואם זה חשוּב, הרי חשוּב שגם אנשי הדת יזכּרוּ את הפּסוּק: “מִדבַר שקר תרחק”, ואנחנוּ ראינוּ כּיצד רחקוּ רבּנים. ורצוּי גם שרבּנים יתרחקוּ מאבק רכילוּת. הנה הרב בּרלין סיפּר לנוּ שיש מכנים לנקוּדת פּוֹעלים אחת בּשם בּירוֹבּיג’ן, באשר שם אין נוֹתנים להקים בּית־כּנסת, והסתמך גם על דברַי. רצוֹני איפוֹא להעמיד את הדברים על דיוּקם. אמנם, בּאוֹתה נקוּדה היתה זמן־מה מנסרת המגמה למנוֹע בּנין בּית־כּנסת. ונגד המגמה הזאת דיבּרתי. אוּלם המגמה ההיא בּוּטלה, בּוּטלה לפי דרישת הסתדרוּת העוֹבדים, בּוּטלה מתוֹך הכּרת חברי השכוּנה. וּבינתים הכּה הענין גלים. ועסקה בּזה ועידת האכּרים, שכּידוּע עניני הדת קרוֹבים מאד ללבּה, וניתן מזוֹן לעתוֹנוּת, אשר רגשוֹתיה הדתיים עמוּקים בּיוֹתר. והנה אני שדיבּרתי בּגנוּתה של אוֹתה נקוּדה מעיד לפניכם, חקרתי את הענין. היה לי ענין מיוּחד בּזה. רגילים אנוּ בּכל קבוּצה וקיבּוּץ וּמוֹשב שבּמידה שיש אנשים שיש להם צוֹרך בּבית־כנסת אוֹ מטבּח מיוּחד, הם מקבּלים את האפשרוּת לכך, ואילו היתה אצלנוּ מגמה אחרת היה זה בּעינַי דבר שבּשלילה, שיש להילחם נגדוֹ. הלכתי איפוֹא לאוֹתה נקוּדה ושׂוֹחחתי עם אנשי המקוֹם והוּברר לי שמגמה זוֹ אינה קיימת9, ואליבּא דאמת אין הויכּוּח עכשיו אלא באיזה רחוֹב להקצוֹת את המגרש. וּשני הרחוֹבוֹת השנוּיים בּמחלוֹקת סמוּכים זה לזה. ודאי, גם מחלוֹקת כּזאת אינה מרחיבה את הדעת, אבל אין לזה כּל קשר עם פּוּלמוּס דתי. וכיצד קוֹראים בּשם גנאי למקוֹם זה, שהוּשקע בּו הרבּה מרץ חלוּצי, שהוּא סוֹלל דרך לשיכּון של אלפים. ושהציבּוּר בּמקוֹם מחזיק בּכספּוֹ מוֹסדוֹת חינוּך ותרבּוּת ועזרה הדדית?

וּשאלה אחת: על מי תחוּל מרוּת הועד הפּוֹעל הציוֹני בּעניני דת, האם רק על עניים אוֹ גם על עשירים? ואם על כּולם – אשאל שוּב: הרב בּרלין שראה טיוּל לתל־חי בּיום ו' בּשעה מאוּחרת כתב מכתב לועד הלאוּמי ודרש את התפּטרוּתוֹ. הנה שמע אתמוֹל מאוּסישקין על ליל סילוֶסטר ואילן קדוֹש ואכילת חזיר בּתל־אביב. כּלוּם לא היה מקוֹם להרב בּרלין, לפי הגיוֹן זה, לדרוֹש ממר דיזנגוֹף או מחבר למפלגתוֹ מר פּינקס שיתפּטר מהעיריה? (אינני חוֹשש להגיד שכּמה דברים מן המסוֹרת הדתית שלנוּ הם בעינַי קנינים לאוּמיים חשוּבים. ואינני רוֹאה בּהשקפתי זוֹ שוּם פּגם בּהכּרתי הסוֹציאליסטית… ולפיכך יכוֹל אני לתאר לעצמי, שעַם אשר מלחמת החירוּת שלו בימי החשמוֹנאים היתה קשוּרה בּהתנגדוּת לאכילת בּשׂר חזיר, אשר סבל לא מעט בּמשך אלפַּים שנה על שלא נכנע למי שרצה להאכילוֹ בּשׂר־חזיר, יהא נוֹהג כּבוֹד בּמנהג־קדוּמים זה, ושהעיר העברית תאסוֹר בּתחוּמיה מכירת בּשׂר־חזיר). אך לא שמעתי שיבוֹא בּדרישת התפּטרוּת לאנשי עיריית תל־אביב. והדבר מוּבן, היוֹת והרב אוֹסטרוֹבסקי שוֹקד על שלוֹם בּישוּב ורכש לוֹ אֵמוּן בּציבּוּר הפּוֹעלים, לפיכך מן הראוּי שיתפּטר, והיוֹת שמר פּינקס עוֹמד בּקשרי מלחמה עם הפּוֹעלים מן הראוּי שישאר על כּנוֹ.

רצוֹני לוֹמר גלוּיוֹת היכן הקוֹשי המיוּחד שבּעצם דיוּן זה. יש מוּכנים לקיים כּמה דברים מן המסוֹרת היהוּדית, בּמידה שהם רוֹאים בּהם קנינים בּעלי חשיבוּת לאוּמית כּללית. אצלכם אין המצווֹת ניתנוֹת לשיעוּרים. הגידוּ איפוֹא בּרוּרוֹת, מה אתם דוֹרשים ומה אין אתם דוֹרשים. הדרישה לשבּוֹת מחריש ומקציר – מתקבּלת בּרצוֹן על ידי כּולם. אך דרישה לשבּוֹת מאַספּוֹרט וטיוּלים – זה ענין אחר.

ועוֹד מלה אחת: מזמן אפשר היה לתקן הרבה, אילמלא נתכּוַנתם לפּוֹליטיקה בּקוֹנגרס וּלהרעשת העוֹלם בּהחרמת הקרנוֹת, אלא “לתכלית”. הנה ישבנוּ פּעם עם “הפּוֹעל המזרחי” וקבענוּ הסכם חלקי בּענין קוּפּת־חוֹלים: חברי “הפּוֹעל המזרחי” נכנסוּ לקוּפּת־חוֹלים וקוּפּת־חוֹלים התחייבה להנהיג כּשרוּת גמוּרה בּכל מוֹסדוֹתיה. קוּפּת־חוֹלים מילאה וּממלאה את התחייבוּיוֹתיה בּשלימוּת. זכה איפוֹא “הפּוֹעל המזרחי” וזיכּה את הרבּים. מדוּע הושׂג הסכם כּזה? מפּני שלא היתה בּכך “פּוליטיקה”. אילוּ בּא “הפּוֹעל המזרחי” ואמר: יש לכם מטבּחים ואנוּ רוֹצים לאכוֹל בּהם, סדרוּ אוֹתם כּכה שנוּכל ליהנוֹת מהם. – כּי אז בּטוּח אני שהועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת היה רוֹאה לוֹ חוֹבה לישב וּלסדר את הענין. אין צוֹרך להרעיש על זה את העוֹלם וּלהעסיק בּזה את הקוֹנגרס. אבל לשם כּך דרוּשים יחסי כּבוֹד והבנה ואחדוּת־פּוֹעלים, ולא דרכי כּפיה וחתירה. אי אפשר לנהל פּוֹליטיקה נגד הפּוֹעל בּכל הענינים החיוּניים לוֹ, אי אפשר לחתוֹר בּעיריית תל־אביב תחת עמדוֹת הפּוֹעל, אי אפשר ללכת יד בּיד עם הרביזיוֹניסטים – ולדרוֹש עם זה מן הפּוֹעל שיהיה טוֹב ואחראי ויהא נתוּן לדאגה אחת, כּיצד לגרוֹם נחת־רוח ל“מזרחי”.


 

יחסים בּציוֹנוּת וּבישוּב

מוֹשב זה של הועד הפּוֹעל עוֹמד כּוּלוֹ בּסימן שאלה זוֹ. הכּל תוֹבעים עתה מלה אחת: שלוֹם. אבל מי שרוֹצה בּשלוֹם יסתלק נא מחלוֹם “השבירה”. אין שלוֹם ולא יהיה שלוֹם על בּסיס של שבירת תנועת העבוֹדה. את רעיוֹן השבירה חייב כּל ציוֹני וכל “מזרחי”, ואפילוּ כל רביזיוֹניסט, להוֹציא מראשוֹ.

יש בּעוֹלם תנוּעוֹת מסוּג ידוּע, היוֹדעוֹת בּרגעים ידוּעים להתלבּש בּעוֹר של כּבשׂ ולמשוֹח את לשוֹנן בּשמן. שליחיהן מוֹפיעים כּשׂוֹנאי אַלָמוּת, כּמוּכּים ונרדפים, נעלבים ואינם עוֹלבים. ויש עוֹד בּעוֹלם די תמימים המאמינים לדבריהם. דברים מסוּג זה שמענוּ פּה היוֹם, דוּגמה למוֹפת: בכיוֹת על גזל עבוֹדה, על מוּכּים וחוֹלים שאין רוֹצים להגיש להם עזרה רפוּאית. דברים המעוֹררים רחמים. מתקבּל רוֹשם שבּקבוּצוֹתינוּ מגרשים אנשים על השקפוֹתיהם.

אַרשה לעצמי אֶכּסקוּרסיה קטנה בענין האַלָמוּת. יש אדם אחד בּישוּב, תלמידוֹ של אחד־העם, המתעב, כּידוּע, כּל אַלָמוּת, המטיף שבוּע שבוּע נגד אַלמוּת. מי עוֹד כּמשה סמילנסקי אַבּיר־לוֹחם נגד כּל אַלָמוּת? והרי הוּא גם יוֹדע מי הכניס לעוֹלמנוּ צרה זוֹ. מוּבן: ההסתדרוּת. והוּא יוֹדע גם את התאריך: מלפני עשׂר שנים. אבל משה סמילנסקי איננוּ רק מטיף וּמוֹכיח בּשער, כי אם גם כּוֹתב זכרוֹנוֹת. כּמוֹכיח הוּא מתעב אַלמוּת, כּכוֹתב זכרונות הוּא יוֹדע לחבּב אַלָמוֹת. אמנם לא אַלמוּת של בּני העליוֹת המאוּחרוֹת, אלא של בּני העליה הראשוֹנה. וּכשאִכּרי ראשוֹן־לציוֹן התקוֹממוּ נגד אוֹסוֹביצקי ושברוּ דלתוֹת וחלוּנוֹת – מקדיש סמילנסקי לכך שוּרוֹת של הערצה. וּכשעֶקרוֹן מוֹרדת בּפקידוּת ושוּב מגיעים הדברים לידי אַלמוּת ולידי הבאת חיילים תוּרכּים למוֹשבה – הרי הם גיבּוֹרים וּראוּיים לכל שבח בּפי משה סמילנסקי. אבל כּשצריך להציג את הסתדרוּת הפּוֹעלים לעיני כּל העם כּאחראית לסגנוֹן האַלָמוּת בּחיינוּ – מוּתר גם לזייף את ההיסטוֹריה וּלהתעלם מכּמה וכמה חזיוֹנוֹת בּציבּוּריוּת הארץ־ישׂראלית, וּבלבד שיתקבּל רוֹשם כּי בּטרם בּאוּ אלה “הפּוֹרעים בּמכנסים קצרים” היה הכּל בּסדר וּבשלוֹם. יכוֹלתי לספּר כּמה דברים לא רק מספרוּת הישוּב אלא מה שראוּ עינַי, כּיצד היוּ פּוֹעלים בּארץ קרבּנוֹת של מעשׂי אַלָמוּת. הנה יוֹשב כּאן נשׂיאנוּ מר סוֹקוֹלוֹב, שבּא לפני עשׂרים שנה בּמשלחת מטעם ההסתדרוּת הציוֹנית לבדוֹק את המצב ואת יחסי העבוֹדה בּארץ (שאר חברי המשלחת, ליאוֹ מוֹצקין וּבוֹריס גוֹלדבּרג, הלכוּ לעוֹלמם). אני הייתי אז בּא־כּוֹח הפּוֹעלים החקלאים בּפני אוֹתה משלחת. וּמר סוֹקוֹלוֹב יזכּוֹר ודאי כּיצד פּגשוּ אוֹתוֹ ואת חבריו בּזכרוֹן־יעקב. כּיצד פּיזרוּ אסיפה והעניקוּ מכּוֹת לפּוֹעלים. מה היה אז “כּוֹח” הפּוֹעלים?

וגם פאשיזם טרם יהיה בּעוֹלם, אבל בּארץ כּבר היה קיים ארגוּן “גדעוֹנים”10, שהיוּ לוֹ כּמה סגוּלוֹת של ארגוּן פאשיסטי. כּבר אז ידעוּ להפריע אסיפוֹת וּלהכּוֹת. ההיסטוֹריה של הישוּב שוֹתקת על זאת, כּי גם כּותבי ההיסטוֹריה הם בּשׂר ודם. והאוֹיבים בּנפש של האַלָמוּת נוֹהגים לפרקים להתעלם ממנה, כּשהדבר נוֹגע אל עצמם ואל בּשׂרם. לא אֶמנה עכשיו כּל מיני גילוּיי אַלָמוּת שניחתוּ בּנוּ מצד תקיפים בּישוּב וּבפּקידוּת, בּימי המלחמה וּלאחריה, אבל אזכּיר אך את המעשׂה בּפתח־תקוה, בּשעת קבּלת הפּנים לחיים נחוּם (החכם בּאשי הקוּשטאי): הפּוֹעלים הניפוּ בתהלוּכה דגל ציוֹני, ודגל ציוֹני עדיין היה אסוּר אז אצל תקיפי הישוּב. אז התנפּלוּ על הפּוֹעלים, הכּוּ אוֹתם וקרעוּ את הדגל. אך מי היסטוֹריוֹן וזוֹכר זכרוֹנוֹת בּישוּב ויחטט בּנוֹשנוֹת כּאלה. הלא יש בּזה משוּם חילוּל הקוֹדש.

כּן, היה היוּ בּישוּב כּמה וכמה מעשׂי אַלָמוּת וזדוֹן ורשע, אך כּל אלה מקרים בּוֹדדים. מאימתי היוּ הדברים לשיטה, לשיטת מלחמה פּוֹליטית־פּנימית, לשיטה חינוּכית? מיוֹם שבּא ז’בּוּטינסקי לארץ וכינס את הנוֹער בּאסיפה סגוּרה, בּאוּלם “עדן” בּתל־אביב, והטיף להם כּיצד צריך להילָחם לרעיוֹן. הוּא ציוה עליהם ללמוֹד מדרך הסוּפרז’יסטיוֹת:11 יש דיוֹתוֹת בּעוֹלם, יש צנצנוֹת ויש אבנים. כּל אלה יסכּנוּ למלחמת דעוֹת. לא היוּ עד אז בּארץ שוּם מפלגה ושום זרם אשר העיזוּ להטיף לשיטת מלחמה ציבּוּרית כּזוֹ. ולא שמענוּ אז שמשה סמילנסקי, הלוֹחם האמיץ נגד אַלָמוּת, יצא בּתוֹקף נגד ההטפה הזאת ונגד השחתת הנוֹער הציוֹני.

והמעשׂה הראשוֹן, הבּוֹלט, פּרי החינוּך הזה, היה בּשׂמחת־תוֹרה, לפני כּשש שנים: התנפלוּת על קלוּבּ “פּוֹעלי־ציוֹן”, ניפּוּץ שמשוֹת וּזריקת אבנים פּנימה. מתעבי האלמוּת לא השמיעוּ את קוֹלם. סוֹף סוֹף פּגעה האַלָמוּת רק בּ“פוֹעלי־ציוֹן”…

וסכסוכי עבוֹדה היוּ בּארץ, ומהם שבּלויתם בּאוּ גם מעשׂי־אַלָמוּת. אוּלם בּרוֹב המקרים היוּ אלה לא מצד הפּוֹעלים אלא נגד הפּוֹעלים. כּשפּוֹעלוֹת יהוּדיוֹת שבתוּ בּזכרוֹן־יעקב אצל פּיק“א12, והוּבאה משטרה, והפּוֹעלוֹת הוּכּוּ, וכשפּוֹעלים שוֹבתים הוּכּוּ בּ”נוּר“13 – לא התעוֹררוּ על כּך מתנגדי האַלָמוּת המוּשבּעים. אך הרוֹב העצוּם של סכסוּכי העבוֹדה עבר בּלי אַלָמוּת ונגמר בּהסכמים. תראוּ נא, הנה עוֹבדים אנחנוּ זה עשׂר שנים ויוֹתר עם “נשר”, עם רוּטנבּרג, עם נוּבוֹמייסקי, עם שֶנקר, – עם כּל אבּירי התעשׂיה בּארץ – ללא הפרעוֹת. ויש לנו חלק לא קטן בּהקמת המפעלים האלה וּביצירת היחסים בּתוֹך המפעלים, ואם פּוֹרץ סכסוּך הנהוּ מתישב. אין אנוּ עוֹסקים בּסכסוּכי עבוֹדה לשמם, אלא לשם השבּחת תנאי העבוֹדה והתקנת יחסים מסוּדרים, במשׂא־וּמתן הדדי, בּבוֹררוּיוֹת. הם חדלוּ להסתדר בּשלוֹם מעת שהוֹפיע בּית”ר. זאת הדגיש אוּסישקין בּנאוּמוֹ: לוּלא עמדוּ מאחוֹרי בּית“ר כּוֹחוֹת תקיפים אחרים – לא היוּ הדברים בּארץ כּל כּך מסוּכּנים. אבל הבּרית בּין הפּרדסנים והבּית”ר היא היוֹצרת אַלָמוּת. בּית"ר עצמוֹ, שרצוֹנוֹ בּאלמוּת וגידוּלוֹ מתוֹך אַלָמוּת, לא היה יכוֹל לבצע את מזימוֹתיו, לוּלא בּרית זוֹ עם התקיפים.

לא גירשנוּ אנשים מתוֹכנוּ על עניני דעוֹת ולא שללנוּ משוּם אדם זכוּת עבוֹדה. זוֹכר אני את הקבוּצה הראשוֹנה של הרביזיוֹניסטים שבּאה לארץ – “מנוֹרה” מלַטביה. הם היוּ חברים בּהסתדרוּת. היוּ בּאים אלי בּשׂיחוֹת ידידותיוֹת. איש לא הרחיק אותם מההסתדרוּת. בּקוּפּת־חוֹלים עבד אצלנו ד"ר וַיינשל הרביזיוֹניסט. הוּא היה ציר, נבחר על ידי חבריו הרביזיוֹניסטים לועידת ההסתדרוּת. איש לא הפריע אוֹתוֹ. אבל משנוֹכחוּ הרביזיוֹניסטים כּי קצרה ידם מלכבּוֹש את הפּוֹעל בּדרך של הוֹכחה ותעמוּלה, וכי תנוּעת הפּוֹעלים עוֹמדת להם למעצוֹר על דרכּם לשלטוֹן בּהסתדרוּת הציוֹנית, נקבּע הקוּרס של “שבירה”: לשבּוֹר את ההסתדרוּת, וּבכוֹח שבירה זוֹ לכבּוֹש את השלטוֹן הציוֹני. שיטה בּרוּרה היא, וכל מי שמכּיר את השאלוֹת הפּוֹליטיוֹת שבּימינוּ יוֹדע היכן שרשה של שיטה זוֹ, ועל איזוֹ משפּחה היא מתיחסת.

אמרתי בּכל הזדמנוּת בּפנים המחנה, ואוֹמַר זאת גם פּה: את נגע האַלָמוּת צריך לעקוֹר מחיינוּ בּכל כּוֹח. האַלמוּת היא אסוֹן כּללי, למוּכּה ולמַכּה גם יחד. מקרים שמעשׂי־אַלָמוּת נעשׂים מצד הפּוֹעלים רוֹאה אני כּאסוֹן לתנוּעת הפּוֹעלים (רק אנשי בית"ר הם נשמוֹת זכּוֹת אשר לא טעמוּ מעוֹלם טעם מעשׂי־אַלמוּת, וּמעוֹלם לא התנצלוּ. לאחר שביעי של פּסח פּירסמה מוֹעצת פּוֹעלי תל־אביב גילוּי־דעת14, שבּו הבּיעה את צערה על שנמצאוּ חברים שעשׂוּ מה שעשׂוּ. בּשעת השביתה האחרוֹנה בּרחוֹבוֹת15 הוֹציאה מוֹעצת פּוֹעלי רחוֹבוֹת כּרוּז נגד מעשׂי־אַלמוּת מצד חברינוּ. הרבּים הם בּין מַטיפי המוסר המוּשבּעים היוֹצאים בּגָלוּי נגד החטאים של חבריהם שלהם?). וּבהטפת מוּסר בּלבד לא תוּסר אַלָמוּת. שׂאוּ עיניכם וּראוּ בּאיזה עוֹלם אנוּ חיים. הלא האנוֹשוּת כּוּלה, זה עשׂרים שנה, עוֹבדת לאליל האַלמוּת. האַלָמוּת הפכה לענין של פּוּלחן ואמוּנה. הדוֹר שלאחר המלחמה מאמין בּתוֹם לבּוֹ כּי בּכוֹח האַלמוּת עוֹשׂים היסטוֹריה. ולא רק עוֹשׂים היסטוֹריה, אלא דוֹחקים את הקץ, משׂיגים את השאיפה המבוּקשת. כּזה הוּא האויר שמסביבנוּ. ואם בּדוֹר אשר כּזה יש תנוּעוֹת מאוּרגנוֹת הלוֹקחוֹת אנשים צעירים וּמחנכוֹת אוֹתם “לשבּוֹר” את המתנגד, לפוֹצץ את אסיפוֹתיו, לזרוֹק קוּפסאוֹת חוֹל בּמנהיגיו – מה פּלא אם בּמחנה שכּנגד, הנוֹשם את האויר הזה, אף על פּי שחוּנך חינוּך אחר, יש “יוֹצאים מן הכּלים”?

אוּלם יש משהוּ שנראה לי מסוּכּן עוֹד יוֹתר ממעשׂי־אַלָמוּת אלה. נמנענוּ כּאן מלדבּר על זאת. אך מכריחים אוֹתנוּ. אוֹמרים: אנוּ האשמנוּ מפלגה שלמה בּרצח. אין מפלט מפּני סירוּסים. יוֹשבים פּה חברי וַעדת החקירה, שהוֹפעתי לפניהם. לא דיבּרתי אף מלה אחת על הנאשמים בּבית־הדין. אוּלם דיבּרתי על הרצח הנעשׂה לא על ידי יחידים, אלא על ידי מפלגה שלמה. על ידי אישיה ומנהיגיה: רצח הציבּוּריוּת הציוֹנית. אם בּמשך שנים כּותבים על מנהיגי התנוּעה הציוֹנית ועל חלוּצי העם העברי “סַנבּלַטים”, אם את שמוֹ של ארלוֹזוֹרוֹב כּתבוּ בּזדוֹן שיטתי לא בּאָל“ף אלא בּעי”ן, אם בּיוֹם הירָצחוֹ פּוּרסם מאמר על בּרית אַרלוֹזוֹרוֹב־סטאלין־היטלר, אם בּימי חוֹסר־העבוֹדה שיסו את הפּוֹעלים בּבן־גוּריוֹן וּבכּצנלסוֹן “שהם משמינים” מכּספּי הפּוֹעל, אם על בּ. כּצנלסוֹן מסַפּרים שהוא יוֹשב בּ“ארמוֹן” ועל בּן־גוּריוֹן שהוּא “בּעל פּרדס”, אם כּכה מחנכים את הנוֹער בּגוֹלה, אם יוֹצרים ספרוּת פּוֹרנוֹגרפית שלמה המחנכת לציוֹנוּת מדינית על ידי זה שהוֹפכת לקריקטוּרוֹת את אנשי ההסתדרוּת ואת וייצמן, סוֹקוֹלוֹב ואוּסישקין – האין זה רצח של תנוּעה, של יחסי ציבור אנוֹשיים? ועכשיו הם בּאים אלינוּ ומדבּרים כּמוכּים ונרדפים, ומעוֹררים רחמים וּמסתירים את הצפּרנים. מה עשׂיתם מ“בּרית החַייל”16 ולמַה הפכתם את האסיפוֹת הציוֹניוֹת? כּלוּם לא היוּ לפני היות הרביזיוֹניסטים מלחמוֹת קשוֹת בּציוֹנוּת? אך מעוֹלם לא השתמשוּ בּאמצעים כּאלה, ולא היה צוֹרך להתגוֹנן מפּניהם. את כּיבּוּשנוּ אנוּ בּציוֹנוּת כּבשנוּ בּכוֹח האמת שבּנוּ, בּכוֹח הרעיוֹן, בּכוֹח מאמצינוּ ּהחלוּציים. לא היינוּ זקוּקים למעשׂי־אַלָמוּת, ולא קיוינוּ מעוֹלם להיבּנות מהם. אבל אתם ששרתם הימנוֹן לגוֹרגוּלוֹף, רוֹצח הפּרזידנט הצרפתי, אתם שחינכתם נוֹער על ספרוּת כּזאת, מה אתם מעמידים פּנים של השתוֹממוּת עכשיו? לא זהוּ העיקר מי וָמי עשׂה. כּולנוּ היינוּ שׂמחים וּמאוּשרים אילוּ נתבּרר הדבר כּי כּאן מעשׂה־אסוֹן סתם, ושאירע לאחד מבּחירי העם, ולא יוֹתר מזה. אבל אין לשחרר אתכם מאחריוּת להשחתה שיטתית של הנוֹער וחתירה עמוּקה תחת ציבּוּריוּתנוּ והרס כּל שיתוּף בּין־מפלגתי.

וּבקו הזה אתם ממשיכים. אם חוֹששים אתם שמא עוֹמדים חברינוּ וחבריכם לבוֹא לידי הסכּם בּאיזוֹ מוֹשבה, הרי אתם מוֹפיעים “מן המרכּז” כּדי למנוֹע את הפּוֹעלים שלכם מהסכּם. אצלנוּ המצב הוא בּדיוּק ההיפך. אין הועד הפּוֹעל של ההסתדרוּת חוֹשש להיראוֹת כּ“פַשרן” והוּא מונע בּכל כּוֹחוֹ התפרצוּיוֹת וּמרסן את היצרים המוּצתים בּאשמתכם. אוּלם אין אתם בּוֹדדים בּמלאכת ההצתה. רבּים עוֹזרים לכם. וּבעתוֹן “הציוֹני הכּללי” בּארץ־ישראל נדפּס מאמר אשר המערכת מעידה על כוֹתבוֹ כּי הוא מ“טוֹבי” הציוֹנים, ושֵם המאמר: “יחי האגרוֹף!” יחי – אם אך הוּא בּא לשבּוֹר את ההסתדרוּת האדוּמה. מאמר זה, והשיסוּי הרביזיוֹניסטי הנמסר בּהתמדה בּצינוֹרוֹת של העתוֹנוּת הציוֹנית הכּללית, הם המעידים על טיבה של אוֹפּוֹזיציה זוֹ אשר נגדנוּ, ועל תפקידה בּהשכּנת שלוֹם וּבהרגעת הרוּחוֹת. כּבר אמר לכם אּוסישקין “האוֹפּוֹזיציה שלכם אינה ראוּיה לאנשים מכובּדים”. והאוֹפּוֹזיציה שלכם אינה רק אוֹפּוֹזיציה נגד הקרנוֹת ונגד ההנהלה הציוֹנית (דוקא אוֹפּוֹזיציה זוֹ יש לה גם צד חיוּבי לגבּינו, צד מחנך. לפנים היינו סבוּרים כּי תפקידנוּ הוּא ליבּש בּיצוֹת ולעבוֹד בּמוֹשבה ולכבּוֹש אדמוֹת ולשמוֹר וּלהגן. האמַנוּ בּהוֹן הלאומי, אבל לא האמַנוּ בּכוֹחנוּ אנוּ לפעוֹל למענוֹ. היינוּ סבוּרים כּי זהוּ ענין לבעלי־בּתים, לבעלי “עמדה מכוּבּדת” בּחברה. משגיליתם את כּוֹחכם בּהסתלקוּת מפּעוּלה וּבהחרמה ונוֹכחנוּ כּי אין איש – התחלנוּ מתחנכים גם בּמצוה זוֹ. וּמה שעשׂינוּ השנה בּמפעל ארלוֹזוֹרוֹב, בּארץ וּבגוֹלה, מה שפּעלנוּ עכשיו למען קרן־היסוֹד בּארץ – מגבּיר בּנוּ את האמוּנה כּי גם בּזה עוּד נצפנוּ לנוּ עתידוֹת). האוֹפּוֹזיציה שלכם היא המסייעת לכך שמעשׂי־אַלָמוּת לא יחדלוּ. יוֹדעים “הבּריוֹנים” ו“אנשי האגרוֹף” כּי ילדי־שעשועים הם לכם, בּהם תוּלים את תקותם כל אלה הרוֹצים לשבּוֹר את ההסתדרוּת שׂנוּאת נפשם.

ואם מדבּרים אתם לשלוֹם, אַל תשׂאוּ את שם השלוֹם לשוא. אין זוֹ שאלה של צירוּף עוֹד מי־שהוּא לאֶכּסקוּטיבה. דבר זה כּשהוּא לעצמוֹ הנהו בּעינַי קל מאד. אין עיני צרה בּכם. אדרבּא, יהא גם לכם חלק בּאוֹתוֹ “כבוֹד” גדוֹל שאַתם חוֹלקים לחברי ההנהלה כּל הימים. יהא גם לכם חלק בּ“תענוג” הזה. אבל אין שלוֹם אלא אם כּן יקיף את כל שטחי החיים בּישוּב וּבציוֹנוּת. כּיצד יֵשבו בּהנהלה אחת שני אנשים, אשר האחד רוֹצה לקיים את תנוּעת העבודה והשני רוצה “לשבּוֹר” אוֹתה? מה בּצע בּישיבה זוֹ? אין בּה צוֹרך.

אתם טוֹענים כּנגד הרכּבת הנהלה בּכוֹח הרוֹב בּלבד. אך לא כּל שלטוֹן רוֹב אתם פּוֹסלים. אמר הרב בּרלין: יש רוֹב ויש רוֹב. הרוֹב שלנוּ איננוּ מהוּדר. הוא לא יצלח. אבל רוֹב של אחרים, שָאני, הוּא מהוּדר. הוּא יצלח. בּציוֹנוּת דרוּש דוקא הסכם. אין אתם רוֹאים צוֹרך בּהסכּם בּעיריית תל־אביב, שלאחר הצֶנז וההגבלוֹת יש לפּוֹעלים שליש בּמוֹעצת העיר, והרבּה יוֹתר משליש בּעיר גוּפא. שם אפשר ואפשר לנהל את העיריה בּהסכּם הכּל מחוּץ לפּוֹעלים. אוּלי מתוֹך נטיה לשלוֹם וּלהסכּם וליחסים טוֹבים תסכּימוּ לשתף את הפּוֹעלים בּהנהלת העיריה? אני הוּא שהלכתי לדיזנגוֹף ואמרתי לוֹ: יוֹדע אתה כּי אין לי צורך בּכסא וּבתיק. אבל עשׂה למען טוֹבת העיר, למען פּוֹריוּת העבוֹדה בּעיריה, למען יחסים טובים בּישוּב, למען כבוֹדך אתה שלא תהיה ראש קוֹאַליציה אַנטי־פּוֹעלית, אלא ראש העיר כּוּלה – והרכּב הנהלת עיריה בּשיתוּף עם הפּוֹעלים. הוא הבּיע לי את נכוֹנוּתוֹ, אבל אתם, הציוֹנים “הכּלליים”, החלטתם אחרת.

לא אַרבּה מלים על הצוֹרך בּשלום, אבל מתיחס אני לשאלה בּכל הרצינוּת. אגדת החוּרבּן מספּרת על קמצא ובר־קמצא. סיפּוֹר סמלי. לא חשוּב כּלל שאחד מהם היה אדם נכבּד והשני נרגן, מלשין. מי שאיננוּ מוֹנע את החוּרבּן נעשׂה שוּתף לוֹ.

מאמין אני שאפשרי שלוֹם בּין כּל חלקי הציוֹנוּת הקוֹנסטרוּקטיבית. אוּלם לשם כּך צריך לעקוֹר מן הלב טעוּת אחת, והיא: ארץ־ישראל תיבּנה בּזמן מן הזמנים בּמזל של דוֹלפוּס. יש כמה דוֹלפוּסים קטנים בּארץ הרוצים לבנוֹת את ארץ־ישראל על ידי שבירת ההסתדרוּת. כּל עוֹד תשׂרוֹר מחשבה זוֹ לא יהיה שלוֹם. רבּים להוּטים אצלנוּ אחרי אנלוּגיוֹת, אחרי גזירוֹת שווֹת. להוּטים צעירים וגם זקנים, פּוֹעלים וגם בּוּרגנים. אך עם כּל חשיבוּתן של האנלוֹגיוֹת אין הנמשל דוֹמה בּכּל למשל. רבּים היו סבוּרים, גם בּמחנה הפּוֹעלים, כּי מה שהיה בּבּרלין יהיה בּוינה, וטעוּ17. ומי שסבוּר כּי כּמעשׂה וינה יעשׂו בּנוּ, כּאן – טוֹעה טעוּת עמוּקה. למדנוּ גם מבּרלין וגם מוינה. ותדעוּ גם זאת, לאחר כּל דיבּוּריכם על “מַרכּסיסטים” ועל “הסתדרוּת אדוּמה” – אין אנחנוּ גידוּלי חוּץ. הננוּ בּני בּרית לתנוּעת הפּוֹעלים בּעוֹלם, חוֹלמי סוֹציאליזם וּמַגשימיו, ועם זה הננוּ בּני בּניהם של הקנאים, יוצריה וחניכיה של ההגנה העברית ודוֹר שני ל“השוֹמר”. אל כּוֹח זה ינוּפּץ כּל יצר שבירה! אנוּ לא בּאנוּ אל הארץ בּמחשבוֹת של שבירה ושל חוּרבּן. מיוֹם בּוֹא העוֹלה הראשוֹן של תנוּעתנוּ, לפני שלוֹשים שנה, ועד היוֹם הזה, בּאנוּ ואנוּ בּאים לשם בּנין. בּכוֹח זה יצרנוּ מה שיצרנוּ וכבשנוּ מה שכבשנוּ. כּוֹחנו גדוֹל יוֹתר ממה שאתם חוֹשבים, וגם בּקרבּכם יש אנשים הרוֹאים בּנוּ את הסכּנה, משוּם שאנוּ כּאלה, משוּם ש“הבּרכה שוּרה בּמעשׂי ידינוּ”. ואכן, מאמין אני בּזה. בּרכּת הדוֹרוֹת שוֹרה בּמעשׂי ידינוּ. אנחנוּ רוֹאים את עצמנוּ כּיוֹרשים, ירשנוּ מאבוֹתינוּ את הכּוֹח של קידוּש השם. ואנחנוּ מוּכנים לקידוּש השם על תקומת העם וּבנין הארץ, ועל כבוֹד תנוּעתנו. בּגויוֹתינוּ נעמוֹד בּפני כּל נסיוֹן “לשבּור”.

אין אני מתעלם משגיאוֹתינוּ. מצטער אני שהמתגָרים בּנוּ מצליחים לפעמים להוֹציא אוֹתנוּ מהכּלים, מביאים אוֹתנוּ לידי מעשׂים שאינם הוֹלמים אוֹתנוּ, אוּלם אנחנוּ נאַמץ את כּל כּוֹחנוּ שלא להיכּשל בּפּח שטוּמנים לנוּ.

אנוּ מוּכנים לשלוֹם, כּל יוֹם. אך לא על יסוֹד של צֶנז ושל בּיטוּל זכוּיוּת הפּוֹעל, אלא על יסוֹד של שיווּי־זכוּיוֹת בּעבוֹדה וּבציבּוּריוּת לכל אדם מישׂראל, על יסוֹד של התישבוּת לאוּמית והוֹן לאוּמי. על יסוֹד חירוּת וכבוֹד וּבנין.


  1. “דבר” גליון 2698, י“ד בּניסן תרצ”ד, 30.3.1934. לפי הסטינוֹגרמה של י. מימון.  ↩

  2. מפעל הצלת חלקים ניכּרים של הוֹן יהוּדי גרמניה בּשנים הראשוֹנוֹת לשלטוֹנֹוֹ של היטלר בּאמצעוּת העברת מכוֹנוֹת, צינוֹרוֹת וסחוֹרוֹת אחרוֹת לארץ־ישׂראל וּמכירתן כּאן. הטרנספר אוּרגן בּעזרת הסוֹכנוּת היהוּדית וההסתדרוּת. בּעלי ההוֹן שהוּעבר עלוּ לארץ וכוננו להם כּאן מעמד כּלכּלי. חלק מרכוּשם הוּמר בּמניות ואוֹבליגציוֹת נוֹשאוֹת רוָחים של הקרן הקימת, “ניר” וּמוֹסדוֹת כּספּיים אחרים.  ↩

  3. היא האדמה שעליה הוקם המושב שדה־יעקב.  ↩

  4. כפר־פינס.  ↩

  5. אדמות “חרות ב'” ועוד.  ↩

  6. לוֹרד ה. צ'. פּלוּמר. 1857–1932. נציב עליוֹן בּארץ־ישׂראל בּשנוֹת 1925–1928.  ↩

  7. ז'וּכוֹביצקי, שמוּאל. עסקן ציוֹני וישוּבי. נוֹלד בּשנת תרמ“ד בּרוּסיה הלבנה. עלה לארץ בּ־1924. מיסדה של המוֹשבה מַגדיאל. היה ראש ”הסתדרוּת האִכּרים הלאוּמיים" הנאמנה לעבוֹדה עברית, שהתקיימה בּשנוֹת 1926–1937.  ↩

  8. הכּוָנה לד"ר בּוֹגרשוֹב.  ↩

  9. דברי בּרל בּאוֹתוֹ ענין בּאסיפת סניף המפלגה בּקרית־חיים (כ“ח בּאדר תרצ”ד, 15.3.1934), שלא פּורסמוּ עדין.  ↩

  10. עיין כּרך ג', עמוּד 409.  ↩

  11. תנוּעת־נשים בּאנגליה, בּראשית מאה זוֹ, שנלחמה לזכוּת־הבּחירה לנשים בּדרך תוֹקפּנית.  ↩

  12. עיין כּרך ג', עמוּד 392.  ↩

  13. עיין שם, עמוד 403.  ↩

  14. בּשביעי של פּסח תרצ“ג נתקיים בּתל־אביב כּינוס של נוֹער ”בּרית טרוּמפּלדוֹר“ (בּית"ר) וּבנעילתוֹ יצאוּ משתתפיו, לבוּשי מדים חוּמים, בּתהלוּכה בּרחוֹבוֹת. הדבר עוֹרר התרגזוּת בּקהל, וּקבוּצוֹת פּוֹעלים התפּרצוּ בּאי־אילוּ מקוֹמוֹת בּתוֹך התהלוּכה, התחוֹללוּ תגרוֹת והיתה התערבוּת המשטרה. מוֹעצת פּועלי תל־אביב פּירסמה מחאה נגד גילוּיי הפאשיזם בּישוּב ועם זאת הבּיעה את התנגדוּתה למעשׂי אַלָמוּת ודחתה כל השתמשוּת בּכוֹח האגרוֹף, כּל עוֹד אין בּזה הכרח של הגנה ממש. עיין ”כתבים וּתעוּדוֹת“, הוצאת מרכּז מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל, תרצ”ה, עמוּד 164.  ↩

  15. בּכ“א באדר תרצ”ד פּרצה שביתה אצל אחד מקבלני הבּנין בּרחוֹבוֹת, לרגל סרוּבוֹ לחדש את החוֹזה שהיה קיים בּין מוֹעצת פּוֹעלי רחוֹבוֹת לבין קבּלני הבּנין. הקבּלן הכניס לעבוֹדתוֹ מפירי־שביתה מאנשי בּית"ר. פרצוּ קטטוֹת שגרמוּ למאסרים בּין הפּוֹעלים.  ↩

  16. בּרית החייל. ארגוּן חיילים יהוּדים משוּחררים, אשר הוּקם – בּפּוֹלין בּעיקר – בּמסגרת המפלגה הרביזיוֹניסטית.  ↩

  17. כּי מה שהיה בּבּרלין יהיה בּוינה. בּגרמניה, עם עלוֹת הנאצים לשלטוֹן, הוּכרעה תנוּעת הפּוֹעלים ללא מלחמה והתנגדוּת. בּוינה התקוֹממה תנועת הפּוֹעלים ונלחמה בּגבוּרה, אך כּוחוֹת השלטוֹן הריאקציוֹני התגברוּ עליה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות